לחצו כאן לתרומה
ה' באייר תש"ח. מחוץ לכתלי '770' ההיסטוריה רעשה, בארץ ישראל נערכו להכרזה הדרמטית על הקמת המדינה, אך בפנים התחוללה דרמה מסוג אחר לגמרי: הרבי (אז עדיין ה'רמ"ש') צועד במהירות בסערת נפש יוצאת דופן, פניו 'מאוימות' והוא מחפש תשובה בחומש. עדותו המצמררת של ר' שמואל זלמנוב חושפת את הרגע שבו סגר הרבי את החומש וקבע בתמציתיות: הגאולה האמיתית עדיין לא כאן • עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש את הסיפור המלא שחובה לקרוא • לכתבה המלאה
☚ ציונות, קנאות וחסידות: ר' יואל כהן במכתב לר' מענדל וועכטער
דממה סוערת בבית המדרש
שבת קודש, ה' באייר תש"ח. העולם היהודי כולו כמרקחה. בארץ ישראל נערכים להכרזת העצמאות, והאוויר רווי במתח היסטורי. בבית המדרש של הרבי ב'770' שרר שקט, אך עבור מי שנכנס פנימה באותן דקות, השקט הזה היה רועש מתמיד.
הרה"ח ר' שמואל זלמנוב ע"ה, מי שזכה לערוך את ספר ה'ניגונים' והיה מדמויות ההוד של חב"ד, נכנס מוקדם מהרגיל לבית המדרש. הוא ציפה למצוא את המקום ריק, אך מצא שם את חתנו של הרבי הריי"צ – הרמ"ש (לימים הרבי נשיא דורנו), כשהוא בעיצומה של התרגשות שאיש לא ראה קודם לכן.
החומש הלא נכון
'פניו היו מאוימות', תיאר ר' שמואל לימים. הרבי צעד בצעדים מהירים מכותל לכותל, הלוך ושוב, כשהוא מחזיק בידו חומש ומביט בו בדריכות. בתחילה חשב ר' שמואל שהרבי 'מעביר את הסדרה', אך משהו לא הסתדר.
הייתה זו שבת פרשת 'אחרי מות-קדושים' (חומש 'ויקרא'), אבל הרבי אחז בידו דווקא את חומש 'דברים'. המהירות המוזרה, ההתרגשות שנכרה על פני הקודש והיציאה מהשגרה – כל אלו הבהירו לר' שמואל שמשהו עמוק ונסתר מתחולל כאן.
השאלה הנוקבת: איפה ה'ושבת'?
פתאום, הבחין הרבי בר' שמואל. הוא לא פתח בשיחת חולין, אלא ניגש אליו ישירות, הראה לו את הפסוקים בפרשת 'נצבים' ופתח בשאלה שהדהדה בחלל החדר: 'ר' שמואל! 'ס'איז שוין געווען דער ושבת'?' [= ר' שמואל! האם כבר התקיים ה'ושבת עד ה' אלוקיך'?].
לפני שר' שמואל הספיק לענות, השיב הרבי בעצמו בנחרצות: 'ניין! האט דאס אינגאנצין ניטו אהערצו!' [ =לא! אין לכך, אפוא, כל קשר לכאן!]. מיד לאחר מכן סגר הרבי את החומש ויצא לחדרו, מותיר את ר' שמואל משתומם.
המבט של הרבי: גאולה דורשת תשובה
מה ראה הרבי באותן דקות? באותה שעה שבה המונים ראו בטנקים ובדגלים את תחילת הגאולה, הרבי הצביע על התנאי הבלתי-מעורער של התורה: 'ושבת עד ה' אלוקיך.. ושב ה' אלוקיך את שבותך'. המסר היה חד וברור: גאולה שאינה מלווה בתשובה ובהתקרבות לה', אינה הגאולה המובטחת בחומש דברים.
הרבי, בראייתו הנבואית, ראה כבר אז את הסכנה שבטעות האופטית – החלפת הנס הצבאי והמדיני בבשורה הרוחנית של הגאולה האמיתית. עבורנו, כיום, הסיפור הזה הוא תזכורת נצחית: הדרך לארץ ישראל עוברת דרך התורה, והגאולה האמיתית והשלימה מחכה לדבר אחד – ל'ושבת עד ה' אלוקיך'.
מקור: ספר 'ימי מלך' חלק ב', עמוד 616.
