לקראת יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר, שאז יום 'מתן תורה' של פנימיות התורה כמבואר בחסידות, מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה תיאור מיוחד ממסעו של הרבי הריי"צ בארץ הקודש בכפר מירון, יחד עם לקט מיוחד מהתבטאותיו על המיוחדות של ציון הרשב"י במירון (בהמשך לכתבה שפרסמנו על חשיבות העלייה למירון בל"ג בעומר במשנת הרבי) • איזה כוח מקבלים כאשר מגיעים למירון? מהו עניין ההשתטחות בקברי צדיקים? למה הרבי הריי"צ הרגיש 'בבית' בציון במירון? וכיצד הגיב הרבי הריי"צ על היהודים שעולים לציון הרשב"י אך אינם מניחים תפילין? • לכתבה המלאה
•••
☚ נוהגים לעשות את ה'אפשערניש' דווקא במירון בל"ג בעומר? • מעניין
9. ביקור הרבי הריי"צ במירון
א. הביקור
• בחודש מנחם אב תרפ"ט ערך הרבי הריי"צ ביקור בארצנו הקדושה. ביום שני ו' מנחם אב ביקר בכפר מירון, וזה מה שמסופר אודות הביקור: בשעה ארבע ורבע לפנות בוקר, יצאו הרבי הריי"צ ומלוויו, ובהם נכבדים רבים מצפת – לכפר מירון, כדי להשתטח על קברו של רבי שמעון בר יוחאי. כשבא למירון כבר האיר המזרח והשמש התחילה לעלות.
אדמו"ר שליט"א [הרבי הריי"צ] סגר את עצמו במערת רשב"י, הדליק נרות אחדים והשתטח על הציון, התפרץ בבכיות מרות שהחרידו את כל השומעים. קרא שוב את כל ה'פדיונות' ואחר כך ציוה להתפלל בזריזות, והשתטח על קברו של רבי אלעזר ברבי שמעון, קרא מזמורי תהלים, הקיף את הציון ונכנס לבדו למערת רבי יצחק נפחא.
בקברו של רבי יצחק נפחא נמצא אחר כך על ידי אחד החסידים רשום על הציון כתב יד קודש, בזו הלשון: 'התלמידים הלומדים במדינת רוסיא וכל ישראל סובלים מחסור בגו"ר [= בגשמיות וברוחניות]'. בשעה שש וחצי בבוקר, אחרי שסיימו להתפלל, הלך הרבי, לבקשת הגבאים, לבקר בישיבת 'בר יוחאי' ו'מושב זקנים'. מנהלי המוסד קיבלו את הרבי בכבוד גדול. הם הכינו ארוחת בוקר עבור כל מלוויו הרבים של הרבי, אולם בסעודת הבוקר שהגישו לו כלל לא נגע. במקום ארוחה זו אכל הרבי כמה פרוסות עוגה שהביא איתו.
לאחר הסעודה עלו הרבי ומלוויו לגג ישיבת 'בר יוחאי' וצפו מרחוק על מערת רבי יוחנן הסנדלר וראו את העץ, אשר מתחתיו קבורים בית שמאי. בספר המבקרים של הישיבה, ממש לפני שעזב עם פמלייתו לטבריה, חתם הרבי את שמו וכתב: 'יום ו' מנחם אב יהפכו ד' לששון ולשמחה'. מתחת לשמו של הרבי חתם חתנו הרש"ג ואחריו חתמו כל שאר המלווים.
(ספר 'מסע הרבי בארץ הקודש', עמוד 104).
ב. הרגשה כמו 'בבית'
• 'על קברו של רשב"י היו רואים הרבה מופתים, היינו שבקשתם [של המתפללים על קברו] נתמלאה. אני שמעתי זאת מזקנים שחוו זאת בעצמם, ובכלל כששומעים זאת מאדם שאצלו קרה הדבר בפועל הרי זה לגמרי אחרת. לאמיתו של דבר, היום אין רואים זאת כך, אבל [בטבריה] אצל ר' מאיר בעל הנס גם היום זה כך. בהיותי בארץ ישראל השתטחתי על כל הקברים. אצל קברו של רשב"י הרגשתי כמו 'בבית', היינו [שהרגשתי] אווירה של שמחה, אך אצל קברו של ר' מאיר בעל הנס היתה ההרגשה כבידה ועצובה'.
(ספר השיחות תרצ"ט עמוד 332, בתרגום מאידיש).
ג. מירון – אוהל שמח
• 'כשזכיתי לבקר בארצנו הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן ולהיות – כפי הסגנון החסידי – יהודי בארץ ישראל – אצל הרשב"י ואצל בעלי האידרא קדישא – שמעתי אומרים: מירון הוא 'אוהל' שמח. כשבאים למירון הופכים לחזקים יותר. שם שמעתי ביטוי כזה: רשב"י הוא 'רבי' שמח, הוא לקח על עצמו כל מה שיהודים יחסרו – חס ושלום – בקיום התורה והמצוות (ראה סוכה מה, ב. ירושלמי ברכות פרק ט', הלכה ב'. בראשית רבה פרק ל"ה. פסיקתא דר"כ פיסקא ויהי בשלח)'.
(ספר 'ליקוטי דיבורים' [בלשון הקודש], חלק ג' עמוד 726).
ד. השתטחות בתמימות
• 'כשהייתי בארצנו הקדושה, שמעתי אנשים מדברים: הייתי אצל הרשב"י ואני הולך אל ר' אלעזר. או: הייתי אצל ר' חייא ואני הולך אל ר' עקיבא. אם אומרים זאת בתמימות – זהו ענין ההשתטחות'.
(ספר השיחות תש"א, עמוד 121).
ה. לימוד זכות
• 'פלוני סיפר לאבי (הרבי מהורש"ב), שיש יהודים שהולכים לקברו של רשב"י במירון, אך אינם מניחים תפילין. ענה אבי: אם הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה חי היום, היה עושה מזה 'היינג לייכטער' [= נברשת מפוארת]'.
(ספר השיחות תרצ"ט, עמוד 331).
