נוגע לרבי בעצמיותו: לקראת חג הפסח, זמן של התחדשות וגאולה, אנו מגישים מאמר מיוחד ומעורר על 'עבודת התפילה' בדורנו, מאת הרב ברוך כהנא – משפיע ישיבת 'תומכי תמימים ליובאוויטש' קרית גת • המאמר נפתח בסיפור אישי מרגש, שהתרחש בערב פסח תשמ"ה, ובו מתגלה עד כמה יקרה לרבי עבודת התפילה באריכות של בחור חסידי. מתוך כך נפרשות שאלות יסודיות: עד כמה חיונית ההדרכה מהמשפיע? מה הקשר בין 'קריאת שמע שעל המיטה' לתפילה? מדוע המחשבה בחסידות פועלת יותר מהלימוד? האם כל אחד יכול להרגיש אהבה ויראה? ואיך באמת 'חיים משיח'? • המאמר המלא מתפרסם במסגרת סדרת הספרים 'עבודת התפילה בדור השביעי (כאן באתר 'חב"ד לייב' מפורסמים קטעים נבחרים בלבד) • לכתבה המלאה
☚ שיחת עומק מרתקת במהות חסידות חב"ד עם המשפיע הרב יוסף יצחק אופן

אשתף בסיפור אישי, שיכול לתת מימד חשוב בעניין של התפילה: בבחרותי כשלמדתי בישיבת 'תומכי תמימים' הקטנה בלוד, הייתי מתפלל באריכות לפי ערך. גם אחר כך, כשעברתי ללמוד בישיבה הגדולה בקרית גת, המשכתי כמובן להשקיע בעבודת התפילה ברצינות. מידי פעם, כשהייתי כותב לרבי, אחד הדברים שהייתי מבקש ברכה עליהם, היה 'הצלחה בעבודת התפילה'. אבל הרבי אף פעם לא ענה לי על כל המכתבים.
לקראת חג הפסח תשמ"ה, לפני י"א ניסן, ניגשתי אל המשפיע שלי לקבל הדרכה ב'עבודה', והוא אמר שאתמקד בתקופה הקרובה, בלימוד והפנמת 'מאמר' מסויים בחסידות, וכך אכן עשיתי. כשכתבתי לרבי לקראת י"א ניסן, פירטתי איזה 'מאמר' אני ממוקד בו כעת כהוראת המשפיע וכו', וביקשתי שוב להצליח ב'עבודת התפילה'. שלחתי את זה לרבי עם אחד שנסע לי"א ניסן, כך שכנראה זה הגיע לרבי ממש לפני כניסת חג הפסח.
אחרי כחודש קיבלתי לראשונה מענה מהרבי. לא פחות מפתיע, היה התאריך – י"ד ניסן, ערב פסח ממש! זה פלא גדול שהרבי התיישב לכתוב בערב פסח, ובפרט לבחור.. מאוד נדיר שהרבי עונה על מכתבים בי"ד ניסן (כפי שניתן לראות בסדרת 'אגרות קודש'). בתוך המכתב (שהיה מכתב כללי–פרטי לפני פסח) הוסיף הרבי בכתב יד: 'הצלחה בתלמוד תורה מתוך דחילו ורחימו [= אהבה ויראה]'..
ההוספה של הרבי בברכה 'מתוך אהבה ויראה', הייתה ככל הנראה כהמשך לבקשתי להצלחה בעבודת התפילה, שכמבואר בחסידות על ידי ההתבוננות בתפילה, ניתן לחוש הרגש של אהבה ויראה מהשם. אפשר לראות במוחש עד כמה חשוב ונוגע לרבי בנפש, שבחור וחסיד משקיע בהתבוננות באריכות התפילה.
כשהרבי שומע כזו בשורה משמחת, הרבי עוזב את כל אשר לו (ההכנות לחג, וכן את שאר המכתבים שנשלחו בנושאים נוספים), ולוקח מזמנו העמוס בכדי להשיב מענה שיחזק את הבחור שמשקיע בהתבוננות בתפילה. אולי ניתן לומר, שהעובדה שהרבי ענה דווקא במכתב זה (למרות הלחץ בזמן), זה מאחר שכתבתי שקיבלתי הדרכה מסודרת מהמשפיע, בעניין ההתבוננות ב'מאמר' בעבודת התפילה. וכידוע גודל הנחיצות להתפלל דווקא עם הדרכה מהמשפיע, וזה באמת גרם לנחת רוח הגדולה.
מתחיל בלילה..
אחרי שקיבלתי את המכתב, הלכתי אל המשפיע ר' מענדל פוטרפס ע"ה. שאלתי אותו מה המשמעות עבורי של דברי הרבי 'הצלחה בתלמוד תורה מתוך דחילו ורחימו', בקשר לבקשתי להצלחה בעבודת התפילה? ר' מענדל השיב בתחילה בסיפור מהחסיד ה'עובד' ר' דוד הורודוקער ע"ה, שאומרים שהרבי הרש"ב העיד עליו שהוא 'בינוני' לפי ה'תניא'.
ניגשו אליו כמה בחורים והקניטו אותו, 'שמענו דוד, שיש לך אהבה ויראה'.. ענה להם ר' דוד: 'אהבה ויראה? לעיתים יש איזה דגדוג'..זאת אומרת שיש לדעת שיש דרגות ב'אהבה ויראה', ואמנם זה שייך ונדרש מכל אחד להגיע למדריגות הגבוהות, אך יש לדעת את מהות עצמו והיכן באמת האדם נמצא. שלא אחשוב שכבר הגעתי לשלימות של 'אהבה ויראה' כי הרבי כתב 'מתוך דחילו ורחימו'..
ברור שהיה לר' דוד הורודוקער 'אהבה ויראה', רק הוא דרש מעצמו להגיע לדרגות נעלות יותר, וכך גם על האדם לא להסתפק ברגש 'אהבה ויראה' שהוא יוצר בהתבוננות בתפילה, אלא תמיד לשאוף ולדרוש מעצמו עוד ועוד. בסיום אמר ר' מענדל, שעלי להוסיף עוד זמן יותר מהרגילות בכוונה ב'קריאת שמע שעל המיטה', שיהיה באריכות יתירה, מאחר ש'עבודת התפילה' מגיעה בהמשך ישיר ל'עבודה' של חשבון הנפש והמרירות ב'קריאת שמע שעל המיטה'.
כפי שחסידים אמרו שכאשר 'בערב ילין בכי', שחסיד משקיע בחשבון הנפש באופן של געגועים ומרירות עד כדי בכי – אזי 'לבוקר רינה', 'עבודת התפילה' למחרת תהיה בהצלחה ומתוך שמחה בקירוב לאלוקות.יותר חשוב – לחשוב
בנוסף לעניין לימוד החסידות לפני התפילה, אחת ההכנות הכי חשובות לתפילה, זה עניין המחשבה בחסידות.
כפי שחסידים אמרו שלחשוב חסידות כמה דקות לפני התפילה, 'שווה' יותר מאשר ללמוד שמונה שעות חסידות.
כי בלימוד, האדם לומד שעניין מסויים הוא כך וכך, אך זה נשאר עדיין מחוץ למציאות וההסתכלות של האדם.
אבל במחשבה, שהיא לבוש שהכי קרוב ומאוחד עם הנפש, זה יותר מחייב. כאשר חושבים חסידות, העניין שחושבים אודותיו הרבה יותר משתייך לאדם ופועל בו יותר באופן פנימי. בהתבוננות החסיד שואל את עצמו: איך כל מה שלמדתי קשור אלי? במה זה נוגע עבורי? וכך הוא מתקדם בעבודת ה', ולא נשאר רק ב'השכלה'.
אפשר לתת דוגמא לזה מהעולם הגשמי. לימודי רפואה אורכים תקופה של שש שנים בערך, אבל גם אחרי שש שנות לימוד, עדיין לא שולחים את האדם שמתמקצע ללכת לרפאות חולים בצורה מעשית. הוא נדרש לעוד שנה אחת, בה הוא יושב בפועל ליד רופא המטפל בחולים ממש ('סטאז"). כך, שלא רק שהוא מבין את התוכן שלמד, אלא הוא חי את זה, הוא רואה איך זה מתבטא בפועל ממש..
על דרך זה, היא אחת המעלות בעבודת התפילה: כשמתבוננים בחסידות לפני התפילה, ולאחר מכן אומרים את מילות התפילה בכוונה, אזי האדם ממחיש לעצמו את כל מה שלמד בחסידות. ההבנה שלו במה שלמד בחסידות, שהכל זה אלוקות ואיך שכל העולמות בטלים וכו', נהיית חלק מהמציאות שלו, וממילא הואחי ככה כשניגש לעולם.
המציאות של העולם מתחילה להיראות אצלו לאט לאט, יותר דומה לצורה שחסידות מסתכלת עליו. כמובן יש בזה דרגות, וככל שיותר משקיעים בזמן והכוונה בתפילה, אזי מפנימים יותר, ובמילא ההשפעה של התפילה אחר כך במשך היום חזקה יותר, וזה מתבטא גם בפועל..
'לחיות'. עם 'משיח'
אחת הנקודות המרכזיות עליהן דיבר הרבי בתקופה האחרונה, היא הצורך 'לחיות עם משיח'. אך בשביל זה צריך דבר ראשון 'לחיות'.. וכארש 'חיים', במילא אפשר 'לחיות' את העניין של 'משיח'. החיות של כל דבר, זה נובע מ'עבודת התפילה'. התפילה היא היסוד של כל התורה והמצוות. בלעדיה הכל נעשה בקרירות וללא חיות פנימית. לכן ברור שבכדי שלאדם תהיה לחלוחית ורגש כלפי הגאולה, הוא צריך שהלב שלו יהיה רך לאלוקות, שזה נעשה על ידי 'עבודת התפילה'.
בנוסף לעיקר, שהתפילה היא במובן מסויים התחלה של גאולה (כפי שאדמו"ר הזקן קורא לתפילה 'גאולה פרטית'). כי בתפילה האדם מפנים וחש את האמת האלוקית, ש'אין עוד מלבדו', שזה בדיוק עניינה של הגאולה – גילוי אלוקות בעולם הזה הגשמי. במילא מי שמתפלל באריכות, הוא מתחיל כבר כעת 'לחיות עם משיח'.
ההכנה הטובה ביותר לגאולה, היא רק כשמתפללים באופן פנימי. אז, לאט לאט נהיה מונח שהכל אלוקות, וזה גופא ההכנה הכי פשוטה לימות המשיח. הרי מה יהיה כשמשיח יבוא? בכל העולם יהיה נרגש אלוקות! והרבי אומר, שצריך לחיות גם עכשיו, ש'להביא לימות המשיח' – זה עכשיו. הרבי צועק כמו צועק לכל חסיד ודורש ממנו: תרגיש! תחיה אלוקות! זה העניין של ימות המשיח, להרגיש שכל דבר הוא בעצם אלוקות.
אז ברור ש'עבודת התפילה' זו ההכנה הכי פנימית ומתאימה לימות המשיח.. כפי שרואים שהרבי אמר ללמוד עניני משיח וגאולה בתורה, בכדי 'לחיות עם משיח'. כי התורה היא שכל אלוקי, שאומרת מהי האמת, אבל עדיין זה יכול להישאר מחוץ לאדם. בדיוק כמו שהשכלת החסידות ללא 'עבודה', היא היפך העניין. לכן צריך עבודה פנימית.
על ידי התפילה מתאחדים עם התורה, עם העניינים שלומדים בנושא המשיח והגאולה, עד שבסוף הגאולה מתחילה להיות חלק מההבנה ומהמציאות שלו. וככל שמתבוננים ומתפללים יותר ובכוונה, כך מפנימים יותר ויותר את מה שחסידות מגלה. בכל דבר האדם יחוש ש'אין עוד מלבדו', וזה הפנימיות של ימות המשיח. רק שבימות המשיח זה יהיה בגילוי ממש, ללא צורך ב'עבודה' כמו עכשיו. לימוד החסידות ועבודת התפילה זה ההכנה לימות המשיח, כי זה הגילוי של פנימיות התורה, ממילא זו נקודה אחת.

לחצו כאן לתרומה