לחצו כאן לתרומה
יש רגעים נדירים שבהם הרבי חושף אמת כל כך חדה, שהיא מסוגלת להפוך את הנשמה על פיה. זה קרה כאשר אברך חסידי, 'תמים' בן 'תמים', נכנס ליחידות אישית עם שאלה תמימה – והרבי גילה בתוך מכתב קצר את הסדק הדק שממנו יכולה להתחיל נפילה לתרבות זרה. לא רעש, לא דרמה חיצונית – אלא גילוי מצמרר על מה שקורה כשמדלגים על הקדמת היסוד הפשוט ביותר בעבודת השם: 'עבודת התפילה' • עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש את הסיפור המטלטל לקריאה, לרגל יום ה'יארצייט' של הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה בכ"ג טבת • לכתבה המלאה
☚ נאום חוצב להבות של הרב אשכנזי: על חב"ד להתאחד סביב 'יחי אדוננו'
הלילה ירד על שכונת 'קראון הייטס'. הרחובות כבר שקטו, אך במרכז חב"ד העולמי 770 עדיין נצנצו אורות. בחורים בודדים ישבו כפופים על לימוד החסידות, אחרים התוועדו בפינה, ואוויר של קדושה ריחף מעל הכול. באותה שעה, הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה עמד כאברך צעיר ליד דלת חדרו של הרבי. בידו אחז מכתב. לבו פעם בחוזקה. הוא ידע: עוד רגע הוא נכנס ל'יחידות' אישית עם הרבי.
הוא כתב לרבי על רצונו לגדול בתורה, להיות רב בישראל, ללמוד בעומק וביסודיות. מתוך רצון כן, הוא שקל ללמוד במכון תורני בסגנון אקדמי – 'מכון הרי פישל'. במכתב הוא ביקש את ברכת הרבי לכך. הדלת נפתחה. הוא נכנס. החדר היה מלא אור שקט, אור שלא בא מנורה. הרבי ישב, פניו מאירות, מבטו חודר עד עומק הנשמה. הרב אשכנזי הגיש את המכתב. הרבי החל לקרוא.
פתאום, הרבי הרים את עיניו. כאב ניכר בקולו: 'איך 'תמים', בן 'תמים', מעלה על דעתו ללמוד במוסד שכזה – שלומדים בו כמו באוניברסיטה'? כזה רעיון יכול להוביל לעניין 'תנא ופירש' [יציאה לתרבות רעה]'.. המילים נפלו בחדר כמו חיצים שפילחו את ליבו. לא תוכחה – אלא כאב של אב על בנו. הרבי חזר אל המכתב, המשיך לקרוא. והנה, בסוף המכתב, כתב הרב אשכנזי בקשה פשוטה: 'ברכה להצלחה בלימוד התורה – נגלה וחסידות – ועבודת התפילה'.
הרבי עצר. חיוך דק, כמעט בלתי נראה, עלה על פניו. ואז אמר הרבי: 'אהה.. עכשיו מובן כיצד עלה במחשבתך רעיון כזה'.. הרב אשכנזי הרים את מבטו בתמיהה. הרבי הסביר: 'אם היית כותב תחילה בקשה להצלחה ב'עבודת התפילה', ורק אחר כך בלימוד התורה – לא הייתה עולה אצלך מחשבה כזו כלל. אבל מאחר שסידרת את הדברים כך: קודם לימוד התורה, ורק אחר כך עבודת התפילה – מובן איך נפתח פתח לרעיון כזה'..
הרבי לא דיבר על סדר טכני. הוא דיבר על סדר הנשמה. בחסידות ידוע: תורה בלי תפילה – כמו גוף בלי נשמה. שכל בלי לב – עלול להוביל לבלבול. ידע בלי ביטול – עלול להרחיק במקום לקרב. הרבי כמו אמר לו: 'עבודת התפילה' היא השורש של כל עבודת השם. היא שמטהרת את המחשבה. היא שמכוונת את הלב. היא שמבטיחה שלימוד התורה יהיה חדור אלוקות ולא רק חכמה.
לכן גם הרבי היה מברך תמיד: 'בהקדמת עבודת התפילה'. כי יהודי שמתחיל מעבודת הלב ומשקיע באריכות התפילה – לא יסטה מן הדרך. לא יתבלבל. לא יימשך אחר מסגרות חיצוניות. הוא יישאר מחובר למקור החיים. הרב אשכנזי יצא מה'יחידות' אחרת. הוא הבין שהשאלה אינה רק איפה ללמוד, אלא מאיפה מתחילים. מהו היסוד שעליו עומד כל הבניין. וכן היסוד של של חסיד, ובפרט מי שהתחנך בישיבת 'תומכי תמימים' יודע: היסוד ועיקר הכל זה 'עבודת התפילה'.
