איך נראה יהודי שאם היו חותכים את אצבעו – הייתה נשפכת ממנה חסידות? מה גרם לרבי האמצעי לעמוד שמונה שעות רצופות בלימוד תורה מבלי לנוע, וכיצד אירח בביתו את אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים מבלי שידע מי יושב לשולחנו? • לרגל ט' כסלו – יום ההולדת ויום ההילולא של הרבי האמצעי, מי שהרחיב את מעיינות החסידות כ'רחובות הנהר' – מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה לפניכם שורה של סיפורים נדירים, הנהגות מופלאות ופתגמים מאירים מדברי רבותינו נשיאינו ומסיפורי החסידים, שמזמנים הצצה מרתקת אל דמותו הפלאית של בעל ההילולא • לכתבה המלאה
☚ כדי שהחסידות תשפיע – מוכרח להתבונן בתפילה • הרב יורקוביץ' במשא מעורר על מאמר ט' כסלו
מ'רחובות הנהר' של החסידות ועד 'חסידות בדם': אוצר סיפורים ופתגמים מרתקים על הרבי האמצעי
ימי הסגולה ט' ויו"ד כסלו – ימי ההולדת, ההילולא והגאולה של הרבי האמצעי – מזמנים הצצה מרתקת אל דמותו הפלאית של מי שהרחיב את מעיינות החסידות באופן של 'רחובות הנהר'. מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה לפניכם שורה של סיפורים נדירים, הנהגות מופלאות ופתגמים מאירים מדברי רבותינו נשיאינו ומסיפורי החסידים על בעל השמחה והגאולה – הרבי האמצעי.
לא ידעתי עם מי אני מדבר
בחייו של כ"ק אדמו"ר הזקן היה הרה"ג הרה"ח ר' יצחק אייזיק מהומיל חבר של כ"ק אדמו"ר האמצעי (שהיה אז צעיר לימים), והיו לומדים ביחד. בתחילה לא הכיר הרי"א מהומיל כל כך את גדולת אדמו"ר האמצעי. יום אחד באמצע לימודם אמר החזן שבחדר במנין הסמוך "ברכו", ואדמו"ר האמצעי נעמד ואמר "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ור' יצחק אייזיק הבחין איך שבאומרו זאת נעשה אדמו"ר האמצעי לאיש אחר. בראותו זאת התפעל ר' יצחק אייזיק מאד ואמר לאדמו"ר האמצעי: "למה רימיתני! לא ידעתי עם מי אני מדבר!".
(המשפיע ר' שמואל לוויטין ע"ה).
המקטרת שנלקחה בשעת הדביקות
כ"ק אדמו"ר מהורש"ב לא היה רגיל להתוועד ביום יו"ד כסלו בעת היותו בליובאוויטש, אך כאשר היה נוסע לחוץ לארץ היה מתוועד ביו"ד כסלו. בשנת תר"ע (עת"ר) היה הרבי הרש"ב בליובאוויטש ביו"ד כסלו. הרבי ישב אז עם החסיד ר' מיכאל בעלינער (המכונה: ר' מיכאל דער אלטער), ור' מיכאל סיפר אז סיפור ששמע מהחסיד ר' פרץ חן. בכלל, כשר' מיכאל היה מספר סיפור, לא היה מספר את הסיפור בצורה מסודרת כל כך, עד שהרבה פעמים לא היו יכולים לדעת היכן הוא ראש הסיפור והיכן הוא סיום הסיפור.
הסיפור שר' מיכאל סיפר אז: פעם בבוקר כשהלך רבינו הזקן למקווה, עבר בדרכו ליד ביתו של בנו כ"ק אדמו"ר האמצעי. אדמו"ר האמצעי עמד אז בתוך הבית על יד החלון הפתוח, והוא דבוק במחשבותיו הקדושות והעמוקות, תוך כדי שהוא מעשן מקטרת "לולקע" שהייתה תחובה בפיו הק'. רבינו הזקן ניגש אל בנו ולקח ממנו את המקטרת. כאשר רבינו הזקן חזר מהמקווה ראה איך שבנו אדמו"ר האמצעי עדיין עומד באותה תנועה שעמד לפני כן, ופיו הק' עדיין פתוח כמו שעדיין מעשן את המקטרת. מרוב דביקותו לא הרגיש בכך שלקחו ממנו את המקטרת.
(המשפיע ר' שמואל לוויטין ע"ה).
הקשר המיוחד של אדמו"ר המהר"ש עם הרבי האמצעי
בשנת תרס"ז היה הרבי הרש"ב בווירצבורג. ביו"ד כסלו התוועד הרבי הרש"ב, ובעת ההתוועדות סיפר החסיד ר' אלימלך סטלברג את דברי הרבי המהר"ש בעת ההתוועדות של יו"ד כסלו תר"מ (נדפס ב"התמים" חוברת ב' ע' עז ואילך). בין הדברים סיפר שהרבי מהר"ש אמר אז: "היום הוא יום שמחתי בתור נכד (של אדמו"ר האמצעי). למרות שכל בניו של אבי (אדמו"ר הצמח צדק) הם נכדיו של אדמו"ר האמצעי ו'בני בנים הרי הם כבנים', בכל זאת, עם המתנה שאבי (אדמו"ר הצמח צדק) זיכה אותי, שפעל אצל הסבתא (אמא של חמותי) שתעניק לי את הזכות של 'אשת חבר', אם כן הרי זוהי דרגא עמוקה יותר של 'בני בנים הרי הם כבנים'".
(המשפיע ר' שמואל לוויטין ע"ה).
תפילתו של יהודי
אדמו"ר האמצעי אמר פעם: "אַז אַ איד דאַווענט, גייט דער חושך דנוגה אַוועק אן אַ זייט, און כל חיזו דהאי עלמא איז כמאן דשדי בתר כתפוי" [כאשר יהודי מתפלל, אזי החושך של (קליפת) נוגה הולך אל הצד, וכל החזיון של העולם הזה הוא (בבחינת אחוריים) כמו שמשליך אחר כתפו].
(המשפיע ר' שמואל לוויטין ע"ה).
בין הביטול של הרבי האמצעי לר' אהרן מסטראַשעלע
הרבי הרש"ב ביאר פעם בשם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שההפרש בין הביטול של אדמו"ר האמצעי לבין הביטול של הרה"ק ר' אהרן מסטראַשעלע הוא: אצל ר' אהרן היה הביטול מצד ההתלהבות שלו, ולכן הגוף שלו היה מתבטל ממציאותו, וכמשל כששורפים ערימה של תבן – הרי כאשר הוא יבש, להבות האש שורפות אותו לגמרי ולא נשאר מאומה. משא"כ אצל אדמו"ר האמצעי היה הביטול בבחינת התיישבות, שהגוף נשאר במציאות, וכמשל מערימה של תבן שיש בו לחלוחית – הרי כששורפים אותו הוא נשרף כולו, ובכל זאת הציור (של ערימת התבן) נשאר, והוא נשאר על עמדו. ואף שכאשר נוגעים בערימה אין בו כלום רק אפר, בכל זאת הציור שלו נשאר. וכן היה הביטול של אדמו"ר האמצעי, שיחד עם הביטול במציאות היה עומד על עמדו.
(ר' אליהו (יאייכל) סימפסון).
טיפשות ופראות
סיפר כ"ק אדמו"ר [מהוריי"צ] נ"ע, מסיפורי אביו מהורש"ב בסעודת שבת פרשת תרומה תרנ"א: בשנת תק"ן כשמלאו לרבי האמצעי שש-עשרה שנה (או בשנת תקנ"א, כשמלאו לו שבע עשרה שנה) מסר אדמו"ר הזקן לידו את החינוך וההדרכה של האברכים שישבו אז אצל הרבי בליאזנא. ואמר לו אדה"ז שהדבר הראשון בחינוך והדרכה חסידית הוא לעשות חסידים שלא יהיו שוטים, שכן שטות מהווה מחיצה של ברזל כלפי חסידות. והוסיף אדמו"ר נ"ע: אז הסביר אבי את האימרה ש"שוטה" יש לו שני פירושים: א) שוטה – פשוטו כמשמעו, טיפש. ב) שוטה – פרא. ושני דברים אלה, גם טיפשות וגם פראות, אינם זוג לחסידות ולחסידים.
(ספר השיחות ת"ש בלה"ק עמ' נג).
חסידים נלבבים
כ"ק רבינו הזקן גילה חסידות חב"ד משרשה ומקורה בחב"ד דאצילות. כל מדרגה של חב"ד כלולה מכל שלוש מדרגות חב"ד, וכל רבי גילה מדרגה פרטית של מוחין חב"ד. רבינו הזקן תיקן תיקון החכמה בפרצוף חב"ד וחסידיו היו בעלי השגה גדולים. הרבי האמצעי תיקן תיקון הבינה של חב"ד וחסידיו היו בעלי התפעלות, יהודים נלבבים, לא לבביים אלא נלבבים. לחסידי הרבי האמצעי היו לבבות בעלי להב-שלהבת, אש שקטה ובהתגלות לא היה ניכר כלל. הרבי ה"צמח-צדק" תיקן הדעת של חב"ד.
(ספר השיחות ת"ש בלה"ק, עמ' צב).
ספרים לחסידים שונים
ידוע שהרבי האמצעי כתב כל אחד מספריו עבור חסיד אחר. את "דרך החיים" כתב בשביל אחד כו', את ה"אמרי בינה" כתב עבור ר' יקותיאל מליעפלי, למרות שבידיעת התורה הייתה לו ידיעה מצומצמת, אך ההשכלה שלו בחסידות הייתה באופן נפלא. כ"ק אדמו"ר מוהר"ש סיפר לבנו מהורש"ב שהיה לו עניין ב"אמרי בינה" שבמשך שנים לא היה מובן לו. הוא דיבר על כך עם ר' יקותיאל, אשר פתח בו את חושי ההשכלה.
(ספר השיחות ת"ש בלה"ק, עמ' צג).
התיישבות בליובאוויטש
בשנת תקע"ג, ביום שני פרשת נצבים-וילך, ח"י אלול, הגיע כ"ק אדמו"ר האמצעי מקרמנצ'וג וקבע מקום מושבו בליובאוויטש. את סדר הנסיעה קיבל כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מאביו המהר"ש. הנסיעה ארכה זמן רב. בכל מקום אמר הרבי חסידות וקיבל חסידים ל"יחידות". היו חסידים שהלכו רגלי מקרמנצ'וג עד ליובאוויטש, ובכל הערים והיישובים שכ"ק אדמו"ר האמצעי עמד ואמר חסידות, הם שמעו וחזרו עליה.
סדר הנסיעה של כ"ק אדמו"ר האמצעי, מקרמנצ'וג לליובאוויטש, היה מסודר, היכן ובאיזה מקום יתעכבו הרבי ומלוויו. מטעם מיניסטריון הפנים בפטרבורג הודיעו לגוברנטורים של פולטובה, ומינסק ומוהילוב, לספק עגלות טובות ואכסניות עבור ה"ראבין שניאורי", משפחתו ומלוויו עד לעיר ליובאוויטש. ביום שני, ח"י אלול, הגיע הרבי, חלק ממשפחתו בלווית כמה אלפי חסידים, לליובאוויטש.
(ספר השיחות ת"ש בלה"ק עמ' צח).
חב"דניצע
בזמנים עברו היו בונים חדר שני שהיו קוראים לו 'חב"ד'ניצע'. בזמנו של הרבי האמצעי בנו מניין בעיירה מקוליענע שליד ליובאוויטש, בלי חב"ד'ניצע – ואמר הרבי האמצעי שאסור להתפלל שם: "מניין בלי חב"ד'ניצע – אסור לומר בו קדושה וברכו. אם מתפללים באריכות או לא, חב"ד'ניצע צריך להיות!".
(ספר שיחות תש"א בלה"ק עמ' לד').
מבקר בשקלוב
בבוא כ"ק אדמו"ר האמצעי לשקלוב, בפעם הראשונה אחרי שהתיישב בליובאוויטש, בא ר' משה מענק'ס אל כ"ק אדמו"ר האמצעי לברכו בברכת "שלום עליכם". כשיצא מאת כ"ק אדמו"ר האמצעי, אמר: "תלמיד חכם זה השתרש בליבי". שני שבועות שהה אז כ"ק אדמו"ר האמצעי בשקלוב, ובמשך זמן זה היה אצלו ר' משה מענק'ס כמה פעמים. אחרי שנסע כ"ק אדמו"ר האמצעי משקלוב הרגישו שנעשה בר' משה שינוי גדול. הוא אמנם לא נעשה חסיד, אבל גסות רוחו פקעה ממנו, ויהי לפלא.
(ספר המאמרים קונטרסים ג יט, א').
איך להצליח בשליחות?
פעם שלח אדמו"ר הזקן את בנו אדמו"ר האמצעי בשליחות מסוימת, וחזר אל אביו ואמר לו שאיננו יכול לפעול מאומה בשליחות זו. באותה שעה כשבא אליו הייתה טליתו של אדמו"ר הזקן מונחת על כתפו ובדק את ציציותיו. אמר לו: "רואה אתה? זוהי טלית וטלית הוא עניין מקיף, ומקיף מסמא את עיני החיצוניים". כששמע זאת אדמו"ר האמצעי, חטף בידו את ציציותיו של אביו, נשקם ונסע חזרה לדרכו כדי לבצע את שליחותו. בפעם הזאת הצליח.
(ספר 'שמועות וסיפורים', כרך א, עמ' 127-8).
חסידות מתחת למיטה
אדמו"ר הזקן היה רגיל בכל שבת אחר התפילה ללכת אל בתו פריידקע ולומר לפניה דרוש חסידות. אדמו"ר האמצעי היה מתחבא בכל פעם לשמוע את התורה. פעם ביקש ממנה אדמו"ר האמצעי שתבקש מאביהם שיאמר לה חסידות אודות ד' בגדי כהונה. כאשר בא אדמו"ר הזקן ביקשה ממנו והסכים, ואמר על ד' בגדי כהונה, אך על האבנט לא דיבר.
אדמו"ר האמצעי הרגיש שעוד מעט ילך אביהם לביתו ועדיין לא דיבר על האבנט, על כן פשט את האבנט מעליו וזרקו לרגלי אחותו, כדי שתיזכר ותבקש שידבר גם עליו. כאשר ראתה את קצה האבנט נזכרה לבקש על זה. אמר לה אדמו"ר הזקן: "כנראה שאחיך דוב מתחבא תחת מיטתך ושומע התורה, צא בעריל צא!" ולא המשיך עוד. (שם כרך ב עמ' 161).
הנשמה מבינה
משרתו של אדמו"ר האמצעי היה רגיל ללמוד בכל יום משניות וכן לומר בכל יום קטעים מספר הזוהר הקדוש. פעם שאלו אדמו"ר האמצעי: "מאיזה לימוד יש לך הנאה יותר, מלימוד משניות או מלימוד הזוהר?". השיב המשרת: "רבי, האמת היא שלימוד משניות אני מבין לפי ערך ולימוד הזוהר אינני מבין כלל, ומכל-מקום יש לי יותר הנאה מלימוד הזוהר". אמר אדמו"ר האמצעי: "האמת היא כך, שהנשמה יש לה הנאה יותר מלימוד הזוהר, און די נשמה פאַרשטייט [=והנשמה מבינה]".
(ספר 'שמועות וסיפורים' עמ' 34).
לבת אש של מתן-תורה
פעם אחת ישבה קבוצת חסידים והתוועדה. בשעת מעשה היו החסידים במצב רוח קודר מאוד ושאלו את אדמו"ר האמצעי, שהיה אז עדיין ילד, מהי הסיבה לעצבותם. ענה להם: "הרי פסוק מפורש הוא, 'עצביהם כסף וזהב', העצבות באה מכסף וזהב, מזה שרוצים עוד כמה רובלים, ולא מאהבה ויראה".
הרה"ג החסיד ר' אייזיל סיפר, שפעם ישבו חסידים לפני חג השבועות ודיברו ביניהם מה צריכים לבקש מה' בליל שבועות. הם שאלו את אדמו"ר האמצעי, בחושבם שהוא יענה להם על-פי פנימיות התורה, בהבנה והשגה, אך הוא ענה: "הייתי מתברך שתהיה לי לבת האש של מתן-תורה".
(ספר השיחות תש"ה בלה"ק עמ' קב-ג).
המאסר
כשהלשינו על אדמו"ר האמצעי והגיעה פקודה לליובאוויטש להביאו לוויטבסק, נתנו לו רשות לנסוע בעצמו בלא שמירה, כיוון שבספירות הממשלה בוויטבסק הכירו אותו. הרופא המומחה, האיספקטור הייבנטאל, אמר שבית-האסורים יזיק לבריאותו, ולכן הושיבו אותו באחד הבתים והיה שם משמר שלא ייכנס אליו אף איש. כעבור שבועיים הוקלה השמירה והיה מניין קבוע בבית דירתו ובנוסף לזאת היה אומר שם גם דא"ח. בשבת קודש האחרונה, לפני תפילת המנחה, אמר את הדרוש "אתה אחד". החסיד ר' ישעיה מקלר מוויטבסק סיפר, שאביו, שהיה מחסידי אדמו"ר האמצעי, היה באותו מעמד וידע כל פרטי עניין המלשינות. כל הזמן שכ"ק אדמו"ר האמצעי ישב בוויטבסק לא היה עוסק בעיסקו.
(התמים ה עמ' פו).
איכרים שבשדות
אדמו"ר האמצעי אמר פעם לחסיד הרב ר' הלל מפאריטש: "צייר לעצמך את הישוב'ניקים האיכרים עומדים בשדה, לבושים כיפות וטליתות-קטנים וזורעים את הארץ ומייחלים לה'. אין הם צריכים להזדקק לאף אחד בחיונה (פרנסה) שלהם, אלא מרימים ראשיהם לשמים ו'מרגישים' את ה'שאו מרום עיניכם', שהוא עומק העניין של 'שמע'". לחסיד הרב ר' הלל היה חוש הציור, ותיאר לעצמו אלפי יהודים עומדים בשדה בכיפות וטליתות-קטנים, עד שראה את המחזה במוחש, והחליט לנסוע אליהם.
(ספר השיחות תש"ד בלה"ק עמ' עז).
עם חתנו הצמח-צדק
אדמו"ר האמצעי פתח פעם את דלת חדרו, והיו שם הרבה חסידים. אמר להם אדמו"ר האמצעי: "לכו והביאו לי את ר' מענדל [כ"ק אדמו"ר הצ"צ] 'פֿאַרן גאַרטל' (החזיקו בחגורתו)". הלכו להם, ובאו אל אדמו"ר הצ"צ ואמרו לו: "כ"ק אבינו פקד עלינו לילך לקרוא אתכם אליו ולהביאכם 'פֿאַרן גאַרטל'". השיבם: "הנני הולך, אך לכם ציווה להביא אותי בעד חגורתי, החזיקו בחגורתי". נגעו בחגורתו וכך הלכו. בבואם אל הפתח והנה הוא סגור. עמד אדמו"ר הצ"צ וחיכה והם (השלוחים) עומדים מצדדיו מחזיקים בחגורתו. עבר זמן לא ארוך, ופתח אדמו"ר האמצעי דלתו ואמר לו בזה הלשון: "'גינוג צו זיין אַ הצנע לכת' [מספיק להיות הצנע לכת]" וסגר דלתו, והלך לו אדמו"ר הצ"צ לביתו.
(ספר 'תורת שלום' עמ' 80-1).
פגישה עם צדיק נסתר
אדמו"ר האמצעי ביקש כמה פעמים מאביו אדמו"ר הזקן להראות לו אחד מל"ו צדיקים נסתרים, והבטיח לו. פעם נזדמן אורח אחד לשבת-קודש ולא מצא אף אחד שיוכל לקחתו לביתו. קרא לו אדמו"ר האמצעי והזמינו שיהיה אצלו. אמר האורח: "אצלכם אינני רוצה להיות". שאלו אדמו"ר האמצעי מדוע, והשיב: "מפני שאתם מתפללים עד מאוחר ואני רעב ורוצה לאכול ואינני יכול להמתין…". אמר לו אדמו"ר האמצעי שמסכים איתו ולכן יתפלל עם הציבור בשעה מוקדמת יותר. האורח אמר שבתנאי כזה הוא מסכים ללכת אליו.
בליל שבת קודש הלכו וסעדו בביתו של אדמו"ר האמצעי. למחרת, ביום שבת קודש, גמרו הציבור את התפילה וביניהם האורח, אבל אדמו"ר האמצעי רק התחיל… משך לו האורח בטלית ואמר: "הרי סוכם שאני רעב ואינני יכול להמתין!". אדמו"ר האמצעי מיהר מעט וגמר תפילתו והלכו לסעוד סעודת שבת. אחרי תפילת ערבית במוצאי-שבת רצה אדמו"ר האמצעי להזמינו אליו לסעודת מלווה מלכה, מכיוון שראה שאינו אורח רגיל. התחיל לחפש אותו וגם שלח לחפשו בעיר ולא מצאו אותו. הוא סיפר זאת לאביו, אדמו"ר הזקן. אמר לו אביו: "הלא הבטחתי לך שתראה מהל"ו צדיקים נסתרים והוא אחד מהגדולים שבהם. אם היית מרגיש בו היית זוכה לקבל ברכה ממנו". שלח שוב אדמו"ר האמצעי לחפש את האורח ולא נמצא, ואדמו"ר האמצעי הצטער על-כך מאוד.
(ספר 'לקוטי סיפורים' עמ' פז).
גאון בנגלה
פעם שאל אדמו"ר האמצעי את משרתו: "מה אומרים עלי ה'עולם'?". השיב לו שאומרים עליו שגדול מאוד בחסידות. אמר הרבי למשרת: "אם הייתי נותן את עצמי ללימוד תורת הנגלה רק שנה אחת לא היה גאון כמוני". בנוסף לזאת, מסופר שבשעה שהציעו לאדמו"ר האמצעי הצעה לשידוכין אמר אדמו"ר הזקן לשדכן: "'מיין בער'ל קלייבט פֿאַנאַנדער אַ שטיקעל גמרא אויף הערעלאך' [=בער'ל שלי מחלק קטע גמרא ל'שערות']".
(ספר 'לקוטי סיפורים' עמ' פה).
יש במה לחיות
בעת הסתלקות אדמו"ר הזקן היה אדמו"ר האמצעי בעיר קרמנצ'וג, כיוון שנסע לשם להכין דירות לכולם כי חשבו להתיישב שם בשעת המלחמה עד יעבור זעם. כשקיבל את הידיעה על הסתלקות אביו מיד התעלף. העירו אותו והוא התעלף שוב, וכך כמה פעמים – כל פעם שהעירו אותו נזכר בהסתלקות והתעלף בחזרה. החסידים טיכסו עצה והביאו אליו תיבה מלאה בכתבי-קודש של אביו. כשהעירו אותו מיד הראו לו את התיבה שהובאה. כשהביט עליה אמר: "'מיר האָבען מיט וואס צוא לעבען' [=יש לנו עם מה לחיות]" ופסק מלהתעלף.
(ספר 'לקוטי סיפורים' עמ' פה).
דברים שרק רבי יודע
אדמו"ר האמצעי היה נוהג שכל השאלות שהיה מקבל היה נותן לחתנו הצמח-צדק שיעיין בהן, ואחר שהיה מעיין היה מראה לו, ואף פעם לא היה אדמו"ר האמצעי מוסיף או גורע שום דבר. פעם נזדמן שאדמו"ר האמצעי היה טרוד מאוד ושלח אדמו"ר הצ"צ את התשובה מבלי להראות לו. אחר-כך שאלו אדמו"ר האמצעי מדוע לא הראה לו את התשובה והשיב שראה שהוא היה טרוד מאוד. ביקש אדמו"ר האמצעי שיראה לו העתק מהתשובה, והראה לו. אמר אז אדמו"ר האמצעי לצ"צ: "הלא אשתמיט (נעלם) ממך תוספות מפורש ביבמות!" והראה לו את התוספות. חלשה דעתו של הצ"צ, ואמר לו אדמו"ר האמצעי: "מדוע נבהלת? הרי לעת-עתה עדיין אינך רבי…".
(ספר 'לקוטי סיפורים' עמ' צב).
כבר קיים בעולם…
כשהיה אדמו"ר האמצעי בעיר ניעז'ין חלה את חוליו. ישבו בחדרו הרופאים סביבו ודיברו ביניהם. אמר רופא אחד לחבריו הרופאים: "לפי דעתי, מחלת הרבי היא שיש לו רצון לדבר שאינו בעולם". שמע אדמו"ר האמצעי את דבריו ואמר לו: "שמע נא, אדרבה, אולי אתה יכול לעשות ניסיון לחשוב אודות דבר שאינו נמצא בעולם? נסה נא!". אמר הרופא: "כן, אנסה". כעבור רגעים אמר לו אדמו"ר האמצעי: "ספר מה חשבת". ויאמר הרופא: "חשבתי שהשולחן מסתובב סביב עצמו". אמר לו אדמו"ר האמצעי: "זהו דבר שישנו בעולם, השולחן ישנו בעולם, ודבר עגול המסתובב סביב עצמו קיים גם בעולם, כמו אופן עגול סביב צירו…".
(רשימות דברים כרך ב עמ' סג).
ועוד תיקון
אחד נכנס ליחידות לאדמו"ר האמצעי, לבקש תיקון עבור עניין מסוים שאינו כדבעי. קיפל אדמו"ר האמצעי את השרוול שעל ידו ואמר לו: "ראה, הנה ידי צמוקה מעבירות חטאות-נעורים שלך!".
(רשימות דברים, והובא במאמר "באתי לגני" תשי"א).
חידושים בעיר האבות
האדמו"ר האמצעי היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שקנה נחלה בחברון. זה לא היה אצל הבעש"ט, לא אצל המגיד וגם לא אצל אדמו"ר הזקן. זהו עניין חדש שנפעל ע"י אדמו"ר האמצעי.
(משיחת ש"פ ויצא, ט' כסלו ה'תשכ"ט).
שנותיו מלאים
ט' כסלו הוא יום ההילולא של אדמו"ר האמצעי, והוא גם יום ההולדת שלו, וכידוע מארז"ל "הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום כו'". מצינו זאת אצל משה רבינו, ועל-דרך-זה גם אצל אדמו"ר האמצעי.
(משיחת מוצש"ק ויצא ה'תשל"ח).
הנשמה מקשיבה
פעם שאל ר' הלל מפאריטש את אדמו"ר האמצעי, האם לחזור חסידות גם בעיירות שאנשיהם אין להם מושג בחסידות? וענהו: "לדברי חסידות מאזינה הנשמה".
(ספר 'היום יום', כ"ד אדר ראשון).
ראש בני ישראל
ידוע הסיפור של אדמו"ר האמצעי, שאין לענות על שאלה ששואלים כשנכנסים ליחידות בענייני תיקונים, עד שימצא בעצמו הדבר בדקות דדקות.
(אג"ק ח"ו עמ' רנא).
תמונת אדמו"ר האמצעי
ולהעיר אודות דבר פלא בעניין ציור בעל השמועה: מכל נשיאי חב"ד ישנה תמונה שעל ידה נקל לצייר במחשבה את דמות דיוקנם, החל מתמונתו של אדמו"ר הזקן… עד לנשיא דורנו מלבד אדמו"ר האמצעי בעל הגאולה, שממנו לא נשארה תמונה! …בהמשך להמוזכר לעיל אודות מארז"ל "יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד לנגדו", שבנוגע לאדמו"ר האמצעי (שממנו אין ציור ותמונה כפשוטה) – נפעל הדבר ע"י התבוננות והעמקה בתורתו ("אנא נפשי כתבית יהבית") עד לאופן של ראייה שכלית.
(משיחת י' כסלו ה'תשד"מ עמ' 539, 547).
ל"ג בעומר
אצל אדמו"ר האמצעי הי' ל"ג בעומר מימים-טובים המצוינים. היו יוצאים לשדה אם כי לא היה נוטל ידיו, אך היה לוגם "משקה" שהי' אסור עליו מטעמי בריאות. היו רואים אז הרבה מופתים. רוב המופתים היו בנוגע לילדים, ובמשך השנה כולה ייחלו וציפו לל"ג בעומר.
(ספר 'היום יום', ח"י אייר).
חזרת דא"ח
ידוע מנהג החסידים בימי אדמו"ר האמצעי כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר שהיה מצוום להתעכב בכל המקומות דרך שם חזרו לבתיהם מליובאוויטש, ולחזור [חסידות].
(אג"ק ח"ו עמ' קלב).
רחובות הנהר
עניינו המיוחד של אדמו"ר האמצעי בתורת חסידות חב"ד הוא "רחובות הנהר" דבינה; כפי שרואים בפועל שמאמרי דא"ח של אדמו"ר האמצעי הם באופן של הרחבת ואריכות הביאור – "רחובות הנהר", ועד שעניין זה מתבטא גם בריבוי מאמרי חסידות שנדפסו בחייו ועל ידי אדמו"ר האמצעי.
(משיחת ליל ד' דחג הסוכות ה'תשמ"ג עמ' 199).
רחובות הנהר – מלכתחילה
העניין ד"רחובות הנהר" הי' אצל אדמו"ר האמצעי עוד לפני הגאולה דיו"ד כסלו, ואדרבה: רוב מאמרי החסידות של אדמו"ר האמצעי נאמרו לפני הגאולה דיו"ד כסלו (שהיתה בשנה האחרונה בחיים חיותו בעלמא דין).
(משיחת ש"פ ויצא, יו"ד כסלו ה'תשמ"ו).
ה"ברכות והקללות"
רבינו הזקן היה בעצמו הקורא בתורה. פעם אחת לא היה אדמו"ר הזקן בליאזנא בש"פ תבוא, ושמע אדמו"ר האמצעי – והוא עודנו נער קודם הבר מצווה – את הקריאה מאחר. העוגמת נפש מהקללות שבתוכחה הביאתו לכאב לב, עד שביום-הכיפורים נסתפק רבינו הזקן אם יוכל להתענות… כששאלו את אדמו"ר האמצעי הרי בכל שנה קוראים פרשה זו, ענה: "כשאבא קורא הערט זיך ניט קיין [=לא נשמעים] קללות".
(משיחת ש"פ תבוא ה'תשמ"ה עמ' 2950).
באופן המתקבל
מצינו אצל אדמו"ר האמצעי, שהשתדל בהדפסת מאמריו בהתאם ל"צוק העתים" שהיה באותה תקופה אצל החסידים, כדי שגם מי שלא יכול לשלם בפעם אחת אלא פרוטות אחדות בלבד ("א פאר קאפקעס") יוכל לקנות המאמר; שלכן, לא הדפיס כמות גדולה בבת אחת, אלא מעט מעט "שלא להכביד על הקונים בפעם אחת". השתדלותו הייתה עד כדי כך, שגם אם היה צורך להדפיס בפעם אחת רק חלק מן המאמר, מכיוון שהמאמר כולו הי' ארוך היה מדפיסו בכמה חלקים… כפי שרואים מאמרים שיש בהם ריבוי סעיפים שמתחילתם עד לאמצעם ועאכו"כ עד לסופם, צריכים לעבור "רחובות הנהר"!
(משיחת ליל ד' דחג הסוכות ה'תשמ"ט).
להתרכז בתוכן העניין
כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר לי שאדמו"ר האמצעי לא רצה שיעמדו על דיוקי הלשונות בדבריו כו'. …והשייכות דסיפור זה אלי (שלכן סיפר לי זאת כ"ק מו"ח אדמו"ר) מובנת, שהרי גם אני צריך לבקש שלא יתפלפלו בדיוקי הלשונות כו', אלא להתרכז בעיון והבנת תוכן העניין, על-פי המקורות המצוינים כו'.
(משיחת ש"פ נשא ה'תשמ"ג עמ' 1594).
להיות 'בצל'…
ידוע הסיפור אודות א' מחסידי אדמו"ר האמצעי שהתאונן שחזרת המאמרים ששמע בליובאוויטש בכל מקום שעובר בלכתו מליובאוויטש לביתו (כפי שהי' נהוג בימים ההם ע"פ ציווי אדמו"ר האמצעי) פועלת אצלו רגש של ישות, והדבר אכן נגע לו באמת… השיב לו על כך אדמו"ר האמצעי: "'אַ ציבעלע זאל פון דיר ווערן אָבער חסידות זאלסטו חזר'ן'! [= שיהיה ממך בצל, אבל חסידות תחזור]". והרי ידוע גודל הדיוק בדברי רבותינו נשיאינו, ובענייננו: הדיוק ב"ציבעלע" (בצל) דווקא להיותו דבר חריף, שגם מעט בכמות פועל הטבה במאכל כולו (כנראה במוחש), ועד כדי כך, שאפילו בדבר הנותן טעם לפגם – פועלת החריפות שיהי' נותן טעם לשבח (וכפי שמצינו בהלכה).
(משיחת ליל א' דחג הסוכות ה'תשמ"ה).
מעט ורעים
בזמנו של אדמו"ר האמצעי הי' מצב באופן ד"מעט ורעים", הן בנוגע לעצמו והן בנוגע למצבם של ישראל בימיו: בנוגע לעצמו הרי ידוע שמשך שנות נשיאותו היו באופן ד"מעט" לגבי משך שנות הנשיאות של אדמו"ר הזקן ואדמו"ר הצ"צ. ובנוגע למצבם של בנ"י ידועים סיפורי החסידים אודות שפל המצב הגשמי שבו היו שרויים בנ"י בתקופה ההיא, ומובן, שהדבר השפיע גם על אדמו"ר האמצעי.
(משיחת ליל ד' דחג הסוכות ה'תשמ"ה).
ההסתלקות
מסופר בזוהר שביום הסתלקותו אמר רשב"י שכעת יגלה "מילין קדישין דלא גליאן עד השתא" ו"לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים עד כו'" – ולהעיר, שמצינו כן אצל אדמו"ר האמצעי, כמובא בהקדמה לתורת חיים ש"החל לדרוש דברים עתיקים ונפלאים", ו"לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים כו'"…
(משיחת ל"ג בעומר ה'תשמ"ה עמ' 1999).
חסידות בדם
כל מהותו וחייו היתה תורת החסידות, כפי שמספרים חסידים פתגם אדמו"ר הצ"צ על אדמו"ר האמצעי (חותנו), אשר אם היו חותכים את אצבעו "'וואָלט זיך געגאָסן חסידות' [=הרי היתה נשפכת חסידות]". מובן שיש לקשר יום זה עם לימוד תורתו אשר למד ועבד במשך כל ימי חייו, וכאמור, באופן ד"לאפשה לה".
(משיחת ליל יו"ד כסלו ה'תשמ"ה).
יגיעת המוח
סיפר כ"ק אדמו"ר הריי"צ: ביום כיפור, בין מנחה לנעילה, היה הרבי האמצעי יושב לבוש שטריימל, שלוב ידיים ותפוס עמוק במחשבות, ומקצה השטריימל היתה נוטפת זיעה מחמת יגיעת המוח. הרבי מוהרש"ב הי' מציין את גודל מוחו וחשיבות יגיעת מוחו של הרבי האמצעי, ואפשר לשער מה הי' הרבי האמצעי פועל באותה שעה.
(ספר השיחות ה'תש"ה ע' 14).
עבודת התפילה
ידוע הסיפור אודות בעל הגאולה (שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר) שבשעת התפילה לא הי' נע וזע מאומה, וביחד עם זה מרוב עוצם תפילתו נטפה זיעה מקצה השטריימל שלו… ומכאן לומדים עד כמה שיש להתעסק בעבודת התפילה, שעבודתו תהי' ביגיעה רבה כל-כך, עד שמגופו הגשמי תנטוף זיעה.
(משיחת יו"ד כסלו ה'תשמ"ח).
תשוקה לחסידות
ידוע הסיפור אודות אדמו"ר האמצעי שמילא את מקומו של אדמו"ר הזקן לאחרי הסתלקותו, ומזה מובן גודל מעלתו ודרגתו גם במשך ימי חייו של אדמו"ר הזקן בעלמא דין שהיה מרבה בהשתדלות ותחבולות כדי לפעול שאדמו"ר הזקן יאמר מאמר חסידות…
(משיחת ט"ו בשבט ה'תשמ"ה עמ' 1163).
אמירת חסידות
אמירת החסידות של הרבי האמצעי היתה שלא בדרך הטבע: הוא היה יכול לומר בשבת אחת הרבה פעמים דא"ח (חסידות), וכל פעם מספר שעות! בימי חג היה אומר בריבוי רב עד שהשומעים היו נלאים משמוע ומוחם קטן היה מהכיל את רוב השפע, והוא לא נלאה כלל. פעם אחת, אמר אחד-עשר פעמים ובריבוי רב עד שנכנס אליו דודו רבי יהודא ליב – מהרי"ל בעל שארית יהודא ואמר לו: "לאו כל מוחא סביל דא".
פעם אחרת, בשמחת תורה, אמר גם כן הרבה פעמים חסידות, והחסידים לא אכלו כל היום, וגם בליל מוצאי החג אמר הרבה דברי חסידות, ולאחר מכן אמר לחסידיו: "עתה לכו לקיים שמחת יום-טוב…". כל רצונו של הרבי האמצעי היה, שתשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות, ואם שני חסידים ייפגשו יהיה דיבורם בעניינים של "אריך" ו"עתיק", וכדומה.
(בית רבי ח"ב ע' 4).
שמונה שעות רצופות בעמידה
היו זמנים אצל אדמו"ר האמצעי – עוד בחייו של אביו רבינו הזקן – שבימי הקיץ בשעה תשע וחצי כבר הי' לאחר תפילת שחרית ופת שחרית, והי' לומד שמונה שעות רצופות בעמידה (כשהוא נשען על דבר מה), ואחר כך הי' מתעסק עם חסידים.
(לשמע אוזן ע' 41).
מה רצה הרבי?
פעם אמר כ"ק אדמו"ר האמצעי למשרתו ללכת לשאול מה אומרים העולם אודותיו, האם כוחו גדול בנגלה או בחסידות. המשרת יצא החוצה ושהה שם זמן מה, ונכנס הביתה ואמר לרבי: "בנגלה בוודאי כוחכם גדול, אבל בחסידות כוחכם יותר גדול". ואמר לו אדמו"ר האמצעי שאין זה אמת: "אם הייתי מוסר את עצמי ללימוד הנגלה חצי שנה, אין גאון כמותי, אבל מה אעשה ורצוני שכשיפגשו שני אברכים חסידיים, ידברו אודות יחודא עילאה ויחודא תתאה…".
(רשימות דברים חלק א' עמוד צד).
פגישה חסידית
אדמו"ר האמצעי הי' מתברך שכאשר שני אברכים נפגשים יחדיו, ידברו ביניהם אודות יחודא עילאה.
(משיחת ליל ד' דחג הסוכות ה'תשמ"ח).
היינו זוכים לשמוע דא"ח הלילה
מסופר על אדמו"ר האמצעי שהי' מחבל תחבולות וערמויות עד מסירות נפש כדי לשמוע מאמרי דא"ח נוספים מאביו אדמו"ר הזקן, כי לא ריווה צמאונו במאמרים הקבועים לאנ"ש, וחיפש כל מיני המצאות כדי לפעול על אדמו"ר הזקן שיאמר מאמרים נוספים. פעם בא שדכן לאדמו"ר האמצעי ודיבר אליו אודות שידוך עבור בתו; אדמו"ר האמצעי לא חקר מאומה למהות השידוך, ורק אמר לו שיפנה לאביו אדמו"ר הזקן, ואם הוא מסכים יכתבו את התנאים כבר היום. השדכן נכנס לאדה"ז, ואדמו"ר האמצעי מיהר ולבש את בגדי שבת והמתין בפתח החדר לשמוע דעת אביו. כשיצא השדכן וסיפר כי הרבי אינו מסכים להצעה זו, נאנח אדמו"ר האמצעי מקירות ליבו: "אוי ואבוי! הלוואי והי' מסכים והיינו זוכים לשמוע דא"ח הלילה…!".
(מגדל עוז ע' קפו).
מה שיותר מהר
לאדמו"ר האמצעי הציעו כמה שידוכים, ואמר שרוצה בשידוך שייגמר מה שיותר מהר, כיוון שאינו יכול להתאפק ורוצה כבר לשמוע מאמרי חתונה מאביו אדה"ז…
(משיחת ש"פ וישלח ה'תשי"ד).
טעם בחסידות
ר' אייזיק מהומיל הכיר טוב את כ"ק אדמו"ר האמצעי. פעם, לאחר שלגם קצת "משקה", נכנס לרבינו הזקן ואמר: "על האלוקים אני יודע ממר (אדה"ז). חסידות אני יודע מדבריכם. אך 'טעם' בחסידות יש לי מרבי בער שלכם (אדמו"ר האמצעי)". לשמע הדברים, צהבו פני רבינו הזקן.
(תולדות יצחק אייזיק ע' 61).
מתבייש מספר התורה
סיפר כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] נ"ע בשבת חוהמ"ס ה'תש"ד: אדמו"ר האמצעי לא הי' בעל קורא. מסופר בין חסידים שבכלל לא עלה לתורה, רק פעם אחת בשנה בשמחת תורה יחד עם כל הנערים, כי היה בוש מספר התורה. כך נהג אחרי פטירת אביו רבינו הזקן, ואילו בחיי אביו היה עולה לתורה כרגיל.
איזה בית מדרש?
באחד מביקוריו של אדמו"ר האמצעי בעיר שקלאוו, הוליכוהו לבית המדרש על הבימה ומשם אמר מאמר, אך בפעם זו שלא כבסדר הרגיל לא קלחו הדברים ברציפות, אלא היו הפסקות בין דיבור לדיבור והרבי התעצם בדביקותו. הנהגה זו בלבלה את הקשבת החסידים והשתוממותם גדלה ביותר. בחזרתם לאכסנייתם שאל החסיד ר' פנחס רייזעס את הרבי לפשר השינוי שחל הפעם באמירת הדא"ח. "איזה דא"ח?" התפלא הרבי… "היום, אמירת הדא"ח היום מעל בימת בית המדרש". "איזה בית מדרש?" חזר הרבי משתומם. אז הבין ר' פנחס שהרבי הי' מופשט בדביקותו ולא הרגיש מהנעשה עמו באותה שעה, וזה הי' טעם האמירה המשונה.
(מגדל עוז ע' קצא, ועוד).
אם הי' עושה כן, בוודאי הי' בא משיח
ר' הלל מפאריטש סיפר בהיותו בזעמבין שאדמו"ר האמצעי אמר, שאם ייתן לו השי"ת חיים וכוח, יעשה פירוש על כל ספר הזוהר כמו "ביאורי זוהר" הנדפס. וסיים ר' הלל: "אם הי' עושה כן, בוודאי הי' בא משיח".
(מרשימות הר"מ שוסטערמאן).
סיפור יפה
סיפר המשפיע ר' שמואל גרונם אסטרמאן: כ"ק אדמו"ר האמצעי נסע פעם בשליחות אביו אדמו"ר הזקן לעיר ארשיא, ונשאר שם לימי הפורים. אחרי קריאת המגילה, העמידו קערה עבור הבעל-קורא שייתנו "מגילה געלט". כ"ק אדהאמ"צ נתן לו חמישה רובלים, כאשר מכל השומעים לא הגיע אפילו לסכום של רובל אחד. אמר הבעל קורא לרבי שאין מגיע לו סכום גדול כל כך. ענה לו אדמו"ר האמצעי: "כן כן, מגיע לך, שמעתי סיפור נפלא, שלא שמעתי מעולם" (כי כל ימיו שמע את קריאת המגילה מאביו אדמו"ר הזקן, ושמע שם עניינים של מעלה, אבל מהבעל קורא הזה שמע סיפור יפה…).
(רשימות דברים ח"א עמ' צג).
מי עשה את ר' הלל למשפיע?…
אדמו"ר האמצעי הורה בשנת תקע"ח לרבי הלל מפאריטש לנסוע לבקר את המושבות בחרסון, באמרו: "קבץ גשמיות וזרע רוחניות". רבי הלל קיבל זאת על עצמו כתעודה לכל ימי חייו, ואדמו"ר האמצעי עשה את רבי הלל ל"משפיע".
(ספר השיחות ה'תש"ג עמוד 80).
פועלו של אדמו"ר האמצעי
הרה"ג הרה"ח ר' זלמן לנדא מקורעניץ הי' מומחה בחרוזים. פעם, בהתוועדות י"ט כסלו התחיל שיר בחרוזים בו סיפר מה פעלו הרביים. הוא סיפר על הבעל-שם-טוב, על הרב המגיד, ועל כ"ק אדמו"ר הזקן, וכשהתחיל לספר בחרוז על כ"ק אדמו"ר האמצעי, התעלף ונפל מכסאו.
(רשימות דברים ע' צט).
נביעת המוחין
בשעת אמירת חסידות ע"י הרבי האמצעי, שרר שקט מוחלט, ועל אף זאת הי' רגיל לומר: "הס, הס". הרבי מוהרש"ב הסביר שהי' זה כדי להשקיט את נביעת המוחין, וביאר בזה את מאמר הזוהר: "סבא דעתוהי סתים דשתיק ושכיך".
(ספר 'היום יום', ד' אדר שני).

לחצו כאן לתרומה