עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש לקט מיוחד עם תיאורים מעניינים על הדרך בה חגגו רבותינו נשיאנו את יום ל"ג בעומר – מתן תורה של פנימיות התורה • 'הבעל שם טוב, אדמו"ר הזקן ואדמו"ר 'הצמח צדק' היו נוסעים בל"ג בעומר אל השדה. אף שה'הצמח צדק' לא נהג לצאת לנסיעות, לבד מהנסיעות הידועות לפטרבורג, אך בל"ג בעומר היה יוצא עם החסידים אל השדה. אדמו"ר מוהר"ש היה נוסע בל"ג בעומר עד פרעמאווע' • לקריאה
•••
• יוצאים לשוח בשדה
הבעל שם טוב, אדמו"ר הזקן ואדמו"ר 'הצמח צדק' היו נוסעים בל"ג בעומר אל השדה. אף שה'צמח צדק' לא נהג לצאת לנסיעות, לבד מהנסיעות הידועות לפטרבורג, אך בל"ג בעומר היה יוצא עם החסידים אל השדה. אדמו"ר מוהר"ש היה נוסע בל"ג בעומר עד פרעמאווע (כפר ליד ליובאוויטש)'.
(ספר השיחות תרצ"ט, עמוד 233).
• מתחילים בל"ב לעומר..
משנה הראשונה שקבע אדמו"ר האמצעי את משכנו בעיר ליובאוויטש, בשנת תקע"ד, חידש את המנהג הקדום לחוג את חג ל"ג בעומר על פני השדה מחוץ לעיר, בעריכת סעודה קלה, שתיית משקה ואכילת ביצים מבושלות, בניגונים ובריקודים.
באמצע הסעודה או בסופה היה בא כבוד קדושת אדמו"ר ואומר מאמר חסידות, והיה מצווה לזקני החסידים לספר לפניו את אשר זוכרים ממנהגי חגיגת ל"ג בעומר בשנים שעברו, ענייני התורה, שיחות והסיפורים שדיברו אז. ואחרי אשר נסע כבוד קדושת אדמו"ר היו החסידים מטיבים את ליבם ושמחים כל היום עד לפנות ערב. וכשנתיישבו חוכרי הכפרים החסידים, בסביבות ליובאוויטש, נקבע מנהג חגיגת ל"ג בעומר בסעודות גדולות, שהיו מתחילות מאחר תפילת שחרית ל"ב בעומר.
(על פי ספר 'ליקוטי דיבורים', עמוד 5401).
• ראו מופתים רבים
בלוח 'היום יום' (ח"י אייר) כותב הרבי מלך המשיח: אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מיום-טוב המצויינים. היו יוצאים לשדה, הוא לא היה נטול ידיו [לסעודה], אך היה שותה 'משקה' (אף שמצד בריאותו היה הדבר אסור עליו). ראו אז מופתים רבים, רובם בנוגע לבנים [= להיפקד בבנים]. ובמשך כל השנה היו ממתינים לל"ג בעומר.
• בהיתר הרבנים
הרבי הריי"צ סיפר אודות הסדר-יום בל"ג בעומר בזמן הרבי ה'צמח צדק': תר"ד, היה עדיין הסדר שאת סעודת ל"ג בעומר ערכו בשדה. הסדר היה שבאור לל"ג בעומר היו החסידים עורכים סעודה ומתוועדים עד מאוחר בלילה. בבוקר ל"ג בעומר היו מתפללים בהשכמה, ומתוועדים עד שעה שתיים בצהרים, ואז היה אדמו"ר ה'צמח צדק' יוצא אל ה'עולם'. באותה שנה חל ערב ל"ג בעומר בסדר תניינא של בה"ב [תעניות שני, חמישי ושני], והרבנים התירו, בהוראת שעה, ליטול ידים לסעודת אחר תפילת המנחה.
(ספר השיחות תש"א, עמוד 85).
• היו נעורים כל הלילה
'סדר חגיגת ל"ג בעומר היה כנהוג מימי קדם לצאת חוץ לעיר (פעם אל הככר שלפני חצר הרנאראווע ופעם לשדה המישור שבכפר רחרעמאווא). הזוכה בעריכת החגיגה היה מזמין את החסידים היושבים ואת האורחים הבאים, שיבואו אליו עוד ערב ל"ג בעומר, ואחר תפילת מנחה גדולה ביום ל"ב בעומר היה עורך סעודה גדולה בדגים ובשר שנמשכה עד תפילת ערבית.
בשעת הסעודה היו חוזרים מאמר דא"ח, מספרים סיפורי חסידים, מנגדים ורוקדים, ועל פי רוב היו נעורים כל הלילה ומתפללים בהשכמה תפילה בציבור במתינות וגם באריכות. בשעה האחת עשרה היתה מוכנה סעודת חלב עם משקה יי"ש לרוב, ומשעה השלישית בערך היו מחכים לביאתו של כבוד קדושת אדמו"ר [ה'צמח צדק'].
בשנת תר"ט היתה הפעם האחרונה לחגיגת חג ל"ג בעומר בשדה הקרובה להאנאראווע, שבה השתתף כבוד קדושת אדמו"ר [ה'צמח צדק']. בשנה ההיא חל ל"ג בעומר ביום החמישי. ביום הרביעי אחר תפילת שחרית הלכו כל האברכים היושבים ותלמידי הישיבה והאורחים שבאו על יום השבת פרשת אחרי וקדושים העבר ונשארו עד אחר החג, והאורחים החדשים שבאו על ל"ג בעומר לחוג את חג ל"ג בעומר.
בשעה הרביעית לערך אחר חצות היום, בא כבוד קדושת אדמו"ר [ה'צמח צדק'] ויאמר מאמר חסידות דיבור המתחיל 'להבין ענין הכתר', ויתעכב כשלוש שעות. וטרם נסעו ציוה לנגן את ניגון כבוד קדושת רבינו הזקן, ניגון בעל ארבעת הבבות הידוע. כשנסע כבוד קדושת אדמו"ר לביתו נתאספו זקני החסידים, ויחזרו את המאמר, ויתפלאו על אשר ציווה כבוד קדושת [ה'צמח צדק'] לנגן את ניגונו של כבוד קדושת רבינו הזקן'.
(ספר 'ליקוטי דיבורים', עמוד 7301).
• קניית ההדלקה הראשונה
'מרשימת התוועדות הרבי הריי"צ בל"ג בעומר תרצ"ט: פעם נהגו לעשות 'הדלקות' לא רק במירון, אלא גם בירושלים ובחברון. בשנת תרנ"ג [או תרנ"ד, אין זוכרים כיצד אמר אדמו"ר] קנה אאמו"ר [הרש"ב] את ההדלקה הראשונה. [מעניין לציין למכתב הרבי הרש"ב מתרמ"ח, וזה לשונו: 'ההדלקה בחברון תבנה ותכונן רצוני לקנות, אך על קבר רשב"י לא יקנה עבורי'].
(ספר השיחות תרצ"ט, עמוד 330).
• התוועדות על 'משקה' וביצים
על התוועדויותיו של הרבי הרש"ב, מספר ר' רפאל כהן: בל"ג בעומר אחרי תפילת שחרית היתה התוועדות קצרה בבית הרבי [הרש"ב] בחדר האוכל. על השולחן היה 'משקה' וביצים קשות וקלופות. הרבי לקח ביצה עם המזלג ושם אותה בצלחת, חתך אותה בסכין לאורך לחצאין, וכל חצי שוב חתך לשניים באורך. שרו כמה ניגונים ואמר מאמר חסידות [היו מניחים את בחורי הישיבה להיכנס להתוועדות זו].
(ספר 'ליובאוויטש וחייליה', עמוד 75).
• הבטחתי לאבי..
החסיד ר' דובער רבקין, מחבר ספר 'אשכבתא דרבי', מספר על מאורע פלאי שאירע עם הרבי הריי"צ בל"ג בעומר: בל"ג בעומר, אחרי התפילה שנתארכה הרבה אחר חצות היום, הלכתי עמו [עם הרבי הריי"צ] על ציון [של הרבי הרש"ב], וכמו תמיד גם בפעם הזו תיכף כשניגש אל הציון התחיל בבכיות ואמירת תהילים בקול, עד כי נמס ממש כל לב השומע. עזבתי את הציון ויצאתי.
ואחרי עבור כחצי שעה הרגשתי פתאום שנשקטו הקולות והבכיות, וראיתי והנה כבוד קדושת [הריי"צ] שליט"א עומד שקט בלי שום בכיות, והתהילים שבידו סגור, ומדבר בחשאי ובתנועות ורמזים כאלו כאשר ידבר איש עם רעהו. וברור היה לנו כפי ההשערה שהוא חוזר מאמר דא"ח לפני אביו רבינו נשמתו עדן. ועמד כך שעה וחמיה מינוטין. ואחר כך פתח שוב את התהלים והתחיל לאמר עוד מזמורי תהילים בקולות ובכיות כמקודם על משך עשרים מינוטין, עד כי יצא, והלכנו חזרה.
באשר שכבר היתה השעה מאוחרת, הוכרח להתפלל מקודם מנחה, ואחר מנחה ירד למעונו במדור התחתון לטעום מה. כעבור כעשרה מינוטין נקראתי אל כ"ק שליט"א במעונו, וכאשר נכנסתי אליו אמר לי בזה הלשון: 'הבטחתי היום לאבי לחזור לפני אנ"ש היום מאמר דא"ח, אבל אין בכחי כעת לדבר דא"ח לפני כל אנ"ש, אבל הרי הבטחתי לאבי, על כן אני רוצה לחזור מאמר דא"ח לפניך לבדך, ואקיים בזה הבטחתי לאבי'.. ואמר לפני מאמר 'להבין ענין הלולא דרשב"י'. ועיקר המאמר היה חציון הראשון מהמאמר שאמרו אחר כך בשבת הבאה.
(ספר 'אשכבתא דרבי', עמוד 911).
