למה היה צורך להפוך את הגן עדן הישן לגיהנום החדש – אחרי פטירת הגאון מווילנא? לפניכם אוסף של שלושים אימרות וסיפורי חסידים מוסמכים שנשמעו על ידי המשפיע הראשי בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש – ר' שמואל גרונם (רש"ג) אסתרמן ע"ה, כפי ששמע מהחסיד ה'עובד' ר' הלל מפאריטש • עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש חלק שמיני (בהמשך לחלקים הקודמים שפרסמנו באתרנו) מתוך קובץ 'רמ"ח אותיות' • עד כה פורסמו באתרנו כמאתיים סיפורים ואמרות חסידיות. בהמשך יפורסמו המשך החלקים • לקריאה
☚ בקרוב: השקת האתר החדש של חב"ד
קעא. ר' שמואל גרונם סיפר שהרבי האמצעי היה שולח אל הרבי ה'צמח צדק' את כל השאלות בהלכה שהגיעו אליו כדי שיפסוק את התשובות עליהן, אך בכל זאת אמר לו שלא ישלח אותן ליעדן לפני שיראה לו אותן, ואכן כך היה עושה. עבר זמן רב, ואף פעם לא חלק הרבי האמצעי על פסקיו. פעם אחת רצה הרבי ה'צמח צדק' להראות לו אחת מתשובותיו קודם ששולחה, אך הרבי האמצעי היה טרוד מאוד והרבי ה'צמח צדק' שלח את התשובה מבלי להראותה קודם.
לאחר מכן שאל אותו הרבי האמצעי אם שלח את התשובה, וכשענה בחיוב שאלו מדוע לא הראה לו וביקש ממנו שיראה לו העתק ממנה. הראה לו הרבי ה'צמח צדק' את התשובה ואמר לו הרבי האמצעי שהוא טעה, כיון בתוספות במסכת יבמות כתוב להיפך מדבריו, והראה לו את התוספות במפורש. ראה הרבי האמצעי שחלשה דעתו של הרבי ה'צמח צדק', ואמר לו: 'למה תיבהל? – הרי אין אתה רבי כעת'. [והמבין יבין].
קעב. פעם אחת כשחל י"ט כסלו במוצאי שבת קודש, יצא אדמו"ר הזקן ואמר: 'צריכים לומר 'ותודיענו', שהרי בסידור כתוב: כשחל יו"ט [יום-טוב] במוצאי שבת אומרים ותודיענו'.. [ומילת 'יו"ט' מתפרשת גם כ'יוד-טית' (כסלו)].
קעג. ר' שמואל גרונם סיפר ששמע מחסיד אחד, שחמיו נכח בבית המדרש של אדמו"ר הזקן כשיצא פעם ואמר כך: 'הגיהנום הישן נשרף, וכעת הוסכם שלא יבנו גיהנום חדש – אלא יעשו גיהנום מהגן עדן הישן'. החסידים תמהו על דברים אלו, ולאחר שבועיים נודע שממש באותה השעה שאמר זאת אדמו"ר הזקן – נפטר הגאון מוילנא. זמן מה לאחר מכן הזדמן לחותן ההוא להיות אצל האדמו"ר ר' שלמה חיים מקוידענוב, וזה ביקש ממנו לספר לו דבר מאדמו"ר הזקן, וכשסיפר לו את המעשה הנזכר לעיל הגיב: 'עמוק עמוק מי ימצאנו'..
קעד. מצאו פתק אצל הגאון מווילנא שכתוב בו כך: 'כשהלכתי בגולה הייתי בקהילת-קודש פולנאה, ושמעתי שיש בעל מופת במעזיבוז והלכתי אצלו והייתי בביתו [והיה זה קודם הסתלקותו], ושמעתי שאמר שיעמידו מיטתו באמצע החדר ואיש לא יהיה שם, ושאלוהו מתי יוכלו להכנס לחדרו ואמר שיהיה סימן: כשיעמדו כל השעונים בעיר – יכנסו, וכן היה, שבשעה אחת עמדו כל השעונים שבעיר וגם שעוני שבצלחתי עמד. אבל אני אינני מאמין בו'. פתק זה הראו גם לאדמו"ר הזקן ואמר, שהבעל שם טוב דיבר אז שליד הדלת עומד 'נער' אחד שיהיה מנגד לדרכי וכו'.
קעה. אדמו"ר הזקן אמר: 'כמה יגיעות צריך האדם להתייגע עד שיבוא למדריגת גילוי אליהו, וכמה צריך להתייגע עד שיבוא למדריגה שאליהו יעמוד אצל פתחו ויבקש להכנס – ובמעט גסות יאבד הכל'. עוד אמר: 'ניט מיט א שטעקן טרייבט מען חושך [= לא במקל מגרשים חושך]; אך כשממשיכים אור ממילא נדחה החושך'.
קעו. נאמר במגילת איכה: 'תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות'. פירוש: 'אבנים' הן אותיות (כמבואר בחסידות), ו'אבני קודש' הן אותיות החסידות; והיינו שאותיות החסידות 'תשתפכנה.. בראש כל חוצות', גם בראש אדם שבתוכו ענינים חיצוניים ('חוצות') שלא לה' המה.
קעז. ר' בנימין מקלעצק סיפר מופת שאירע עימו, שפעם אחת בהיותו ביחידות העביר אדמו"ר הזקן נר כנגד פניו, ואמר: 'דו האסט פארזוכט פון גראבען חלף' [= אתה טעמת מ(בשר שנשחט ב)סכין שחיטה עבה], ואכן הדבר היה עקב שהיה חולה והרופאים ציוו עליו שיאכל בשר, ולא היה בנמצא אלא בשר שנשחט בסכין עבה ואכל ממנו. [מסיפור זה גם מובן שאדמו"ר הזקן לא מצא בו חטא אחר מלבד ענין זה].
קעח. אמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'מצאו נעול – בידוע שיש שם אדם; מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם'. פירש ר' זלמן מקורניץ: כשהאדם 'נעול' מדברים בטלים וליצנות ודאי הוא אדם כדבעי ('יש שם אדם'), אך אם הוא 'פתוח' ומדבר כל מה שלבו חפץ – 'בידוע שאין שם אדם'.
קעט. ר' שמואל גרונם סיפר: אחד מגדולי פולין חפץ להכיר את אדמו"ר הזקן, לבש בגדים פשוטים כדי שלא יכירוהו ונסע אליו, אך בהיותו שם הכיר בו אדמו"ר הזקן ואמר לו שבגדים כאלו אינם נאים לאיש כזה, ונתן לו בגדים לבנים מביתו. בחזרתו למקומו היה צריך לעבור דרך העיר האמליע, ואדמו"ר הזקן ביקש ממנו שיכנס שם לבקר את ר' אייזיק. בתוך כך שלח אדמו"ר הזקן מכתב לר' אייזיק וכתב בו: 'היזהר בכבודו של זה כי אדם גדול הוא', ואכן ר' אייזיק שימש אותו ככל שיכל.
כשנפרד ממנו שאל אותו ר' אייזיק מה דעתו על אדמו"ר הזקן, והשיב: 'שמעתי ממנו, שלולא שמע מרבו [המגיד ממעזריטש] שרבו הבעל שם טוב היה ילוד אשה – לא היה מאמין בזה; וגם הוא כן'. לאחר שנסע, הסתפק ר' אייזיק במה שאמר 'וגם הוא כן' – אם כוונתו שאדמו"ר הזקן הוא שאמר זאת ביחס למגיד ממעזריטש, או שהגדול מפולין אמר זאת על אדמו"ר הזקן לאחר ששמע זאת ממנו, והצטער ר' אייזיק שלא שאל אותו בזה.
קפ. אשה עגונה באה לאדמו"ר שליט"א [הרבי הרש"ב] לשאול בעצתו, ואמר לה שתסע ברכבת ובכל תחנה תקנה בעצמה בילעטין [= עיתון] וכך עשתה, ובאחת התחנות מצאה את בעלה מוכר בילעטין [= עיתונים]. [הוא עזב אותה כי המיר את דתו, רחמנא ליצלן].
קפא. ר' מיכאל סיפר: פעם אחת הזדמנו רבי מענדל מהאראדאק ור' בנימין מקלעצק לברית מילה, ורבי מענדל היה המוהל ור' בנימין היה הסנדק. ואמר רבי מענדל לר' בנימין: 'איך קאן ניט קוקן אויף דיין מורה ווייל ער איז פארוואלקענט מיט יראת שמים' [= אינני יכול להביט על המורה שלך כיון ששורה עליו עננה של יראת שמים].
קפב. ר' שמואל גרונם סיפר בשם חסיד אחד ששמע מחותנו, שפעם אחת ישב עם הרבי האמצעי ליד בית אדמו"ר הזקן בליאזנע והנה עצרה עגלה ובה שני אנשים (אחד מהם היה עם פיאות עבים). היו אלה רבי שלמה מקארלין ורבי ישראל מפאלאצק, והם שאלו אותם: 'וואוווינט דא [= היכן גר כאן] ר' זלמינקע'? והשיבו להם שהנה הוא כאן בחדר זה. ניגש רבי שלמה אל הדלת ואמר: 'עפען אויף [= פתח] ר' זלמינקע'. פתח אדמו"ר הזקן את הדלת ורבי שלמה נכנס ונשקו זה לזה באהבה כנשמה אחת בשני גופים, וסגרו את הדלת ושמעו אותם מדברים ביניהם בתוקף גדול ומכים בשולחן.
לאחר שעתיים יצאו ודמעות בעיניהם, ואמר רבי שלמה: 'אתה מסכים על זה'? ואמר אדמו"ר הזקן: 'חוששני מפני חילול השם'. ואמר רבי שלמה: 'אם לא תסכים על זה יכשלו בניך בחילול השם'! (כששמע זאת הרבי האמצעי – התעלף). ואמר אדמו"ר הזקן: 'מובטחני שבחיי לא יכשלו בחילול השם, ולאחר מותי – אף אם יכשלו יעשו תשובה', ונפרדו זה מזה.
[הויכוח היה מפני שהם רצו להפריד את נשמת הגאון מוילנא משורשה ולמנוע בזה את המשך ההתנגדות על החסידות. אך כיוון שהיו צריכים שיסכים לזה גם חריף בנגלה כמותו – לכן באו לאדמו"ר הזקן. אך אדמו"ר הזקן טען שהוא חושש מחילול השם, כי באם יפרידו את נשמתו משרשו – יהפוך לאפיקורוס]. [ראה ספר 'ליקוטי דיבורים' (בלשון הקודש) ליקוט יד, סעיף מג-מז].
קפג. ר' משה ואחיו ר' זאב מווילענקע נסעו פעם בספינה מפאלאצק ובמהלך מסעם חנו גם בוויטעבסק. בהיותם שם נדחתה נסיעתם למחרת היום והם נשארו ללון בעיר אצל אחד האברכים, והזמין האברך לביתו גם את הרב זלמן פינסקער להיות עמהם. חמיו של אברך זה היה מתנגד, ובראותו שהרב הולך לשם חשב שבודאי בני תורה הם, וקיבל אותם בכבוד מלכים ובמשקאות ועמד בצדם. הם ישבו ושוחחו, ר' משה חזר חסידות וגם חותן זה עמד ושמע.
באמצע המאמר, השתתק ר' משה לרגע ושאל מספר פעמים: 'דא זיינען אלע אונזערע'? [= כולם כאן משלנו?], והמשיך: 'כך אמר הרבי [אדמו"ר הזקן], לחסידים יש אמונה דגדלות ולמתנגדים אמונה דקטנות, כמו שהיה לעם ישראל במצרים'. אחרי שהלכו שאל החותן את חתנו, מה התכוון האורח כששאל 'דא זיינען אלע אונזערע', כי את יתר הדברים לא שמע.. מעשה דומה היה בעיר שקלאוו בעת שדרש שם אחד המגידים, וכשסיים את דבריו קפץ ר' משה לבימה וצעק בקול: 'אפיקורסים, הערט וואס דער רבי זאגט – איהר האט קיינער קיין אמונה ניט'! [= הקשיבו למה שהרבי אומר – לאיש מכם אין אמונה!], והעומדים שם לא שמעו אלא את המילה 'אפיקורסים' ולא יותר..
קפד. פעם אחת חטף יצחק מוורשה שיריים בפני אדמו"ר שליט"א [הרבי הרש"ב], והגיב אדמו"ר שליט"א [הרבי הרש"ב]: 'מי מאכט הייליג די בלאטע און מ'קריכט אין איהר; ס'ווילט זיך קריכען אין בלאטע נאר עס פסאט ניט, מאכט מען איהר הייליג און מען קריכט אין איהר' [= מקדשים את הבִּיצה ומתפלשים בה; רוצים להתפלש בביצה אך זה לא מתאים, אזי מקדשים אותה ומתפלשים בה].
קפה. פעם אחת בא ר' פרץ חן לרבי ה'צמח צדק' עם אחד החסידים הגדולים שהיה לבוש בבגדים לא רגילים. הרבי ה'צמח צדק' לא הכירו ושאל את ר' פרץ מי האיש, והשיב ר' פרץ שזהו ר' לייב יואל'ס, ואמר הרבי ה'צמח צדק' בתמהון: 'אה! דאס איז לייבקע יואל'ס? אז איך וואלט וויסען אז לבושים פועל'ן אזוי פיל – וואלט איך זיך וועגן דעם מוסר-נפש גיווען' [= הא! זהו לייב יואל'ס? אילו ידעתי שלבושים פועלים (שינוי) כל כך – הייתי מוסר נפשי על כך].
קפו. מסופר על אחד מחסידי אדמו"ר הזקן, שבאמרו וידוי לפני פטירתו והגיע לתיבת 'לצנו' אמר: 'דאכט זיך מיר אז איך האב קיין מאל ניט גע'לץ'ט; טאמער איין מאל אין לעבן גע'לץ'ט פון א מתנגד, איז אז ער וואלט דא געווען וואלט איך אויך פון עם גע'לץ'ט' [= דומני שאף פעם לא התלוצצתי; באם פעם בחיי התלוצצתי ממתנגד, הנה אילו הוא היה כאן – גם הייתי מתלוצץ].
קפז. אדמו"ר הזקן התבטא פעם בפני ר' מרדכי מליעפלע: 'בינוני אנא', ושאל אותו ר' מרדכי: 'הלא גם אני אינני רשע', והשיב לו אדמו"ר הזקן שבינוני זה עולם מלא. ופירש ר"י: הבינוני הוא נשמה דיצירה, וביצירה יש ארבע עולמות 'אצילות בריאה יצירה עשייה', והוא היה בדרגת 'אצילות דיצירה'.
קפח. ר' אייזיק אמר: 'זוהר טוט זיך אויס אין קבלה; קבלה – אין חסידות; און חסידות טוט זיך אויס אין דאוונען' [= זוהר מתגלה ומתפשט בקבלה; קבלה – בחסידות; וחסידות – בתפילה].
קפט. פעם אחת שלח אדמו"ר הזקן את משרתו להודיע בעיר שכולם יתענו ביום עשרה בטבת, ולהיותו איש פשוט לא הבין את דברי אדמו"ר הזקן והודיע שלא יתענו. לאחר שאכלו נודע הדבר לאדמו"ר הזקן וציוה שלא ישתו היום, וכמעט שגוועו האנשים בצמא בזמן כה קצר מפאת קושי הצום.
קצ. אמרו חז"ל: 'אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס'. פירש ר' שמואל גרונם: רפ"ח הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים נקראים 'פרוטה', וה'כיס' הוא הכיסוי וההסתר שעל הניצוץ האלוקי. וכאשר 'תכלה פרוטה מן הכיס', היינו שיוסר לגמרי ההעלם שעל הנצוצות ויתבררו כולם – אזי יבוא 'בן דוד', כי ענינה של ביאת המשיח הוא גילוי אלוקות.
קצא. הרבי ה'צמח צדק' אמר לר' אליהו יוסף מדריבין בהיותו ביחידות: 'לערן תורה אור, פאלג מיר – וועסט מיר דיינקען; אז משיח וועט קומען וועט מען אויך לערנען תורה אור' [= למד 'תורה אור', ציית לי – (עוד) תודה לי; כשמשיח יבוא גם ילמדו 'תורה אור'], ונתן לו ספר 'תורה אור' במתנה. [עוד מסופר, שכאשר ר' אליהו יוסף בא מארץ ישראל, יצא הרבי ה'צמח צדק' לקראתו בבגדי שבת ואמר שצריך לחלוק לו כבוד מפני כבוד ארץ ישראל].
פעם אחת, היה ר' אליהו יוסף יחד עם ר' הלל מפאריטש ושאלו אותם כמה מיני אהבות ישנם ב'תורה אור', ור' הלל נקב במספר מסויים, אך ר' אליהו יוסף טען שישנה עוד אחת (כמדומה שויכוחם היה אם ישנם י"ג או י"ד סוגים). ומסיפור זה נראה גודל בקיאותו ב'תורה אור'. [גם מובן שמתנת הרבי ה'צמח צדק' הועילה לו בזה. ודי למבין].
קצב. ר' אברהם מזעמבין סיפר: פעם אחת בהיותו אצל הרבי ה'צמח צדק', דיברו החסידים אודות אדם אחד והתבטאו שהוא אפיקורוס, ואמר להם הרבי ה'צמח צדק': 'קיין אפיקורוס איז ער ניט, נאר אין אמונה – א משהו'.. [=אפיקורוס הוא אינו, אלא באמונה – משהו..]. פירוש: כשם שחמץ אסור אפילו במשהו כך הדבר ברוחניות, שגם מעט ישות – חמץ (כמבואר בחסידות) – הוא ההיפך מאחדות ה' לאמיתתה. ודי למבין.
קצג. ר"א מסלאנים אמר בדרך צחות, שאדם צריך להתפלל שינצל מידי גויים ומפי חסידים – ידי גויים יכולים להרוג בגשמיות ופיות חסידים ברוחניות. [ענין זה הוא עמוק ויקר, ודי למבין]. ר' שמואל גרונם נתן רמז לזה: 'הקול קול יעקב והידים ידי עשו' – כשם שידי עשו מזיקות כך יכול קול יעקב להזיק.
קצד. ר' ברוך תאמארעס שמע מאדמו"ר הזקן, שאילו היה הרמב"ם חי בימי המגיד ממעזריטש וואלט ער הייצן בא אים די הרובעס, אבי הערן פון אים מושכלות [= היה מסיק אצלו את התנורים, העיקר (שיוכל) לשמוע ממנו השכלות]. ופירש ר' שמואל גרונם, שאצל הרמב"ם היה זה שכל אנושי ואצל המגיד ממעזריטש היה זה שכל אלוקי.
קצה. פעם אחת ישבו בסעודה הרבי ה'צמח צדק', הרבי המהר"ש ור' זלמן מלובלין. ראה הרבי המהר"ש שר' זלמן לא אוכל ואמר לו: 'עסט, עסט, מיר עסען אויך' [= אכול, אכול, גם אנחנו אוכלים]. פנה אליו הרבי ה'צמח צדק' ואמר: 'פון וואנען ווייסטו? טאמער לערנט ער תורה לשמה, און פון תורה לשמה קען מען זאט זיין ווי פון אכילה גשמיות' [= מהיכן אתה יודע? אולי הוא לומד תורה לשמה, ומתורה לשמה אפשר לשבוע כמו מאכילה גשמית].
קצו. הרבי ה'צמח צדק' בימיו האחרונים אכל מעט מאוד, והרבי המהר"ש שאל אותו מדוע אינו אוכל והשיב לו: 'בא מיר איז עסן א רפואה; וויל א מענטש נעמען א רפואה'?! [= אצלי אוכל הוא תרופה, וכי רוצה אדם לקחת תרופה?!].
קצז. ר' הענדל נכנס פעם ליחידות לרבי המהר"ש לשאול אודות ענין גשמי וענין רוחני, והגיש שני צעטליך [= פתקאות] – תחילה אודות הענין הרוחני ואחריו אודות הענין הגשמי. שאל אותו הרבי המהר"ש: 'וואס מאכסטו עפעס אויף צווי צעטליך באזונדערע? עס שטייט דאך [= מדוע אתה מחלק לשני פתקים נפרדים? הרי כתוב] 'אסתכל באורייתא וברא עלמא".
קצח. מקובל להיזהר מאכילת דג הנקרא 'שלייען' בחודשים סיון ותמוז, כיוון שאז נמצאים בביצות שרצים הדומים לדג זה.
קצט. ר' זלמן מקורניץ נהג ללמוד בספר 'עץ חיים' רק לאחר בואו מבית המרחץ בערב שבת קודש.
ר. מי שעוסק בתיקון מעשיו נעשים מוחו וליבו זכים אלף פעמים ככה, ובדומה למאמר חכמינו זכרונם לברכה על הפסוק 'שכל טוב לכל עושיהם – ללומדיהם לא נאמר, אלא לעושיהם'.
