לחצו כאן לתרומה
בימים אלו של 'ספירת העומר', בהם אנו מבכים את תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש מכתבים נדירים של הרבי הרש"ב, בקשר למחלוקת אישית בין שני עסקנים באסיפת הרבנים הידועה שהתקיימה בשנת עת"ר (ראה כאן בכתבה שפרסמנו באתרנו) • בשעה גורלית ליהדות רוסיה, כשהמחלוקת איימה להרוס כל חלקה טובה, יצא הרבי למאבק אישי על שלום בין שני עסקנים. שיעור באהבת ישראל וביטול הישות למען הכלל • לכתבה המלאה
☚ כל מה שרציתם לדעת על מלחמת גוג ומגוג • שיעור מרתק
ימי 'ספירת העומר' הם ימי חשבון נפש ותיקון בתחום שבין אדם לחברו. דווקא עכשיו, מן הראוי להביט אל צומת דרכים היסטורית בתולדות עסקנות חב"ד והיהדות החרדית ברוסיה: אסיפת הרבנים הידועה בשנת תר"ע (ראה כאן בכתבה שפרסמנו באתרנו).
בעוד הרבי הרש"ב נערך למערכה כבירה על עתיד המוסדות והחינוך היהודי, נפל פגם ב'מנוע' של העשייה – פירוד לבבות קשה בין שניים מעמודי התווך של העסקנות באותם ימים. במכתבים אישיים, נוקבים ומלאי אהבת ישראל, פונה הרבי אל שני הצדדים. הוא לא מסתפק בסיסמאות, אלא יורד לעומק המחלוקת: הנגיעה האישית, ה'ניצחון' והיכולת להניח את ה'אני' בצד למען שמו יתברך.
עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש את המכתבים לקריאה >>
המכתב הראשון: 'האם הנטירה אינה יתירה על מידת התלמיד-חכם?'
ביום ד' טבת תר"ע, כותב הרבי לאחד העסקנים, ומוכיח אותו על הקושי לסלוח:
'כבר כתבתי לכבודו.. אשר כבד עלי מאוד הפירוד לבבות שלהם, ולבד שלא נשקט בהמשך הזמן, עוד מתגשם הדבר ובאופן בלתי נאות כלל..
האמת הוא אשר בזמן מן העתים היה בלתי צודק נגדו, וזה גם הוא בעצמו מודה. אך לא הוא היה האשם בזה כאשר נודע לי. אבל כבודו, אני לא יכול לשכוח הדבר. ויתחשב בינו לבין עצמו, אם הנטירה אינה יתירה על מידת התלמיד-חכם.
זה כלל גדול, אשר שום אדם לא יחשוב את עצמו לצדיק בכל דרכיו ושכל מעשיו המה מיושרים על פי משפט השכל האמיתי, וההיפך בהזולת. האדם הישר והדעתן שיחשוב כן, הוא רק פרי הניצחון [התנצחות], אשר לאמיתתו גם הוא לא יאמין כן. הזולת הוא גם כן אדם, וגם אותו חננו ה' בדעת ובהרגש, וגם מעשיו מעשים המה.
פירוד לבבות גורם פירוד הדעות, והעניינים נפסדים על ידי זה. הכלל הוא, אין דבר טוב יוצא מתוך פירוד לבבות. ובפרט כשהדבר נוגע בעניינים הכלליים, אשר בעניין אלו צריך כל אחד ואחד להניח את עצמו, וכל אחד יביט רק אל אמיתת העניין מצד עצמו.
ההכרח אשר כבודו יעזוב מה שבלבו ויתאחדו יחד, ובלב אחד ובדיעה אחת יעשו למען ה' ותורתו הקדושה. בכח המעשה שבכם היו פועלים בעזרתו יתברך גדולות ונצורות. וכאילו מעשה שטן רחמא ליצלן התערב באמצע, וההכרח להבריחו, גרש לץ ויצא מדון, ויעשו אגודה אחת לפעול ולעשות, ומעשה ידם ירצה ה' ויצליח.
יסלח לי כבודו על כל האמור לעיל, כי לבי דאבה מאוד על הפירוד שלכם, ומעט יש בזה חילול השם רחמנא ליצלן. ובפרט כאשר נוגע בענינים העומדים ברומו של עולם כו'. וחפץ אני מאוד שיתאחדו הלבבות, ויהיה להם לתפארת ולטובה לכל הענינים'.
המכתב השני: 'בזה מתלקחת אש הפירוד'
למחרת, באור ליום ה' טבת תר"ע, פונה הרבי לעסקן השני. הפעם הדגש הוא על סגנון הדיבור וביטול הזולת:
'ובעצם העניין בהכרח שיתאחדו, כי לא טוב מאד הפירוד לבבות ופירוד הדיעות. ואם יש דברים שמופרכים אצלו, צריך לשקול היטב אם זה מהלב.
והעיקר הוא, אשר כבודו מבטל דעותיו ופעולותיו [של חברו]. ועוד, שבא לא בתבנית רך, כי אם בדיבור נגדו קשה. ובזה מתלקחת אש הפירוד.
והנני מבקש להשתדל מצדו להתאחד ולעשות בדיעה אחת, ומעשיהם ירצה ה' ויצליח להם.. חפץ אני מאוד שיתאחדו הלבבות, ויהיה להם לתפארת ולטובה לכל העניינים'.
נקודה למחשבה:
הרבי הרש"ב מלמד אותנו יסוד נצחי: כשאנחנו בטוחים שהצדק אצלנו במאה אחוז, ייתכן וזהו רק 'התנצחות'. כדי לפעול למען הכלל, עלינו 'להניח את עצמנו' – לוותר על הישות הפרטית כדי להפוך לכלי לעשייה אלוקית. מי ייתן ובימים אלו נזכה לתקן את פירוד הלבבות, להפוך לאגודה אחת, ולזרז את הגאולה האמיתית והשלמה בביטול סיבת הגלות.
