הראיון הנדיר שהעניק הרבי על 'מדינת ישראל' • מיוחד

'בזמן בית המקדש הראשון, היה צבא, ממשלה, צי, וניהלו סחר עם צור וצידון ועם הממלכות השכנות. אולם במקום הראשון עמד המרכז הרוחני, דהיינו: בית המקדש..הכול תלוי במפא"י, מפני שיש לה הרבה כסאות בכנסת ובגופים האחרים שבידיהם המפתחות לחיים הציבוריים' • אנו מגישים כתבה נוסטגלית מרתקת של מונולוג לא שגרתי שראיין העיתונאי שלמה נקדימון את נשיא הדור, במסגרת פגישה אישית שלו עם הרבי ב'יחידות' • הראיון פורסם בעיתונות בישראל בזמנו • לכתבה המלאה

 ☚ ראיון היסטורי עם הרבי הריי"צ בעיתון 'הארץ' 

העיתונאי שלמה נקדימון אצל הרבי

הרב מנחם מנדל שניאורסון נותר חקוק בליבי כדמות יחידנית, חיבור מדהים של רבי חסידי ומנהיג כריזמטי. כרבי – מושל בכיפה בדל"ת אמות של הלכה; כמנהיג – עוקר סיני והרים כמעט בכל תחום. כרבי – מנהל את חצרו ביד רמה כמקובל בחצרות חסידים; כמנהיג מעורה ומתמצא בהוויות העולם הזה. חיבורן של תכונות אלה ממחיש את הטמון בראשי התיבות חב”ד: חכמה, בינה, דעת.

שמו הולך לפניו כמנהיג הנערץ על ידי שומרי מצוות וחילונים כאחד. מפעלי חב"ד היו לשם דבר בכל המחנות, לכן ניתנה לתנועה זו רשות לקיים אירועים מסורתיים אפילו במחנות צה"ל, למשל במועדי ישראל. הרבי ייסד מערכת ששיגרה שליחים לכל פינה בעולם בה מתגוררים יהודים. אנשיו היו הראשונים לפרוץ את מסך הברזל הסובייטי והקימו מגע חיצוני, מחתרתי עם יהודיה. שליחיו של הרבי גרמו לרבים מתוכם לשוב אל השורשים, וממילא לחב"ד יש מניות בהתעוררות גדולה שאחד משיאיה היה במבצע שלח את עמי והעליה הגדולה לארץ בשנים הבאות.

ביקור ראשון: שנת תשכ"ב

יחידות

בשנת 1962 (תשכ"ב) ראיינתי את הרבי בראשונה. שהיתי שתי יממות בחצרו ועקבתי אחר הנעשה בה מבוקר ועד בוקר. מצאתי מערכת ארגונית שהשתמשה בכלים טכנולוגיים משוכללים ביותר. תנועת חב”ד היא ארגון רב זרועות, גם מבחינה כלכלית, הנזקק לממון רב, ואצולת ממון יהודית בינלאומית נרתמה כדי לסייע. התפעלתי מהכמות הגדולה של שקי דואר המוזרמת למשרדי הרבי. 

הם הכילו מכתבים שהופנו אל הרבי, בבקשה לקבל עיצה בכל תחום מתחומי החיים, כולל אישיים ביותר. נשיא חב”ד השיב על חלק ניכר מהמכתבים, משיא עיצות, נותן רעיונות וגם מתחייב להניח את הבקשה על קבר חותנו הרבי שקדם לו, שיעלה את הנאמר בה בפני בורא עולם.

שמו הולך לפניו, בכל מחנות היהודים בעולם, שם של מחולל נפלאות, של בן אנוש שזכה לברכת שכינה. הם פוקדים את חצרו יומם ולילה. אם כדי לשמוע דברי תורה וחסידות, ואם בכדי לזכות ולהתקבל אצלו בשעת לילה, באחת האשמורות הלא כל כך ראשונות, לראיון, וכדי לקבל את ברכתו ל'ביזנס', לרפואה ועוד.

זכיתי אף אני, והרב חודקוב אשר על חצר הרבי, יעד לי ראיון אצל הרבי. ב-‏11 בערב של אותו יום שלישי גשום וקר, טרטר הפעמון המפעיל אור כחול בחדרו הצר של הרב חודקוב. היה בכך משום אות כי 'הבא בתור להתכונן'. 'תורך מתקרב', אמר לי הרב חודקוב. המתנתי מספר דקות בפתח חדרו של הרבי מליובאוויטש. זו נפתחה וקודמיי אצל הרבי, צעיר אחד וזוג מבוגרים, כולם נרגשים, יוצאים החוצה.

דפיקה קלה. פתחתי את הדלת חרישית. בקצה שמנגד ישב הרבי לשולחנו. לראשו מגבעת חסידית. מושיט את ידו לוחץ ידי לברכת שלום. עיניו יורות זיקי אש. משנתיישבתי מולו, ובמבטים נסתרים סקרתי את מראהו, נפעמתי. אתוודה: נדמה היה לי כי הכובע שלראשו אינו אלא כתר מתנת שמיים. משל היו אלה עטרות מלכות, כהונה, אצילות, גדלות, ענווה, אהבת ישראל ואנושיות, כרוכות אלו באלו, ונעשות עטרת זהב זוהרת אחת גדולה.

חשיבות קיום מצוות מעשיות

דברי היכרות קצרים.

רבי, אמרתי, באתי לשם ראיון עיתונאי.

הרבי: איני נוהג להעניק ראיונות לעיתונאים.

אני: מכיון ומצויים עניינים שענין אישי לי בהם, אנא יתיר לי לרשמם ולהביאם לידיעת האחרים בישראל.

הסברי נתקבל משום מה על דעת הרבי. לא אמר, לא. ולא אמר, כן. והשאלות והתשובות זרמו בשטף.

שאלתי: כיצד צופה הרבי על מדינת ישראל שלנו, לאחר שעברה כבר את גיל הבר מצוה שלה?

התשובה כאילו הייתה מונחת על קצה לשונו של הרבי. הוא קבע כי מצויים אמצעים רבים שאינם מנוצלים. כאשר, אמר הרבי, דבר מסויים עומד בפני התגשמותו המליאה, יש לשים את הדגש על דברים עיקריים, ולא להתייחס לדברים תפלים על חשבון העיקריים.

הפריד הרבי בין עיקר לטפל, תוך הסתמכות על דברי ימי ישראל, גלגוליהם המדיניים, התרבותיים, החומריים והגשמיים. לדבריו: העניין המשותף, המאחד את העם לפי דברי הימים, אינו לא היותו עצמאי עם ממשלה עצמאית, כי אם קיום המצוות המעשיות – שמירת השבת, תפילין כשרות. העבר מוכיח כי מכל אלה שסטו מן הדרך, לא נשאר שריד ופליט בדברי ימי ישראל. נטמעו בין העמים בהם ישבו או התחרטו בהם וחזרו למצוות מעשיות.

אומר הרבי, המתגלה כבעל ידע מעמיק גם בהיסטוריה: אם רוצים כי היהודים יתחזקו ותהיה להם זכות קיום אפילו בתנאים שאינם מתאימים, אין לפניהם דרך אחרת, אלא להמשיך ולחזק את העניין שנתן להם קיום עד כה. משמע: ניהול החיים על פי המצוות המעשיות, בכל מקום, ארגון, או קיבוץ יהודי.

התפתחות המדע בשירות ה'שולחן ערוך'

למה, שאלתי, אין הרבי קורא בשם: מדינת ישראל. אלא שטח, ארגון, מקום וקיבוץ?

הרבי: אינני מתכוין דווקא לארץ ישראל. בדברי נכללת כל קהילה בעולם. על אחת כמה וכמה הגדולה בכמות, ועוד יותר באיכות.

אני: ומה ביחס למדינת ישראל?

הרבי: היהודים נכנסו בפעם הראשונה לשטח ארץ ישראל בזמן יהושע בן נון. מאז התקדש המקום כארץ ישראל וירושלים העתיקה בכלל זה. כל דבר – ממשיך הרבי את פסוקו – מחליש את קיום עם ישראל, ובמילא מחליש כוחו של קיבוץ העם.

אני: והעוררים על כך, מה נאמר להם?

הרבי: כלפי אלה האומרים כי קיום מצוות אינו דבר מעשי: עולם מודרני. מוקפים בערבים. לא יסכימו יהודים מסויימים להנהגת מצוות מעשיות. גם דברי ימי ישראל סותרים הנחה זו. שומרי המצוות דאז יכלו תמיד לומר שאי אפשר לשלב חיים על פי תורה עם הטכניקה ששלטה באשור, רומא או יוון. דווקא עתה, ואדרבא, התפתחות המדע היא המאפשרת למלא אחרי חוקי ה'שולחן ערוך' יותר מאז. המכונות והאוטומטיזציה מקילות על האנשים מפני התחייבויות רבות.

אני: ובכל זאת מצויים רבים שישיבו בלאו מוחלט.

הרבי: אם היו מתחשבים בדעת הרוב, וכל דבר היו מעמידים להצבעה, לא הייתה כרגע מדינה יהודית בישראל – כי זה היה נגד הרוב, ואם היו שואלים: ללכת נגד אנגליה? – הרוב היה מתנגד, הוא הדין במלחמה נגד 400 מיליון הערבים – היה הרוב טוען שנפסיד, במילים אחרות: כל מציאות בארץ ישראל היא נגד הרוב ונגד הצבעת הרוב ונגד השכל הישר. עשו מה שעשו מפני שמצויה אמונה. הרבה חשו בה. אצל רבים היא הייתה מתחת לתת הכרתם. עלינו לנסות ונראה שהניסיון יעלה יפה.

שאלתי: ומי צריך לעשות זאת?

הרבי: משרד החינוך.

אני: ואם בראשו עומד מי שעומד? לא שומר מצוות?

הרבי: האם הוא נולד עם משרד החינוך?

העלה הרבי הצעה משלו, בעלמא: ישבו נא חמישה היסטוריונים, ללא כל דעות קדומות, ילמדו ביסודיות את דברי ימי ישראל, ואז הם יבואו לידי הוכחה שכך צריך להיות.

תשובת הרבי: חיוך

ממשיך הרבי: המצב גדוש הזדמנויות. העיקר הוחמץ כבר 13 שנה. הלוואי שהלאה זה ילך אחרת. התעסקו בעניינים טפלים. בזמן בית המקדש הראשון, היה צבא, ממשלה, צי, וניהלו סחר עם צור וצידון ועם הממלכות השכנות. אולם במקום הראשון עמד המרכז הרוחני, דהיינו: בית המקדש.

אני: ובמי תלוי הכל? אי קיום העיקר וכל אלה?

הרבי: הכול תלוי במפא"י, מפני שיש לה הרבה כסאות בכנסת ובגופים האחרים שבידיהם המפתחות לחיים הציבוריים.

זרקתי איפוא, את השאלה המתבקשת: ומדוע הרבי עצמו אינו עולה לארץ ישראל להילחם את מלחמת המצוות המעשיות?

הרבי: יש כמה סיבות שבגללן איני יכול בינתיים לנסוע מכאן. איני חושב שיהודי צריך לנסוע לארץ ישראל לשם תענוג בעלמא, אלא לפעול שם. כשתרד הסיבה המחזיקתני בארצות הברית, צריך לחשוב מה אוכל לפעול שם.

ומתי, רבי, זה יהיה?

תשובה: חיוך.