בשיא עשרת ימי תשובה: המענה החריג של הרבי לאלמנה

בעשרת ימי תשובה תשל"ח, שולחן המזכירות ב-770 קרס תחת אלפי פתקאות. הכללים היו ברורים ונוקשים: בימים האלו הרבי לא עונה למכתבים. אבל פתק אחד קטן מאשקלון, ובו צילום מטושטש שצולם מתא טייס של מטוס קרב, גרם לרבי לחרוג ממנהגו הקדוש באופן חסר תקדים • מה קרה כשאלמנת צה"ל וארבעת ילדיה העזו לכתוב לרבי ברגע הכי עמוס בשנה, ואיזה סוד התגלה מאחורי התמונה של הר סיני? • לכתבה המלאה

☚ התפילה בראי החסידות: תוכנית וידאו מיוחדת עם הרב זלמן לנדא

'כרחם אב על בנים': מה הטריד את הרבי בעשרת ימי תשובה תשל"ח?

בחלק מימי חודש אלול, ובחודש תשרי כולו, מיעט הרבי בכתיבת מכתבים ומענות. יוצאים מן הכלל הם דברים שלדעת הרבי דרשו טיפול מיידי מצד 'הזמן גרמא' – עניינים דחופים שהיו בבחינת פיקוח-נפש מבחינה גשמית או רוחנית. לא תמיד ידעו ממועני המענות וה'אגרות-קודש' מה הסתתר מאחורי הפניות לרבי, וממילא מה מידת הדחיפות וסדר הקדימה בשיגור מכתבי המענות וההתייחסויות.

באלול ותשרי: "אין הזמן גרמא לקריאת מכתבים"

בשיחת ראש חודש אלול תשמ"ז (ספר 'התוועדויות' תשמ"ז, כרך ד', עמוד 308) הודיע הרבי ברבים: "בחודש אלול אין הזמן גרמא לא רק לענות על המכתבים, אלא אפילו לקרוא את המכתבים." ובפתק מחודש תשרי (מתקופה מאוחרת יותר) ציין: "אין הזמ"ג [הזמן גרמא] כלל היום לקריאת מכתבים… אזכיר עה"צ [על הציון] בבוא הזמן."

הדברים תואמים את הנאמר בהתוועדות שבת פרשת לך לך תשמ"א (ספר 'התוועדויות' תשמ"א, כרך א', עמודים 430-429), שבה התייחס הרבי לעומס הרב מתוך אישור ומענה כללי:

"שמצד ריבוי המכתבים כו' יקח משך זמן עד שימסרו ויביאו כולם על הציון… שאין הזמן-גרמא לאשר לכאו"א בפרטיות ועל-אחת-כמה-וכמה להשיב שאלתו ובקשתו כו'… אשר לאמיתתו של דבר, הרי תיכף ומיד בכתיבת המכתב, כו' מגיעה הבקשה למקור כל הברכות וכל ההשפעות כו' הקב"ה בכבודו ובעצמו."

הודעה דומה אמר הרבי ארבע שנים קודם לכן, בי"ג אלול תשמ"ב (ספר 'התוועדויות' תשמ"ב, כרך ד', עמוד 2147):

"אין זה הזמן המתאים להרבות בפתקאות ומכתבים, ולכתוב כל מכתב בארוכה דווקא, ולהמתין למענה (בארוכה) בו ביום או מיד למחרת… העדר המענה על מכתבים אין זה מפני העדר שימת לב אלא מפני שאין זה הזמן המתאים לכך."

הנהגה זו יסודה עוד אצל הרבי הריי"צ. בג' מרחשון תרצ"ו כתב: 'אמנם במחצית השני דחודש אלול, וחודש תשרי, מפני כבוד הימים נוראים וימים טובים ועבודתם, כבד עלי עריכת מכתבים'.. וכן כתב מזכירו, הרב יחזקאל פייגין הי"ד: "אל יפלא כבודו על איחורי המענה.. כי חודש זה הוא המושבע בעבודה הרוחנית.. ורוב מכתבים, וממילא כמעט אשר בכל משך החדש אין משיב כבוד קדושת על מכתבים".

גם בשנות נשיאותו הראשונות של הרבי, מענה על מכתבים בחודש תשרי היה נדיר ולווה בהתנצלות על העיכוב, כפי שמופיע בספרי 'אגרות קודש':

בכ"ח תשרי תשי"ב (כרך ה', עמ' יא): "מפני עניני חודש תשרי לא היה הזמן גרמא לענות עד עתה." בט"ו מרחשון תשט"ז (כרך יב, עמ' עג): "מכתבו מלפני ראש השנה בעתו נתקבל, ולא היה הזמן גרמא לענות עליו עד עתה." בי"ב תשרי תשי"ט (כרך יח, עמ' יח): "במענה למכתבו מלפני ראש-השנה, שנתקבל בימים שאין הזמן גרמא לענות בענין הדורש עיון, ואתו רוב הסליחה על עכוב המענה." בז' תשרי תש"כ (כרך יט, עמ' כז): "נתקבל מכתבו מי"ז אלול, ונתעכב המענה מפני טרדות ימי הסגולה דחודש זה."

בנוסף, ברשימת המזכיר הרה"ח ר' יהודה לייב גרונר מיום ב' דחול המועד סוכות תשל"ה, הביא מה ששמע מהרבי:

"כפי הנראה אומרים להם [להאורחים] לכתוב מכתבים כסדר. כל יום משגרים מכתב. לא זוהי מטרת בואם לכאן. הגיעו לכאן כדי להתוועד! כותבים כל יום סתם ענינים שלא חשוב לכותבם, העיקר שייחשב שכתבו מכתב."

החריגה הנדירה: 5 מכתבים למשפחה אחת בעשרת ימי תשובה

למרות כל האמור, מצא הרבי לנכון, בעשרת ימי תשובה ה'תשל"ח, לכתוב חמש אגרות מפורטות ומלאות רגישות למשפחה אחת מאשקלון. את הרקע לדברים מספר הרה"ח ר' מרדכי מנשה גורליק מנחלת הר חב"ד:

"אחרי מלחמת יום הכיפורים התחלתי לעבוד בעירית אשקלון בתור אדריכל. ב'השגחה פרטית' הוטלה עלי משימה משותפת עם משרד הביטחון. באשקלון התגוררה משפחת שעני. אבי המשפחה, אורי הי"ד, היה טייס קרב בן קיבוץ עין חרוד, שנהרג במלחמת יום הכיפורים (ביום השלישי, י"ב תשרי תשל"ד) בעת שתקף גשר על תעלת סואץ. אורי הותיר אחריו אישה, מרת שולמית תחי', וארבעה ילדים.

כשהתכוננתי לנסוע לרבי בשלהי שנת תשל"ז, הודעתי לגברת ש.ש. שאני נוסע, ואם רצונה לכתוב 'פדיון נפש' ולבקש את ברכת הרבי – תעשה זאת. היא וילדיה ישבו וכתבו לרבי, וצירפו מתנה: אורי הי"ד היה חובב צילום מושבע, ואלמנתו בחרה צילום של הר סיני שבעלה צילם מהמטוס בקיץ תשכ"ו. כשהגעתי לרבי מסרתי את המכתבים והתמונה למזכירות, והוספתי שמדובר באלמנת צה"ל וילדיה."

כשקיבל הרבי את התמונה, ציין על גבה בכתב ידו הקדוש:

'הר סיני – אורי ע"ה שעני, אשקלון, קיץ תשכ"ו'

לאחר חזרתו לארץ, הופתע ר' מרדכי מנשה לקבל טלפון ממרת שעני. היא סיפרה בהתרגשות ובדמעות על חמש האיגרות שקיבלו היא וילדיה: 'הרבי הוא ממש נביא, הוא קלע למחשבותיי וירד לנבכי הנפש. כל ההתלבטויות והספיקות קיבלו תמונת מצב ברורה ובהירה'.

מכתב הרבי לאם המשפחה (מרת שולמית)

האיגרת הראשונה והארוכה נדפסה בספר 'ליקוטי שיחות' (כרך י"ט, עמוד 514) ובספר 'התוועדויות' (כרך ב', עמוד 553):

ב"ה, עשרת ימי תשובה, ה'תשל"ח

ברוקלין, נ.י.

מרת שולמית תחי' שעני, אשקלון

ברכה ושלום!

מר מרדכי מנשה שי' גורליק מסר לי המכתבים והתשורות (פ"ש מהקורות אותה ומשפחתה, ושאף על פי כן מתעודדת וממלאת תפקידה היקר והכי חשוב בנוגע לחנוך ילדי' שיחיו. ומובן שבכדי למלא שליחות זו של הקדוש ברוך הוא כדבעי צריכה להיות חזקה בבטחונה בה', המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, נוסף על ציווי ה' בתורתו, תורת חיים (הוראה בחיים) ונשמרתם מאד לנפשותיכם, שמירת הגוף כפשוטו, ובלשון חכמינו ז"ל אשר גוף האדם הוא "נכסיו של הקב"ה" לשמור עליו שיהי' בריא ושלם, הן בגשם והן ברוח. וכשהולכים בדרך זו וממלאים שליחותו של הקב"ה הרי על ידי זה מרחיבים ומגדילים הצנורות והכלים לקבלת ברכות ה' בכל המצטרך, כולל גם הצלחה במילוי שליחות האמורה.

ויהי רצון מהשם יתברך שמכאן ולהבא לא תדע מכל צער ועגמת נפש ח"ו, כי אם נחת אמתי, נחת יהודי, מכאו"א מילדי' שיחיו ותגדלם – בנוסח המסורתי – לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

תקותי שתתיחס באדיבות להבא לקמן בהמשך מכתבי זה, שלכאורה הוא התערבות בשטח פרטי, אבל כיון שהכל בהשגחה פרטית יש לי הרגש וגם האחריות שלא להעלים מחשבתי בענין זה, והיא:

מובן וגם פשוט הצער והכאב והרבה יותר מזה – באבדן הבעל ואבי המשפחה (ה' יקום דמו), אבל ביחד עם זה ובפרט שנתברכה מה' בילדים, וכאמור לעיל שעל ידי זה מוטלת עלי' שליחות קדושה וגם נעימה, אף כי לפעמים די כבדה, בנוגע לחינוכם – הרי כתוצאה מזה מובן שצריכה להשתדל לסדר חיים רגילים, ובלשון העולם – נורמליים, בכל הפרטים ובשלמות ככל האפשר. כוונתי, פשוט, חיי משפחה על ידי נישואין ודלא כטעות רבים אשר על ידי זה פוגעים ח"ו ברגשות הנשמה של הנפטר היקר וכו', כי אם אדרבה ולהיפך, שהרי הנשמה נמצאת בעולם האמת ורואה כל ענין לאמתתו ואם מצד זכרון הנשמה, אפילו כשהזכרון טרי עדיין, נמנעים מלעשות דבר המוכרח וגם טוב בשביל הילדים וגם בשביל עצמה, נגרם על ידי צער ועוד יותר מזה לנשמת הנפטר, שאין רצוני להאריך בדבר ואדרבה כשהנשמה בעולם האמת רואה שמייסדים החיים מתאים לתורתנו תורת אמת, הנקראת גם תורת חסד, שכל הוראותי' אמת וחסד, הרי גורמים נחת רוח אמתי לנשמה, ובלשון המסורתי – גורמים עלית הנשמה ועונג אמתי לה.

למותר להאריך אשר הדבר קשור במאבק נפשי ומאבק שאינו קל וכו', אבל בודאי אשר הקב"ה, בורא האדם ומנהיגו, אינו עוזב אותו גם במצב הדורש התאמצות יתרה וכוחות נפשיים מיוחדים, וקודם שמביאו למצב כזה נותן להאדם כל הכוחות והאפשרויות להתגבר על מצבו, ובהחלטה בזה בתוקף המתאים – בא הדבר קל יותר ממה ששיערו מראש.

עוד נקודה בדבר, אשר בקשר עם הילדים, הרי ככל שיוקדם הדבר כשגילם רך יותר, יהי' קל יותר להם להתרגל לפנים חדשות בבית ולתפקידו, שבטח ימלא באופן הכי טוב, כשיצליח אותה ה' ותמצא בן זוגה, ולא רק באופן הכי טוב כי אם גם בלבביות וכו'.

קשה לי להאריך בדבר כיון שאינה מוכרה לי אישית, אבל לגודל חשיבות הענין, אשר גם ההקדם בזה חשוב, איני יכול שלא לכתוב לה על דבר זה, על כל פנים שורות ספורות הנ"ל, ותקותי שתראה את המציאות כמו שהיא לכל פרטי' המנויים למעלה.

ולהוסיף עוד נקודה, ואולי היא החשובה ביותר, אשר בתקופתנו זו רבת המהומות והמהפכות וכו', ראיתי ואולי ראתה גם היא, כמה וכמה מקרים דומים על כל פנים בחלק הכי חשוב, כבמקרה שלה, וכשהשתדלה האלמנה לסדר חיי' באופן האמור, שהיא הוראת תורתנו, תורת חיים, הרי לאחרי זמן קצר נוכחה לדעת אשר זוהי הדרך הנכונה בשביל הילדים ובשביל עצמה, ועוד יותר מזה, לחיים מלאים ומאושרים.

בברכה לחתימה וגמר חתימה טובה, ולבשורות טובות בכל האמור.

מ. שניאורסאהן

נ.ב.

מובן שתודה מיוחדת על שימת לבבה לשלוח לי תשורה יקרה מצילומי בעלה ז"ל, צילום ממדבר סיני ומההר שקוראים לו "הר סיני", המראה לא רק כשרון מיוחד באמנות הצילום, אלא גם על ידי קביעת הנושא שיש בו ענין לבבי השייך לכאו"א מישראל, ש"כל הנשמות היו במעמד הר סיני" כשניתנה התורה לישראל.

אפשר שכבר עוררו על זה, אבל ארשה לעצמי להעיר גם אני, מכיון שמר גורליק סיפר לי שיש מספר גדול של צילומים בדומה לזה ששלחה לי, שאפשר כדאי לבא בדברים עם משרד הבטחון, מחלקה החינוכית אשר בו, או כיו"ב, או איזה אירגון אחר מתאים, שיעשו תערוכה מהתמונות האלה.

ארבעת המכתבים האישיים לילדים

הרבי כתב במקביל איגרות אישיות לכל אחד מארבעת הילדים, במהלך עשרת ימי תשובה בשנת תשל"ח:

איל: "רב תודות לך בעד האיחולים והמתנה היקרה ששלחת לי למזכרת. בימים אלה שבין ראש השנה ויום הכפורים, בראשית השנה, שולח אני לך ברכתי לשנה טובה ומתוקה, הצלחה בלימודים בהנהגה טובה, ועד שתהי' דוגמא חי' ומזהירה לכל חבריך, ואמא תחי' תראה ממך רב נחת אמיתי מתוך שמחה וטוב לבב." (ספר 'ליקוטי שיחות' כרך י"ט, עמ' 544)

עפרי: "רב תודות לך בעד המכתב והאיחולים וגם בעד המתנה היקרה לי ששלחת לי למזכרת, ויפה בחרת בסמל השלום, שנצרך לכל יהודי בכל מקום ובפרט לאחינו הנמצאים בארץ הקודש… ובפרט שנכנסת לגיל בת מצוה, שההנהגה שלך חשובה ביותר, וגם על ידי כך תהיי דוגמא חי' ומזהירה לאחיותיך ולאחיך שיחיו." (ספר 'ליקוטי שיחות' כרך יט, עמ' 545)

הדר: "רב תודות לך בעד המכתב והאיחולים בצירוף המתנה היקרה (ששלחת) לי למזכרת. ובימים אלה שבין ראש השנה ויום הכפורים, בראשית השנה, מאחל אני לך שנה טובה ומתוקה, הצלחה בלימודים והצלחה בהנהגה טובה, ועד שתהיי מופת לחברות שלך, ואמא תחי' תראה ממך רב נחת אמיתי מתוך שמחה וטוב לבב." (ספר 'אגרות קודש' כרך ל"ג)

פזית: "רב תודות לך בעד המתנה היקרה ששלחת לי למזכרת. ובימים אלה שבין ראש השנה ויום הכפורים, בראשית השנה, מאחל אני לך שנה טובה ומתוקה, הצלחה בלימודים והצלחה בהנהגה טובה, ואמא תחי' תראה ממך רב נחת אמתי מתוך שמחה וטוב לבב." (ספר 'אגרות קודש' כרך ל"ג)

בשורה של נחמה לכלל אלמנות צה"ל

בחודש אייר תשל"ח, יזמו פעילי צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש (על יסוד הוראות הרבי במקרים דומים, ראה ספר 'אגרות קודש' כרך כ"ט, עמודים עח-ט) את שכפול המכתב והפצתו בקרב אלמנות צה"ל נוספות. מעבר השני של הדף צורף מכתבה של מרת שפרה גולומבוביץ, עסקנית צא"ח:

"בס"ד, אייר תשל"ח, שלום רב,

ברצוני להגיש לך העתק מכתב של הרבי מליובאוויטש שהגיע לפני כחצי שנה בתגובה לברכה לשנה חדשה. עד אז לא היה קשר בין הכותבת לרבי והוא גם לא הכיר את המשפחה. על אף שהמכתב הוא אישי החליטה בעלת המכתב שהוא שייך לכולנו. אני מקוה שהמכתב יעודד ואולי יהווה גם מקור למחשבה חדש לעתיד.

כל טוב, שפרה."

מענה ייחודי זה באמצע ימי הרחמים והסליחות, ממחיש עין בעין את דברי הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ו', הלכה י'):

'להיזהר ביתומים ואלמנות.. ידבר אליהם… רכות.. מנהג כבוד.. ברית כרת להם מי שאמר והיה העולם.. וינהלם בנחת, וברחמים גדולים וכבוד'.