לחצו כאן לתרומה
בכניסתנו לחודש אדר בו 'מרבים בשמחה', עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש מכתב מעניין מהרבי הריי"צ, אודות גזירת והרחקת רבותינו נשיאנו ממידת העצבות (אגרת זו מכונה על ידי הרבי 'הרחקת העצבות') • 'לכן גזרו אבותנו רבותינו הקדושים זי"ע אומר, אשר הדאגה והעצבות גם ממילי דשמיא היא מידה רעה ואסרוה באיסור גמור ומוחלט ודנוהו בדין ארבע מיתות, לגרשה מנחלת חסידים ולעקר אחריה, אשר לא תישאר ממנה גם ריח דריח רע המביא הפסד רב'.. • לכתבה המלאה
☚ חודש אדר: איך ניתן לשמוח במצבי הרוחני? • שיעור עכשווי ב'תניא'
'ועתה הנה שמוע שמעתי אשר הוא דואג ועצב, ומפני זה אינו מביט על בריאותו והנהגתו באכילה ושתיה ושינה, כמובן אשר זה מפריע גם עבודתו בהרבצת תורה והחזקת עוסקי בעבודה ולומדי תורה. והנה נודע לכל לומדי תורת החסידות, כי כללית ענין הדאגה והעצבות גם ממילי דשמיא היא מידה רעה, אשר לא לבד שצריכים להתרחק ממנה כי אם צריכים לעקרה משורשה ומקורה, להיותה אסקופה נדרסת לכל מיני רע.
רבותינו זכרונם לברכה אמרו 'כך הוא אומנתו של היצר הרע', הנפש הבהמית שבאדם הוא אומן גדול, ואומנתו הוא אשר בא לכל אדם ואדם באופנים שונים, לקטנים אמצעים וגדולים לכל אחד ואחד לפי ערכו. לפעמים בא הנפש הבהמית עטוף בטלית שאינו שלו בדמותו של היצר טוב, מזכיר את האדם עניניו מוכיחו ומייסרו, ומייעצו ללמוד בספרי מוסר ומאיים עליו, וכל כוונתו להשפיל את האדם ולהטרידו מעבודתו בהענינים אשר האדם עושה.
וזהו כל כוונתו של היצר הרע, להטריד את האדם ולבלבלו מלהתעסק בענינים טובים, וכאשר רואה אשר אי אפשר לו רק באופן כזה של ענין של יראת שמים, הנה מתלבש בלבוש זה בכדי להפיק זממו הרע, דמהאי טעמא נקרא אומן. אשר ענין פתוייו והסתותיו עושה באומנת כזו, אשר בעת שהוא מוכיח ומייסר על איזה דבר שהוא לא טוב או רע, אי אפשר להכיר פרצופו האמיתי אשר זהו היצר הרע.
לכן גזרו אבותנו רבותינו הקדושים זי"ע אומר, אשר הדאגה והעצבות גם ממילי דשמיא היא מידה רעה ואסרוה באיסור גמור ומוחלט ודנוהו בדין ארבע מיתות, לגרשה מנחלת חסידים ולעקר אחריה, אשר לא תישאר ממנה גם ריח דריח רע המביא הפסד רב.
אבותינו רבותינו הקדושים זי"ע באהבתם הגדולה לכל ישראל בכלל ולעדת החסירים בפרט, אשר על הדרכתם וחינוכם מסרו נפשם הקדושה, להיות כי כל אחד ואחד היה להם כבבת עינם ממש, הרי כל פרט בטבעי בני אדם גם היותר קל היה להם כקורת בית הבד, להתענין בו לטהרו ולזככו מכל סיג ופסולת וליפותו ביופי אחר יופי, במעלת טבעי בני אדם על פי התורה והמצווה.
והנה בענין הדאגה ממילי דשמיא, הנה מצינו בזה תורה שלמה ומסודרה באופן הנהגת מרירות מזמן לזמן בזמנים מיוחדים הקבועים והמסוגלים לזה. אז גם אז הנה גדלה האזהרה וההוראה מאבותינו רבותנו הקדושים זי"ע המזהירים לקצר בזה, אשר מכל זה מובן גודל ההיזק אשר סם מרפא זה יכול להביא, כדוגמת סם מרפא חזק מאד אשר כמה טיפות ממנו הוא מרפא, ואם יוסיפו איזה טיפות הוא מסוכן, וכן הוא בענין המרירות אשר רק כשהוא במידה ובמשקל הוא מרפא.
וידוע דמרירות גורם שמחה, דאחר אשר התמרמר בנפשו על אותו הענין שנזכר בו והתחרט עליו בחרטה גמורה, הוא שש ושמח ומוסיף אומץ בעבודתו, ועשה טוב, אשר בזה הנה לא זו [בלבד] שמתכפר לו עוונו אשר חטא ואשם, אלא ה' אור לו באור תורה ומצווה.
ועתה הנה ישים אל ליבו להתבונן הדק היטיב בכל האמור בזה, ויתבונן בגודל זכות לימוד התורה ברבים שזה בכלל מזכי הרבים, ובגודל ענין החזקת עובדי ה' ולומדי תורה, אשר אין לו שיעור כלל בגובה רום מעלתם, ויתבונן גודל ההיזק בהעדר העובדות הנזכרים לעיל על ידי הפרעת העצבות הבאה מטעם היצר הרע, ויגביר דעתו וכוח בינתו להיות המוח שליט על הלב.
ויגרש את עצבותו ויתנהג בסדר נכון באכילה ושתיה ושינה, ואם דרוש יקח הסמי מרפא אשר נותנים לו הרופאים, ולכל לראש יהיה בשמחה וטוב לבב וישוב לאיתנו בחיזוק כוחותיו, אשר השם יתברך יחזקהו ביתר שאת ועוז, ושוב ישוב לצבא עבודתו בהרבצת תורה ברבים והחזקת עובדי ה' ולומדי תורה, ויראה רוב נחת בבני ביתו יחיו. ידידו הדורש שלומו ומברכו'.
ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ד' עמוד שנו.
