לחצו כאן לתרומה
בהמשך למאמר 'עבודה' המפורסם 'לא תהיה משכילה', שאמר הרבי בפרשת 'משפטים' תשי"ב (כפי פרסמנו באתרנו את המאמר ללימוד), עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש את השיחה שאמר הרבי מיד לאחר אמירת המאמר • 'ישנם כאלה הסוברים שללימוד תורת החסידות צריך האדם להמתין תחילה עד שיהיה נזהר בתכלית אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים ובהידור מצוה, ורק אז יוכל ללמוד חסידות. כל זמן שחושש הוא אשר עדיין לא הגיע לדרגא זו. מה גם אם יודע, אשר עלול הוא, לעיתים, להיכשל בהידור מצוה ובדקדוק קל של דברי סופרים, וכל שכן אם הוא נכשל אפילו בדבר שהוא מדרבנן, ולפעמים אפילו בדבר שהוא מדאורייתא, אזי – טוען הוא אינו יכול להתעסק בלימוד החסידות ובעבודת התפילה, ובכלל בענינים נעלים'.. • לכתבה המלאה
☚ יוצאים מן הלב: הרב אייזיק לנדא מספר על 'עבודת התפילה' של סבו הגדול • צפו
'נתבאר בארוכה בהמאמר שתורת החסידות דורשת שהאדם יעשה בתוכו 'בית ולד', שתוכנו בעבודה הוא עניין דהתפעלות שכלית, ולאחרי זה תהיה גם 'לידת הולד', שזהו עניין ההמשכה בהתגלות בלב: וביחד עם זה תובעים ממנו העדר שביעות הרצון מעבודתו, מצד גודל טירדתו ('די פאריאגטקייט') במילוי השליחות. ולכאורה: כיון שנדמה לנו – וכך היא האמת – שענינים האמורים הם נעלים ונפלאים ביותר ('געוואלדיקע ענינים') – כיצד יתכן לדרוש ולתבוע את הדבר מכל אחד ואחד מישראל?!
כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר סיפר, שאביו הרבי נשמתו עדן [הרבי הרש"ב] אמר לו שלפעמים שבע רצון הוא מזה שסובל מכאב בטן וצריך לילך לפנות, כי, בהיותו במקום שעל פי דין פטור הוא מכל עניני העבודה, ביכולתו אז לפוש לרגע מיגיעתו וטרדתו בעבודת ה', 'אפכאפן דעם אטעם און קומען צו זיך'. ואם הדברים אמורים אפילו בנוגע לצדיקים ונשיאי ישראל – לאנשים כערכנו – בודאי ובודאי קשה ביותר, 'א געוואלדיקע זאך', שתהיה היגיעה והטירדה בעבודה בתמידות, עד כדי כך שלא יהיה מקום לשביעות רצון!
ונשאלת איפוא השאלה – כיצד יש לכל אחד ואחד מישראל הכוח על ענין נעלה כזה?! והמענה לזה – שגם ענינים נעלים ביותר שייכים לכל אחד ואחד מישראל – מצד הכוחות שנותנים לו מלמעלה. וענין זה (הכח שנותנים מלמעלה לעבודתם של ישראל) מודגש בהפרשיות שקורין בתורה בשבת זו, כדלקמן.
בפרשת שקלים כתיב 'זה יתנו גו' מחצית השקל', 'כמין מטבע של אש הוציא הקדוש ברוך הוא.. והראהו למשה, ואמר לו זה יתנו, כזה יתנו'. והענין בזה: ה'מטבע של אש' שהראה הקדוש ברוך הוא למשה מהוה נתינת כוח לבני ישראל שיוכלו גם הם ליתן מחצית השקל. ועל דרך מה שכתוב 'מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל', 'מה שהוא עושה (שזהו הפירוש ד'דבריו', 'חוקיו ומשפטיו', שהוא בעצמו מקיימם, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה 'הקדוש ברוך הוא מניח תפילין') הוא אומר לישראל לעשות', היינו, ש'הוא עושה' מהוה נתינת כוח 'לישראל לעשות'.
זאת ועוד: ממה שכתוב 'זה יתנו', 'כזה יתנו', כמו ה'מטבע של אש' (מטבע שלמעלה) שהראה הקדוש ברוך הוא למשה, היינו, שהמחצית השקל שנותן יהודי הוא 'כזה', כמו ה'מטבע של אש' – מובן, שעל ידי זה שיהודי נותן 'מחצית השקל', פועל הוא שנעשה הענין ד'מטבע של אש' למעלה, כי, 'באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא'.
ונמצא, שבזה שהראה הקדוש ברוך הוא למשה מטבע של אש ישנם שני ענינים: המטבע של אש היא – לכל לראש – נתינת כוח מלמעלה לעבודתם של ישראל בנתינת מחצית השקל, היינו, שהמטבע של אש היא בבחינת אתערותא דלעילא שמעוררת את האתערותא דלתתא דנתינת מחצית השקל; ועל ידי זה נעשה עוד ענין – שיש בכוחה של האתערותא דלתתא לפעול אתערותא דלעילא, היינו, שנתינת מחצית השקל למטה פועלת הענין ד'מטבע של אש' למעלה. וכיון שישנו הענין דאתערותא דלעילא – שוב לא יפלא שבכוחם של בני ישראל לפעול כל העבודות הנדרשות מהם.
ענין זה (הנתינת כח מלמעלה על העבודה) מודגש גם בפרשת השבוע – פרשת משפטים: על הפסוק (בפרשתנו) 'אם כסף תלוה' – אמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מזה כו', היינו, שהפסוק 'אם כסף תלוה' הוא מצוה וחובה. ועל פי דרשת חכמינו זכרונם לברכה הנזכרת לעיל 'מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות', מובן, שגם הקדוש ברוך הוא בעצמו מקיים את הציווי "אם כסף תלוה גו'".
☚ מסעיר את ה'עובדים' • טור אישי עוצמתי בקשר ל'מאמר'
וביאור הענין: תוכן הענין דהלואה ('אם כסף תלוה') הוא – שנותנים למישהו כסף למרות שאין זה מגיע לו (שכן, הלוה אינו נותן (אל המלוה) דבר תמורת ההלואה); אבל לאידך גיסא – אין זו מתנה, אלא הלוה מתחייב להחזיר את ההלואה (כעבור זמן). ו'מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות' – שהקדוש ברוך הוא נותן ליהודי ענינים וכוחות, אף על פי שהיהודי אינו נותן (להקדוש ברוך הוא) דבר תמורתם.
אבל ביחד עם זה דורש הקדוש ברוך הוא, שהיהודי ינצל כל הענינים והכחות שניתנו לו מאת הקדוש ברוך הוא כדי למלאות את שליחותו (של הקדוש ברוך הוא), ולהחזיר את ה'הלואה' ב'חוקיו ומשפטיו' של הקדוש ברוך הוא. ובפרטיות יותר מצינו במסירת דבר על מנת להחזיר (לפי תנאים הנזכרים לעיל) – שני אופנים: שאלה והלואה. והחילוק ביניהם: בשאלה – חייב השואל להחזיר (אל המשאיל) אותו הדבר ששאל ממנו, לפי שהדבר (ששאל) אינו הופך להיות שלו: ואילו 'מלוה – להוצאה ניתנה', כלומר, ההלואה שייכת לחלוטין אל הלוה, ויכול להשתמש בה בשביל כל צרכיו.
וטעם הדבר שהנתינת כח של הקדוש ברוך הוא לבני ישראל – 'כסף תלוה' (כנזכר לעיל) – נקראת בשם הלואה (ולא שאלה), הוא, לפי שכח זה (שניתן לבני ישראל מאת הקדוש ברוך הוא) יכולים הם לנצל כדי לפעול בענינים שלהם, אפילו כאשר המדובר בנוגע לענינים נמוכים, על דרך ובדוגמת הלואה – ש'מלוה להוצאה ניתנה'.
וביאור הענין בנוגע לפועל, ובפרט בנוגע ללימוד תורת החסידות: ישנם כאלה הסוברים שללימוד תורת החסידות צריך האדם להמתין תחילה עד שיהיה נזהר בתכלית אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים ובהידור מצוה, ורק אז יוכל ללמוד חסידות. כל זמן שחושש הוא אשר עדיין לא הגיע לדרגא זו.
מה גם ('ווער רעדט נאָך') אם יודע, אשר עלול הוא, לעיתים, להכשל בהידור מצוה ובדקדוק קל של דברי סופרים, וכל שכן אם הוא נכשל אפילו בדבר שהוא מדרבנן, ולפעמים אפילו בדבר שהוא מדאורייתא (הן בענין של 'קום ועשה' והן בענין של 'שב ואל תעשה'), אזי – טוען הוא אינו יכול להתעסק בלימוד החסידות ובעבודת התפילה, ובכלל בענינים נעלים!..
והמענה לזה – 'מלוה להוצאה ניתנה': מבלי הבט על גודל מעלתה של תורת החסידות – כידוע שרבינו הזקן המשילה לאבן טובה הנמצאת בכתר המלך אשר בלעדיה מתבטלת מציאותו של כל הכתר ('דער גאַנצער כתר איז קיין כתר ניט') -מכל מקום, הרשות נתונה לכל אחד ואחד מישראל לקחת את כתר המלך ולנצלו בשביל הענינים שלו.
ולפיכך תובעים מאת כל אחד ואחד מישראל – שמבלי הבט על גודל פחיתות מעמדו ומצבו, לא יחסיר אפילו יום אחד את השיעור שלו בתורת החסידות, ואפילו ביום זה גופא שבו נכשל חס ושלום בדאורייתא (הן בענין ד'קום ועשה' והן בענין ד'שב ואל תעשה') – הרי גם ביום זה לא יחסיר את שיעורו בלימוד החסידות, ולא רק בענין של 'עבודה', אלא אפילו בענין של 'השכלה' באלוקות, ואפילו ענין כזה (בהשכלה) שמצד רום עומקו אינו יודע כלל כיצד 'להורידו' אליו ('אַראָפּצוטראגן צו זיך')!
והנה, טעם הדבר שהקדוש ברוך הוא נותן לבני ישראל כוח זה (שבבחינת 'כסף תלוה') – נתבאר בהמשך הכתוב: '(אם כסף תלוה) את עמי', כדרשת חכמינו זכרונם לברכה על הפסוק – 'עמי ונכרי עמי קודם'. ובהקדמה – שמזה שיש צורך להדגיש ש'עמי קודם', מובן, שקיימת נתינת מקום לומר גם באופן אחר, ואף על פי כן, המסקנא היא, ש'עמי קודם'. ומזה מובן שהנתינת כח מאת הקדוש ברוך הוא המרומזת בפסוק 'אם כסף תלוה את עמי גו" – נמשכת ובאה ממדריגה כזאת אשר לגביו עבודת הנבראים אינה תופסת מקום (שלכן יכול להיות גם באופן אחר), שזוהי בחינת 'אדון יחיד שרש השרשים'.
☚ תיאור חי: בכיות עצומות קורעות לב במאמר 'לא תהיה משכילה'
וכדאיתא במדרש 'איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו (מעשיהן של צדיקים), אם במעשה אלו (מעשיהן של רשעים), כיון דכתיב וירא אלוקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים', אשר הסיבה לכך ש'איני יודע באיזה מהם חפץ' וצריך להיות לימוד מיוחד (מהפסוק 'וירא אלוקים גו") ש'במעשיהן של צדיקים חפץ', היא, בגלל שבמדריגה זו (ד'אדון יחיד שרש השרשים') ישנה נתינת מקום גם על ענין הפכי ('מעשיהן של רשעים'), אלא, שמצד הבחירה העצמית שבחר הקדוש ברוך הוא בנשמות ישראל – 'עמי קודם'.
ועל זה נאמר 'הלא אח עשו ליעקב נאום ה' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי': כיון שלגבי מדריגה זו מעשה התחתונים אינו תופס מקום, לכן 'הלא אח עשו ליעקב', שעשו ויעקב שניהם שוים. ואף על פי כן, מצד הבחירה ואהבה עצמית – 'ואוהב את יעקב' דווקא. וענין זה מרומז גם בלשון הכתוב – 'אם כסף תלוה': 'כסף' רומז על ענין האהבה כידוע ש'כסף' הוא מלשון 'נכסוף נכספתה לבית אביך'. ודוגמתו בנידון דידן, שהמלוה – הנתינת כח – מאת הקדוש ברוך הוא ('תלוה את עמי') אינה באה בגלל עבודת האדם, כי אם בגלל האהבה עצמית ('כסף') של הקדוש ברוך הוא לבני ישראל.
על פי זה יש לבאר גם המשך הכתוב – '(אם כסף תלוה את עמי) את העני עמך': מכיון שנתינת כח הנזכרת לעיל באה ממקום כזה שמעשה התחתונים אינו נוגע שם – לכן נמשכת ובאה לכל אחד ואחד מישראל, כי, העדר העבודה אינו פועל פגם בהמקור שממנו נמשך כוח זה. וזהו מה שכתוב 'את העני עמך' – שמבלי הבט על כך שיהודי זה הוא בבחינת 'עני', שמתבונן במעמדו ומצבו ונעשה שבור מכך ('ער איז צעבראכן פון דעם').
ולא עוד, אלא שיש לו אמנם ממה להיות שבור.. בכל זאת צריך לדעת, שהכח הנזכר לעיל מלמעלה ('אם כסף תלוה') ניתן גם אליו, שכן, אהבה עצמית ('כסף') מתייחסת אל כל יהודי ('אהבה עצמית דערגרייכט אלעמען'), גם ליהודי זה ה'עני'. ואדרבה – בגלל היותו עני, הרי ידוע שהקדוש ברוך הוא נמצא ב'לב נשבר ונדכה' דווקא. וממשיך בכתוב – 'לא תהיה לו כנושה': תוכנו של ציווי זה הוא – 'כל הנוגש העני והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו, עובר בלא תעשה, שנאמר לא תהיה כו".
ולא עוד, אלא ש'אסור לאדם להראות עצמו לבעל חובו בזמן שיודע שאין לו, אפילו לעבור לפניו שלא יפחידו או יכלימו כו". כלומר, במקרה אשר תביעת החוב מהלוה אינה מועילה בלאו הכי (שהרי 'אין לו מה יחזיר לו') ואינה גורמת להלוה אלא לחץ – אסור לתבוע ממנו את החוב. ועל פי הנזכר לעיל ש'מגיד דבריו ליעקב גו', 'מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות' – כן הוא הדבר גם למעלה, שכאשר תביעתו של הקדוש ברוך הוא על ידי קו השמאל ועל ידי יסורים אינה פועלת כלום, הרי לגבי תביעה סתם (ללא תועלת) נאמר 'לא תהיה לו כנושה'!
ועל דרך מה שנאמר 'על מה תוכו עוד תוסיפו סרה' – כלומר, 'מה יועיל הכות אתכם כי לא תוסרו בזה, כי עדיין אחר המכות תוסיפו לחטוא ולא תוסרו על ידי המכות': ולכן, כאשר הקדוש ברוך הוא רואה, שעל ידי הנהגתו בקו השמאל אינו פועל כלום – יתחיל שוב עם קו הימין, בקירוב בחסד וברחמים בטוב הנראה והנגלה. בודאי ישפיע הקדוש ברוך הוא בבני חיי ומזוני רויחא, כמו שכתוב בפרשתנו 'לא תהיה משכלה ועקרה בארצך', שכל אלה שעדיין לא נפקדו – יפקדו בשנה זו בזרעא חייא וקיימא, פרנסה בהרחבה ואריכות ימים'.
שיחת שבת פרשת 'משפטים' [פרשת 'שקלים'] תשי"ב, בלתי מוגה.
