שיחה יסודית של הרבי הריי"צ, בה מספר אודות ההבדל המהותי בין חסידות חב"ד לשאר סוגי חסידות פולין, עם סיפור מאלף ומרתק בין אדמו"ר הזקן לרבי שלמה מקרלין, שבו מודגשת הנקודה המרכזית של חסידות חב"ד – לא להסתמך על ההתעוררות שמקבלים מהצדיק, אלא להתייגע בעבודה בכוח עצמו בידיעת החסידות ועבודת התפילה • מוגש לרגל יום ההילולא של רבי שלמה מקרלין בכ"ב תמוז, שהיה מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש וחברו של אדמו"ר הזקן • לקריאה
☚ הצדיק שהתעלף בעיצומה של התפילה: לקט אמרות מרבי אהרון מקרלין
'אין לנו כל כך הרבה מוח להבין וכוח שיתן לנו יכולת להלל ולשבח את השם יתברך על המתנה הגדולה שהוא יתברך ויתעלה העניק לנו, חסידי חב"ד, בהתגלות מורנו ורבנו הגדול [אדמו"ר הזקן], האדם הגדול בענקים שהקים עולה של עבודת החסידות. מרועה אחד ניתנו. כל התלמידים קיבלו ממורנו הרב המגיד, אך כל אחד מן התלמידים הקדושים פתח שער מיוחד ויסד דרך סלולה לרבים, כדי שלרבים הפשוטים תהיה היכולת להגיע לשער השמים..
עוד בתקופה שהרב הצדיק הרב מנחם מענדל [מויטבסק – בעל המחבר ספר 'פרי הארץ'] היה בהורודוק, היה הרב הצדיק הרב שלמה מקארלין מבקר בערים שונות בגליל ויטבסק, כמו ביעשינקוביץ, צ'אשניק, ליעפלי, ובכל מקום היה שוהה זמן מסויים. באסיפת תלמידי הרב המגיד שהתקיימה לפני נסיעתם של הרב הצדיק הרב מנחם מענדל מויטבסק והרב הצדיק הרב אברהם מקאליסק לארץ ישראל, חילקו את המדינות, ומדינת ליטא ורוסיה הלבנה (פלכי מוהילוב וויטבסק) נמסרו לרבינו הזקן.
האסיפה נתנה רשות מיוחדת להרב הצדיק הרב שלמה לבקר בשלוש הערים ביעשינקוביץ, צ'אשניק וליעפלי, כדרכו מאז ומקדם. במשך הזמן רצה הרב הצדיק הרב שלמה לקבוע את מקומו בביעשינקוביץ, אך רצה לקבל את הסכמתו של רבינו הזקן על כך. רבנו הזקן הסכים, אלא שהתנה שלושה תנאים שהיה על הרב הצדיק הרב שלמה לקבל על עצמו:
א] שלא יבטל את הלומדים והחריפים בלימוד הנגלה. ב] שלא יבטל את בעלי יראת השמים הטבעית. ג] שיקבע בין מקושריו חובת היגיעה בעבודת השם, שלא כפי השיטה שאלה המקושרים אל הצדיק בוטחים בעבודת הצדיק שהוא יעלה אותם בעבודתו, אלא שהוא – הרב הצדיק הרב שלמה – יטיל חובה על המקושרים אליו, לעסוק ביגיעת בשר ונפש בידיעה שכלית ועבודה שבלב.
זה אכן ההבדל הכללי בין חסידות וואהלין ופולין לחסידות חב"ד, שרבינו הזקן יסד את דרך העבודה בעבודת המוח והלב, שכל אחד כפי יכולתו מוכרח להתייגע, ביגיעת בשר ויגיעת נפש, על השגה אלוקית, ולהתאחד כל כך עם הענין עד שהדבר יורגש בפנימיות בלב, ואשר התפעלות הלב תבוא מצד השגת המוח.
הרב הצדיק הרב שלמה [מקרלין] הסכים רק לשני התנאים הראשונים, ואילו על התנאי השלישי לא הסכים, שיטתו היתה שהמקושרים אל הצדיק מתעלים על ידי עבודתו של הצדיק, על המקושרים להיות רק בהתעוררות חזקה בקיום התורה והמצוות ולהיות מקושרים אל הצדיק. ומרגלא בפומיה של הרב הצדיק הרב שלמה: 'ואל בינתך אל תשען' – לעסוק במה שלא תוכל להשיגו, וצדיק באמונתו ובדבקותו בה' יחיה את כל המקושרים אליו.
יומיים לאחרי השבת, התהלך עדיין ר' בנימין כמבולבל ממש מן העבודה הגדולה שראה, שמע והרגיש בהיותו אצל הרב הצדיק הרב שלמה ורעיון החל לנקר במוחו להישאר זמן ידוע אצל הרב הצדיק הרב שלמה. כשנכנס החסיד ר' בנימין אל הרב הצדיק הרב שלמה לקבל ממנו ברכת הפרידה, עיכבו הרב הצדיק הרב שלמה שעות אחדות והפציר בו להישאר אצלו, וגילה לו סודות נפלאים וגילויים נעלים.
לבסוף אמר לו הרב הצדיק הרב שלמה שעל ידו יתקרב יותר לשיטת רבו, רבינו הזקן, והוא – הרב הצדיק הרב שלמה – יקבץ קבוצת אברכים שיהיו כלים ראויים לקבלת דרך עבודה זו, והבטיח לו עוד הבטחות גדולות של גילויים נעלים. החסיד ר' בנימין האזין לכל מה שאמר לו הרב הצדיק הרב שלמה, וענה לו:
'פאן טא פאן נא ניע מאי, חלאפיעץ טא חלאפיעץ נא ניע טוואי' [= האדון הוא אדון אבל אינו שלי, העבד – כוונתו על עצמו – הוא עבד אבל אינו שלך], ונסע חזרה לליאזנא. תשובתו של ר' בנימין היתה הוראה לחסידים אמיתיים. כל אחד שהיה מקושר לרבו ידע שרבו של חברו הוא שר אבל אינו שלו. דרך זו הביאה חיזוק כללי בעבודה בדרכי החסידות'.
ספר 'ליקוטי דיבורים' חלק א', עמוד 198.
