סקירה מרתקת: מסע אל דמותו המופלאה של הרבי ה'צמח צדק'

ערב ראש השנה, יום כ"ט באלול, הוא יום גדלות מיוחד בדברי ימיה של חסידות חב"ד. ביום זה נולד הנשיא השלישי בשושלת, הנודע על שם חיבורו – הרבי ה'צמח צדק' • סיפור חייו אינו רק סקירה היסטורית של מנהיג דגול, אלא דרמה רוחנית ואנושית עמוקה של מסירות נפש, עמידה איתנה מול מליצי יושר וקיסרים, גאונות תורנית שאין לה מצרים, ואהבת ישראל שאינה יודעת גבולות • אתר 'חב"ד לייב' מגיש סקירה מרתקת ומקיפה לדמותו של הרבי ה'צמח צדק' • כמובן שלא ניתן לסקור אפילו במעט את חייו העצומים נשיא ישראל, אך כאן באו הדברים לטעימה מעט מזער • לכתבה המלאה

☚ סודו של הניגון העמוק 'פליאה דעת ממני' – שהרבי ה'צמח צדק' חיבב • האזינו

יתמות מוקדמת וצל הסב הגדול

הסיפור מתחיל בליאזנא של שנת תקמ"ט. לרבי שלום שכנא ולרבנית דבורה לאה אלטשולר נולד בנם, והם קראו את שמו 'מנחם מענדל' על שם צדיק הדור, רבי מנחם מענדל מויטבסק. אך השמחה המשפחתית נמהלה עד מהרה בטרגדיה מצמררת. בשנת תקנ"ג, בעקבות קטרוג נורא שאיים על חייהם של החסידים ועל נשיאותו של אביה אדמו"ר הזקן, החליטה הרבנית דבורה לאה למסור את נפשה ממש למען כלל ישראל. היא אספה מנין חסידים, הצהירה כי היא פודה בנפשה את אביה הקדוש, ונפטרה ביום ג' בתשרי, כשהיא משאירה אחריה ילד רך כבן שלוש בלבד.

צוואתה האחרונה של האם הצעירה לאביה הייתה נרגשת: עמוד לצד בני הרך וגדלהו. אדמו"ר הזקן אימץ את היתום הקטן לביתו באהבה עזה שאין לתאר. מנחם מענדל הקטן גדל בתוך חרדת הקודש של חדר סבו, ישן בסמוך לארון הקודש, ונשם חסידות וקדושה מיומו הראשון. סבו עטף אותו בטליתו בעת ברכת כהנים של ימים טובים ובעת תקיעת שופר בראש השנה עד שהגיע לגיל תשע.

כבר בשנות ילדותו המוקדמות בלטו ניצוצי גאונותו ורוח הקודש המפעפעת בו. מפורסם הסיפור על סבו שהציע לבנו, אדמו"ר האמצעי, לקחת את הילד כחתן לבתו חיה מושקא. אדמו"ר האמצעי היסס; הוא הביט מבעד לחלון וראה את הנער משחק בחצר במעשי ילדות עם חבריו. אדמו"ר הזקן קרא לנכדו פנימה, הגיש לו מסכת גמרא והורה לו לשנן דף שלם עם רש"י ותוספות בעל פה בתוך מחצית השעה. כעבור רבע שעה בלבד, שוב נראה הילד משחק בחוץ. כאשר גער בו אדמו"ר האמצעי על שהוא כביכול מזלזל בדברי סבו, נכנס הנער לחדר והחל לשפוך בעל פה את כל הדף, מילה במילה, בעומק ובדייקנות שהותירו את הנוכחים משתוממים.

ההתקשרות התורנית לא איחרה לבוא: כבר בגיל אחת עשרה החל לרשום חידושי תורה מעמיקים בנגלה ובחסידות. עד גיל בר המצווה התמקד בעיקר בלימוד ש"ס ופוסקים, ולאחר מכן קבע עמו סבו זמנים מיוחדים ללימוד קבלה ופנימיות התורה, כשהוא מעצב את מוחו וליבו להיות מאור הגולה.

מבית המלאכה שנשרף ועד למבחני המנהיגות

בשנת תקס"ד, כשהיה בן ארבע עשרה בלבד, נישא לבת דודתו הרבנית חיה מושקא ע"ה, בתו של אדמו"ר האמצעי. מתוך זהירות מופלגת שלא להשתמש בכתרה של תורה למקור פרנסה, החליט הרבי ה'צמח צדק' להתפרנס מיגיע כפיו. את כספי הנדוניה שלו – שלוש מאות רובל – השקיע בשותפות עם החסיד ר' נחמיה מדוברובנא בהקמת בית מלאכה לייצור חותמות שעווה למכתבים.

אולם, השותפות הזו הייתה ספוגה ברוחניות: בעת העבודה היו השניים שקועים בוויכוחים למדניים סוערים. באחד הלילות שקעו השניים בסוגיה חמורה עד כדי כך שנשכח מהם דוד הדבק הבוער. המפעל עלה באש, והשניים ניצלו ממש בשנייה האחרונה. לאחר הניסיון הזה ניסה לעסוק בנגרות, אך בחצר הרבי הוחלט כי תורתו חייבת להישמע, והוא מונה למלמד ולפוסק.

בשנים הבאות הוטלו על כתפיו הצעירות תפקידי מפתח. בשנת תקס"ו מסר לידיו אדמו"ר הזקן את השאלות ההלכתיות הסבוכות ביותר שהגיעו מכל תפוצות ישראל, ובשנת תק"ע הופקד גם על ענייני הכלל והעסקנות הציבורית. בעת בריחת אדמו"ר הזקן מליאדי מפני צבאות נפוליאון, התלווה אליו הנכד, שהה במחיצתו ברגעיו האחרונים, ולאחר ההסתלקות שקע בשנים ארוכות של פרישות, התבודדות ושקדה עילאית בתורה ועבודת התפילה.

הדרמה של קבלת הנשיאות: סירוב, דמעות וגילוי רוח הקודש

לאחר הסתלקות חותנו, אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח, נפלה בחלל העולם מבוכה רבה. זקני החסידים נזכרו בדברי אדמו"ר האמצעי לפני נסיעתו, כאשר לשאלתם כיצד ינטוש אותם השיב: "הלא עמכם חתני הרב הגאון רבי מנחם מענדל, הוא יהיה לכם לרועה נאמן".

אולם הרבי ה'צמח צדק' ברח מן הכבוד בכל כוחו. משלחות של גדולי החסידים, ובראשם גאונים כר' הלל מפאריטש ור' יצחק אייזיק מהומיל, הגיעו לפתחו והתחננו שיקבל עליו את עול ההנהגה. הרבי ה'צמח צדק' עמד בסרובו העקבי. הוא טען כי הכתר שייך בדין לדודיו, בנו של אדמו"ר הזקן. אפילו כאשר דודו בעצמו בא והפציר בו, הוא מיאן. החסידים לא נואשו, ובחודש סיון תקפ"ח נערכה בליובאוויטש התכנסות חירום.

תפנית הדרך אירעה ביום ג' בסיוון. שלושת ענקי החסידות – ר' פרץ חן, ר' הלל מפאריטש ור' יצחק אייזיק מהומיל – נכנסו לחדרו ופרצו בבכי. הרבי ה'צמח צדק' ניאות לבסוף, אך התנה תנאי: "שלא תטרידו אותי בשאלות של בעיות גשמיות". נענה ר' הלל מפאריטש באמירה החסידית המפורסמת: "חסידים רוצים לשמוע חסידות!". שעות אחדות לאחר מכן יצא הרבי ה'צמח צדק' לבית המדרש העמוס מקצה לקצה, כשהוא לבוש בבגדי הלבן המקודשים של סבו, והחל לשאת את המאמר הראשון לנשיאותו: "על שלושה דברים העולם עומד".

בעודו מדבר, חלפה מחשבה במוחו של ר' יצחק אייזיק מהומיל. הוא נזכר כיצד שנים רבות קודם לכן שמע את אדמו"ר הזקן אומר את אותו מאמר בדיוק, בעוד הילד מנחם מענדל משחק בחדר ומפריע לחסידים. אדמו"ר הזקן עצר אז ואמר לחסידים: "הניחו לו, הוא שומע, עוד תיווכח שהוא שומע!". בעוד ר' יצחק אייזיק משתאה מזיכרון זה ומהכוחות הטמירים של הרבי ה'צמח צדק', עצר הרבי ה'צמח צדק' באמצע הדיבור, פנה בגלוי לר' יצחק אייזיק ואמר לו: "תחשדוני בדבר שאין בי? מה אעשה וסבי רבנו הזקן ציוה עלי לומר מאמר זה!". החסידים נחרדו מגילוי רוח הקודש הגלוי, ופצחו בשירה ובריקודים של שמחה עצומה.

המאבק על נפש האומה: מסירות נפש מול גזירות המלכות

תקופת הנהגתו של הרבי ה'צמח צדק' הייתה מן הקשות והסוערות בהיסטוריה היהודית ברוסיה הצארית. ראשית, בלטה עמידתו מול גזירת הקנטוניסטים הכלבים – חטיפת ילדים יהודים רכים ושילוחם לשירות צבאי כפוי של 25 שנה במטרה להעבירם על דתם. הרבי ה'צמח צדק' הקים מנגנון סודי של חסידים שהסתובבו בקהילות, פדו ילדים בכסף מלא, וחיזקו את רוחם של החיילים הצעירים בלחמים ובספרי קודש. פעילות זו הייתה כרוכה בסכנת מוות ממשית ובעוון מרידה במלכות, אך הוא לא נרתע.

בשנת תר"ג זימנה הממשלה הצארית את 'ועידת הרבנים' בסנקט פטרבורג, שמטרתה הייתה להכניס שינויים במתכונת החינוך היהודי ולפגוע במסורת. הרבי ה'צמח צדק' נבחר לייצג את הציבור האורתודוקסי. במהלך הוועידה הפעילו עליו השרים והמשכילים לחצים כבדים ואיומים במאסר ובגירוש. הרבי ה'צמח צדק' לא נרעד. הוא הצהיר בגלוי כי על גזירות הדת יש למסור את הנפש. במהלך כינוסי הוועידה נעצר ונאסר לא פחות מ-22 פעמים על מחאותיו הנמרצות! בסופו של דבר, תוקף קדושתו ועמידותו הכניעו את הפקידים והדרישות לפגוע בחינוך בוטלו.

לצד המאבק הרוחני, פעל הרבי ה'צמח צדק' לביסוס הגשמי של חסידיו. בשנת תקצ"ט רכש אחוזה גדולה והקים מושבה חקלאית שבה עבדו מאות משפחות יהודיות באדמה. בשנת תר"ד ייסד את העיירה שצעדרין, שם התיישבו 300 משפחות חסידיות שהתפרנסו בכבוד. פועלו המבורך לפיתוח הכלכלה זיכה אותו אפילו מהממשל הרוסי בתואר הכבוד הרשמי 'אזרח נכבד לדורותיו'.

שמו יצא למרחוק גם כ"מתיר עגונות". בעומק גאונותו ההלכתי וברגישותו הבלתי נתפסת לסבלן של בנות ישראל, ישב ימים ולילות כדי למצוא היתרים קבילים ומוסמכים לנשים שבעליהן נעלמו במלחמות או בנכר, והציל מאות נשים מעיגון כואב.

"טראכט גוט וועט זיין גוט"

הרבי ה'צמח צדק' הותיר אחריו אוצר בלום של יצירה תורנית המקיפה את כל חלקי התורה, מנגלה ועד נסתר, במיזוג נדיר:

• שו"ת הרבי ה'צמח צדק': אלפי תשובות הלכתיות ופסקי דינים, החושפים בקיאות עילאית בכל ספרי הראשונים והאחרונים. גימטריא של "מנחם מענדל" היא בדיוק "צמח צדק".
• אור התורה: סדרה ענקית בת 42 כרכים המבארת את מאמרי החסידות על התורה, המועדים והנ"ך בסדר אנציקלופדי.
• דרך מצותיך: חיבור יסוד חסידי המבאר את טעמי המצוות על פי פנימיות התורה.
• ספר החקירה – דרך אמונה: חיבור פילוסופי-תורני עמוק שנכתב דווקא בשנים שבהן התמודד מול המשכילים והמלכות, במטרה לבסס את אודות האמונה הצרופה.
• ספר הליקוטים: סדרה בת עשרות כרכים המאגדת את תורתו לפי ערכים באלף-בית.

ומעל לכל אלה, חקק הרבי ה'צמח צדק' בלבבות את הפתגם החסידי, שהפך ליסוד איתן בעבודת ה': "טראכט גוט – וועט זיין גוט" (חשוב טוב – יהיה טוב). הוראה זו אינה רק איחול, אלא כוח רוחני ממשי – כשאדם מאמין ובוטח בטוב הנראה והנגלה, הביטחון עצמו פועל בשמיים את המהפך לטובה.

השנים האחרונות וההסתלקות

בשנת תר"כ חלה הרבי ה'צמח צדק' במחלה קשה, ומאז התנהלה נשיאותו מתוך ייסורים גשמיים עצומים במשך שש שנים. לאחר פטירת רעייתו הרבנית חיה מושקא ע"ה, אמר לבנו אדמו"ר המהר"ש כי נתקיימו דברי סבו אדמו"ר הזקן, שאמר לו 54 שנים קודם לכן את הפסוק "נד קציר ביום נחלה".

בימי ניסן שנת תרכ"ו נחלש מאוד. חסידים מכל הסביבה התאספו בליובאוויטש, קראו תהילים והוסיפו לו את השם "מאיר". בליל י"ג בניסן תרכ"ו, בשעה אחת עשרה בלילה, עמדה מיטתו במרכז החדר, מוקפת בחסידים דומעים. השמש ר' חיים בער הטה את אוזנו לפיו של הרבי ושמע אותו לוחש את המילים: "למען ירבו ימיכם".

בשעה שתים עשרה וחצי בלילה, באור ליום חמישי י"ג בניסן, הסתלק הרבי ה'צמח צדק' לבית עולמו, ומנוחתו כבוד באוהל הקדוש בעיירה ליובאוויטש. לאחר ההסתלקות, כשהבכי קורע שמים, פנה בנו וממלא מקומו, אדמו"ר המהר"ש, אל החסידים ואמר מילים שנחקקו לדורות: "דעו לכם כי אבא לא מת, ומי שרוצה לבקש איזה בקשה יכול לבקש".