בעקבות הרצח המתועב בחב"ד: הרבי בשיחה כואבת ומטלטלת

בקשר עם הרצח המתועב של שליח הרבי בסידני שבאוסטרליה הרב אלי שלנגר השם יקום דמו, עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש שיחה חריפה וכואבת שנשא הרבי בט' אדר תשנ"ב, בסיום ה'שבעה' של מרת פעסיא לאה לאפיין הי"ד, שנרצחה בביתה לעיני ילדיה, בשכונת קראון הייטס על קידוש השם והיא בדמי ימיה. הרצח הנתעב זעזע את השכונה. הרבי יצא להשתתף בהלוויתה שעברה ליד מרכז חב"ד העולמי 770 • 'נלקחה עוד נשמה יהודית, ולא עוד, אלא, שהיא נלקחה מילדיה.. לגמרי לא מובן מה קרה כאן'?!.. • בפנים: הוידאו המלא מהשיחה הכאובה • לכתבה המלאה

☚ הרצח המתועב והאכזרי של ה'עובד' מחוליות המחבלים בפרדסי כפר חב"ד

לקריאת השיחה >>

 'הענין שהזמן גרמא (אף על פי שלכאורה, אין זה ענין ד'פותחין בברכה') הוא, המאורע דקידוש השם שאירע כאן. ואם כל ענין שהזמן גרמא הוא בדיוק – על אחת כמה וכמה בענין של קידוש השם, וקידוש השם ברבים – באמצע שכונה, ולא עוד, אלא, בשכונה שבה נמצא הבית המשולש של נשיא דורנו, כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר: בית של מעשים טובים, ולימוד התורה, ועבודת התפילה – שאז ודאי הענין הוא ביתר שאת וביתר עוז. ובמילא, לגמרי לא מובן מה קרה כאן?!..

ואין אל מי לפנות בשאלה, כי כל הנמצאים כאן – או שאינם יודעים באותה מידה שאני לא יודע, או קצת יותר או קצת פחות. וממילא, מה יצא לי ומה יצא לכם – מזה שהשאלה נשארת שאלה, ובינתיים הקדוש ברוך הוא מעכב – רחמנא ליצלן, היה לא תהיה – את הגאולה האמיתית והשלימה (אפילו ל)עוד רגע אחד! וכל הדברים הללו (גודל הענין דקידוש השם) אמורים – גם כשזה קורה עם יהודי בכלל, כידוע הסיפור בזה אודות ה'בית יוסף':

על הבית יוסף מסופר, שמלכתחילה הוא היה במעלה ומדריגה גבוהה כל כך, עד שהוא היה ראוי ('ער האט פארדינט') שהקדוש ברוך הוא יזמן לו ענין של קידוש השם, כלומר, שמיתתו תהיה על קידוש שמו יתברך. אלא שאחר כך ניטלה ממנו הזכות לכך, מצד מאורע וענין מסויים שהיה לא לפי מעמדו ומצבו של הבית יוסף, לפי מה שציפו ותבעו ממנו. והנה, הפירוש בזה שניטלה ממנו הזכות הוא – לא שלא נשאר לו מה לעשות.. שכן, על ידי שהוא האריך ימים ושנים טובות לאחר מכן, הוא נעשה למורה הוראה לכל בני ישראל עד סוף כל הדורות!

[ואף שישנם גם כן הגהות הרמ"א, הרי זה נקרא בשם מפת הרמ"א, היינו, שזוהי אך ורק המפה ושעל גבי השולחן – השולחן-ערוך של הבית יוסף]. ומזה שאף על פי כן אומרים, שניטלה ממנו הזכות לקידוש השם – מובן, שגם זה שהוא האריך ימים ושנים טובות ונעשה מורה הוראה לכל ישראל עד סוף כל הדורות – אין זה מגיע ('קומט דאס ניט') לגודל הענין דקידוש השם!

ועל אחת כמה וכמה – כאשר בהענין דקידוש השם מיתוסף עוד – שהמדובר הוא באם צעירה, שהותירה אחריה ילדים קטנים, והילדים הקטנים עוד יתגעגעו לאמם במשך כמה וכמה שנים, לאריכות ימים ושנים טובות – באם יתעכב, חס ושלום, הענין ד'הקיצו ורננו שוכני עפר', ועד שהם עוד יספרו לילדים שלהם גם כן – אודות געגועיהם לאמם, אודות מעלותיה, ואיך שלאחר מכן היה אצלה הענין דקידוש השם ברבים – שאזי השאלה האמורה היא ביתר שאת וביתר עוז!..

ומה יוצא מזה שישנה שאלה ללא מענה; בינתיים רואים איך שרחמנא ליצלן – הגאולה האמיתית והשלימה מתעכבת, ועובר עוד רגע ועוד רגע ועוד רגע, ועד שנמצאים כבר לאחרי הפרשה ד'וזאת התרומה אשר תקחו מאתם גו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', וכבר נכנסנו אל הפרשה שלאחריה – 'ואתה תצוה את בני ישראל גו", אשר, כפרשה זו מודגשת במיוחד האריכות ימים ושנים טובות שצריכה להיות לכל אחד ואחד מישראל.

כמבואר בספרים, שדבריו של משה רבינו 'מחני נא מספרך' (ענין של היפך החיים) נתקיימו בפרשתנו בכך – שזוהי הפרשה היחידה מאז לידת משה רבינו, שהשם 'משה' לא הוזכר בה, אלא באופן ד'ואתה'! וממילא מובן, שהקדוש ברוך הוא מוכרח (כביכול) לתת לכל יהודי, ולכל בני ישראל – אריכות ימים ושנים טובות!! ומה שהקדוש ברוך הוא רוצה נחת רוח ממסירת נפש וכו', הרי מספיקה המסירת נפש של יהודי הנמצא בגלות, והוא נמצא בגלות מתוך ידיעה שזהו המשך של 1900 מאות שנה בגלות – ועדיין לא בא!!..

וכך עובר – עוד יום ועוד יום, עוד שבוע ועוד שבוע, ועוד רגע ועוד רגע, וכשאומרים 'עד מתי' וחושבים 'עד מתי' – אז מ'שרייט 'עד מתי' און מ'זאגט 'עד מתי' און מ'טראכט 'עד מתי', וכו' וכו' – הנה מה שיוצא בפועל הוא, שמתווסף בפועל עוד ענין של קידוש השם בפשטות!!.. נלקחה עוד נשמה יהודית, ולא עוד, אלא, שהיא נלקחה מילדיה, שבנוגע לאמא, הרי מסירת נפש זו – שהיא מפקירה את ילדיה, והיא מוסרת את חינוכם לאחרים – היא מסירת נפש גדולה יותר מהמסירת נפש שלה בעצמה – מסירת נפש למעלה ממסירת נפש!!!

וכמדובר כמה פעמים, מה יצא מזה שנאמר עוד טענה ושוב טענה ('נאך א מאל א טענה און ווידער א מאל א טענה'), ועד שכבר לא יודעים – מה עוד אפשר לעשות: ניסו כבר באופן של שמחה; ניסו כבר באופן של שמחה דשישים יום רצופים של אדר, ו'בריא מזליה', וכו' וכו'; ניסו כבר בכל האופנים – ועדיין לא בא!.. עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות!!!.. ומה יצא מזה שאני אומר זאת עוד פעם ושוב ושוב ('נאך א מאל און ווידער א מאל'), ואחר כך יחזרו על כך, ויכתבו זאת – עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל!!!..

ובמילא, איזו תועלת תצא מכל הטענות ומענות וכו', בה בשעה, שהקדוש ברוך הוא, כביכול.. – אין מה לדבר בנוגע להקדוש ברוך הוא, כי איננו זקוק למישהו שימליץ עליו המלצות, ושילמד עליו זכות, ('ער וועט זיך אליין איינקערן') הוא יסתדר בעצמו.. ויהי רצון, שה'הסתדרות' הראשונה תהיה ('אז דער ערשטער 'איינקער' זאל זיין') – בביאת הגאולה תיכף ומיד ממש, וממילא נחסוך לשאול שאלות, ולהקשות קושיות, ונחסוך להגיע למסירת נפש בפשטות – של יהודי בכלל, ועל אחת כמה וכמה מסירת נפש של אמא לילדים חיים [שיאריכו ימים ושנים טובות], ועד שלא יודעים מתי היא תתראה איתם שוב, נשמה בגוף, וכמדובר כמה פעמים.

ועוד, והוא העיקר, שאין להאריך בדברים אלו כמו שכתוב 'על כן יהיו דבריך מעטים', כי 'ברוב דברים גו", יכול להיות איזה ענין שלא כדבעי, וממילא – מה יצא לי מזה, מה יצא לכם מזה, ומה יצא לכל הסביבה מזה. ויהי רצון, שנחסוך את הדיבור בענינים אלו כיון שתיכף ומיד תהיה הגאולה האמיתית והשלימה, ו'הקיצו ורננו שוכני עפר', ומכיון שהצדיקים יקומו ראשונים בתחיית המתים כולל האשה שנהרגה על קידוש השם – היא תתראה עם ילדיה תיכף ומיד, ואזי היא תוכל להמשיך בחינוכם מתוך שמחה וטוב לבב, ויהי רצון – שזה יהי' תיכף ומיד ממש, ו'לא עיכבן אפילו כהרף עין".

שיחת ט' אדר תשנ"ב, בלתי מוגה.