רובנו נולדנו אל תוך מציאות מוזרה ובלתי הגיונית בעליל, בה לא ראינו עד כה את הרבי שליט"א. נפשנו כלה ממש לראות את פני הקודש. לחיות את זמננו זה עם הוראות מפורטות באופן ישיר מפורש עבורנו. לקבל הדרכה אישית.
אך עדי רגע ההתגלות, עלינו מוטל להבחין היטב בין תחומים ופרטים ברורים וחדים בדברי הרבי מלך המשיח, לאלו שהם אולי טובים ויפים אך הם 'הרגשים' ופירשונים פרטיים שאינם מוכרחים.
במילים אחרות, אנו אכן צריכים להבין ולהרגיש בשכלנו וליבנו, בלי לשכוח שזה הסבר כיצד אני מבין את דברות הקודש. ממש לא מוכרח להבין כך.
כאשר מחלקים זאת, ממילא ניתן להסתדר ולהתאחד באמת אחד עם השני. על אף שהוא לא חושב ומבין או מרגיש כמוני. אז מובן ההבדל המהותי בין הדברים העקרוניים עליהם אין לוותר בשום אופן, לאלו שהם לא מוחלטים ובהחלט יש להימלך בהם היטב בנוגע לסוגיות חד-משמעיות ולסגת מהם.
אין זה מן הנמנע שאכן אם נעמיד את הדברים במשקל נכון, יצא שאין לוותר גם עליהם [מכיוון שאולי יורידו לבסוף גם ממונחים יסודיים וכו']. בזה יש להתייעץ עם משפיע.
מוכרח שנפתח את הראש. חסיד צריך 'גדלות המוחין'. להבין מה עיקר ומה עיקר העיקרים. הדרך הטובה ביותר להתאחד עם שאר אחינו חסידי חב"ד, היא על ידי העניינים הנחרצים והסופיים של הרבי שליט"א. 'אנן ומלכא בלחודוהי'. אנחנו והרבי מלך המשיח וזהו. בלי פירושים ובלי חשבונות. כי הרבי זה מעל הכל. כולם מתבטלים לנשיא הדור.
למשל, הכרזת 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד' מקובלת על כלל חסידי חב"ד כעניין קדוש, אותו עודד מלכנו בשיא. מה שמפריע בעצם לכך שנתאחד סביב 'יחי', זה הפשטל'אך שאנו מסבירים בפשטות בפירוש ההכרזה. אנחנו קובעים ש'יחי אדוננו' זה מתקשר לשיחות הרבי שליט"א על 'קבלת המלכות' ו'הוספת חיים במלך' וכו'..
פעם הרבי קישר זאת?? התשובה היא שלא. כך מבינים חסידים רבים ואנו בתוכם. אך מי שמבין אחרת את פירוש ההכרזה, זה מקובל בתכלית. העיקר שהוא מתאחד סביב הרבי! מתבטל למה שהרבי נשיא דורנו לוהט וחי במסירות נפש! על אף שזה נוגע ומפריע לנו ברגשותינו, יש לנסות להתעלם מהישות שלנו. מ'קטנות'. לקלוט שאמונה אמיתית ופנימית מכילה את השונה וזה שאינו מאמין כמוך. אלו חיים אמיתיים ומאושרים. חיים שחסידות מחנכת. כך בונה רבינו את דור השביעי.
ככלל, יש להעמיד את חבל התקשרותנו לנשיאנו הנצחי על יסוד אישי. אני והרבי. לבד. לא בגלל הסביבה או הסברים. לנסות להבין את הרבי מלך המשיח בצורה אינדיבידואלית ופרטית. להפנים שאנו בנים יחידים של אבינו מלכנו!
צריך להשתית ולבסס את מסד ההתקשרות על החלטה אישית ביני לרבי. משהו שיבטא התמסרות מוחלטת בכל עת. גם כשקשה.
אף אחד לא צריך לדעת. הרבי יודע! אז מרגישים אהבה פנימית ומורגשת לרבי. 'יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך'..
זה הזמן לשבת עם ה'עשה לך רב' או ה'קנה לך חבר' ולחלק נכון את הדברים העקרוניים יותר ואלו שפחות. בלי פחד 'לרדת' כביכול מדברים שבגילאים צעירים היו עבורנו כנקודת ההתקשרות.. אז זה היה נכון מצד 'קטנות המוחין' וכעת ברוך-השם התבגרנו [באלוקות!] ואלו טפלים לעומת העיקר – הרבי שליט"א עצמו.
אימתי שמיישמים מעט מכך, מגלים עולם אחר. יותר מעודן ויותר אוהב. הרבה יותר אלוקי ומקושר למנהיג הדור. פחות 'אנטי' ומתנגד. הגיוני שבינתיים הוא חולק בדעותיו שהרי 'אין דיעותיהם שוות', אך זה לא מגיע ממקום של 'נגד'. פשוט כך הוא חונך וגדל ובאמת רצונו לדעת האמת ולא לקנטר.
זה בעצם חלק מעבודתנו העיקרית 'לחיות משיח'. להסתכל נכון על דברים. לקלוט שכולם מאמינים ברבי באופן מוחלט!! כל חסידי חב"ד מצפים בטוחים בהתגלות של הרבי!
נתאחד יחד סביב מטרתנו המשותפת והעיקרית – קבלת פני הרבי משיח צדקנו. לא נשכח להחדיר זאת בכל דרכי ההתקשרות. לימוד חסידות. עבודת התפילה. מבצעים. דמי 'מעמד'. התוועדויות. הפצת המעיינות וכו'. [זה לא סותר כמובן לכך שיש להשתדל לקרבם לאמת ולהבנה נכונה בדברי הרבי שליט"א. כמובן מתוך אהבה ואחווה הדדית].
נתמקד בהסתכלות גאולתית. לגלות בכל דבר את הא' שבגולה. שבכל דבר יש אלוקות. אלופו של עולם. לשאוב ולספוג ש'אין עוד מלבדו' זו מציאות עדכנית. זהו יש האמיתי. כאן מתבטא נקודת ההתקשרות.
מתוך שמחה וריקוד, באחוות חסידים מעשית, נשיר יחדיו את שירת הנצח ב'שביל' ההתגלות של משיחנו שליט"א:
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
