לרגל ה'יארצייט' של החסיד הנודע ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין מהומיל (ר' אייזיק מהומיל) בכ"ו אייר – ששימש כרב העיר הומיל (מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והרבי ה'צמח צדק'), מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' ליקטה עבור הגולשים מבחר נרחב ובלעדי של אמרות וסיפורים נדירים אודות ר' אייזיק, הן דברי רבותינו נשיאנו והן מסיפורי חסידים שהגיעו במסורת, שאף מצטטים חלק מאמרותיו ותורותיו • ר' אייזיק מהומיל מגלם את דמותו של ה'משכיל' בתיאור רבותינו נשיאנו, לעומת חברו ר' הלל מפאריטש שמגלם את דמותו של ה'עובד' (וכמבואר בגוף הכתבה ששתיהם כמובן עוסקים בכל, אך העניין הוא במה לשים דגש) • לכתבה המלאה
☚ מיוחד: ר' איזייק מהומיל מסביר את גדולתו של רבינו הזקן
סיפורים
• פעם החסיד ר' אייזיק מהומיל התעלף בעיצומה של תפילת ערבית, באומרו 'ואין זולתו'. לאחר מכן הקיצוהו מעלפונו והמשיך בתפילתו. כשהגיעו הדברים לר' הלל מפאריטש, אמר: 'מההתעלפות שלו איני מתפעל, אני מתפעל על שהיה יכול להמשיך בתפילה'..
ספר 'שמועות וסיפורים', חלק ג' עמוד 227.
• סב. חסיד אחד בא לר' אייזיק מהומיל וביקש ממנו שיאמר לפניו חסידות, באמרו שזה נוגע בנפשו. השיב לו ר' אייזיק: 'בא מיר איז חסידות 50 רובל כסף; אז איך וואלט קומען צו דיר בעטן 50 רובל כסף וואלסט מיר געבן'? [= אצלי חסידות שווה 50 רובל; אם הייתי מבקש ממך 50 רובל היית נותן לי?]. ראה החסיד שאמר זאת ר' הלל באמת, ונמנע מלבקש ממנו עוד והמשיכו לדבר בענינים אחרים. אחר כך אמר לו ר' אייזיק: 'שקרן ושוטה! אם היה הדבר נוגע לך באמת – היית מניח אותי לנפשי'?..
סג. ידוע, שעל ידי אתערותא דלתתא זוכה האדם ונותנים לו מלמעלה מדריגת רוח, כנאמר בזוהר הקדוש: 'זכה יתיר יהבין ליה רוחא', וכאשר קיבל כבר מדריגת רוח אזי 'זכה יתיר יהבין ליה נשמתא' וכו'. אך גם אדם שעדיין לא נתנו לו אפילו מדריגת רוח, בכל זאת יש לו איזו התעוררות והרגשה, ס'וועקט זיך בא עם עפעס א דערהער [= מתעוררת אצלו איזו תחושה]. וכן הוא בלימוד החסידות: ישנם כאלו החשים טעם ומתיקות אמיתית בלימוד החסידות וישנם כאלו שעדיין לא הגיעו לזה, אלא שהתעורר אצלם בלבד ענין זה.
וזהו גם ההבדל בין כתבי החסידות של ר' אייזיק מהומיל – שבהם ישנן רק האותיות ככתבן, והקוראים בהם מבינים רק את היוצא מן האותיות (אף שר' אייזיק עצמו ודאי הבין והרגיש מאוד גם את האלוקות שבזה) – לבין הלימוד בכתבי החסידות של רבותינו הקדושים זי"ע, שבהם אפשר למצוא את תחושת האלוקות, דעם דערהער שלמעלה מן השכל, ודי למבין.
סד. בעיר הומיל היו מתנגדים ובעלי מחלוקת שהעיזו פניהם כנגד ר' אייזיק ודיברו עליו נוראות. פעם אחת שמע שאמרו עליו שבאמרו תיבת "אחד" ב"שמע ישראל" הוא חושב אודות איזו אשה. ר' אייזיק התפלא מאוד על כך, ושאל את אדמו"ר האמצעי איך יתכן שיאמרו עליו דבר שאינו בערכו כלל. שאל אותו אדמו"ר האמצעי אם הוא מתפלל מנחה בבית הכנסת והשיב ר' אייזיק בשלילה, וציוה אותו אדמו"ר האמצעי שיתחיל ללכת לבית הכנסת. ויהי לפלא.
עז. פעם אחת, אמר ר' אייזיק מהומיל לאדמו"ר הזקן: 'א רבי זייט איהר, און חסידות נעם איך פון אייערע ווערטער; און א טעם פון חסידות נעם איך פון אייער ר' בער'ן' [= אתם הנכם רבי, וחסידות הנני לוקח מדבריכם; אך טעם בחסידות אני מקבל מר' בער שלכם (אדמו"ר האמצעי)].
צא. ר' הלל אמר, שמעלת ר' אייזיק מהומיל לגבי ר' זלמן זעזמער היא כמעלת הדומם לגבי השכל. ופירש ר' שמואל גרונם, שזהו בדומה למה שביאר אדמו"ר הזקן, בענין הנאמר בספרים שיש בגן עדן אבנים טובות ומרגליות.
קכד. פעם אחת היו אדמו"ר הצמח צדק, רבי מרדכי מטשערנאביל ור' אייזיק מהאמליע במסיבת חתונה, ואמר רבי מרדכי שכתוב שאברהם רבינו אמר 'יוקח נא מעט מים' ו'אין מים אלא תורה', והיינו שכשאדם מגיע לצדיק אזי צריך להיות רק "מעט מים". הגיב כנגדו ר' אייזיק: 'הלא אברהם אמר זאת לערביים'! ואמר אדמו"ר הצמח צדק: 'לא, אברהם אמר זאת למלאכים'. והבן.
קסט. ר' מרדכי יואל דוכמן סיפר: ר' אייזיק מהאמליע הביא לאדמו"ר הזקן דרשה-גישאנק [= דורון דרשה] – פרשיות של ר' שאול סופר ואדמו"ר הזקן הביט בהם ואמר: 'ליכטיג, ליכטיג' [= מאיר, מאיר]. עוד סיפר, שפעם אחת הביאו לר' אייזיק האמליער מזוזות מר' שאול והביט בהן ואמר: 'זיי זיינען זייער ליכטיג; איך האב מורא אריינלייגען זיי אין הישאנקעס' [= הן מאוד מאירות; אני ירא לשים אותן במזוזת הדלת] והניחם במגירה.
קעט. רש"ג סיפר: אחד מגדולי פולין חפץ להכיר את אדמו"ר הזקן, לבש בגדים פשוטים כדי שלא יכירוהו ונסע אליו, אך בהיותו שם הכיר בו אדמו"ר הזקן ואמר לו שבגדים כאלו אינם נאים לאיש כזה, ונתן לו בגדים לבנים מביתו. בחזרתו למקומו היה צריך לעבור דרך העיר האמליע, ואדמו"ר הזקן ביקש ממנו שיכנס שם לבקר את ר' אייזיק. בתוך כך שלח אדמו"ר הזקן מכתב לר' אייזיק וכתב בו: 'היזהר בכבודו של זה כי אדם גדול הוא', ואכן ר' אייזיק שימש אותו ככל שיכל.
כשנפרד ממנו שאל אותו ר' אייזיק מה דעתו על אדמו"ר הזקן, והשיב: 'שמעתי ממנו, שלולא שמע מרבו [המגיד ממעזריטש] שרבו הבעל שם טוב היה ילוד אשה – לא היה מאמין בזה; וגם הוא כן'. לאחר שנסע, הסתפק ר' אייזיק במה שאמר 'וגם הוא כן' – אם כוונתו שאדמו"ר הזקן הוא שאמר זאת ביחס למגיד ממעזריטש, או שהגדול מפולין אמר זאת על אדמו"ר הזקן לאחר ששמע זאת ממנו, והצטער ר' אייזיק שלא שאל אותו בזה.
קפח. ר' אייזיק אמר: 'זוהר טוט זיך אויס אין קבלה; קבלה – אין חסידות; און חסידות טוט זיך אויס אין דאוונען' [= זוהר מתגלה ומתפשט בקבלה; קבלה – בחסידות; וחסידות – בתפילה].
ספר 'רמ"ח אותיות'.
☚ כיצד הגיב ר' שלמה חיים על לימוד ספרי ר' אייזיק מהומיל?
• 'כששב מביקורו הראשון בליאזנא שאלוהו: מה שמעת שם, והרי בידך תורה הרבה? והשיב: שמעתי אמנם מעט, אבל ראיתי הרבה. ראיתי את אור התורה, מעין הגילויים שהיו בבית המקדש. הוסיפו ושאלוהו: כיצד ניתן לראות את אור התורה? ענה: בשעה שיש לאדם 'עיינין סתימין ואזנים אטומין', ככתוב בזוהר הקדוש (ראה זח"ג רכב, א), אז אין רואים ושומעים; אך כשאין לאדם עיניים עוורות ואזנים חרשות אפשר לשמוע ולראות כעין האור שבבית המקדש'.
משיחת הרבי הריי"צ, חג הפורים תש"ז.
• ר' אייזיל היה רק מקושר לאדמו"ר ה'צמח צדק', ולא חסיד. פעם אמר ה'צמח צדק' מאמר והוא היה אז בליובאוויטש – כי אדמו"ר ה'צמח צדק' שלח אותו בשליחות לפעטערבורג, ור' אייזיל חזר אז מהשליחות. המאמר התחיל 'ואכלת ושבעת וברכת את השם', ונתבאר בו מאמר חכמינו ז"ל 'כל הנהנה בלא ברכה כאילו גוזלו'. אחר המאמר שאל ר' אייזיל לה'צמח צדק': מה הפירוש גזלה? והשיב ה'צמח צדק': על דרך מה שכתוב בשמואל 'ויגזל את החנית'. בני ה'צמח צדק' לא הבינו מה ששאל ומה שהשיב ה'צמח צדק'.
כשנפרדו הניחו ראשיהם זה על זה, אדמו"ר ה'צמח צדק' הניח ראשו על כתפו של ר' אייזל, ור' אייזל הניח ראשו על הכתף של ה'צמח צדק'. לא פחות מעשרים דקות ולא יותר מחצי שעה עמדו ככה עם ראשים מורכנים, וראו כיצד 'שתי רוחות מספרות זו עם זו'. לאחר מכן אמר ר' אייזל: תהיו בריאים, כי לא נתראה עוד אלא אם כן יבוא משיח, ואדמו"ר ה'צמח צדק' ליווהו והגביה ידיו הקדושות, באמרו: סעו לשלום, סעו לשלום.
ספר 'לשמע אוזן', קפ"ג.
• 'בשנת תר"ח או תר"ט, בהיותו בחג השבועות בליובאוויטש, קרא לו הרבי ה'צמח צדק' ואמר לו: אומר לפניך חסידות ששמעתי מהסבא, רבינו הזקן, תורה של הבעל שם טוב אות באות עם ביאורי הסבא [רבינו הזקן]. כשיצא ר' אייזיק מהרבי ה'צמח צדק', פגש בכמה אברכים וצעירים שלמדו בישיבה של הרבי. ר' אייזיק התחיל לרקוד איתם ונשק להם. דבר זה היה לפלא בעיני כל החסידים, שבעל מוחין רחבים ועצומים כרבי יצחק אייזיק יהיה שרוי בהתפעלות כזו גדולה, וכולם הבינו שבוודאי טמון בכך דבר גדול, אך איש לא הרהיב לשאול את פי ר' יצחק אייזיק לשמחה מה זו עושה.
אצל זקני החסידים היה סדר, שבכל זמן בואם לליובאוויטש היו מתוועדים יחדיו. בשעת ההתוועדות אמר ר' יצחק אייזיק: כשמשיח יבוא יעמידו את אייזיל (הוא התכווין לומר על עצמו, שיעמידו אותו) על כף היד (כמו איזה ברייה קטנה) ויאמרו: דבר זה למד, דבר זה התפלל. לאמיתו של דבר, מה שר' יצחק אייזיק ביטל את הדרגה שלו בהשגת התורה ובעבודת ה' – היה צריך להיעשות בינו לבין עצמו ולא ברבים. כשהכהן הגדול היה צריך לטבול ולבדוק את עצמו מחוצצי טבילה, פרשו סדין בינו לבין העם.
אכן, גם גדול צריך לבדוק את עצמו מחוצצי טבילה, אך הדבר צריך להיעשות בינו לבין עצמו. אולם, ידוע מה שרבינו הזקן אמר מדוע קוראים לחסיד בשם 'חסיד' – על פי דברי התוספות (נידה יז, א) שחסיד עושה לטובת זולתו גם בדבר המזיק לו. החסיד ר' יצחק אייזיק עשה זאת בשביל החסידים – שילמדו כיצד על חסיד להתנהג'.
ספר 'ליקוטי דיבורים' חלק א', עמוד 134.
• פעם ביקר האדמו"ר האמצעי, רבי דובער מליובאוויטש, אצל רבי יצחק אייזיק מהומיל שהיה אחד מגדולי החסידים. אברכי העיר הומיל התלוננו לפניו שרבי אייזיק לא מקרב אותם ותמיד עסוק עם עצמו. 'רבי אייזיק, מדוע אינך מקרב את האברכים ולומד עמם חסידות?', שאל הרבי. 'אם בקושי יש לי זמן לעסוק בעבודת השם האישית שלי, כיצד אוכל להתפנות ולהתעסק עם אחרים?', השיב רבי אייזיק בשאלה. 'אייזיל, אייזיל', אמר לו הרבי, 'למד ממני. כשאני רואה שעם עצמי אינני מסוגל לעשות מאום, אשתדל לפחות לעשות טובה לזולת'.
ספר 'לשמע אוזן', עמוד מד.
• החסידים המפורסמים בעלי החב"ד, ר' אייזיק מהומיל ור' הלל מפאריטש, נזדמנו פעם יחד לליובאוויטש אצל האדמו"ר ה'צמח צדק'. האדמו"ר אמר אז הרבה מאמרי חסידות, ור' אייזיק ור' הלל היו חוזרים אחר כך על המאמרים. על פי הוראת הרבי, היה בנו מהר"ש (שאחר כך מילא את מקומו בליובאוויטש) הולך אל ר' אייזיק ור' הלל, לשמוע מהם חזרת מאמרי הרבי. פעם אחת ציווה הרבי על בנו שיחזור לפניו על המאמרים כפי ששמעם מפי ר' אייזיק ור' הלל, כי ברצונו לדעת כיצד הם חוזרים.
הרבי המהר"ש חזר לפניו, וכשסיים אמר לו הרבי: ר' אייזיק הוא 'משכיל' (המתעמקים בתורת חב"ד נקראים בפי חסידי חב"ד 'משכילים'), ור' הלל הוא 'עובד'. שאלו מהר"ש: מה בין משכיל לעובד? הרי המשכיל הוא גם עובד, והעובד הוא גם משכיל! שתק הרבי. כעבור שבוע, דרש הרבי מאמר חסידות בייחוד לפני בניו והחסידים ר' אייזיק ור' הלל. ויהי בחצי הלילה, בשעה שתים-שלוש, שלח הרבי ה'צמח צדק' לקרוא אליו את בנו הרבי המהר"ש. כשבא, ציווהו ללכת ולראות מה עושים כעת ר' אייזיק ור' הלל.. והוסיף, שלא יכנס בפנים, אל חדרי האכסניות שלהם, אלא יסתכל מבחוץ.
לקח עמו הרבי המהר"ש את המשרת שלו, והלך בראשונה אל האכסנייה של ר' אייזיק. הסתכל בעד החלון וראה שהוא, ר' אייזיק, יושב ומתעמק במחשבתו, ראשו מוטל לאחוריו ועיניו סגורות, פניו משולהבות ובידו מקטרת מעשנת. משם הלך לאכסניה של ר' הלל. הציץ וראה והנה הוא יושב כפוף, ובהיותו נמוך ורזה מטבעו נראה עכשיו נמוך ורזה עוד יותר. אצבעו בתוך פיו – אות להעמקת המחשבה – פניו חיוורות ונראה מודאג מאוד.
כשבא וסיפר לאביו את מה שראה, אמר לו הרבי: שניהם מתבוננים במאמר החסידות של אתמול. אלא שר' אייזיק מתבונן בעניין 'כתר עילאה' שדובר בהמאמר, ור' הלל מתבונן בעניין של קבלת עול שדובר בו, וחושב על אודות עצמו. האדמו"ר הרש"ב (בנו של הרבי המהר"ש) כשסיפר מעשה זה, אמר: ההבדל בין 'משכיל' ל'עובד' הוא, שהראשון מתחיל בהשכלה ומתייגע למצוא לו עבודה לפי אופן ההשכלה, וה'עובד' מתחיל בעבודה ומחפש את ההשכלה שבאותו עניין.
סיפורי חסידים הרב זווין, וראה ספר המאמרים תש"ח עמוד 260.
• 'בלילה ההוא בהתועדות זקני החסידים הרבה הרב יצחק אייזיק מהאָמליע לתבוע מהרב הלל [= מפאריטש] על אשר הוא מרבה בהידורים, וביאר את המאמר 'כל יתר כנטול דמי'. הרה"ח ר' הלל בכה במרירות גדולה, ומתוך בכייות בדמעות שליש התחנן אל הרה"ח ר' יצחק אייזיק אשר לא יאשים אותו על זה, ולא יחשוב עליו עון שהוא עושה מפני יוהרא וגסות הרוח חס ושלום.
שעה ארוכה דיבר אז הרב הלל בהתרגשות ובתחנונים, והדברים כולם לא אזכור, ורק זאת הנני זוכר שאמר אשר 'בארבעה חדשים שהכינותי את עצמי לכנוס לכבוד קדושת אדמו"ר ל'יחידות' פעלתי אצל הגוף שיהיה בהדרגא דטוב, ולא רק בהדרגא דצדק – שהוא יהיה טוב ולא רק צודק'. גם הנני זוכר שאמר 'זוהי עבירה לבזבז את הזמן על טענות און מענות, כל רגע הוא יקר'. אחד האברכים מהיושבים – משה דוד מאַבצוהע – התרגש מאוד מדיבוריו של הרב הלל ובכה בכי רב בטענו, עתה הנני יודע מדוע לא הועילו לי השתי פעמים 'יחידות' שהייתי אצל כבוד קדושת אדמו"ר, כי בשביל להכנס ל'יחידות' צריכים הכנה בעבודה בפועל, וזולת זאת אינו מועיל'.
שיחת הרבי הריי"צ, ספר השיחות תש"ו-תש"י עמוד 411. וראה ספר השיחות 'תורת שלום' עמוד 109.
• בראשית התייסדות חסידות חב"ד, הקהיל רבינו הזקן אברכים בעל כישרון מצוינים, לומדים מופלגים, וביניהם כמה עילויים נקובי שם, וסדרם בכתות ולמד עמהם תורת החסידות. כל כתה נקראה בשם 'חדר': חדר א, ב, ג. תנאי הקבלה לחדר א': בקיאות בש"ס, תוספות, רא"ש, ורמב"ם, מדרש, 'עיקרים', 'כוזרי', וידיעה יפה בזוהר. על תלמידי 'חדר א" לא דקדק רבינו הזקן כל כך, כפי שדקדק על החסידים של 'חדר ב".
כשהיו צריכים לקבל את הרב הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק מהומיל, מובן שבקיאות בנגלה לא חסרה לו. כשהמהרי"ל – אחי רבינו הזקן – מסר תוצאות הבחינות לרבינו הזקן, שאל רבינו: ומה בנוגע ל'עיקרים', 'כוזרי' ו'מורה נבוכים'? ורבנו הזקן הקציב לרבי יצחק אייזיק לשם כך זמן של חמישה חודשים, בציינו שאם תחסר לו ידיעה באחד מהספרים האמורים, ישאל אצל בערל – היינו הרבי האמצעי. ר' אייזיק התקבל ל'חדר ב"
ספר השיחות תש"ב, עמוד 4.
• כשנכנס ליחידות כתב ב'פדיון נפש' שלו: 'נפש העמלה איך להתקרב לאלוקות', וכשהגיש הפ"נ – התעלף..
ספר זכרון לר' חיים שאול ברוק, עמוד 104.
• 'מורי הרשב"ץ סיפר פעם על התוועדות החסידים בליובאוויטש בחנוכה שנת תר"י. באותה ההתוועדות היו ראשי המדברים החסידים המפורסמים רבי יצחק אייזיק מהומיל ורבי פסח ממלסטובקה. החסיד רבי פסח הסביר בהרחבה את העניין של 'ביטול היש', ובתוך דבריו הסביר איך הגוף מצד עצמו הוא מוות ורע. וסיים, שהגוף בלי הנפש והנשמה – הוא נבלה סרוחה. החסיד רבי אייזיק אמר: אכן, הנך צודק, זוהי הנחיתות של הגוף שנגרמה על ידי הירידה של חטא עץ הדעת. ברם, גוף האדם כפי שהוא מצד עצם עצמותו – הוא דרגה נעלית מאוד.
כשאברהם מסימליאן, המשיך ר' אייזיק בדבריו, בא אחרי הכנה של כמה חדשים אל רבינו הזקן בליאזנא, נכנס ל'יחידות' אל הרבי, סיפר מה שסיפר ושאל מה ששאל. אז אמר לו הרבי: כתוב 'מבשרי אחזה אלוקה' – צריכים למרק ולשפשף את הבשר, כדי שיראו אלקות. עשרות שנים, אומר החסיד ר' אייזיק, עוברות על מירוק הבשר בזיעה של לימוד, בזיעה של תפילה, בדמעות של תיקון חצות, בהרבה עבודת הלב, בהרבה עבודת המוח – אבל סוף סוף, מי בשנה מוקדם יותר ומי בשנה מאוחר יותר, הנה הקדוש ברוך הוא מרחם ומסירים את החלודה הגופנית המושרשת, ממרקים ומשפשפים את הבשר, ואז רואים אלקות.
כשסיים החסיד ר' אייזיק את דבריו, פנה אל החסיד ר' פסח ואמר: הזוכר אתה מה שהרבי האמצעי אמר לר' אלעזר חיים מז'לובין בל"ג בעומק תקע"ד, לאחר שאמר את המאמר 'אתה הצבת גבולות ארץ', בהיותו בשדה? – 'נגן ניגונו של אבא ונהיה יחד עם אבא'. (החסיד ר' אלעזר חיים היה אחד האברכים הלמדנים הגדולים בויטבסק שלמדו אצל הגאון רבי משה – אביו של הרה"ק רבי מנחם מענדל מהורדוק – והיה לו שם גדול בין למדני ויטבסק. כשבא רבינו הזקן לויטבסק בתור חתן, היה זה אחרי פטירת הגאון ר' משה, ורבי אלעזר חיים קירב את 'העילוי מליאזנא', כפי שקראו באותה תקופה לרבינו הזקן.
כשחזר רבינו הזקן ממזריטש נעשה רבי אלעזר חיים לאחד מתלמידיו, וכשנתמנה הרבי לנשיא, היה רבי אלעזר חיים לאחד מחסידיו הראשונים והגדולים, ובכל שנה היה בא מעירו ז'לובין לבקר את רבינו הזקן. הוא היה אומר תדיר, שהרבי אמר לו, שעל ידי ניגון ישנה 'אתדבקות רוחא ברוחא'. בשנת תקע"ד היה רבי אלעזר חיים יהודי זקן, אבל עדיין היה שר בנועם מיוחד, ואז, כאמור, אמר לו הרבי האמצעי: 'נגן ניגונו של אבא ונהיה יחד עם אבא').
ר' יצחק אייזיק ור' פסח קמו אפוא מלוא קומתם ושרו את ניגונו של הרבי. פניהם היו לוהטים, עיניהם עצומות, ובנגינתם נשמע הדרת קודש, דבר שהותיר עלינו האברכים רושם חזק. כשסיימו לנגן אמר החסיד רבי אייזיק: מה שהרבי אמר לאברהם מסמיליאן שכדי לראות אלקות צריכים למרק את הבשר – אינה אלא ההתחלה בלבד. אימרתו זו של הרבי היא על דרך מה שכתוב 'דא תרעא לאעלאה' – זה השער דרכו צריכים להיכנס. העבודה של מירוק הבשר היא אחת המדריגות שעל ידן עולים בסולם העבודה. אבל זהו רק מה ש'מוצב ארצה', ועל ידי עבודה אמיתית אפשר להגיע ל'וראשו מגיע השמימה".
ספק 'ליקוטי דיבורים' חלק ב', עמוד 667.
• לפני כמאתיים שנה חי ברוסיה הרב יצחק אייזיק מהומיל מגדולי חסידי חב"ד שהיה איש קדוש. מסופר שכמו בשאר ערי ועיירות ישראל, נהגו גם בעיר הומיל לבקר בל"ג בעומר בבית העלמין. ביחוד היו עוסקים בכך אנשי ה'חברה קדישא', ואחרי שרואים את הטעון תיקון בבית העלמין (מצבות, גדר, 'שורות' וכדומה), נכנסים לבית הסמוך לבית העלמין, ועורכים ‘סעודה’ של יי"ש, ומיני מזונות. כשרבי אייזיק שימש ברבנות בהומיל, היו נוהגים שאחרי שבני החברה קדישא השלימו את ביקורם בבית העלמין ונכנסו לבית ל'סעודה', היו שולחים מרכבה, להביא את הרב.
ר' אייזיק היה נכנס לשעה קלה לבית העלמין ואחר כך היה יושב עם הקהל אל השולחן בבית, מבלה אתם קצת ואומר דברי חסידות. בל"ג בעומר אחד קרה שכשרבי אייזיק נכנס לבית העלמין, התעכב ליד מצבה אחת, קרא את הכתובת שעל המצבה, עמד איזה זמן תפוס במחשבותיו, פנה אחר כך לשמש הראשי של ה'חברה קדישא', שליווה אותו, ואמר: 'למעלה, בעולם האמת, תובעים מהנפטר הזה: איפה הן כל אותן המעלות הכתובות במצבתו?'.. הוא שהה עוד והוסיף: 'לך נא מיד והבא גרזן'. הביא הלה גרזן, ורבי אייזיק ציווה לגרד תיכף את הכתובת מעל המצבה. לאחרי שהשמש הראשי קיים את פקודתו, נכנס רבי אייזיק אל הקהל שישב בבית וחיכה עליו, ואמר: 'עכשיו נקח ביחד קצת יי"ש, עשיתי טובה לנשמה'.
ספר 'תולדות יצחק אייזיק', עמוד 105.
• 'החסיד רבי שמואל בצלאל שעפטיל, הידוע בשם 'רשב"ץ' סיפר: לקראת חג השבועות באחת השנים האחרונות לחייו, באו לליובאוויטש למעלה ממאה ועשרים רבנים, וביניהם גדולי וזקני רבני החסידים, הגאונים המפורסמים רבי אייזיק, רבי יצחק אייזיק מויטבסק ורבי הלל פאריטשער. כמו כן באו מניינים רבים של גבירים ובעלי בתים. ביום השני, ט' סיוון, התקיימה התוועדות גדולה בחצר שבסמוך לבתים בהם דרו הרבי ה'צמח צדק' ילדיו ונכדיו ומשפחותיהם. זקני החסידים, שהיו ראשי המדברים, חזרו על מאמרי החסידות שאמר ה'צמח צדק' ועל דברי התורה שהשמיע – כדרכו בקודש – בסעודת יום השני דחג השבועות, והשמחה הייתה גדולה מאוד.
בדברי החסידות שאמר אז הצמח צדק נדונו מושגים אלקיים עמוקים, ורק גדולי המשכילים בתורת החסידות הבינו את הדברים. רק מאמר אחד, דיבור המתחיל 'בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע', הבינו כל החסידים, אפילו הפשוטים ביותר, לרבות העגלונים שהסיעו את החסידים לליובאוויטש. במאמר זה דובר אודות כוח המסירת נפש על אלקות והעקשנות האיתנה על תורה ומצוות שיש בכל יהודי, והצמח צדק עיטר את הדברים על ידי כמה מאמרי רז"ל וביאר את הנחת רוח שיש לו להקדוש ברוך הוא כביכול מאיש הפשוט ביותר המקיים מצוה בלהט של יראת שמים, וכמאמר (ספרי פינחס כח, ח): 'נחת רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני'.
בשעה שחזרו גדולי החסידים על המאמרים ודברי הלומדות העמוקים, לא הבינו פשוטי החסידים מאומה. הם אמנם היטו אוזן קשבת – אבל הדברים היו מהם והלאה. לעומת זאת, בשעה שחזרו על המאמר 'בשעה שהקדימו' צהבו אפילו פניהם של העגלונים הפשוטים משמחה. כשנסתיימה חזרת המאמר, יצאו כל החסידים הפשוטים והעגלונים בריקוד שלובי זרוע, כשעל שפתם נישא הניגון החסידי הידוע 'ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו'. מרגע לרגע גדלה השמחה, קולות הזמרה נתגברו, התיבות הושמעו בטון גבוה יותר, ההתלהבות התעצמה וקצב הריקוד נעשה יותר מהיר.
רוב החסידים, אגב, היו עניים גדולים. הפתגם הבא שהיה מהלך ביניהם מעיד על מצבם הכלכלי, וכך היו אומרים: 'התעניות של בה"ב השנתי (שצמים בימי שני וחמישי), של יום ששי, ערב ראש חודש ותענית 'סתם ככה' – הן מועילות ביותר למצב הפרנסה הדחוקה'.. הריקוד מלא החיים עם הזמרה הנעימה והקריאות בעוז 'ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו' עשו רושם עז על ר' אייזיק, ר' יצחק אייזיק מויטבסק ור' הלל. הם התפלאו מהתלהבותם ושמחתם של פשוטי החסידים והעגלונים ומפניהם השחוקים והקמוטים שהאירו עם שביעת רצון הכי גדולה.
פנה ר' יצחק אייזיק מויטבסק אל ר' הלל ואמר: מה אתה אומר על ה'ונתן לנו תורת אמת' של נחום העגלון? דודי, הגאון ר' זעמעלע סטוצקער, לא אמר מעולם 'ונתן לנו תורת אמת' עם חדווה כזו.. ענה ר' הלל: ומה דעתכם על הרוממות של וה'וחיי עולם נטע בתוכנו' של שלמה'קע ה'שמייסער' (המצליף) ושלום 'לטוטניק' (החייט)? נענה ר' אייזיק הומילער ואמר: ריקוד זה עם ה'ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו' יביא את היהודים הפשוטים שלנו אל המקומות הכי יפים וטובים.
כשיבוא המשיח ויחיו המתים ויעמדו האבות הקדושים, השבטים, משה ואהרן, הנביאים, התנאים והאמוראים וגאוני וצדיקי כל הדורות – הנה כולם ישתעשעו עם ה'פשוטים' האלו שאותיות התורה, מבלי שידעו אפילו את פירוש המילות, הן אצלם 'תורת אמת', וריקוד חסידי לאחר דבר תורה חדורה עם יראת שמים הוא אצלם 'חיי עולם'. וכך, עם פה מפיק המרגליות שלו וכשרונו הגדול בתיאור, דיבר ר' אייזיק על התקופה של ביאת המשיח ותחיית המתים, וצייר איך שהיהודים הפשוטים בעלי מסירת הנפש יזכו להערכה והערצה מהאבות הקדושים, וסיים: הריקוד הראשון ירקוד משה רבינו עמהם, כי עליהם עומדת התורה הקדושה, לא על הגאונים מחדשי חידושים; והריקוד האמיתי ירקוד דוד המלך עם מגידי תהילים הפשוטים האלו'.
ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ו' עמוד חצר ואילך.
• 'יש לשמוע פתגם חסידי ממלמד וללמוד אותו כשם שלומדים פתגם של רבי'.
ספר 'תולדות יצחק אייזיק', עמוד 99.
• פתגם מעניין שהחסיד ר' אייזיק מהומיל היה חוזר בשם הרבי ה'צמח צדק': היצר הרע אומר עדיף בשבילי שתלמדו 7 דפי גמרא ובלבד שלא תלמדו דף אחד ליקוטי תורה. וממשיך, עדיף שתלמדו 7 דפים ליקוטי תורה ובלבד שלא תלמדו דף אחד בספר התניא – כי הוא המשפיע על העבודה שבלב בפועל. אחר כך היה ממשיך עוד ואומר: עדיף שתלמדו 7 דפים בתניא ובלבד שלא תעסקו אף שעה אחת בעבודה שבלב באריכות ההתבוננות, בגדלות ה' בתפילה – שזה התכלית של לימוד ה'תניא'.
מפי המשפיע ר' משה מרדכי ארנשטיין ע"ה.
• אמר ר' אייזיק: 'בפסח אנו חסידיו של משה רבינו, ובאחרון של פסח אנו חסידיו של משיח צדקנו'.
ספר השיחות תש"ד עמוד 105.
