לחצו כאן לתרומה
מה עושים כשהעבודה והמירוץ היומיומי שוחקים את הנשמה? מהו היסוד האמיתי של תורת חב"ד שרבים טעו בו, ואיך הופכים התבוננות עמוקה להתעוררות פנימית חיה בתפילה באריכות? • כחצי שנה בלבד לאחר הסתלקות רבנו הזקן, שיגר בנו הרבי האמצעי איגרת קודש היסטורית והרת גורל לכללות אנשי שלומנו • המכתב המפתיע והנוקב, שנדפס כהקדמה ל'קונטרס ההתפעלות', מנפץ טעות רווחת ומעמיד את אחד היסודות של דרך חסידות חב"ד: העיקר אינו הסתפקות בהבנה השכלית ויבשה, אלא שההתבוננות בתפילה באריכות תביא להתפעלות ממש – הן במוח והן בלב • באיגרת משרטט הרבי את ההבדל החד בין התרגשות חיצונית לצעקה פנימית מעומק הלב, ולמה עבודת התפילה היא זו שדווקא תביא את הגאולה השלימה • בפנים: אתר 'חב"ד לייב' מגיש את הסיכום של עיקרי האיגרת, לצד המכתב המלא עם פענוח ראשי התיבות • לכתבה המלאה
☚ הזיעה נטפה מכובעו של הרבי האמצעי מרוב יגיעה בתפילה: הרבי מספר
אגרת הקודש של הרבי האמצעי (הקדמת 'קונטרס ההתפעלות')
אנו מגישים לפניכם אגרת קודש יסודית של הרבי האמצעי, שנכתבה בשנת תקע"ד – כחצי שנה בלבד לאחר הסתלקות אביו, רבינו הזקן – מהווה אחד ממסמכי היסוד המיוחדים בתולדות תנועת חב"ד. המכתב, שנדפס כהקדמה ל'קונטרס ההתפעלות', פונה לכללות אנשי שלומנו בעקבות השינויים והטלטלות של התקופה, ומציב מפת דרכים ברורה לעבודה רוחנית פנימית, לחיבור השכל אל הלב ולחיזוק ההתקשרות. ואלו הם עיקרי הנקודות והיסודות העולים מתוך המכתב המלא.
התיקון לטעות ההתבוננות: התפעלות במוח ובזה הלב
הרבי האמצעי פותח בתיאור המצב הנפשי והרוחני של החסידים בעקבות סערות הזמן ועול הפרנסה הכבד. הטרדה המתמדת עלולה ליצור תחושה של 'שינה' או גלות פנימית, שבה אור ה' וכוחות הנפש אינם מאירים בגלוי. עם זאת, הרבי מבהיר כי אין ליפול בייאוש: כשם שאדם ישן אינו מאבד את חיוניותו אלא רק שקוע בהעלם, כך גם הנשמה האלוקית שבכל יהודי נשארת בטהרתה ובמהותה, וכל שנדרש הוא לעורר אותה ולהקיצה מחדש.
חלק מרכזי באגרת מוקדש לבירור טעות קשה שהתפשטה באותה עת, כאילו דרך חסידות חב"ד דורשת העמקה שכלית בלבד ללא רגש והתפעלות. אדמו"ר האמצעי מבהיר בתוקף כי יסוד החסידות שקיבל מאביו רבנו הזקן הוא שההשכלה האלוקית חייבת להיקבע בנפש בבחינת התפעלות ממש – הן במוח והן בלב. מחשבה יבשה ונטולת חיות ורגש אינה תכלית העבודה, אלא הלימוד וההתבוננות צריכים להביא להתעוררות הלב באהבה, ביראה, בהתקשרות ובתשובה מעומק הלב.
בין צעקה חיצונית להתעוררות פנימית אמיתית
הרבי מעמיד הבחנה ברורה וחדה בין שני סוגים של התפעלות: 1] התפעלות גשמית וחיצונית היא צעקה או התרגשות שמקורה ברצון להרשים, בהרגל גרידא או בחמימות הלב העצמית (שאינה לה') – עליה נאמר 'נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה'.
2] התפעלות אלוקית אמיתית היא צעקה או התרגשות מעומק הלב הנובעת בדרך ממילא מתוך התבוננות פנימית בגדולת ה' וברחוק הנפש. זוהי תכלית התפילה והתשובה ('ממעמקים קראתיך השם'), והיא המביאה את אור ה' להתגלות בלב.
החשיבות של 'יחידות' ונסיעת הרבי לאנ"ש
אדמו"ר האמצעי מדגיש את הצורך הבוער בהדרכה אישית ומכוונת לכל חסיד לפי דרכו וערכו. בנוסף, הוא מציין כי היסוד לקביעות החסידות בנפש הוא הלימוד המשותף – חזרת דא"ח בעיון ובדיבור בפה יחד עם חברים, דבר היוצר אחדות אמיתית ומחזיק את ההתעוררות הרוחנית גם מול תלאות היומיום.
כדי לתת מענה לחסידים הרחוקים שאינם יכולים להגיע לחצר הרבי מחמת הוצאות הדרך או ביטול מלאכה, מציע הבי האמצעי יוזמה ייחודית: לקבוע מרכזים אזוריים בעיירות הסביבה, אליהם יסע הרבי בעצמו וישהה שם כחודש ימים בכל מקום, כדי ללמד תורה, להשיב על משאלות ולהאיר את עיניהם בדרכי החסידות. הרבי מעיד כי עצה זו לקח מאביו רבנו הזקן, שגמר אומר בסוף ימיו לפעול באופן זה למען קרובים ורחוקים.
לקריאת המכתב המלא (שמובא כהקדמה לקונטרס ההתפעלות) >>
1. הבלבול מסערת הזמן וטרדת הפרנסה
אהוביי אחיי ורעיי ידידים אהובים חברים מקשיבים, אשר נגעו דברי אלוקים חיים במוחם ולבם. אשר קרבת אלוקים חפיצים לפרקים ועיתים רחוקים, כאשר ישוב רוחם עליהם מן הבלבול וסערת הזמן מטרדת הפרנסה, אשר בעיתים הללו רבו כמו רבו ותגדל ותרבה רוח העבודה הקשה במוח ולב. עד אשר נתקיים ממש מה שנאמר שכורת ולא מיין כו' וכל חכמתם תתבלע כו' וכל אוכל תתעב כו'. ואיך תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות כו'. ולא עוד אלא שההרגל נעשה טבע בנפשם, ולא יאנחו מן העבודה כלל כי נעשית עבודה תמה כו'.
2. העצתו של איש הירא לעורר את הנפש
ולזאת כל איש הירא ורך הלבב אשר נגע יראת אלוקים בקרבו מנעוריו יהיה איך שיהיה, וחפץ בקרבת אלוקים בנפשו לבלתי ידח חס ושלום, מהראוי שישוב אל לבו לפרקים, לשית עצות בנפשו איך לעורר את נפשו לפרקים, שיהיה לבבו ומוחו פנוי לקבל דברי אלוקים חיים. אמנם אחר העיון היטב בכלל ופרט, אשר יראה כל איש איך שנפלו רבים עשר מעלות אחורנית בענין ההתעוררות דברי חסידות מזמנים הקדמונים כו', עד שיש לחוש פן יפול הנופל ויאמר נואש לנפשו כלל.
3. משל השינה – החיות האלוקית בהעלם
כי האמת יורה דרכו ויוכל כל איש ואיש לידע בנפשו באמת, דהגם שיודע בנפשו שנתרחק מדברי חסידות זמן רב מחמת טרדת הפרנסה וכהאי גוונא. הגם שלא נמצא איזה שינוי לגריעותא בעצם מהותו, רק במוחו ולבו נתרוקן ונתמעט הארת אור אלוקים, מפני שכל מוחו ולבו המה בטרדא כו'. והרי זה ממש כמו על דרך משל השינה, שאי אפשר לומר שנסתלק החיות לגמרי ממוחו ולבו, אלא ודאי חי שהרי כשיקיצנו אותו מיד נעור וחי כמקודם ממש. רק שהחיות בהעלם במוחו ולבו שהן נשמה ורוח, ומן ההעלם הוא בא בגלוי בהקיצה זו אין כל חדש.
4. גלות השכינה והפרדת עבודת הגוף מעבודת ה'
כך טרדת הפרנסה שנקראת גלות השכינה נקראת שינה, וכמו שכתוב היינו כחולמים. וכמו שכתוב באריכות על פסוק אני ישנה בגלותא ולבי ער כו', ואם יתן ה' פנאי אשלח לכם אם ירצה השם קונטרס מיוחד בנידון שורש דברי חסידות, אשר צריך כל אדם לידע בענין עסק הפרנסה מגדול ועד קטן, כי נעשה להם כהיתר לעבוד עבודתם נכריה כו'. ואין איש שם על לב על מה אבדה הארץ בגשמיות וברוחניות כו', הלא על עזבם תורת ה' אשר נטועה בקרב כל איש לפום שיעורא דיליה, ובכל דרכיהם איש לדרכו פונה מבלי משים לב כלל על התורה ועל העבודה שנטועה בנפשם.
ולחלק יצאו זמן תורה לשמוע דברי חסידות לחוד וזמן עבודה לחוד, לעבוד בחומר הגוף לבד ואין לזה עם זה חיבור כלל, אדרבא פירוד מן הקצה כו'. ולזאת הרעה גורמת הפסד גם בזמן התפילה וכהאי גוונא מן התורה, כי גבר אויב להגדיל עקבו לצאת ברשות שאינו שלו לטמטם הלב והמוח בשעת הכושר גם כן, שלא יאיר בנפשו מהארת דברי אלוקים חיים ששומע או מתבונן בשעת התפילה וכהאי גוונא, רק מן השפה ולחוץ, ולבו ומוחו רחוקים מפני שמלאים מחשבות אחרות ונבלעו שם, כמו שכתוב נבלע ישראל כו'.
5. מהות הנשמה וקבלת העצות מאדמו"ר הזקן
אבל עם כל זאת לא יאמר נואש לנפשו, כי עצם מהות טבעיות נשמתו ורוחו האלוקית להתפעל תמיד בכל עת, בלי שינוי המהות כלל בכל חד לפום שיעוריה דיליה, ולא יפול הנופל לעולם כי לא אלמן ישראל מאלוקים חיים. כידוע לי נאמנה כפי אשר קיבלתי מאהובי אדוני אבי ומורי ורבי זכרונו לברכה נשמתו עדן [אדמו"ר הזקן], שהיה הדיבור של חיבה מצוי אלי כמעט בכל יום כמה שנים, בנידון טבעית ומהות דברי אלוקים חיים שבכל אנשי שלומינו, בכל פרטי אופנים וכל העצות הצריכות שיודע כל אחד ואחד, שלא יהיה טועה ומטעה את עצמו ובכל דרכיו ישכיל ולא יסור ימין ושמאל כו'.
6. סיבות הבלבול: ריחוק מעסק החסידות
והנה עתה העת אשר ההכרח וחובה עלי לפרש שיחתי הטוב, לפני כללות אנשי שלומינו בדברים שיסודי דברי חסידות נשענים עליהם, אשר רבים כמעט כולם מגדול ועד קטן מטעים את עצמן לילך בדרך עקלתון, אשר לא ישכון בהם אור אלוקים בשום אופן. וסיבת הטעם להטעות והבלבול הזה מצד ב' דברים.
האחד: מחמת ההרחק מעסק דברי חסידות הגם ששמע הרבה, אבל מפני מיעוט העסק וטרדת העולם אשר גורם להקבלה והקליטה שלא יוקלט בנפשו ולבבו, באופן הנאות לפי אמת לאמיתו, עד שלא נודע לו מה לעשות בזה, אשר שאלו כמה וכמה חכמים ונבונים כו'. מה לעשות בתפילה בכל אשר שמע והבין דברי אלוקים חיים כו', הרי אין לו חיבור מה ששומע ומבין וענין העסק בהם כלל וכלל.
7. הטעות באיסור ההתפעלות בתפילה
השני: וגם אותם שיודעים איך לעסוק בהם, טועין ומטעין את עצמם בכמה מיני טעות ושטותין, עד אשר יצאו מדרך האמת לגמרי. כמו נידון המבוכה שמתפשטות בכל אנשי שלומינו בענין ההתבוננות, אם יעמיק דעתו ויצליח במוחו יאסר איסור גמור לנפשו בבחינת ההתפעלות בלב לגמרי, וכמו חתיכה דאיסורא ממש, מצד כמה טעמים כללים שנדמה לו על פי השמועה שההתפעלות תפסיד ההשכלה, וגם יאסר איסור גם ההתפעלות לגמרי במוח. עד שיחשוב כל מיני מחשבות חוץ או נרדם וישן, כידוע נאמנה לכל אשר מודה על האמת, ולמה נכחד דברי אמת כאלה, ובפרט כעת אשר אין לנו אב ומורה כו'. ואם איש הישר בעיניו יעשה, הלא במעט זמן יפול הנופל חס ושלום, בלתי תקומה בעולם חס ושלום.
8. יסוד החסידות: התפעלות המוח והלב
ולזאת הנה לשלום מר לי מר, אשר ראיתי בעיני ושמעתי באוזני טעות ושטות כזה, אשר הוא מן ההיפוך להיפוך, שהרי עיקרי ויסודי כל דברי חסידות היקרים מפז כו', שיהיו נקבעים בנפש במוח ולב בבחינת התפעלות דווקא. הן בהתפעלות המוח הנקראת האזנה טובה (הנקרא בלשון אידיש – ער דער הערט זייער טיף כו'). והן בהתפעלות הלב אחר כך, כמו שכתוב 'והשבות אל לבבך'. וזהו 'אלוקי בקרבי' ממש, בכל חד לפום שיעורא דיליה, כידוע לכל מי שמתחיל בדברי חסידות.
9. השלילה של מחשבה יבשה ודביקות המחשבה
ולזה מה מאוד מר לי מר כאשר אני רואה במתהלכים בתפילה מפינה לפינה, בטרדת המחשבה פנויה ויבשה מכל בחינת התפעלות, שלדעתי ברור שלא נגה אליהם אור ה' מעולם. ולא נקראת גם מחשבה טובה שמצרפה למעשה, שזה מה שנתאמת מאוד במוח שיש בזה התפעלות ביטול עצמותו הנקראת הודאה על כל פנים, אבל לא במחשבה בעלמא רק בהשגת הענין בלבד.
וכמו מילי דעלמא שהעיון בהם המשכת הנפש במחשבה זו שנקראת דביקות המחשבה בכולא, עד שלא ירגיש דבר זולתה כלל וכלל (בלשון אידיש – פאר טראגין גישמאק מיט איין גרוסין קלע כו') שנקראת דביקות המחשבה, עד שיומשך בכולו מבלי יכול להטות את עצמו למחשבה זולתה כלל וכלל. וזה לא נמצא רק ביחידים מועטים שנפשם קשורה באמת בדברי חסידות, חיים הם לנפשם והם יודעים שאין ההתפעלות במוח איסור, אדרבה זהו עיקר אמיתת ויסוד כו'.
וכן ההתפעלות שבלב שאסרוהו כנבלה מחיים יחשב, כי נבלה עשה בישראל להתפעל התפעלות וחמדה בלב, עד שיצעק צעקה פתאומית אם בקול מרירות או בקול חדוה, יראו הכל ויתמהו וישחקו נערים ממנו, עד שיבוש ויקבל תשובה שלימה לעצור רוחו ולא ישמיע את קולו, רק ישב וירדום במחשבה וישן כו'.
10. אחריות ראשי העם והשיבה לדרך האמת
ועתה אהוביי על מי האשמה הזאת להדיח רבים מהתעוררות בלב להוי' אחד, אם בתשובה בבחינת מרירות ומכל שכן בהתפעלות אלוקות שבלב, מצד איזה התבוננות יהיה איך שיהיה לפום שיעוריה דיליה כו'. הלא על ראשי עם שבמנין הבקיאים יותר בדברי חסידות, כמחשבתם לאסור ההתפעלות מכל וכל כו', ועל זה יהיה דווה לב אדוני אבי ומורי ורבי זכרונו לברכה נשמתו עדן [אדמו"ר הזקן] כל ימי חייו, כי רבים חללים הפילה ועצומים מאוד כל הרוגיה, שנפלו מאוד וירדו למטה מטה עד שאומרים נואש לנפשם לגמרי כו' ודי למבין.
ולזאת אהוביי אחיי וריעיי כל החרדים לדברי אמת האלה, יתנו נא אל לבם לשוב מדרכם הרעה הנוטה ומטה לאדם לדרכי הנפילה מעט מעט, כי בחושך יתהלכו כי נטו מדרכי האמת חס ושלום. חי ה' וחי נפשי כי כל יודעי ומכירי מנעורי, אשר כמו טבע הוטבע בנפשם כל עניני דברי חסידות והורגלתי בהם ביותר, ואני בקי באנשי שלומינו בכל פרטי דרכיהם מימי ומנעורי לא זזה דבור של חיבה בין אהוביי ורעיי, אשר כנפשי מכל עיר ומנין הנראה או נשמע להם מפי עצמי דבר הרע הזה המקלקל ומפסיד את הכל, אדרבה כל מגמת לבבי היה שיהיה נקבעים דברי אלוקים חיים בהתפעלות הלב דוקא, שזהו עיקר בחינת גילוי אלוקות בכנסת ישראל.
11.עיקר גילוי אלוקות שמביא לגאולה: התפעלות בתפילה
וזהו יסוד ושורש המביא תכלית השלימות שיהיה בימות המשיח במהרה בימינו, כידוע ליודעי נאמנה כי רחמנא לבא דווקא בעי וכל הלבבות דורש ה' כו', וכמו שכתוב בכל לבי דרשתיך כו' כלה שארי ולבבי כו'. רק סיבות הטעות הזה בא לחסרי הדעת והשוטים בדברי חסידות, ומפני מיעוט הידיעה אשר מפי השמועה חד מחבריה, נודע להם הכלל שההתפעלות גשמיות המורגשת בלב הוא מדרכי חסידות הישנים, אשר אסרוהו לגמרי פיגול הוא לא ירצה כו'.
ובאמת מה מאוד טעו וטח עיניהם מראות עיקר ההפרש הגדול כמו מחושך לאור, אשר באמת התפעלות המורגשת בלב בצעקה גשמית בלי כוונה כלל וכלל, רק להרים קול, על זה נאמר 'נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה', כי לבו בל עמו כלל בצעקה הזאת, ולא על זה נאמר צעק לבם אל ה' כו' ויצעקו כו', ולא לה' הוא צועק רק להשמיע קולו או לדחות מחשבה זרה כו' וכהאי גוונא.
וגם אם מחמת כי יחם לבבו יבוא לכלל התפעלות ממש בלב, אין זה לה' רק בחינת התגלות לבו לבד כו'. וכאשר יודה על האמת כל איש המורגל בזה כו', אך איך עשו לאור חושך לומר שההתפעלות אלוקות שבלב, שהוא הצעקה אל ה' כמו שכתוב ויצעקו אל ה', דהיינו אם הוא מחמת שמתבונן בה' אחד איך שנפשו רחוקה בתכלית, מיד יתמרמר לבו בקרבו בתשובה ובכיה, עד שצעק בצעקה פתאומית בלי כוונה לצעוק, שזהו אמיתת התשובה בכל לב מעומקא דלבא דווקא, וכמו שכתוב ממעמקים קראתיך הוי' מעומקא דליבא, וזהו עיקר ויסוד התשובה והתפילה שנקראים שפיכת הנפש כידוע וכו'.
12. מעלת התפעלות האהבה ואור גילוי אלוקות
או אם מחמת שמתבונן גם מעט התבוננות בסובב וממלא כו', מיד יתפעל לבו באהבה מורגשת בלב בשר לחשוק ולהתדבק בה' אחד בבחינת חדוה ושמחה וכהאי גוונא, הרי זה עיקר המצוה באהבה אלוקות והוא הנקרא אור גילוי אלוקות בלב ככנסת ישראל, אשר זהו באמת עיקר התכלית, כמו שכתוב והשבות אל לבבך כו' (בלשון אידיש – דיא הארץ דער הערט זייער טיף), רצוני לומר בהתפעלות המוח, וכידוע לכל מתחיל בדברי חסידות הדורש ומבקש קרבת אלוקים וחפץ בכל לבו כו'.
ואם כן איך ישימו אור לחושך והמירו טוב ברע כו', ואדרבה כל שההתפעלות הזאת ביותר מורגש בצעקה גשמית, הנה ודאי זהו מצד אמיתת הקליטה והקבלה של אור האלוקות בלבו היטב עד שצעק. וזהו הנקרא דחילו ורחימו שכליים שבמוח ולב, ודחילו ורחימו והוא מה שכתוב 'אני בער כו' בהמות הייתי עמך' למטה מן הדעת, ועם כל זאת 'הייתי עמך' בדביקות נפלאה לה' דוקא, ולא כמו התפעלות חמימות הלב שלא לה' כלל ודי למבין. ובודאי יש בזה הרבה אופנים חלוקים שונים מאוד, וידועים לכל טועמי טעם בריבוי העסק בדברי חסידות.
13. הצורך בדיבור ביחידות למניעת פריקת עול
ולזאת באמת מצוה רבה וחובה עלי היה מזמן רב, לעסוק ולטרוד ולדבר על לב כל אחד לפום שיעורא דיליה ביחידות דוקא, להאיר עינים בטוב בכל דרכי החסידות, ולהוכיח לכל אחד כפי ערך הפחיתות וטעות כנזכר לעיל. וגם מאשר ימצאו כמה וכמה המבינים ויודעים הכל כל דבר על בוריו, אבל מקילים לעצמן מאוד מצד בחינת הקלות ופריקת עול ממש, אשר אינו חושש לנפשו כל כך להתייגע בדברי חסידות, ואינו רק מוציא הרבים ידי חובתן בשמיעה לחוד ולהתפאר להתגדל וכהאי גוונא, אשר לא ניתן לכתוב על פני השדה.
וגם יש יראים ושלימים, אבל מטרדת הפרנסה וגם כמה חסרונות ומדות רעות ומגונות שבנפשו המונעים ומבדילים הטוב, כי מנעורי הורגלתי לעיין בעינא פקיחא על זה על עצמי, וידעתי מאוד כל נגעי אנ"ש וכל מכאוביהם כו', ולכוון לכל אחד לנקודת נפשו לכל חד וחד מקטן שבקטנים ועד גדול כו', וזאת היתה דבר של חובה ומצוה עלי לדבר על כל אחד ביחידות, שבזה היה חיי נפשו בדרך האמת והישר לפי דרכו וערכו, יותר ממאה דרושים ששומע, ולא עלה בידי אפילו אחד כו'. וזהו גם בגדולי הדעת ועובדים ועוסקים בדברי חסידות, ומכל שכן בקטני הדעת ופורקי עול, אם באונס או ברצון ומזיד וכו'.
14. קבלת העבודה על האנשים לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן
אך אהוביי וידידיי, מה מאוד קשה עלי עבודה רבה כזאת בגשמיות, אם לא שיהיה פנאי הרבה ולא יטריד הזמן בענינים אחרים, ואם יתן ה' מנוחה לנפשי ויתחזק לבבי ומוחי מצוק העתים שגברו עלינו, ויזכינו להופיע רוח קדשו של אדוני אבי ומורי ורבי זכרונו לברכה נשמתו עדן [אדמו"ר הזקן] עלי לעזרני ולחזקני כי מי אנכי כו', מקבל אני על עצמי לעבוד עבודה תמה זו, ובפרט בעיתים אשר אין לנו אב ומורה וכל איש ואיש פונה לדרכו בפריקת עול, כמו שנודע מגדול ועד קטן גודל ההשתנות לגריעותא בנפשו בדברי חסידות, לאחר הסתלקות אור ישראל רוח אפינו אדוני אבי ומורי ורבי זכרונו לברכה נשמתו בגנזי מרומים [אדמו"ר הזקן], כי אין יראת ופחד אלוקים לנגד עינינו, כל חד וחד לפום שיעורא דיליה וכו'.
15. הסכנה שבשכחת החסידות והחמלה על אנ"ש
אשר לזאת נראה בעליל גודל התרשלות והתמעטות התעוררות בדברי חסידות כעת מגדול ועד קטן. וגם מטעם ריבוי הטרדות במשא ומתן בפרט ומחמלת ה' על עמו, מצליח להם ברכה ושפע בכל העוסקים ויוסיף ה' עליכם ברכה משולשת כהנה וכהנה. אך לא ירום לבבו לומר כוחי ועוצם ידי כו' ולא יגבה לבבם בכל הטוב לשכוח עבודה שבלב חס ושלום. ולזה אמר רש ועושר אל תתן לי כו', ואם ירצה השם אשלח לכם קונטרס מיוחד בזה כנזכר לעיל.
ועל כן אמרתי לנפשי לראות את הנולד, אחרית דבר מאופן אשר הם עומדים כעת אשר פן חס ושלום ירדו עוד, עד אשר תשכח דברי חסידות לגמרי חס ושלום. ולזאת מאוד מאוד תגדל הרחמנות והחמלה עליהם אשר אין די באר, רק למעני אני מדבר, כידוע נאמנה טבעי ומהותי מנעורי, ואין רצוני להתגדל ולקנות לי שם רב, כי מכיר אני את מקומי הדק היטיב ולא אתעטף בלבוש שאינו שלי כל ימי חס ושלום. אך למען חיבת נפשם הקשורה מעולם בנפש ורוח קודשו של אדוני אבי ומורי ורבי זכרונו לברכה נשמתו עדן [אדמו"ר הזקן], זה כמה שנים שלא ינתקו מוסרי לבבם מדרכי ה' אשר הדריכם זה כמה שנים וכו' ודי למבין.
16. קשיים ומניעות בנסיעת החסידים הרחוקים
ואחר הדברים והאמת האלה אמרתי המכסה אני מאוהבי נפשי ולבבי, אשר עלה בדעתי לפקח בטובתם אשר מוטל עלי מצוה רבה וחובה מטעם הנזכר לעיל. אף על פי שקשה עלי מאוד כי כשל כוחי ואינני בשלימות הבריאה כעת, מפני חמת המציק מרוב הצרות הקשות ומרות נפש העולות על כולנה כו'. והוא בהיות שעיקר החששות הנזכרים לעיל אינו אלא על הרחוקים, שמעולם לא הייתה באפשרם לנסוע לק' לאדי, וכאשר ראיתי בעיני ברוב העיירות הרחוקים שעברתי שלא נוסעים מכל עיר ומנין רק ד' או ה' אנשים, וקרוב לשני או ג' מנינים שהם במדריגות העסק דברי חסידות באמת ובתמים במוח ולב, רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ותכסוף מאוד בדברי אלוקים חיים.
ונפלאתי עליהם ואמרו שעניים, אי אפשר שיעזבו חיות פרנסתם הדחוקה בנסיעה כזאת להוציא הוצאה. והבינונים גם כן יחוסו על ההוצאה. והעיקר על ביטול הזמן חודש ימים לבטל מעמדם ומצב פרנסתם, ובזה נכללו גם הגבוהים והעשירים הגם שלא יחוסו על הוצאה כזאת, אבל לא ימצאו מנוח במשא ומתן ליבטל מהם ג' שבועות מרוב הטרדה, גם אם לבבו שלם באמת ותכסוף באמת מאוד לדברי אלוקים חיים ובקי ומבין בהם, כאשר ראיתי רבים מאוד בעוסקים לומדים ויראים וחרידים וצמאים מאוד לדברי אלוקים חיים, רק ההתרשלות מצד גודל הריחוק גורם להם מניעת הנסיעה כמה שנים, עד שיוכל להיות שלא יסע עשר שנים וישכח לגמרי מלבו.
17. הנסיעה המשותפת והחזרה יחד כבסיס לאחדות
ואמיתת הדבר, לדעתי רק חלק המעשר נוסעים ותשעה חלקים עומדים בביתם ריקם מכל, והם האנשים אנשי אמת אשר נגע יראת אלוקים בלבם, יותר מבנוסעים המתהללים בשמיעת דברי דרושים ודורשים בבואם כו'. וגם עוד זאת סיבה המרחקת את הלב ברובם ככולם, אשר לחלק יצאו ליסע אגודות רק שנים או ג', ולא יעשו ביניהם לנסוע המנין בבת אחת, כי מסיבת ההתחלקות הנזכרת לעיל יבוא לכלל פירוד הלבבות, כי מתנשא על זולתו כו' ודי בזה כו'.
ועוד הוא עיקר, כי האמת היסוד לדברי חסידות לקבוע בנפשם באמת לאמיתו כל הימים, הוא ריבוי עסק בעיון ודבור בפה לחזור הדבר עד מאה פעמים עם חבירו דוקא, ואיש את רעהו יחזיק לבו בחזרתם יחד דברי חסידות כל הימים. ובזאת דוקא נעשה אחדות גמור והתעוררות חיזוק בכללות המנין, שלא תשכח ותעזב מהם מפני טרדות הפרנסה ומניעות שונות כו'.
אך רק אם כאיש אחד חבור ולא יתנשא על הדורש כו', ולא ינתקו עצמן מדברי חסידות שנים ושלושה, ולהבדיל את עצמו מכל אנשי שלומינו, אשר זאת הרעה גורמת כמה פירודים בין אנשי שלומינו כידוע לי נאמנה, ואין רצוני להאריך בזה רק לענין המכוון, שישימו עדות בנפשם לעשות חיזוק גדול, והוא אשר יסכימו בהחלט בנסיעות רוב המנין כאחד, בכדי שידברו דא"ח ויחזרו עליהם זה עם זה בצוותא חדא. ואיש את רעהו יחזקו ובזה יהיה אחדות גמור כל הימים ויחזיקו להתעוררות תמיד לקבוע זמן פנוי השוה לכל נפש כו'. ולחכמים ונבונים כמותם אין צריך להאריך בזה, איך שיתנו עצות להציל נפשות שלא יתמוטטו חס ושלום ודי למבין.
18. הצעת הפתרון: קביעת מקום מרכזי ונסיעת הרבי אליהם
ואשר ראיתי לטובת אנשי שלומינו הרחוקים לקבל על עצמי יותר מכפי כוחי, הוא הדבר שיראו הרחוקים לקבוע מקום ועיר מיוחדת שיהיו קרובים אליהם כל הסביבים שלהם, ויקבעו גם כן זמן פנוי להם בכל שנה ושנה ויודיעוני על ידי השד"ר [שלוחא דרבנן] המוסר כתב זה.
ואני מקבל על עצמי לנסוע לעיר הזאת ולישב שמה חודש ימים, למלאות כל משאלותם בדברי חסידות ולעסוק בתורה עמהם בכל יכולתי, עד מקום שידי מגעת וכוחי סובל, הגם שיכבד עלי העבודה הזאת מאוד. אך לחמלתי מאוד עליהם ההכרח לא יגונה. וככה יקבעו אנ"ש הרחוקים בכל המדינה, אך שידעו כל הסביבה זמנה ומקומה ושעתה, בכדי שלא יבלבלו זה את זה מזמן לזמן כאשר יפרש שלוחנו מוסר כתב זה.
19. קיומה של צוואת אדמו"ר הזקן וסיום המכתב
לכן מסרתי לידו הכל שיודיעום במכתב, ואם יודיעו לכללות אנ"ש מן הג' או ד' מקומות שיקבעו במדינה במועדם ובזמנם, אז כל אחד מהרחוקים שבמדינה על מקומו ושעתו יבוא בשלום נפשו, לבלתי ידח ויתרחק לגמרי חס ושלום ודי למבין. ושורש דבר העצה הזאת לקחתי ממקור ושורש חיי נפשנו אדוני אבי ומורי ורבי זכרונו לברכה נשמתו עדן [אדמו"ר הזקן], בהיות סמוך לזמן הסתלקותו שנגמר בהחלט אצלו למלאות החיסרון והפגם של אנשי שלומינו הרחוקים, לישב בג' או ד' מקומות סמוך אליהם מטעם הנזכר לעיל, ולעסוק עמהם בתורת ה' ובמצותיו כאשר כתבתי במכתב הנזכר לעיל על דרך רמז וקיצור. ומוסר כתב זה יפרש באר היטב כו'.
ועל תשובתם הרמה אני מצפה, בכל הענינים שהודעתי מנקודת לבבי הנאמן אליהם מאז מעולם כו'. ד' המדבר בצדקה צדקת ה' וחסד ע"כ איש מגדול ועד קטן אי"ס: דובער בן אדוני אבי ומורי ורבי הגאון האלוקי מרנא ורבנא שניאור זלמן זכרונו לברכה נשמתו עדן.
[אגרת השלוחה לכללות אנ"ש שנת תקע"ד לפ"ק].
