לחצו כאן לתרומה
למה ההחלטות הטובות לא מחזיקות – ואיך משתנים באמת? טור אישי לבבי מאת הרב לוי זלמנוב – מנהל ארגון 'לחלוחית גאולתית', על העבודה הפנימית של ימי 'ספירת העומר' • 'אם אדם רק כופה את מידותיו, הוא נשאר אותו אדם עם אותם רצונות, אלא שהוא 'סוגר אותם בכלוב'. בפנים, הלב עדיין בוער לתאוות העולם או לכעס. המטרה האמיתית היא לשנות את המהות של הרגש. שהלב באמת ירצה את השם' • לטור המלא
☚ אם אני רבי – אז דיברתי ברור: תדאגו שהיהודים יביאו את המשיח
תיקון הלב – מבפנים, לא בכוח
ימי ספירת העומר הם לא רק 'ספירה לאחור' לקראת מתן תורה. עבור יהודי המבקש לחיות 'חסידות', אלו הם ימי העבודה בה"א הידיעה. שבעה שבועות, כנגד שבע המידות שבנפש הבהמית, שכל אחת מהן צריכה לעבור כור היתוך של בירור וזיכוך. רבים טועים לחשוב שעבודת השם היא צבירת מצוות וידע. אך תורת חסידות חב"ד מלמדת אותנו שעיקר כוונת ירידת הנשמה לעולם הזה, 'מאיגרא רמה לבירא עמיקתא', היא דווקא עבור בירור ותיקון המידות.
הקדוש ברוך הוא לא חיפש מלאכים; יש לו מספיק כאלו. הוא חיפש דווקא את ה'אדם' – מלשון 'אדמה לעליון' – שייקח את המידות הטבעיות, היצריות והחומריות שלו, ויהפוך אותם לכלי עבור האור האלוקי. זהו הדירה בתחתונים: להפוך את ה'תחתון' עצמו, את הרגש האנושי, למקום שבו ה' שוכן.
למה ה'קבלת עול' לבדה לא מספיקה?
כמובן, יסוד הכל הוא 'קבלת עול'. בלי משמעת עצמית והחלטה נחושה לכפות את היצר ('אתכפיא'), אנחנו נשארים במקום. אבל כאן טמון החידוש המרעיש של חב"ד: הכפייה היא רק הגדר, היא לא השינוי. אם אדם רק כופה את מידותיו, הוא נשאר אותו אדם עם אותם רצונות, אלא שהוא 'סוגר אותם בכלוב'. בפנים, הלב עדיין בוער לתאוות העולם או לכעס.
המטרה האמיתית היא 'אתהפכא' – לשנות את המהות של הרגש. שהלב באמת ירצה את ה', שהחסד יהיה חסד דקדושה והגבורה תהיה יראת שמיים פנימית. איך משנים רגש? רגש נולד מתוך הבנה והכרה פנימית. בתורת החסידות מוסבר כי 'המוח שליט על הלב'. כדי לשנות את מה שהלב מרגיש, צריך 'להפציץ' את המוח בציור אלוקי חי.
שער הגאולה
זה נעשה באמצעות 'עבודת התפילה' באריכות. לא רק קריאת המילים והבנה, אלא ה'התבוננות'. כשיהודי נעמד להתפלל ומעמיק בדעתו בגדולת אין-סוף, באיך שהעולם כולו לא נחשב בכלל לפני הבורא, ואיך שהחיוּת שלו בכל רגע היא אלוקות ממש – המוח מתפעל והלב מתמלא ברגש של יראה ואהבה.
כשהמוח 'חי' את האמת האלוקית במשך שעות ארוכות של תפילה, האור הזה מחלחל אל הלב. הוא ממיס את האנוכיות, הוא ממתק את הגבורות. זהו שינוי פנימי, אמיתי, לא כזה שמחזיק רק לרגע של התלהבות, אלא כזה שמשנה את ה'מזג' של היהודי. את המציאות הפנימית שלו, מברר ומתקן את המידות הבהמיות – לאלוקות.
זוהי הדרך היחידה להביא את הגאולה. הגאולה הכללית תלויה בגאולה הפרטית של כל אחד מאיתנו – ביציאה מהגלות של המידות הרעות והמוחין המצומצמים. כשנשנה את ה'אני' שלנו דרך עבודת התפילה, נהיה מוכנים לאורו של משיח, שכל עניינו הוא גילוי האלוקות בתוך העולם הזה, ממש בתוך הלב הבשר והדם שלנו.
