טור אישי על משמעות ראש השנה, בהסתכלות חסידית אותנטית, מאת הרב לוי זלמנוב – עורך מגזין 'לחלוחית חסידית' • 'כולם יעברו לפניו, לאחר הכנות והשקעה מרובה, ויגיעו להחלטה נחושה: הוא המלך, ואני עבדו. זהו הנושא המרכזי שעומד לפני כל יהודי ובפרט חסיד בראש השנה – קבלת המלכות המחודשת של הקדוש ברוך הוא. אך מדוע שהאדם ירצה למנות עליו מנהיג ומלך, שיחליטו עבורו על מעשיו והנהגותיו, ויצמצמו את חירותו האישית'? • לכתבה המלאה
☚ מהפיכה היסטורית: סט הספרים 'עבודת התפילה בדור השביעי' בהדפסה משובחת ויוקרתית
כולם יעברו לפניו, לאחר הכנות והשקעה מרובה, ויגיעו להחלטה נחושה: הוא המלך, ואני עבדו. זהו הנושא המרכזי שעומד לפני כל יהודי ובפרט חסיד בראש השנה – קבלת המלכות המחודשת של הקדוש ברוך הוא. אך מדוע שהאדם ירצה למנות עליו מנהיג ומלך, שיחליטו עבורו על מעשיו והנהגותיו, ויצמצמו את חירותו האישית? לכאורה הכי טוב ונוח לאדם להיות חופשי מכל מרות וקבלת עול, ולעשות ככל העולה ברצונו..
האמת היא, שכל אחד יכול לחוש על בשרו, שכאשר האדם מתנהג ללא מעצורים ומסגרת מסויימת שמגבילה את מעשיו, הוא מרגיש ריקן וחסר. הוא חש כבול בגלות, לא בחופש ודרור. לעומת זאת, כאשר האדם מוכן להכניס את עצמו במגבלות והגדרות ברורות, הוא מגיע להכרה מהי חירות אמיתית ופנימית. פתאום ה'אדם' שבו התגלה, והוא שולט בעצמו ולא נגרר אחר כל תאווה של ה'בהמה' שבו.
תחושות אלו בנפש מגיעות כתוצאה מכך שהאדם נברא כ'בעל שכל', שלא כמו כל החיות שנבראו כ'בעלי מידות'. ולכן כאשר האדם עושה ככל העולה על רוחו, ה'אדם' שבו נכנע ל'בהמה' שלו, והוא מרגיש כלוא ובגלות. החירות מגיעה מהכרה במציאותו הטבעית.
זה נכון כלפי כל אדם ובכל מצב. הדברים מתעצמים כאשר מדובר כלפי יהודי וחסיד, שמהות תפקידו בעולם הזה אינו רק להיות 'בעל שכל', אלא גם ובעיקר לגלות אלוקות בגשמיות, ובכך להביא גאולה לעצמו ולעולם. ולכן גם יהודי ששם לעצמו גבולות כבן אדם, הוא יחוש ריקן ללא תורה ומצוות. ובעומק יותר, גם אם יקיים תורה ומצוות, ללא עבודת השם והשקעה בעולם הרוחני כפי שמדריכה תורת החסידות, הוא ירגיש שהעיקר חסר מן הספר.
כי בעומק הנפש האדם קולט מהו תפקידו בעולם הזה, וזה מה שהוא רוצה לעשות. למה בפועל זה לא תמיד קורה? כי היצר הרע מבלבל את האדם. אבל כאשר האדם עושה חשבון נפש עם תשובה כנה בחודש אלול, הוא 'מתיישר' ותופס את הנקודה העצמית, את הנשמה שהיא חלק בלתי נפרד מהבורא.
לכן כל יהודי מתעורר בראש השנה ורוצה להתבטל כעבד ולקבל על עצמו מחדש את מלכותו של ה', כי זוהי מהותו האמיתית. זאת אומרת שבפנימיות, כאשר יהודי בוחר להיות 'עבד השם' – הוא עצמו מולך! אז מתגלה עצמיותו והוא חש ש'עבד מלך – מלך'. אלו הם חיי החופש והגאולה הפנימית. רק צריך לזכור את רגעי ההתעלות בימים הנוראים, ו'לשמר' אותם לרגעים האפורים בחיי היום-יום.
