לחצו כאן לתרומה
האם החיילים של דורנו עדיין פועלים לפי אותה פקודת יום היסטורית? בלקט שיחות פותח הרבי צוהר לעומק חזון ייסודה של ישיבת 'תומכי תמימים', ומציב דרישה בלתי-מתפשרת שנוגעת לכל אחד מאיתנו גם היום • מצד אחד – העבודה הפנימית של הלב: חשיבותה הבלתי-מתפשרת של עבודת התפילה, שהיא הלב הפועם של הישיבה והגשר הישיר שבין לימוד החסידות לחיות אמיתית בעבודת ה'. ומצד שני – השליחות האקטואלית שאינה מתיישנת לעולם: נצחיותה של השיחה ההיסטורית 'כל היוצא למלחמת בית דוד' • הרבי מבהיר כי לא מדובר בזיכרון מעורפל מהעבר, אלא בפקודת מבצע חיה שיש ללמוד אותה מחדש – 'לימוד על מנת לעשות' – כדי לפעול כחיילים בחזית מלחמת בית דוד להפצת המעיינות ולהבאת הגאולה • לכתבה המלאה
☚ הרב אופן בשיעור וידאו מרתק על שיחת 'כל היוצא למלחמת בית דוד': מה חסידות מבקשת מכל אחד?
תפילה: הלב הפועם של תומכי תמימים
בשיחת קודש מוגהת ומיוחדת שנאמרה בפרשת תבוא (ט"ז אלול תשמ"ט), מעורר הרבי על מהותה של ישיבת 'תומכי תמימים' ועל החידוש העיקרי שנדרש מכל אחד מתלמידיה וחסידיה בכל דור ודור – עם קריאה מחודשת ועוצמתית לעבודה פנימית ולשליחות שאינה דוהה לעולם.
בין חמשת קווי העבודה שנתחדשו עם ייסוד הישיבה, מעמיד הרבי דגש מיוחד ומרכזי על עבודת התפילה. לימוד החסידות ב'תומכי תמימים' אינו מסתכם בהבנה שכלית גרידא, אלא נועד להביא לעבודה שבלב – תפילה מתוך התבוננות, הכנה מרוממת וכוונת הלב. עבודת התפילה, כמבואר בארוכה בקונטרסי התפלה והעבודה של הרבי הרש"ב, היא המנוע הפנימי המשתף את המוח והלב, ומהווה את ההכנה הנכונה והפנימית ללימוד התורה כולו.
נצחיות הקריאה: 'כל היוצא למלחמת בית דוד'
לצד העבודה הפנימית של התפילה, מדגיש הרבי את נצחיותה של השיחה הידועה שאלפי תלמידי הישיבה גדלו עליה – שיחת הרבי הרש"ב 'כל היוצא למלחמת בית דוד'. הרבי מבהיר כי השיחה אינה עניין ששייך לעבר או לזמן מייסדי הישיבה בלבד. זהו תפקיד נצחי: תלמידי הישיבה היו והנם 'חיילי בית דוד', הלוחמים את מלחמות ה' להפצת המעיינות חוצה, להרבצת התורה ביראת שמים ולעורר את הלבבות לתשובה. הרבי מעורר כי יש לשוב וללמוד שיחה זו מחדש – 'לימוד על מנת לעשות', מתוך תפיסה שהשליחות להביא את הגאולה האמיתית והשלימה עומדת בתוקפה בכל עת ובכל דור.
בשיחה נוספת (כ' מרחשוון תשמ"ה), הרבי מחריף את התביעה עוד יותר ומבהיר כי מכיוון שנשיא הדור התמסר והשקיע את כל כולו להפיץ ולהדפיס מילים אלו – כל תיבה ותיבה שייכת לכל יחיד ויחיד בדורנו באופן אישי. זוהי אינה עוד 'שיחה נאה' לקריאה בעלמא, אלא חובת ביצוע מיידית – 'טאפארו-דא-פלאכו' (הגרזן על העץ) – שלצידה ניתנים לכל אחד ואחת מאיתנו כל הכוחות הדרושים לפעול ולנצח במעשה בפועל!
לקריאת השיחות >>
ללמוד מחדש את שיחת 'כל היוצא'- על מנת לעשות
'ובפרטיות – על ידי התייסדות ישיבת 'תומכי תמימים' נוסף חידוש בכל קווי העבודה של תורה עבודה וגמילות-חסדים, קו התשובה וקו הגאולה: תורה: בישיבה נתחדש הסדר הקבוע בלימוד נגלה דתורה ולימוד פנימיות התורה, תורת החסידות (ביכורים שבתורה), וכתורה אחת (תורה תמימה), שעל ידי זה נוסף בשני חלקי התורה (כפי שמדובר פעמים רבות).
תפילה: כפי שידוע ההדגשה והחידוש שניתוסף על ידי הישיבה בעבודת התפילה [בתור הכנה ללימוד התורה, וכן בהתבוננות וכוונות התפילה כתוצאה מלימוד החסידות – וכמו שכתוב 'דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם', ו'איזוהי עבודה שבלב זו תפילה']. וכמבואר בארוכה בקונטרס התפילה וקונטרס העבודה של אדמו"ר נשמתו עדן [הרבי הרש"ב]. גמילות חסדים: כפי שהמייסד הדגיש כמה פעמים, שתלמידי הישיבה צריכים להיות 'נרות להאיר' בכל העולם כולו, ועל ידי הישיבה נשלמה ביותר חיזוק – ונוסף שלב חדש בעבודה של – 'יפוצו מעיינותיך חוצה'.
תשובה: נוסף לזה ששלימות התשובה (תשובה עילאה) היא על ידי לימוד התורה (ובפרט פנימיות התורה) – הרי ידועה השיחה של אדמו"ר נשמתו עדן [הרבי הרש"ב] לתלמידי הישיבה דיבור המתחיל 'כל היוצא למלחמת בית דוד' – שתלמידי הישיבה הם 'חיילי בית דוד' ש'יצילו את המצב של כלל ישראל מאויבי ה' וחורפי עקבות משיחך, על ידי הרבצת התורה ביראת שמים ועל ידי התעוררות לתשובה'. גאולה: על ידי ההוספה ביפוצו מעיינותיך חוצה שנוספה על ידי הישיבה (כנזכר לעיל) – ניתווסף בקיום וזירוז הבטחת המשיח לבעל שם טוב אימתי קאתי מר, כשיפוצו מעיינותיך חוצה..
ויש לומר ההוראה מהאמור לעיל בנוגע לפועל.. להוסיף בלימוד התורה בכלל, ובפרט בתורת החסידות, שיש לה שייכות מיוחדת לימים אלו במיוחד [נוסף על השייכות של חודש אלול בכלל ללימוד פנימיות התורה — כיון שאז הוא הגילוי של 'באור פני מלך חיים', בקשו פני את פניך ה' אבקש (בחינת יחידה), שהכלי לקבל זאת הוא במיוחד על ידי לימוד פנימיות התורה (סתים דאורייתא), שעל ידי זה לוקחים ותופסים בסתים דקודשא בריך הוא, ובפרט על ידי תורת החסידות – בחינת יחידה].
הוספה בלימוד החסידות של רבותינו נשיאינו בכלל, ובפרט – בתורת החסידות של הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן, ושל אדמו"ר נשמתו עדן [הרבי הרש"ב], כולל – ללמוד את שיחתו הנזכרת לעיל דיבור המתחיל 'כל היוצא למלחמת בית דוד', ובמיוחד – בדרושי החסידות של כבוד קדושת מורי וחמי מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו. כולל ובמיוחד – בקשר לחתונה – ללמוד דרושי חתונה של רבותינו נשיאינו המבארים ענין החתונה, ובפרט דרושי החתונה שנאמרו בקשר לחתונת כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, החל מהמשך הידוע 'שמח תשמח' הגדול.
ומה טוב שנוסף להוספה האישית בלימוד החסידות, שיקבעו בכל מקום האפשרי שיעורים חדשים רבים בלימוד החסידות (נוסף על חיזוק והוספה בשיעורים הקבועים מכבר).. ונוסף על ההוספה בלימוד התורה, ובפרט בתורת החסידות – שיוסיפו גם בעבודת התפילה, כמבואר באחרונים שבחודש אלול הוא הזמן המתאים להרבות בתפילות ותחנונים, ובפרט בקשר לתורת החסידות והתייסדות ישיבה – הקשורים במיוחד עם עבודת התפילה, כנזכר לעיל.
ועוד: בקשר לחגיגות הקשורות לישיבה – כדאי גם שידפיסו ענין מיוחד בחסידות, שזה יוסיף יותר בלימוד החסידות. כולל ובפרט כדאי שידפיסו את השיחה הנזכרת לעיל של נשמתו עדן [הרבי הרש"ב] דיבור המתחיל 'כל היוצא למלחמת בית דוד', שבו מדובר אודות התפקיד של תלמידי הישיבה – על מנת שילמדו זאת מחדש, לימוד על מנת לעשות, נוסף להוספה בלימוד החסידות בכלל, כנזכר לעיל'.
שיחת פרשת 'תבוא' ט"ז אלול תשמ"ט, מוגה.
נשיא הדור הפיץ את השיחה – כל מילה שייכת לכל אחד בדורנו!
'מכיון שנשיא דורנו צוה להדפיס להפיץ ולפרסם את השיחה הנזכר לעיל – הרי מובן, שכל פרטי השיחה, כל תיבה ותיבה שבה, שייכים לכל אחד ואחד מישראל שנמצא בדור זה.. ומכיון שתובעים זאת – הרי בודאי ניתנו לכל אחד ואחד כל הכחות הדרושים לכך, ובלשון חז"ל: 'איני מבקש כו' אלא לפי כוחן', שכן, על פי תורה אסור לתבוע דבר שאין בכוחו של האדם לעשותו, כפי שמסופר בגמרא שגבאי צדקה התחבאו כדי שלא לפגוש יהודי שלא היה בכוחו – באותו זמן – לתת לצדקה, ועל אחת כמה וכמה שלא תבעו זאת ממנו! ואם כן, כאשר תובעים זאת – בודאי נתנו את כל הכוחות הדרושים לכך.
ומזה באים לחיוב נוסף, מכיון שנשיא ישראל 'האט זיך אפגעגעבן און האט זיך אריינגעלייגט' [= התמסק והכניס את כל כולו] להדפיס ולפרסם את הדברים עבורו ולתת לו את הכחות הדרושים לעבודה זו – 'כל אחד ואחת חייב לומר בשבילי נברא העולם' – הרי אם לא ינצל חס ושלום את הכחות שנותנים לו, נמצא, שלא זו בלבד שאינו ממלא את תפקידו, אלא עוד זאת, שגורם בלבול, כביכול, בתפקידו ושליחותו של נשיא ישראל!..
ואם לאחר כל אריכות הדברים יבוא ה'קלוגינקער' [= היצר הרע] ויאמר שזהו אמנם 'פשט'ל' טוב ויפה, אבל אין זה נוגע אליו, ואין זה נוגע למעשה בפועל וכו' – להוי ידוע שטענה זו אינה מה'קלוגינקער' עצמו, שאפילו הוא אינו מסוגל לטעון כן.. טענה כזו יכולה לבוא רק כתוצאה ממצב שהוא מגרה את היצר הרע – 'על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע'! ויש להאריך בכל זה, אבל – ממה נפשך: אם יפעלו הדברים (ובפרט ש'כל ישראל בחזקת כשרות') – די במה שכבר נאמר, ואם לאו חס ושלום – אינני יודע מה ניתן עוד להוסיף!
יעיין כל אחד ואחד בפנים השיחה – אין זו 'הנחה' שצריכים לחפשה כו', כי אם שיחה שהוגהה ונדפסה וכו', והעיקר לדעת שהכוונה היא אליו, ולא רק שיקרא שיחה נאה בלבד, ויקיים על ידי זה מצות תלמוד תורה (שהיא 'כנגד כולם'), אלא יש לדעת שזוהי מצוה עוברת, מצוה שהזמן גרמא, שדוחה גם את הענין דלימוד התורה ולכן, יש לקיים את הדברים בפועל ממש, ובלשון הידוע: 'טאפארו-דא-פלאכו' [= הגרזן על העץ], כלומר, יש לפעול עם ה'בול-עץ' במעשה בפועל'.
שיחת כ' מר חשוון תשמ"ה.
