מרכזיות וחשיבות 'עבודת התפילה' בחיי היהודי החסידי, מוכרחת ונחוצה. 3 הזמנים ביום בהם היהודי נפגש עם בוראו, הם מן העיתים היסודיים והגורליים בעבודת השם. זמן התפילה, זהו המועד בו מחברים את כל לימוד התורה ברגש הלב והמוח ובמילא בתיקון המידות המעשיות.
הרבי מלך המשיח כותב ב'היום יום': 'ראשית הירידה הוא ההעדר בעבודת התפילה, הכל נהיה קר ויבש'. כן כותב אדמו"ר הריי"צ באגרות קודשו: 'עיקר הגרם בנזקין הוא העדר עבודת התפלה בסדר מסודר'. משם הכל מתחיל. בשביל שהלב יהיה פתוח להרגיש ולשמוע משהו אלוקי, פשוט חייבים להתפלל. זה ממש מוציא מחשיכה לאורה. נותן חיות מחודשת להתמסר לאלוקות. מרומם ומענג בגשמיות ממש.. מרגישים כיף וטוב אמיתיים..
אלו הם הרגעים הנעימים ביותר וכוחם רב מאוד. בזמן התפילה 'חסידות מעמידה חסיד פנים אל פנים מול עצמות אין סוף'. אושר אדיר מציף את הלב כאשר חושבים על כך לרגע.. זו התאווה הגדולה ביותר..
הרבי מלך המשיח מדגיש פעמים רבות, את העובדה המוגמרת ש'עבודת התפילה' באריכות בזמן – שייכת ומוכרחת לכל יהודי וחסיד! ללא יוצא מן הכלל. 'כל תמים שלמד בתומכי תמימים שייך לעבודת התפילה', 'מה שכותב שרואה הננו שאינו שייך כלל לעבודה שבלב הנה פשיטא שמופרכה הנחה זו בתכלית כי כל אחד ואחד מבני ישראל שייך לזה'. 'זה נוגע לכל אחד ואם רוצה יתווכח עם אדמו"ר הזקן'..
יתר על כן, ב'תורה אור' לפרשת נח מסביר אדמו"ר הזקן, שדווקא מי שלומד פחות תורה וכו' – צריך להתפלל יותר באריכות, כי 'יתרון האור מתוך החושך'. הרבי שליט"א מאריך בחיוב זה במאמר בשבת פרשת נח תשכ"ה. שם מסביר נשיא דורנו, שתובעים את האריכות בזמן התפילה ממש מכולם, אפילו ממי שרק קורא את תורת החסידות ולא מבין מספיק.. במילים של הרבי: 'וצריכים להאריך בתפילה'.
ממש בנפשנו הדבר. 'ברור הדבר שעליו להתייגע בעבודת התפלה, וכדרישת רבותינו נשיאינו – תפלה באריכות וכו' [דלא כדעת הטועים שעבודת התפלה הוא עניין של "למפרע" – שהיה שייך בדורות הקודמים ולא בזמננו עתה]'. חייבים להשקיע בזה את כל הכוחות ולהתייגע בזה עד מיצוי הנפש, וכל רגע נוסף שמתפלל באריכות הרי 'קונה חיים לנפשו'.
לאחד שכותב לרבי מלך המשיח שלא רואה שינוי לאחר תפילתו, כותב לו הנשיא שישער מה היה קורה בלי תפילתו באריכות.. 'אם להאריך בתפילה.. לפלא על הספק בזה' ו'נבהלתי לשאלתו כיון שעד עתה הורגל להתפלל בשבת קודש במתינות ובאריכות מעט, אם ימשיך גם עתה או ח"ו כו".
'חשוב אודות התפילה! חשוב אודות הקב"ה!', כך זועק מלכנו בי"ג תשרי תשמ"ג. זעקת הנפש הזו פונה אליך. ננסה להוריד זאת כעת לפרקטיקה. הנקודה המרכזית היא שדבר ראשון צריך להחליט שאני מסוגל ושייך לזה בשיא הפשטות. אחר כן, יש פשוט להחליט החלטה בנפש נצחית שלא משנה מה יקרה ו'יתהפך העולם' – אני מתפלל באריכות בזמנים שקבעתי! לעולם ועד.
אחרי זה צריך להתחיל להכיר את המילים שאנו אומרים.. יש ללמוד את פירוש המילות של התפילה. כל שבוע להחליף קטע (זו עצה של הרבי נשיא דורנו). אחרי שיודעים טוב את משמעות המילים, יש לסכם בראש נקודה אחת שיצאה מה'מאמר' ולחשוב על העובדה שזה אכן קורה כאן בעולמנו! אז מתחילים להתפלל אחרת לגמרי.. ההרגשה מוחשית שאכן 'אין עוד מלבדו' ו'לית אתר פנוי מיניה'.. אלו הם חיים..
זו הרגשה של ימות המשיח. אחרי תפילה טובה, אוהבים באמת כל יהודי. חשים שהכל ממש בהשגחה פרטית מופלאה. פשוט מחוור שיש בורא לעולם שקיים בכל דבר גשמי ומהווה הכל.. התאוות נחלשות ונעלמות. השמחה והאושר עולים וגוברים. הנה הרבי מלך המשיח בא. מרגישים באוויר. 'ומלאה הארץ דעה את השם'..
כך חיים משיח. אחרי תפילה אמיתית, שירת והכרזת הקודש מתפרצת מלב נרגש ואוהב והעולם כולו מכריז כהד: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
