מערכת אתר 'חב"ד לייב' גאה להגיש קונטרס מיוחד ובלעדי בנושא הלכות חג החנוכה ובפרט הלכות שנוגעות ל'מבצע חנוכה', בשילוב מנהגי חב"ד והנהגות רבותינו נשיאנו, מאת הגה"ח הרב שבתי יונה פרידמן – מורה צדק בקהילת חב"ד בצפת ומרבני הישיבה הגדולה בעיר • בקונטרס זה, הרב פרידמן מבאר את ההלכות השייכות לחנוכה, החל ממקום הנחת נרות חנוכה, האפשרויות בהדלקת הנרות, שיעור זמן ההדלקה, הדלקת נרות חנוכה במקומות ציבוריים, התנאים הנדרשים בהדלקת נרות חנוכה בחנויות, קיצור הלכות חנוכה ומנהגי חב"ד ועוד • לכתבה המלאה

☚ בלעדי: כל הלכות 'טיסה לרבי' במקום אחד • הרב שבתי פרידמן

הלכות חנוכה

---

תוכן העניינים

• • אכילה ושתיה ולימוד קודם הדלקת נר חנוכה.
• • אכילת מזונות יותר מכביצה קודם ההדלקה.
• • מקום הנחת נרות חנוכה בפתח.
• • הדלקה קודם השקיעה או מאוחר בלילה – מה עדיף.
• • הדלקת נרות חנוכה קודם צאת הכוכבים.
• • אי עשיית מלאכה בשעת הדלקת נרות חנוכה.
• • הדלקת נר חנוכה באולם החתונה.
• • התעכבות סמוך לנרות חנוכה.
• • הדלקת נר חנוכה כשהאישה לבד בבית.
• • שיעור זמן ההדלקה חמישים דקות.
• • שיעור זמן דליקת השמש.
• • הקדמת נר חנוכה לתפילת מעריב.
• • הדלקת נרות חנוכה במקומות ציבוריים.
• • התנאים הנדרשים בהדלקת נרות חנוכה בחנויות.
• • קיצור הלכות חנוכה.
• • הטס בחנוכה.

---

אכילה, שתיה ולימוד קודם הדלקת נר חנוכה

שאלה: האם מותרת אכילה מועטת קודם הדלקת נרות חנוכה?

הנה כתב המשנה ברורה^[4]: "ואפילו ללמוד אסור משהגיע זמנה וכל שכן אכילה ושאר דברים (מלאכות וכדו') ואפילו התחיל (אחרי שהגיע הזמן) פוסק". [וזה שישנם בעלי חנויות וכדו' שממשיכים במסחר גם לאחר שהגיע זמן ההדלקה, זהו כיון שהתחילו בהיתר, (ובפרט) אם מנהגם הוא להדליק בפנים הבית שאז זמן ההדלקה ארוך יותר, אלא שמכל מקום כדאי שגם הם ידליקו בזמן^[5]].

ובשער הציון^[6] מוסיף, שאפילו חצי שעה קודם השקיעה צריך להימנע, אבל לעניין לימוד יש להקל עד חצי שעה קודם צאת הכוכבים (שבזה יש לסמוך על הפוסקים שסוברים שזמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים).

וכתבו הפוסקים^[7] שאיסור האכילה (בחצי שעה קודם זמן ההדלקה) הוא ביותר מכביצה פת או מזונות^[8], אבל פחות מכביצה וכן פירות ושתיה (שאינה משכרת) אפילו הרבה אין איסור. ויש שכתבו^[9] שהעמדת שומר שיזכיר על ההדלקה מועילה כמו בקריאת שמע, ואזי מותרת האכילה וכו'.

והנה דינים אלו נפסקו במשנה ברורה^[10] גם לגבי בדיקת חמץ, ובאמת מצאנו שהפוסקים^[11] עושים השוואה בדינים אלו בין בדיקת חמץ לנר חנוכה. אלא שאדמו"ר הזקן בדיני בדיקת חמץ^[12] לא כתב חילוק בשיעור האכילה האסורה קודם בדיקת חמץ, ומדבריו משמע שגם טעימה בעלמא ופחות מכביצה פת אסור^[13]. (אלא שבמהדורא החדשה לשולחן ערוך מביא מכתב יד שטעימה בעלמא שרי ומציינים שם למה שכתב אדמו"ר הזקן^[14]: "יכולים לטעום מעט קודם הבדיקה שלא אסרו אלא סעודה"). וכן בביאור הלכה^[15] כתב שלאחר שהגיע זמן הבדיקה אין להקל אפילו באכילת פירות הרבה (משמע שקצת מותר, ובתוך החצי שעה של הבדיקה מותר לאכול הרבה פירות, ולשתות, ורק סעודת קבע אסורה, ובטעם הדבר ראה לקמן).

ועוד כתב אדמו"ר הזקן^[16], שלהעמיד שומר מועיל רק לזה שיוכל ללמוד לפני הבדיקה, אבל לענין האכילה אין מועיל העמדת שומר (וכן הבין את דברי אדמו"ר הזקן בספר פסקי תשובות^[17], אלא שבנטעי גבריאל שם למד^[18] שלדברי אדמו"ר הזקן מועילה העמדת שומר גם לדברי הרשות, מזה שמביא את הט"ז שסובר שמועיל שומר לדבר הרשות ומיישב דבריו משמע שסבירא ליה כדבריו, עיין שם).

וצריך עיון מה תהיה דעת אדמו"ר הזקן לגבי נר חנוכה, דאם נאמר שדינם שווה לדיני בדיקת חמץ אם כן לדעת אדמו"ר הזקן ישנה חומרא יתירא משאר הפוסקים הנ"ל. דהנה בתשובת מהרש"ל^[19] כתב שדין נר חנוכה חמור מבדיקת חמץ שהרי לדעה אחת בגמרא^[20] אם יעבור הזמן דתכלה רגל מן השוק שוב לא ידליק, ואם כן הרי זו מצווה עוברת.

אלא שיש לומר שכל זה הוא לאלו שנהגו פעם להדליק בחוץ, שהזמן שעד שתכלה רגל היה קצר ביותר, אבל בזמננו שהוא הרבה יותר מאוחר מחצי שעה אחר צאת הכוכבים^[21], ובפרט למנהגנו שנוהגים להדליק בפנים^[22], ויכולים להדליק כל זמן שבני ביתו נעורים^[23] יש לומר שנר חנוכה יותר קל מבדיקת חמץ.

דהרי הטעם על זה שצריך להקדים את זמן בדיקת חמץ, הוא (לא רק מצד שמא ישכח, אלא) כמו שכתב אדמו"ר הזקן^[24] שאם לא יבדוק מיד בתחילת הלילה הרי הוא נקרא עובר על תקנת חכמים שתיקנו לבדוק דוקא מיד בצאת הכוכבים, והסיבה לכך שדוקא מצוה זו תיקנו לעשות מיד בתחילת הלילה ולא בשאר מצוות, היא – כי כל המצוות יש להם זמן קבוע על-פי תורה או שחכמים קבעו הזמן כמו תפילת שחרית עד חצות, מנחה עד צאת הכוכבים, ולכן אין צריך לקבוע זמן לתחלת עשייתן שיעשו אותן דוקא בתחילת זמנן, דכיון שיש לסוף עשייתן זמן קבוע לא אתו למיפשעי.

אבל בדיקת חמץ שאי אפשר לקבוע זמן לסופה, שהרי עד סוף הפסח חייב לבדוק^[25], לכן הוצרכו לתקן זמן קבוע לתחילתן דהיינו שחייבים כל ישראל להתחיל הבדיקה בזמן ידוע, וכיון שאין לבדיקה זמן מצד עצמה כמו בתפלה וקריאת שמע תקנו לה חכמים זמן. וכיון שקבעו זמן, אם כן מי שאינו בודק בתחלת זמן זה אינו נקרא עצלן, אלא נקרא עבריין שעבר על גזירת חכמים, עד כאן תוכן דבריו.

ואם כן טעם זה שייך דוקא בבדיקת חמץ (וכמו שכתוב שם), מה שאין כן בהדלקת נר חנוכה הרי יש סוף לזמן הדלקתו – עד שתכלה רגל מן השוק או כל זמן שבני ביתו נעורים^[26]. ולכן אפשר לומר שהחומרות הנ"ל נוהגות דוקא בבדיקת חמץ ולא בנר חנוכה כיון שזמן בדיקת חמץ חמור מזמן נר חנוכה, וכנ"ל^[27].

סיכום: איסור האכילה קודם הדלקת נרות חנוכה יותר קל מהאכילה קודם בדיקת חמץ, ועל כן מותרת אכילה מועטת.

אכילת מזונות יותר מכביצה קודם ההדלקה

שאלה: האם מותר לאכול יותר מכביצה מזונות קודם הדלקת נר חנוכה?

בענין אכילת מזונות חצי שעה קודם הדלקת נרות, יש שכתב^[28] שדינו כאכילת פת שאין לאכול יותר מכביצה (שעד שיעור זה נקרא אכילת עראי לגבי אכילה מחוץ לסוכה^[29]). אבל יש שכתב^[30] שמזונות מותר לאכול עד שיעור של קביעות סעודה, ומציין לדרך החיים ומשנה ברורה^[31]. אבל כשמעיינים שם רואים שכתבו שמותר לאכול עד שיעור של קביעות סעודה תבשיל של חמשת מיני דגן, ולא מתייחסים למיני מזונות וכדומה, ואפשר לומר שמדברים דוקא בדבר שהתבשל (שאינו בגדר פת^[32]), מה שאין כן מזונות רגילים שנאפו וכדו' דינם כאכילת פת שאין לאכול יותר מכביצה[33].

ויש שהקשו^[34] ממה שכתב הערוך השולחן בהלכות פסח^[35], שקודם בדיקת חמץ אין לאכול מזונות יותר מכביצה, וכיצד פה בנר חנוכה מקל יותר, ומיישב שאולי שונה חמץ שאיסורו חמור. ולכאורה אפשר גם ליישב באופן אחר (ע"פ מ"ש לעיל) ששונה בדיקת חמץ שחכמים קבעו זמן לבדיקה (מיד בצאת הכוכבים), שחייבים לבדוק דוקא בזמן זה, והמאחר נקרא עבריין^[36]. מה שאין כן בקשר לזמן תפלת מנחה והדלקת הנרות וכו' אין חובה לקיים הדבר מיד שמגיע הזמן, אלא רק משום זריזין.

אלא שלכאורה למעשה נראה להחמיר ולא לאכול יותר מכביצה מזונות[37], כיון שכתבו הפוסקים^[38] שגם נשים, לכתחילה, לא יאכלו קודם הדלקת הנרות, אף על פי שאינן מקיימות בעצמן ההדלקה ולא קיים החשש דשכחה, מכל מקום כיון שגם עליהם מוטלת החובה של המצוה ואם כן עומדים קודם קיום המצוה. ונפסק בשולחן ערוך^[39] שאין לאכול קודם קיום מצוה (חשובה), ולפי זה כיון שעושים השוואה בין האכילה קודם נר חנוכה לאכילה קודם מצווה חשובה, הרי שם (לגבי לולב) מנהגנו שלא לאכול כלל מצד חביבות המצווה, ואפילו נשים לכתחילה לא יאכלו יותר מכביצה מזונות^[40], וכן הוא גם לגבי אכילה קודם קריאת המגילה^[41]. אם כן גם בנידון דידן (נר חנוכה) יש ענין להחמיר ולא לאכול יותר מכביצה מזונות.

סיכום: לכתחילה אין לאכול יותר מכביצה מזונות אחר שהגיע זמן הדלקת נר חנוכה.

מקום הנחת נרות חנוכה בפתח

שאלה: מהו המקום המדויק להדלקת נרות חנוכה בפתח?

הנה כתב המחבר^[42] וזה לשונו: "מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח … ואם הניחו בדלת עצמו יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל (ומוסיף הרמ"א) המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם ואין לשנות", עד כאן לשונו.

ואם כן מלשון המחבר רואים שישנם שתי אפשרויות היכן להדליק הנרות, שלכתחילה צריך להדליק בטפח הסמוך לפתח, ואם רוצה יכול להדליק גם בחלל הפתח עצמו, והרמ"א נקט רק את אופן הא', שידליק בטפח הסמוך לפתח.

והנה המשנה ברורה^[43] כתב: "ומה טוב ונכון אם יכול לסדר הנרות בתוך חלל הפתח שיהיו כולם שוין בטפח הסמוך לפתח". ובקיצור שולחן ערוך^[44] כתב "מצוה שיניחנה בטפח הסמוך לפתח משמאל … ויותר טוב להניחם בחלל הפתח". ובספר ימי חנוכה^[45] כתב גם כן, שמן המובחר להניח את הנרות בתוך חלל הפתח משמאל. ובנטעי גבריאל חנוכה^[46] אחרי שמביא הנ"ל כתב שעל פי קבלה^[47] יש להדליק דוקא בטפח הסמוך לפתח, ולא בתוך חלל הפתח.

ובספר המנהגים^[48] מביא מסידור אדמו"ר הזקן, שמניחים המנורה בעובי המזוזה בחלל פתח החדר^[49], אלא שיש להעיר שבמראי מקומות שם מציין לשער הכולל^[50] ושם מחדש שטפח הסמוך לפתח האמור בנר חנוכה וכן מה שכתב אדמו"ר הזקן עובי המזוזה בחלל החדר, הכוונה היא שגם אם מעמיד כסא סמוך למזוזת הפתח הרי זה כמו שמוסיף על עובי הפתח, וכל האורך עם צירוף הכסא נקרא פתח.

ולפי זה גם אם מניח המנורה על כסא סמוך למזוזת הפתח ולא בתוך חלל הפתח גופא, מקיים את מה שכתב אדמו"ר הזקן, אלא שבפועל נהגו להדליק (אם אפשר) בתוך חלל הפתח כפשט דברי אדמו"ר הזקן. אלא שיש לסמוך על הנ"ל כאשר קשה להעמיד המנורה בתוך חלל הפתח ממש (כגון בשבת). ועדיין צריך עיון למעשה^[51].

סיכום: לכתחילה יש להדליק נרות חנוכה בתוך חלל הפתח עצמו (ואת החנוכיה יש להצמיד למשקוף של הפתח). ואם אי אפשר ידליק בטפח שסמוך לפתח.

הדלקה קודם השקיעה או מאוחר בלילה – מה עדיף?

שאלה: אדם שיש באפשרותו להדליק מוקדם קודם השקיעה אחר פלג המנחה או מאוחר (אחר שתכלה רגל מן השוק) ובני ביתו יהיו ערים, מה יעדיף?

הנה כתבו הפוסקים^[52], שעדיף שידליק מאוחר מאשר קודם השקיעה כיון שישנה שיטה (למרות שלא נפסק כך) שלא לברך קודם השקיעה, ויש רוצים לומר שכל זה לאלו המדליקים בפנים שהפרסום הוא לבני ביתו, אבל המדליקים בחוץ ידליקו אחר פלג המנחה ולא אחר הזמן שכלתה רגל, עד כאן תוכן דבריו.

ויש להעיר שיש שכתבו^[53], שבמקרה הנ"ל יש אומרים שידליק אחר פלג המנחה ולא מאוחר אפילו שבני ביתו יהיו ערים, ולא הוסיף (כמו בפסקי תשובות) שכל זה לאלו המדליקים בחוץ מה שאין כן למדליקים בפנים (לכולי עלמא) עדיף שידליק מאוחר. (וביותר יוקשה לפי מה שכתב בס"ג לפני זה שהמדליק קודם השקיעה, יהרהר הברכה ולא יברך, והמברך יש לו על מה לסמוך).

ואפשר לומר שהולך דוקא לפי השיטות הסוברות שזה שמצווה להדליק בתחילת הלילה הוא מעיקר המצווה, ולא רק משום זריזין לבד, וכשיטת הרמב"ם^[54] דאחרי הזמן דכלתה רגל, אין להדליק^[55]. מה שאין כן לשאר השיטות^[56] שההדלקה בזמן הוא רק לכתחילה, אבל בדיעבד אפשר להדליק גם מאוחר, וכל שכן להשיטות^[57] שמדליקים בפנים וטעם ההדלקה בזמן הוא משום זריזין מקדימין (ועוד טעמים), אם כן ודאי שעדיף שידליק מאוחר בעצמו בברכה (כל זמן שבני ביתו נעורים), ולא מוקדם קודם השקיעה[58].

(גם צריך עיון על זה שבנטעי גבריאל בעניין הדעה שמביא שידליק אחר פלג המנחה ולא מאוחר מציין שכך כתב באז נדברו (שם), וצריך עיון שכשמעיינים שם רואים שמדבר על מקרה האם להדליק בזמן (אחרי השקיעה) על-ידי שליח, או מאוחר בעצמו, ועל זה כתב שידליק בזמן על-ידי שליח, ואם כן מניין שכך יסבור גם לגבי ההדלקה קודם השקיעה. שהרי כמו שאין להדליק מאוחר (לדעה זו) כיון שאינו מעיקר זמן קיום המצוה, כך גם זמן זה (קודם השקיעה) אינו מעיקר זמן קיום המצוה^[59]).

סיכום: אדם שבאפשרותו להדליק מוקדם קודם השקיעה, או מאוחר ובני ביתו ערים, יעדיף ההדלקה מאוחר.

הדלקת נרות חנוכה קודם צאת הכוכבים

שאלה: האם יש אפשרות להדליק נרות חנוכה בברכה לפני השקיעה?

בשולחן ערוך^[60] כתב: "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה".

ובאגרות קודש^[61] מביא הרבי הקושיא, דלפי הכרעת המחבר שמה שאמרה הגמ'^[62] שזמן הדלקת נר חנוכה הוא משתשקע החמה, הכוונה היא סוף שקיעת החמה דהיינו צה"כ – א"כ כיצד למנהגנו מדליקים קודם צאת הכוכבים ע"מ לצאת ידי חובת השיטות^[63] שסוברות שהכוונה בדברי הגמ' משתשקע החמה הוא לתחילת השקיעה הרגילה^[64], והרי הדלקה עושה מצווה, וא"כ כאשר מדליק קודם צה"כ לא יצא יד"ח כיון שהדליק קודם הזמן, אף אם ממשיך לדלוק בשעת צה"כ ולתוך  הלילה כיון שהכל הולך אחר שעת ההדלקה.

ועל כך משיב שם, שכל זה נכון באם מדליקים קודם פלג המנחה, אך אם מדליקים אחר פלג המנחה כמו בזמן ההדלקה דע"ש – נחשב שמדליק בזמן ההדלקה, שהרי אפילו לדעה הנ"ל יוצאים בזה יד"ח.

וצ"ע, שהרי על דעה זו שזמן ההדלקה הוא בסוף השקיעה, דהיינו צה"כ, כתב בשו"ע (שם) ש"לא מקדימים" את זמן ההדלקה, ובפשטות משמע שאם הקדים לזמן בין השמשות לא יצא יד"ח^[65], ורק לדעה הב' בשו"ע ("יש מי שאומר") שאם הוא טרוד היינו שלא יהיה לו פנאי אח"כ^[66], יכול להקדים מפלג המנחה ולברך^[67].

ומה שמצאנו (שו"ע סתרע"ט) שבע"ש מדליקים לכו"ע מזמן פלג המנחה, אפ"ל ע"פ מ"ש בשו"ת "דברי ישראל"[68] שכך היתה תקנת חכמים מלכתחילה, שבע"ש ידליקו נרות חנוכה מזמן זה כיון שזוהי הברירה האפשרית, אבל בשאר הלילות (לדעה זו) צריכים להדליק דווקא אחר צה"כ ולא לפנ"כ.

ואולי יש לבאר זאת עפ"י מ"ש בביאור הלכה (סתרע"ב ד"ה "ולא מקדימים") ששיטה זו שאין מקדימים היא שיטת הרמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד ה"ה), שסובר שזמן ההדלקה הוא בשקיעה ולא בצה"כ, ומ"ש אין מקדימין, כוונתו היא הרבה זמן לפני השקיעה דהרי לשון זה נאמר בגמרא (שבת כ"ג, ב) (גם) לגבי הדלקת נרות שבת ובוודאי דשם מדליקין קודם השקיעה, אלא שמ"מ אין להקדים יותר מדי, אלא סמוך לשקיעה. אך באמת לדעה שזמן ההדלקה הוא בצה"כ ניתן להקדים^[69].

 ☚ שקוע בכוונת התפילה ולא יודע אם צריך לענות 'אמן'? שיעור הלכתי ברור עם הרב שבתי פרידמן 

אלא דלפי"ז (שלכו"ע אפשר להדליק מפלג המנחה) צ"ע במה חולקים דעה הא' שכותבים שלא מקדימים עם דעה הב' (יש מי שאומר), שהרי גם לדעת היש אומרים א"א להקדים לפני פלג המנחה.

ובדוחק היה אפ"ל (כמ"ש הברכי יוסף על אתר) שהי"א אינו חולק על השיטה הא', אלא הוא המשך לשיטה הא' (ונקט בלשון י"א כיון שהוא דין מחודש). אלא שקשה לומר כן, דבפשטות נראה שהי"א חולקים על השיטה הא'^[70].    

ואולי יש לומר הביאור בזה דזהו מ"ש הרבי במכתב הנ"ל "כמו בזמן ההדלקה בע"ש" שזהו בדיוק ולא רק משל, כיון שדוקא מזמן זה שאינו זמן רב לפני השקיעה^[71] יכול גם לשיטה הא' להדליק אבל באמת לפני"כ מיד אחר פלג המנחה לא ידליק, משא"כ לשיטת היש אומרים יכול להדליק מיד אחר פלג המנחה אם הוא טרוד^[72].

אלא שלפי כ"ז יוצא חידוש דין – שגם אם מדליק קודם השקיעה (כמו בזמן ההדלקה דערב שבת) יכול (לכו"ע) לברך על ההדלקה^[73], דהרי גם אם נאמר ששיטת הי"א חולקת על שיטה הא' מ"מ מזמן זה גם לשיטה הא' יכול בשעת הדחק כבר אז להדליק, וזהו חידוש.

סיכום:

לכאורה גם אם מדליק קצת לפני השקיעה יכול להדליק עם ברכה.

אי עשיית מלאכה בשעת הדלקת נרות חנוכה

שאלה: האם מותר לגברים לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים?

בשולחן ערוך^[74] כתב "נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות".

ובספר המנהגים^[75] כתב "אחר שיעור זמן הנ"ל – עושים מלאכה שלא כנגד הנרות. וגם ביום ראשון ושמיני".

ויש שדייקו^[76] דממה שכתב בספר המנהגים "עושים מלאכה" ולא עושות מלאכה, משמע שגם הגברים לא יעשו מלאכה בזמן שהנרות דולקים[77].

אבל לענ"ד נראה שאין לדייק זאת מלשון זה, כיון שאפ"ל שבקטע זה שבספר המנהגים לא מתייחס רק למנהג שהנשים אינם עושות מלאכה בזמן ההדלקה, אלא מתייחס גם לדין שאין עושים מלאכה וכל השתמשות לאור הנרות^[78] כל זמן שהנרות דולקים, וזהו מה שמוסיף בקטע זה "שלא כנגד הנרות", שלפני השיעור הנ"ל גם לגברים אסור להשתמש לאור הנרות (משא"כ במקום אחר – לגברים אפשר, ולנשים בכל מקום לא עושות^[79]), ולאחרי השיעור הנ"ל מותר לכולם לעשות מלאכה אבל לא כנגד הנרות. וכן בהערה 24 שם כתב שמתייחס בקטע זה לדין עשיית מלאכה לאור הנרות שאסור גם אחרי השיעור כיון שמחמירים ככל הדעות.

והנה מהנ"ל נראה, ששיעור הזמן שאין הנשים עושות בו מלאכה הוא 50 דקות (ורק אחרי השיעור של 50 דקות מותר לכולם לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות), ולא רק חצי שעה^[80], למרות שהוא רק מנהג והיה אפשר לומר שלא החמירו בו יותר מדאי (בדוגמא שמתעכבים ליד הנרות רק חצי שעה ולא יותר^[81]).

ואולי טעם המנהג הוא, כיון שאחד הטעמים שנהגו הנשים לא לעשות מלאכה, הוא[82] משום שלא ישתמשו באור הנרות, א"כ צ"ל כשיעור זמן האיסור, וכיון שמנהגנו שהנרות ידלקו על כל פנים 50 דקות, כדי לצאת ידי חובה של כל הדעות בנוגע לזמן ההדלקה[83]. לכן גם בזה מחמירים כהשיטה שזמן ההדלקה מתחיל בצאת הכוכבים[84]. אלא שעצ"ע בזה כיון שזהו רק חשש ותקנתא לתקנתא ומדוע להחמיר כל כך.

סיכום: הנשים אינן עושות מלאכה כלל במשך ה50 דקות שהנרות דולקות, והגברים יכולים לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות.

הדלקת נר חנוכה באולם החתונה^[85]

שאלה: מה הדין לגבי מקום וזמן הדלקת נר חנוכה במקרה שצריכים לצאת לחתונה בשעה מוקדמת ולחזור בשעה מאוחרת ?

הנה אם יוצאים מהבית לפני השקיעה ובפרט אם זה לפני פלג המנחה, אזי למנהגנו שמדליקים בפנים והפירסום הוא לאנשי ביתו, ידליק כשיחזור לביתו אם הוא קודם עלות השחר ובני ביתו (על כל פנים א') ערים. ואם חושש שלא יספיק לחזור לפני עלות השחר, ידליק מיד אחר השקיעה, ובשעת הדחק יכול להדליק מזמן פלג המנחה^[86].

אלא שיש שכתבו^[87] שיש אפשרות לחתן ובני משפחתו (ובשעת הדחק גם לאורחים), להדליק באולם החתונה (ועדיף בחדר יחוד), כיון ששוכרים המקום ונחשב דירתם.

ונראה שפסק זה חידוש גדול הוא^[88], ובפוסקים אחרים^[89] הביאו שתי אפשרויות אחרות, או שידליק החתן בבית הוריו (אם החופה אחר השקיעה), או בדירה שהולך לגור בה, ולא הביאו האפשרות להדליק באולם החתונה, ונראה שזהו משום שהוא דוחק גדול להדליק במקום כזה, ורק אם אין לו אפשרות כלל להדליק בלילה זה בביתו, יעשה כן, שהרי גם אם המקום שכור לו הרי אינו ביתו המיוחד לאכילה ולא לשינה,

ומה שמצאנו בשולחן ערוך^[90] שמקום האכילה עיקר, מדובר במקרה שיש לו שני בתים, ובבית של האכילה אוכל שם בקביעות. מה שאין כן אם בדרך אקראי נזדמן לו לאכול במקום אחר (אולם חתונה מסעדה וכדומה), צריך להדליק בביתו הקבוע (אם מתכונן לחזור אליו)^[91].

 וכן כתבו^[92] שבעל חנות יכול להדליק בחנות רק אם אוכל שם בקביעות את כל סעודותיו (והרב אויערבאך פסק שגם במקרה זה תדליק אשתו ולא הוא כיון שבפועל אינו נקרא ביתו). וכן כתבו רוב הפוסקים^[93] לגבי בחורי ישיבה שידליקו דוקא בחדר השינה ולא בחדר האוכל, אף שמקום האכילה עיקר, כיון ששם ניכר יותר בעלותם, כל שכן בנדון דידן שיש עדיפות להדליק בבית.

אלא שעדיין צריך עיון האם בכל זאת עדיף להדליק באולם החתונה, כיון שצריך לחשוש שמא ישכח להדליק או לא יספיק לחזור לביתו עד עלות השחר, וכן האם יכול לאכול לפני כן והאם מועיל להעמיד שומר לעניני רשות גם אחר שהגיע זמן החיוב^[94].

סיכום : היוצא מביתו לחתונה קודם השקיעה וחוזר לפני עמוד השחר, עדיף שידליק נרות חנוכה בשעה שחוזר ולא במקום החתונה, ויעמיד 'שומר' שיזכיר לו להדליק.

נספח

תגובת הרב ברוין

כתבנו מזה במק״א באריכות בענין דומה לזה (המלצת א׳ הרבנים להשכיר ביהכ״נ למתפללים ושיאכלו שם ע״מ להדליק נ״ח וכו׳, ואין דעתי העני׳ נוחה מזה כלל וכפי שהארכנו בזה ומשם תדרשנו) וק׳ עתיקא מחדתא. וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו.

הרב יוסף ישעיה ברוין – מד״א וחבר הבד״צ דק״ק שכונת 'קראון הייטס'.

התעכבות סמוך לנרות חנוכה

שאלה: אדם שאינו יכול להתעכב חצי שעה אחר הדלקת נר חנוכה האם בגלל זה עדיף שידליק יותר מאוחר?

מנהגנו^[95] להתעכב סמוך לנרות חצי שעה, וצריך עיון כמה חשובה התעכבות זו. דהנה יש שכתבו^[96] שמי שנוהג להדליק נרות חנוכה תמיד אחר השקיעה ולישב אצל הנרות חצי שעה, וכעת אי אפשר לו לישב אצל הנרות, יש לו להדליק מאוחר ולישב אצל הנרות, ולא להדליק בזמן ובלי לשהות אצל הנרות.

ובשולי הגליון שם מבאר הטעם לכך, דיש מצווה לראות הנרות כל זמן שיעור הדלקתם, ואף על פי שלהדליק בזמן גם בזה יש מצווה, אבל מצד הדין אינו צריך, כמו שכתב הרמ"א^[97] דבזמן הזה שמדליקים בפנים אין צריך להיזהר להדליק קודם שתכלה רגל מהשוק, וגם למדליקים בחוץ הרי שיעור 'כדי שתכלה' הוא מאוד מאוחר עד הזמן שאין מצויים עוברים ושבים, ולכן על פי כל זה יותר נכון להדליק בלילה ולישב אצל הנרות, ולא שידליק בשקיעה ויעזוב תיכף הבית, עד כאן תוכן דבריו.

וצריך עיון דהרי בתחילת דבריו כתב, שלהדליק בזמן זה גם מצוה, וכמו שמסיים הרמ"א שם שגם בזמן הזה (שמדליקים בפנים) טוב ליזהר להדליק בזמן. וכן הוא מנהגנו^[98], להדליק בין מנחה למעריב, ואין מאחרים זמן ההדלקה (והטעם לכך הוא או מצד זריזין מקדימים או מצד שזהו עיקר התקנה של חכמים שלא מתבטלת למרות שהטעם בטל^[99]), אלא שמדינא אין צריך להדליק בזמן, כנ"ל בארוכה, אם כן רק מדינא אין צריך, אבל יש מצווה בהדלקה בזמן, אם כן למה עדיפא המצוה דלהמתין ליד הנרות חצי שעה שהוא מנהג, מאשר המצוה להדליק בזמן, שהוא מעיקר התקנה.

דלכאורה ההתעכבות ליד הנרות הוא מצד החביבות למצוה והשמחה מקיום המצוה^[100], ולא מעצם המצוה של ההדלקה (פרסום הנס לעצמו בזמן חיוב ההדלקה, אבל ראה נטעי גבריאל שם), שהרי אינו מעכב. דגם למנהגנו שמתעכבים ליד הנרות, בערב שבת אין צריך להתעכב^[101]. וכן הזריזות להדליק בזמן הרי-היא מצד החביבות למצוה, ואם כן במה עדיפא מצוה זאת על מצוה זאת^[102]. ולפי זה אם יכול להדליק בזמן ולא להתעכב או להדליק מאוחר ולהתעכב, לכאורה עדיף להדליק בזמן כמו שתיקנו חכמים, ומנין ההוכחה לעקור התקנה המקורית בגלל המנהג של התעכבות סמוך לנרות^[103].

ובפרט שיש שכתבו^[104], שמי שהולך מביתו אחר פלג המנחה ויודע שיחזור לביתו בשעה מאוחרת, יש אומרים שידליק מפלג המנחה קודם הליכתו מביתו, ויש אומרים שידליק כשיחזור אף שהשעה מאוחרת הרבה, ודוקא כשאחד מבני הבית נעור וכו'.

ולפי זה אם גם במקרה שבני ביתו יהיו ערים מכל מקום ישנה דעה שידליק אפילו קודם השקיעה^[105], כיון שדעה זו סוברת שזה שמצוה להדליק בתחילת הלילה הוא מעיקר המצוה, ולא רק משום זריזין לבד^[106]. כל שכן בנידון דידן שידליק אחר השקיעה למרות שלא יתעכב^[107]. ואי אפשר לומר שדעה זאת (שלא להדליק מאוחר) מדברת רק לאלו שנוהגים להדליק בחוץ, שהזמן של תכלה רגל יותר מוקדמת. שהרי הטעם לדעה זו הוא כנ"ל שזהו עיקר זמן ההדלקה, ואם כן כך היה צריך להיות גם לגבי דין ההתעכבות ליד הנרות שגם שם לדעה זאת ידליק מוקדם.

וגם לדעה השניה הנ"ל שסוברת שבמקרה שיכול להדליק קודם השקיעה או מאוחר יעדיף ההדלקה מאוחר. אפשר לומר שיודו שבנידון דידן ידליק בזמן, שהרי זה שסוברים שידליק מאוחר זהו כיון שקודם השקיעה ישנה דעה שלא יברך^[108], מה שאין כן בנידון דידן שמדובר אחר השקיעה וההתעכבות לכולי עלמא אינה מעכבת, יודו שאפשר להדליק מיד, וכנ"ל^[109].

סיכום: גם אם אינו יכול להתעכב ליד הנרות ידליק בזמן, ולא יותר מאוחר.

הדלקת נר חנוכה כשהאישה לבד בבית

שאלה: כשהאשה לבד בבית מי מדליק את נרות החנוכה?

אשה מחויבת בהדלקת נר חנוכה^[110], אלא שבפועל אינה מדליקה בעצמה, אלא יוצאת ידי חובה בהדלקת הבעל, אבל כשהבעל אינו בבית צריכה להדליק בעצמה^[111]. וכתבו הפוסקים^[112] שגם במקרה שהבעל לא בבית אבל יש בבית אנשים גדולים, תצא האשה ידי חובה בהדלקה שלהם^[113]. 

והנה בלקוטי שיחות^[114] מביא הרבי את הסיפור, שכשהרבי הרש"ב עזב את ביתו לפני חנוכה, הי' מצווה לרבנית שתדליק המנורה בעצמה, אף שהברכות הייתה שומעת מאחד הגברים. ועל זה מוסיף הרבי בהערה שאף שבנוגע למעשה לא מצינו שהנשים ידליקו נרות חנוכה בעצמן, והטעם לכך הוא משום ריבוי פרטים האיך להדליק (שבזה האשה אינה בקיאה), לכן תיקנו שיצאו ידי חובה במצווה זו על ידי אחד הגברים.

והנה בסיפור זה יכול להיות כמה אפשרויות, בדוחק היה אפשר לומר שמדובר שהיה עוד גבר שחי בבית הרבנית, והוא זה שבירך עבור ההדלקה שלו והרבנית שמע ממנו את הברכות גם על ההדלקה שלה (ולכן נכתב בשיחה שהרבנית שמעה הברכות מא' הגברים, ולא נכתב שא' הגברים בירך עבורה, כיון שהברכות לא היו במיוחד עבורה^[115]), ועל זה כותב הרבי בהערה^[116] שבפועל המנהג הוא שגם בהדלקה יוצאים ידי חובה מא' הגברים שגר בבית ולא רק בברכות. אלא שצ"ע האם אכן גרו אנשים נוספים בבית הרבנית.

אפשרות נוספת, היא לומר שבא במיוחד אדם מבחוץ^[117] לברך לרבנית, והיא הדליקה. אלא שיש שהקשו^[118] על כך, כיצד שמעה הרבנית את הברכות מא' הגברים, והרי ההלכה אומרת^[119], שאם האדם יודע לברך בעצמו על מצווה שעושה, יברך בעצמו ולא יצא ידי חובה ממשהו אחר^[120].

אלא שנראה ששיטת אדה"ז^[121] בזה היא, שרק לכתחילה אין לצאת ידי חובה מהשני אם יודע לברך בעצמו, אבל אם יש לו סיבה למה רוצה לצאת מהשני, יכול לעשות זאת^[122]. ואם כן גם במקרה שלנו שהאשה נמצאת לבד בבית, הרי הסיבה שרוצה לצאת מאחד הגברים, הוא משום שהמנהג הוא בדרך כלל לצאת ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה מהגברים ולא להדליק לבד, לכן ניתן לעשות זאת לכתחילה. 

אלא שאם נאמר שזה היה המקרה עם הרבנית, יוצא שבהערה הרבי בא לחדש עוד יותר, שבפועל גם במקרה כזה לא רק שאת הברכות יברך א' הגברים שבא מבחוץ^[123], אלא שגם את כל ההדלקה יעשה עבורה אחד הגברים ולא תדליק כלל^[124].

והערני ח"א שמדויק זה בטעם המחודש שמביא הרבי בהערה, מדוע הנשים לא מדליקות אלא יוצאות ידי חובה מא' הגברים, שזהו משום ריבוי ההלכות שקיימות בהדלקה, והרבי לא מביא את הטעם שמובא בספר המנהגים^[125] שתקנו כן מפני שהאשה אינה יודעת לברך. כיון שטעם זה מסביר בעיקר מדוע תצא ידי חובת הברכות מאחר (ולכן גם נהגו שההדלקה יעשה אחר), אבל בשביל להסביר מדוע המנהג בפועל שהאשה לא מדליקה כלל, אלא יוצאת גם ידי חובת ההדלקה מאחר (ולא רק ידי חובת הברכות כהוראת אדמו"ר הרש"ב), לזה צריך את הטעם של ריבוי פרטי ההלכות שבהדלקה.

ולפי זה אולי יש לומר, שגם במקרה שהאשה אינה בביתה והבעל מדליק בביתם, שעל פי הלכה^[126] הבעל יכול להוציאה ידי חובה בהדלקתו (בתנאים מסויימים), הנה למרות שנכתב בשו"ע שבאיש שנמצא מחוץ לביתו אם רוצה יכול להחמיר ולא לצאת בהדלקה שמדליקים בביתו (בתנאים מסויימים), עדיין צריך עיון האם גם אשה יש לה להחמיר בזה, שכמו שראינו בלקו"ש שגם במקרה שהבעל אינו בבית, ועל פי הלכה יכולה האשה להדליק בעצמה, בכל זאת המנהג הוא שיוצאת ידי חובה בהדלקת האיש (שבא במיוחד להדליק עבורה), כך אולי אפשר לומר גם במקרה שהאשה אינה בביתה, שכל זמן שיש לה אפשרות לצאת ידי חובה בהדלקה של בעלה שבביתם, כך יש לה לנהוג.

סיכום: כשהאיש אינו בביתו עדיף שא' הגברים ידליק נרות עבור האשה.

שיעור זמן ההדלקה חמישים דקות

שאלה: האם המדליק אחר צאת הכוכבים מספיק שידלק רק חצי שעה?

בספר המנהגים^[127] נכתב "מדייקים שידלקו הנרות חמישים דקות לכל הפחות"^[128]. ומפשטות הלשון משמע שאין חילוק מתי מדליק, וגם אם מדליק מאוחר בלילה או במוצאי שבת נוהגים שידלק חמישים דקות לכל הפחות.^[129]

אלא שהטעם למנהג זה כותב הרבי^[130] שזה בגלל שמנהגנו להדליק מוקדם בין מנחה למעריב כדי לצאת ידי חובת הדעות שזמן ההדלקה הוא אחר השקיעה לפני צאת הכוכבים, ומצד שני רוצים לצאת גם ידי חובת הדעות שסוברות שהנרות צריכים לדלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים, ועל ידי שדולק חמישים דקות אפשר שידלק לפי כל הדעות.

אם כן מפה יוצא שאם מדליק מאוחר מספיק שידלק רק חצי שעה, כיון שבכל מקרה לא מקיים את הדעה שסוברת שצריך להדליק אחר השקיעה^[131].

וכן על מנהג זה מציין הרבי^[132] לפרי מגדים סתרע"ב א"א סק"ג^[133], ששם כתב שצריך שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים, וכן אם מדליק מאוחר צריך שידלק חצי שעה. ואם כן שיעור ההדלקה חמישים דקות זהו רק אם מדליק עשרים דקות לפני צאת הכוכבים שצריך שידלק גם חצי שעה אחר צאת הכוכבים, מה שאין כן אם מדליק בצאת הכוכבים או יותר מאוחר מספיק שידלק לפחות חצי שעה, ולא צריך חמישים דקות.

ועדיין צריך עיון בזה למעשה.

סיכום: המדליק אחר צאת הכוכבים, לכאורה גם למנהגנו מספיק שידלק רק חצי שעה, אלא שבפועל נוהגים שדולק יותר.

שיעור זמן דליקת השמש

שאלה: מהו הזמן שבו השמש צריך לדלוק, האם רק בזמן חיוב דליקת הנרות או כל זמן שהנרות דולקים?

המנהג הנפוץ הוא^[134], שזמן שיעור דליקת השמש דנרות חנוכה הוא לפי זמן החיוב של דליקת הנרות^[135], ואין מסתכלים על זמן דליקת הנרות בפועל. ולכן השמש של הנרות שמדליקים בערב שבת יותר ארוך ודולק יותר זמן מהשמש של ימי החול, כיון שהנרות צריכים לדלוק יותר זמן (עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים)^[136].

ולכאורה, המקור למנהג זה הוא על פי מה שכתב בשולחן ערוך^[137] להדליק נר נוסף על נרות החנוכה, כיון שאסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ולכן מדליקים שמש כדי שאם יבוא להשתמש לאור הנרות ישתמש לאור השמש ולא לאור הנרות. וזמן איסור ההשתמשות לאור הנרות הוא בזמן שחייבים לדלוק^[138], ולכן יש חילוק בין שבת ליום חול (שבשבת צריכים הנרות לדלוק יותר זמן).

אלא שלכאורה צריך עיון על זה, כיון שישנם שיטות שסוברות^[139] שאם לא עשה תנאי שרוצה לכבות הנרות אחר שיעור זמן הדלקתם, כל הנר הוקצה למצותה ואסור לכבותה (או ליהנות לאורה). ויש אומרים^[140] שאפילו התנה לא יכול להשתמש לאורם גם אחר זמן חיוב ההדלקה, אלא כל זמן שהנרות דולקים אין להשתמש לאורם, משום שהרואה יחשוב שמותר להשתמש לאורם, ולא ידע לחלק בין תוך שיעור זמן ההדלקה ללאחר הזמן.

ובספר המנהגים חב"ד^[141] כתב, שלאחר שיעור זמן הדלקתם עושים מלאכה שלא כנגד הנרות. ואם כן מזה משמע שכנגד אור הנרות אין להשתמש גם אחר שיעור זמן הדלקתם, כיון שחוששים לשיטות הנ"ל המחמירות^[142]. ואם כן, לפי זה יוצא שכל זמן שהנרות דולקים – גם אחר שיעור זמן הדלקתם, יש צורך שגם השמש ידלק, כדי שלא יבוא להשתמש לאור הנרות^[143].

והנה יש שכתבו^[144], שגם לפי השיטות המחמירות הנ"ל, אין צורך שהשמש ידלק אחר זמן חיוב דליקת הנרות.

וכן יש שכתבו^[145], שבזמננו שיש אור חשמל, ואין חשש שישתמשו לאור הנרות, אם כן, מצד הדין אין צריך כלל לשמש, כיון שאור החשמל נחשב כשמש, ורק מצד המנהג מדליקים שמש. ועל פי זה, אפשר לומר שלכן מקילים בזמן דליקת השמש, כיון שגם בשעת שיעור זמן דליקת הנרות, הדלקת השמש הוא רק מצד המנהג, ואין צורך להחמיר יותר מדאי.

אלא שבשערי הלכה ומנהג^[146] כתב, שהטעם להדליק שמש גם בהדלקת נר חנוכה ביום בבית הכנסת (למרות שביום אין החשש שיהנה לאורם), הוא מכיוון שישנו טעם נוסף מדוע להדליק עם שמש (נוסף על הטעם הנ"ל), והוא כדי שלא להיכשל בהדלקת נר מנר על ידי קיסם^[147].

ולכאורה יש להוסיף על זה, דאף שגם לגבי זה כתב בשולחן ערוך^[148] דלאחר שעבר זמן המצוה מותר להדליק מהן, ואם כן יוצא שגם מנר חנוכה דבית הכנסת אפשר להדליק, שהרי לא הודלק כדי לצאת בו ידי חובת מצוות נר חנוכה, אלא נתקן בעיקר לפרסום הנס^[149] (ובפרט ביום), ולפי זה מדוע צריך כלל שמש בנר בית הכנסת ובפרט ביום. אלא שמכל מקום כתב המשנה ברורה^[150], שלהשיטות שסוברות שכל זמן שהנרות דולקים אין להשתמש לאורם, כך גם יסברו לגבי ההדלקה מהן, שכל זמן שדולקים אין להדליק מהן לצורך חול, וכך נכתב^[151] גם לגבי נר חנוכה דבית הכנסת דאין להנות מהם (אפילו ביום), וכן אין להדליק מהם לצורך חול, מה שאין כן לצורך מצוה – כגון השמש, מותר^[152] .

ואם כן, על-פי כל הנ"ל יוצא שמנהגנו^[153] להחמיר, כהשיטות שסוברות שכל זמן שהנרות דולקים אין להנות לאורם, וכן אין להדליק מהם נר אחר, וזהו הטעם שמדליקים שמש גם בבית הכנסת ביום, כדי שלא להכשל בזה. ולפי זה יוצא, שיש מקום להדר שהשמש ידלק כל זמן שהנרות דולקים, גם אם כבר עבר שיעור זמן המצוה. כיון שדין נרות בית הכנסת ביום הוא כדין דליקת הנרות בבית לאחר שיעור הדלקתם, ומנהגנו להדליק נרות בית הכנסת עם שמש, אם כן גם בנרות שבבית יש מקום להדר שידלק השמש כל זמן שהנרות דולקים.

סיכום: לכאורה יש מקום להדר שהשמש ידלק כל זמן שהנרות דולקים.

הקדמת נר חנוכה לתפילת מעריב

שאלה: כשהגיע זמן מעריב ועדיין לא הדליק נר חנוכה (ויש מניין מאוחר למעריב) האם יתפלל קודם או ידליק נרות חנוכה?

כתב במשנה ברורה^[154] וזה לשונו: "אותן האנשים הנוהגים להתפלל מעריב בזמנו דהיינו אחר צאת הכוכבים נכון לנהוג כן לכתחילה להדליק קודם מעריב … אכן יטיל בה שמן שידליק חצי שעה אחר צאת הכוכבים (וכן הוא מנהג חב"ד^[155]) ואם לא הדליק מקודם והגיע זמן צאת הכוכבים יקדים להתפלל מעריב דהוא תדיר וגם יש בה מצות קריאת שמע שהיא דאורייתא". עד כאן לשונו. [ובשערי הלכה ומנהג^[156] מובא מכתב יד קודשו של הרבי , הערה על מה שכתב בספר "נר אהרון" על ענייני חנוכה ששם נכתב: מנהגו היה להדליק בערך שתי שעות אחר צאת הכוכבים, קודם תפלת ערבית, עד כאן. ועל זה העיר הרבי : לכאורה צריך עיון הקדמת ההדלקה לפני התפילה (לאחר שמכבר הגיע זמנה). וביומן משנת תשמ"ז מסופר שכאשר הרבי  היה חוזר מהאוהל בלילות חנוכה אחר צאת הכוכבים היו מתפללים קודם כל מעריב, ורק לאחר מכן היו מדליקים נר חנוכה]. נשאלת השאלה האם דין זה שיתפלל מעריב קודם ההדלקה, הוא גם כאשר יש לו מנין יותר מאוחר שבו יוכל להתפלל מעריב.

והנה כתבו הפוסקים[157], שבמקרה שיש לו מנין קבוע מאוחר אין ענין להקדים מעריב לנר חנוכה, שדין תדיר קודם הוא רק בעומד לקיים שניהם עכשיו, מה שאין כן כשאינו עומד לקיים שניהם עכשיו, אין חיוב להקדים התדיר. ולכן אם אינו רוצה להתפלל מעריב עכשיו אין צריך להקדימו.

ויש לחקור מהי שיטת אדמו"ר הזקן בכל זה (דהרי אין הלכות חנוכה באדמו"ר הזקן), דלכאורה היה ניתן לדמות את דינים אלו לזמן בדיקת חמץ^[158], שכתב אדמו"ר הזקן^[159], שמי שרגיל להתפלל קריאת שמע ותפילה של ערבית כל השנה בתוך ביתו, צריך להקדים את הבדיקה לפני קריאת שמע ותפילה, שאף על פי שקריאת שמע היא מצות עשה של תורה וגם היא תדירה … וכל התדיר מחברו קודם את חברו, אף על פי כן צריך להקדים את הבדיקה לפני קריאת שמע ותפילה לפי שהיא מצוה עוברת, שאם לא יבדוק מיד בצאת הכוכבים הרי הוא נקרא עובר על תקנת חכמים וכו' ואם יקדים התדיר, האינו-תדיר יפגם ובמקרה כזה לא נאמר שתדיר קודם, עיין שם. ואם כן כך היה ניתן לומר גם בנידון דידן, שאם אין חשש שישכח להתפלל מעריב על ידי ההדלקה כגון שיש לו מנין קבוע מאוחר, או שרגיל להתפלל מאוחר, קודם ידליק ואחר כך יתפלל, ואין בזה החסרון של קדימה לענין התדיר כיון שבמקרה כזה לא נאמר שתדיר קודם, וכנ"ל (ולפי זה יוצא שלא כהמשנה ברורה הנ"ל).

[ומספר פסקי תשובות^[160] וכן מימי חנוכה^[161], גם נראה שדין בדיקת חמץ והדלקת נרות דומה. ולפי זה (שמדמין בין זמני בדיקת חמץ להדלקת נר חנוכה) יוצא שאין לאכול קודם ההדלקה (כמו שכתב אדמו"ר הזקן^[162]) וכן לא יועיל להעמיד שומר שיזכיר לו בשביל שיוכל לאכול^[163] (ששומר מועיל רק ללימוד ולא לאכילה) וכן כתב בפסקי תשובות^[164]. אבל בנטעי גבריאל^[165] למד שגם לאדמו"ר הזקן (בסימן תל"א) מועיל שומר גם בדברי הרשות (ואכילה) עיין שם].

אלא שבאמת קשה להשוות בין המקרים, שהרי הטעם על כך שצריך להקדים הבדיקה לתפילה וקריאת שמע, כתב שם אדמו"ר הזקן, שאם לא יבדוק מיד בתחילת הלילה הרי הוא נקרא עובר על תקנת חכמים שתיקנו לבדוק דוקא מיד בצאת הכוכבים. ובקונטרס אחרון שם מבאר שהסיבה לכך שדוקא מצווה זאת תיקנו לעשות מיד בתחילת הלילה ולא שאר מצוות, הוא כי כל המצוות יש להם זמן קבוע על-פי תורה, או שחכמים קבעו הזמן כמו תפילת שחרית עד חצות, מנחה עד צאת הכוכבים, ולכן אין צריך לקבוע זמן לתחילת עשייתן שיעשו אותן דוקא בתחילת זמנן. דכיוון שיש לסוף עשייתן זמן קבוע לא אתו למיפשע,

 אבל בדיקת חמץ שאי אפשר לקבוע זמן לסופה, שהרי עד סוף הפסח חייב לבדוק, לכן הוצרכו לתקן זמן קבוע לתחילתן, דהיינו שחייבים כל ישראל להתחיל הבדיקה בזמן ידוע, וכיוון שאין לבדיקה זמן מצד עצמה כמו בתפילה וקריאת שמע, תקנו לה חכמים זמן והיינו הקדמת זמן זריזים … וכיוון שקבעו זמן אם כן מי שאינו בודק בתחילת זמן זה אינו נקרא עצל, אלא נקרא עבריין שעבר על גזירת חכמים, עד כאן לשונו. ואם כן טעם זה שייך דוקא בבדיקת חמץ (וכמו שמדגיש שם) כי הדלקת נר חנוכה יש סוף לזמן הדלקתו – עד שתכלה רגל מן השוק, כל זמן שבני ביתו נעורים^[166], ואם כן בדיקת חמץ חמורה מנר חנוכה (ושם דוקא לא מועיל שומר ואסור כל סוגי האכילה, מה שאין כן בנר חנוכה). ולפי זה כן שייך בהדלקת נרות הכלל של תדיר קודם – מעריב לפני הדלקת הנרות^[167].

והנה לגבי השאלה, האם כשיש לו מניין יותר מאוחר יקדים את הדלקת הנרות, לכאורה היה ניתן לומר ששיטת אדמו"ר הזקן היא שאפילו שיש לו מניין יותר מאוחר מכל מקום יקדים להתפלל מעריב לפני הדלקת הנר. והוא שבספר קצור הלכות משולחן ערוך אדמו"ר הזקן^[168] כתבו, שלפי מה שכתב אדמו"ר הזקן^[169] שאם היו לפניו שתי תפילות להתפלל: של מוסף ושל מנחה (שהגיע כבר זמן מנחה ועדיין לא התפלל מוסף) יתפלל מנחה ואחר כך מוסף, כי מנחה תדיר ותדיר קודם אם כן צריך עיון על אלו שמאריכים בתפילה בשבת ועדיין לא התפללו מוסף, כאשר כבר מגיע זמן מנחה מדוע אינם מתפללים קודם מנחה, ואחר כך מוסף. ואי אפשר לומר שהסיבה לכך היא כי הם מתכוננים אחר כך להתפלל מנחה בצבור, ועל ידי זה שיתפללו עכשיו מנחה לפני מוסף יפסידו תפילה בצבור. כי אדמו"ר הזקן כתב בקונטרס אחרון (שם) שאם אדם לא הספיק להתפלל מוסף לפני השקיעה ויש לו אפשרות להתפלל מוסף ואז יפסיד מנחה או להיפך, יתפלל מנחה ולא מוסף כי גדול כח התדיר לדחות תפילה לגמרי (שלמוסף אין תשלומין מה שאין כן למנחה). ואם כן כל שכן שיש כח לתדיר לדחות תפילה בצבור, אלא הסיבה שבכל זאת יתפללו מוסף קודם, ואחר כך מנחה, היא – כי על-פי קבלה אין להפוך סדר צינורות ההמשכה^[170], עד כאן תוכן דבריו שם.

ולפי כל זה כך יש לומר בנידון דידן, שהיות ומעריב זה תדיר ונר חנוכה אינו תדיר, לכן גדול כח התדיר להקדימו לאינו תדיר אפילו שעל ידי כן ידחה תפילה בצבור. אך קשה מאד לומר כן בשיטת אדמו"ר הזקן, שהרי^[171] בקונטרס אחרון (הנ"ל) מובאים כמה כללים בעניין תדיר ואינו תדיר, שמקדימים את התדיר רק כאשר שתי המצוות אינן עוברות או אם שתיהם עוברות, אז השאינו תדיר נדחה, אבל אם שאינו תדיר מצוה עוברת והתדירה אינה עוברת פשיטא שחייב לקיים שתיהן. ואין מצות הקדמת התדיר דוחה את שאינו תדיר לגמרי, עד כאן. ולפי זה לעניננו היות ועל-ידי קדימת התדיר – תפילת מנחה לפני מוסף, או מעריב קודם נר חנוכה – תדחה התפילה בצבור לגמרי אזי לא נאמר הכלל שתדיר קודם (אבל ראה לקמן).

 והראיה שהביאו^[172] מזה שגדול כח התדיר לדחות תפילה לגמרי אינו ראיה לעניננו כלל, כי שם זה שהתדיר – תפילת מנחה קודמת למוסף, זה משום שאם לא כן – אלא יתפלל מוסף ולא מנחה – הרי יצטרך להתפלל מנחה בתור תשלומין אחרי מעריב, והאם אפשר לומר שתפילה כזאת היא ממש כתפילה בזמנה. וכמו שכתב השאגת אריה^[173], הסברא למה להקדים מנחה למוסף, שאף על גב שלתפילת מוסף אין תשלומין ושל מנחה יש תשלומין, אפילו הכי כיוון דעיקר זמן תפילת המנחה תעבור משחשיכה, ושכר תפילה בזמנה תו לא יהבי ליה קדמה לשל מוסף אף על גב דתעבור זמנה לגמרי משחשיכה, הואיל ותדירא ועיקר זמנה חלף ועבר משחשיכה (אבל בפועל לא פוסק כן עיין שם).

ובספר ישועות יעקב^[174] מוסיף עוד סברא בהטעם להקדים את מנחה למוסף (אבל גם הוא לא פוסק כן, עיין שם), שאם יתפלל מנחה בתור תשלומין הרי הדין הוא שאת התשלומין מתפללים בתפילה השניה אחרי מעריב, אם כן יוצא שהתפילה הראשונה (מנחה) כבר נדחית, רק כשמתפלל מעריב התירו לו להתפלל שתיים, והאם אפשר לומר שזה ממש כתפילת מנחה רגילה שהרי שכרה ודאי נדחית. ועל פי כל זה מובן למה פוסק אדמו"ר הזקן שיקדים התדיר – מנחה, לאינו תדיר – מוסף, למרות שידחה האינו תדיר לגמרי, כי הרי אם יקדים האינו תדיר על ידי כך ידחה התדיר, כי סך הכל יתפלל בתור תשלומין, ולא כתפילה רגילה. מה שאין כן בעניננו הרי אם יתפלל מנחה יותר מאוחר (בצבור) לא יחסר שום דבר בתדיר, ואדרבה יתווסף שיתפלל בצבור, ולכן מובן למה אפשר להקדים האינו תדיר – מוסף לפני מנחה, וכן בנידון דידן יקדים האינו תדיר – הדלקת נר חנוכה, על התדיר – מעריב בשביל שיוכל להתפלל אחר כך מעריב בצבור.

אלא שצריך עיון על זה ממה שכתב כאן הטור^[175], שהרא"ש היה מתפלל מוסף ביחידות כאשר היה רואה שהצבור לא יספיקו לגמור מוסף קודם שיגיע זמן מנחה. ואם כן מוכח שבגלל קדימת התדיר נדחה העניין של תפילה בצבור. אלא שיש לומר שהסיבה שהתפלל ביחידות הוא לא מצד שחשש שיצטרך להתפלל מנחה לפני מוסף (תדיר ואינו תדיר), וכמו שפירש "בקיצור הלכות" הנ"ל, אלא בשביל להתפלל מוסף בזמנה, שעיקר זמנה הוא עד שבע שעות ואסור לאחרה לכתחילה כמו שכתב לפני זה. ומדויק זה בלשון הטור שם: ואדוני אבי הרא"ש זכרונו לברכה כשהיה רואה שהיו מתאחרין, היה מתפלל מוסף ביחיד כדי להתפלל אותה בזמנה, עד כאן לשונו^[176].

 אלא שמקשור העניינים שם, כן משמע שקשור לעניין תדיר ואינו תדיר, וכך מפרש זאת גם בשו"ת אגרות משה^[177], ומסיק שם שמזה רואים שבשביל מעלת תדיר קודם לא חוששים לעניין תפילה בצבור, כי זה שתדיר קודם לכתחילה זה דאורייתא וזה שצריך להתפלל בצבור הוא רק מדרבנן, אם כן לכולי עלמא דין התדיר עדיף ממעלת תפילה בצבור^[178]. ולפי זה מובנת השאלה בקיצור הלכות הנ"ל מדוע המאריכים בתפילה ומגיע זמן מנחה אינם מקדימים מנחה למוסף, ואי אפשר לומר שזהו משום שעל ידי כך יפסידו תפילת מנחה בצבור, כי ממעשה דהרא"ש מוכח שבכח התדיר לדחות תפילה בציבור, ולכן צריכים להגיע למה שכתב הכף החיים הנ"ל שזה על-פי קבלה.

והנה הובא לעיל מספר פסקי תשובות שדין תדיר ואינו תדיר תדיר קודם נאמר רק כאשר עומד לקיים שניהם עכשיו, מה שאין כן כשאינו עומד לקיים עכשיו שניהם אין חייב להקדים התדיר, ולכן המתפלל במניין קבוע מאוחר, או שאין מניין עכשיו, או שאינו יכול להתפלל עכשיו, ידליק נר חנוכה ואחר כך יתפלל. (ולכאורה הוא גם כאשר מאוחר יותר אינו מתכוון להתפלל במניין, וכן כתב בפרוש בנטעי גבריאל^[179]).

ובשולי הגליון שם מציין שכלל זה לקוח משאגת אריה^[180], אבל צריך עיון ההוכחה משם, כי השאגת אריה דן שם האם ישנה קדימה למצווה של תורה שאינה תדירה על מצווה של דברי סופרים התדירה, ומסיק שלא. כי זה שתדיר קודם זה רק בשתי מצוות שקולות שרוצה לקיימן עכשיו, למשל בדין של היו לפניו שתי תפילות, מוסף ומנחה, מתפלל של מנחה לפני מוסף, זה רק כאשר רוצה לגשת להתפלל עכשיו, אז צריך להקדים התדיר. אבל אם אינו רוצה להתפלל, עדיין הרשות בידו ומותר לו לעשות דבר הרשות אם עדיין לא יעבור זמן תפילה, ואם כן אין מעלת תדיר אלא במצווה על חברתה ולא על דבר הרשות, ובמילא כיוון שדברי סופרים קלין מדברי תורה אם כן נחשבין כלפי הדברי תורה כמו דבר הרשות, לכן אם מקדים של דברי סופרים – הקלין, לשל – תורה החמורים, אין כאן זילותא לשל תורה, כי זה כמו שמקדים דבר הרשות לשל מצוה שמותר. לכן צריך להקדים התדיר של דבריהם לשאינו תדיר של תורה, אבל דברי תורה התדיר קודם לדברי סופרים שאינו תדיר, עד כאן תוכן דבריו.

ואם כן לפי זה צריך עיון מניין לקח הפסקי תשובות את מה שפסק – שנר חנוכה קודם למעריב אם אינו רוצה להתפלל עכשיו – שהרי משאגת אריה (הנ"ל) מוכח רק שאם ישנה מצוה שהיא מדברי סופרים שהיא תדירה אפשר להקדימה לדברי תורה שאינו תדירה, שזה כמו שעושה דבר הרשות קודם הדברי תורה שמותר, שהרי אינו מוכרח לקיים הדברי תורה מיד, אבל פה בנידון דידן הרי קריאת שמע של ערבית היא לכולי עלמא דאורייתא (מה שאין כן לגבי תפילת ערבית עצמה) והיא התדירה, ומדוע שיהיה אפשרות להקדים המצווה שמדברי סופרים שאינה תדירה על מצווה שהיא מדברי תורה התדירה, שבזה כתב השאגת אריה בפירוש שיקדים הדברי תורה התדירה^[181].

אלא שמספר ישועות יעקב^[182] (שמציין אליו בפסקי תשובות הנ"ל) אפשר להוכיח דין הנ"ל, שכתב מפורש שבדין שהיו לפניו שתי תפילות, של מנחה ושל מוסף, זה שמתפלל מנחה לפני מוסף כתבו הקדמונים שזה דוקא ברוצה להתפלל כעת שניהם זו אחר זו, כגון שהוא נחפז לדרכו וכדו', אזי מתפלל של מנחה קודם, אבל אם רצונו להתפלל מנחה אחר כך עם דמדומי חמה (ולא מזכיר עניין מניין), מתפלל של מוסף וממתין להתפלל מנחה כרצונו בעיקר זמנה. (וממשיך שם) כן הוא לגבי הקדמת נר חנוכה להבדלה בבית הכנסת, שמקדים נר חנוכה כיוון שהבדלה מצווה לאחרה כל מה דאפשר, ולכן אם רוצה להדליק נר חנוכה לפני הבדלה – שרגיל להבדיל מאוחר – יכול להקדים, עיין שם שמאריך בזה.

ואם כן מפה ישנה ראיה טובה לפסק דין הנ"ל, שאם אינו רוצה להתפלל מעריב עכשיו יכול להקדים נר חנוכה (גם אם לא מתכונן להתפלל במניין), וכן לגבי מנחה ומוסף מקדים מנחה, רק כאשר רוצה להתפלל עכשיו מנחה ולא יותר מאוחר. אלא שלכאורה מה שכתב הישועות יעקב (הנ"ל) יתאים רק לפי דעה אחת שבשולחן ערוך^[183], ששם מובאות שתי דעות מתי נאמר הדין שצריך להקדים תפילת מנחה לפני מוסף, דעה אחת סוברת שרק כאשר צריך לאכול עכשיו סעודה גדולה ובמילא נאלץ להתפלל גם מנחה קודם, אז צריך להקדים מנחה לפני מוסף. אבל אם לא הולך לאכול סעודה גדולה אין צריך להקדים של מנחה לפני מוסף, כי אינו מוכרח להתפלל כעת מנחה. אבל יש אומרים שתמיד צריך להקדים של מנחה, עד כאן.

והנה במגן אברהם, במשנה ברורה ובערוך השלחן משמע שפוסקים כמו השיטה הראשונה^[184] ואם כן זהו כדברי הישועות יעקב הנ"ל, אבל מאדמו"ר הזקן משמע שפוסק כמו דעה השניה^[185] וכן פסק בקיצור שולחן ערוך^[186]. ולפי זה בנידון דידן לכאורה לא תלוי בדעתו מתי רוצה להתפלל מעריב, ואפילו שלא רוצה להתפלל עכשיו מכל מקום צריך להקדימה על נר חנוכה, מצד שתדיר קודם, וכן ממעשה דהרא"ש הנ"ל מוכח דזה שהתפלל מוסף ביחידות הוא משום שלא יצטרך להקדים מנחה למוסף. וזאת למרות שלא מדובר שהתכונן להתפלל מנחה מיד אחר מוסף, שהרי מדובר שם ביום כיפור, שאין שם אכילה, וכמו שהוכיח זאת האגרות משה הנ"ל.

אלא שבספר תשובות והנהגות^[187] (המובא בפסקי תשובות הנ"ל) מתייחס לעניין הנ"ל, וכותב שבאמת אם שתי המצוות הם אותו סוג של מצווה^[188] אז למרות שאת התדיר רוצה לעשות יותר מאוחר, מכל מקום כיוון שכעת ניגש לעשות את אותו סוג של מצווה והוא אינו תדיר צריך להקדים בפניו את התדיר. ולכן מובן למה במנחה ומוסף יקדים מנחה למוסף, למרות שרוצה להתפלל מנחה יותר מאוחר, אבל בשתי מצוות שונות כמו תפילה ונר חנוכה, אם מתכונן להתפלל יותר מאוחר יכול להקדים את נר חנוכה, למרות שהוא אינו תדיר ותפילה היא תדיר, דאם לא כן יצא שאסור לקיים שום מצווה אחרי שמגיע זמן מנחה או מעריב,

ובפרט שעל-פי תוספות במסכת שבת^[189] יוצא, שנר חנוכה מצד שיש בו פירסומי ניסא לכן הוא עדיף וקודם אפילו על תדיר. ורק במקרה שאפשר לעשות את שניהם מקדימים התדיר, ולכן בנידון דידן כשיש לו אפשרות להתפלל מעריב לפני הדלקת נר חנוכה יעשה זאת שאז יקיים שניהם גם הקדמת התדיר וגם פרסומי ניסא, אבל אם אינו מתכונן להתפלל עכשיו יכול להקדים נר חנוכה לתדיר, עד כאן תוכן דבריו.

ולכאורה יש לצרף לכל הנ"ל עוד טעם מדוע אם יש מניין למעריב יותר מאוחר שקודם כל ידליק ואחר כך יתפלל. שהרי ישנה דעה של המגן אברהם^[190] שתמיד ידליק נר חנוכה קודם מעריב ואין חשש שמא ישכח להתפלל כי לא לוקח זמן רב, עד כאן. ואם כן אינו חושש לעניין קדימת התדיר, ועוד אפשר לומר שאם יתפלל לפני הדלקת הנרות יש חשש שמא יעבור כבר זמן ההדלקה ולכן במקרה שיש מניין יותר מאוחר ודאי שקודם כל ידליק ואחר כך יתפלל.

והנה על-פי כל הנ"ל אפשר לבאר הקושיא המובאת בשו"ת מהרש"מ^[191], כיצד בערב שבת של חנוכה יש שנהגו להדליק נר חנוכה ואחר כך להתפלל בבית הכנסת^[192], והרי לכאורה תפילת מנחה שהיא תדירה קודמת לנר חנוכה, ומתרץ שם שזהו מצד שאין ברירה שאם יתפלל קודם כל מנחה יש חשש שיבואו לחלל שבת מכיוון שרגילים להתפלל מנחה בערב שבת מאוחר. ולכאורה, על-פי כל הנ"ל אין צורך להגיע לתירוץ זה שהרי בארנו שכאשר ישנם שתי מצוות שונות ואינו מתכונן לקיימם באותו זמן אין שם דין קדימה לתדיר על האינו תדיר, ולכן גם מובן מדוע הספרים שמציינים הטעם למנהג להדליק בערב שבת נר חנוכה אחרי מנחה^[193] אינם כותבים שזהו מצד קדימת התדיר, כי כאן אין שייך עניין זה וכנ"ל.

– המשך –

הקדמת ספירת העומר כשמתפלל מאוחר

והנה על-פי יסוד הנ"ל – שדין תדיר שקודם על האינו תדיר הוא רק כאשר הולך לקיים שניהם עכשיו, מה שאין כן אם מתכונן לעשות התדיר מאוחר יותר אין דין קדימה לתדיר על האינו תדיר, ובפרט כשהם שתי מצוות שונות – אם כן יוצא שלגבי דין ספירת העומר אם מתכונן להתפלל מעריב במניין מאוחר יכול לספור מיד בתחילת הלילה שזה מצוה מן המובחר^[194], ואין בזה בעיה של קדימת האינו תדיר – ספירת העומר, על התדיר – מעריב וקריאת שמע. ואם כן על פי זה צריך לומר שמה שכתב אדמו"ר הזקן^[195], ש"ראוי להקדים תפילת ערבית לספירה שתפילת ערבית תדירה והספירה אינה תדירה ותדיר קודם לשאינו תדיר", מדובר דוקא אם מתפלל מעריב בזמנה וכמו שכתב^[196]: "מצוה מן המובחר לספור בתחילת הלילה מיד אחר תפילת ערבית", שתפילת ערבית שהיא תדירה ראוי להקדימה למרות שמדובר כאן בשתי מצוות שונות גם אז יש צורך להקדים התדיר (אבל משמע שאינו חובה כמו באותו סוג של מצוה כתפילה ששם^[197] כתב אדמו"ר הזקן שצריך להקדים התדיר ולא רק שראוי כמו שכתב כאן). מה שאין כן אם מתכונן להתפלל מאוחר יותר במניין אין צורך להקדים תפילת ערבית כי אלו שתי מצוות וזמנים שונים.

 אלא שבפועל כתבו הפוסקים^[198] שאין להקדים לספור ספירת העומר קודם תפילת מעריב, כי למרות שאין פה את הבעיה של קדימת האינו תדיר כנ"ל, מכל מקום ישנם עוד טעמים מדוע לא להקדים ספירת העומר קודם מעריב, והוא שלכתחילה ספירת העומר צריכה להעשות בצבור וברוב עם^[199], ועוד שאם יתרגל לספור ביחידות שמא ישכח. מה שאין כן כשקבוע במניין אחר התפילה, אלא שטעמים הנ"ל מובאים בשו"ת שבט הלוי^[200] ושולל הטעם של קדימת התדיר מצד יסוד הנ"ל, אבל יש פוסקים^[201] שכותבים שהסיבה מדוע לספור תמיד אחר מעריב הוא כן מצד קדימת התדיר על האינו תדיר, ולפי זה יוצא שחולקים על היסוד הנ"ל.

סיכום: כשמגיע זמן תפילת מעריב, קודם יתפלל ואחר כך ידליק נרות חנוכה, אלא אם כן יש לו מנין או שרוצה להתפלל יותר מאוחר (ולגבי ספירת העומר יספור ביחד עם הציבור גם כשמתפלל מאוחר).

הדלקת נרות חנוכה במקומות ציבוריים

שאלה: מה הם התנאים כדי שיהיה אפשרות להדליק נרות חנוכה במקומות מרכזיים ולברך עליהם?

בשולחן ערוך^[202] כתב, שההדלקה בבית הכנסת הוא בעיקר^[203] משום פרסומי ניסא (ובדוגמת המקדש), ואין אדם יוצא בה ידי חובה^[204]. וזה שמברכים על הדלקה זו (- אף שמנהג זה לא נזכר בתלמוד ולא בגאונים^[205] ולא ברמב"ם וכדומה^[206]), הוא משום שגם על תקנת חכמים ומנהג מברכים^[207].

 ובודאי אי אפשר לומר שתקנת חכמים המקורית הייתה להדליק נר חנוכה בכיכר העיר וכדומה, ולכן רוב הפוסקים כתבו^[208] שאין לברך ברחובה של עיר (כיון שגם ההדלקה בבית הכנסת חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו), ויש שמתירים אם מתפללים שם או שמדליק מי שלא מדליק בביתו^[209].

 אמנם כתב הרבי^[210], שכשמדליקים במקומות ציבוריים צריך להודיע לקהל שאינם יוצאים ידי חובה בהדלקה זו, בדוגמת ההדלקה בבית הכנסת שאין יוצאים בה ידי חובה^[211]. ואם כן הרבי משווה בין ההדלקה במקומות ציבוריים להדלקה בבית הכנסת^[212]. וזה שאפשר לברך הוא מצד פרסום הנס (שנעשה בפרסום גדול יותר^[213]), ולא מצד שמקיימים בזה את עיקר המצוה לצאת בזה ידי חובה.

 (וזה שהרבי כתב^[214], שבמסיבת חנוכה קודם כל ידליק גדול ואחר כך קטן, אפשר לומר שזהו (לא משום שההדלקה במקומות ציבוריים היא בשביל לצאת ידי חובת המצוה, ולכן אי אפשר שקטן ידליק, אלא) משום שגם בבית הכנסת (שהוא משום פרסום הנס לבד) למעשה קטן אינו מדליק, משום כבוד הציבור ולא מועיל בזה מחילת הציבור^[215]. או שאפשר לומר שכיון שמדובר בערב חב"ד (והדלקה בבית), אם כן בדרך כלל מצויים שם אנשים שעדיין לא יצאו ידי חובת הדלקת נרות ולכן צריך הדלקה על ידי גדול^[216]).

ועל פי זה – שההדלקה בבית הכנסת ובמקומות ציבוריים היא בעיקר בשביל פרסומי ניסא ולא כהמצוה הרגילה בבית, יוצא נפקא מינה גדולה. דהנה יש שמביאים^[217] מכמה פוסקים^[218] שאפשר לכבות את נרות חנוכה דבית הכנסת גם לפני שעבר חצי שעה (כיון שהעיקר הוא לפרסומי ניסא).

וכן רואים שמקילים בבית הכנסת לגבי זמן ההדלקה (מפלג המנחה^[219]), וכן לגבי מקומה (למעלה מי' ובדרום^[220]), ולגבי אופנה (על ידי נרות (ולא שמן)^[221]). ולכאורה הטעם לכך הוא כנ"ל משום שעיקר טעם ההדלקה בבית הכנסת הוא משום פרסומי ניסא (ובאופנים הנ"ל הנס מתפרסם יותר). ולפי הנ"ל יוצא שכל הדינים האלו שייכים גם לגבי ההדלקה במקומות ציבוריים.

 וענין זה יש לו נפקא מינה גדולה לעניין ההדלקה ב'מבצעים', שהרבה פעמים עומדים לסגור החנות^[222] לפני חצי שעה מההדלקה, או (כמו שמצוי) שהנרות קטנים ואינם דולקים (תמיד) חצי שעה, האם אפשר לברך על הדלקה זו (והאם יש עניין להדליקם), שלפי הדעות המקילות בבית הכנסת יוצא שאפשר (ואולי גם הדעות המחמירות יודו^[223]). ומספר השיחות תשמ"ז^[224] יוצא שההדלקות במקומות מרכזיים דינם כההדלקה בבית הכנסת, וכנ"ל.

וכן נפסק^[225] שמדורה (כמה פתילות יחד) לא נחשבת אפילו לנר אחד, אבל לכאורה בנר בית כנסת לא מקפידים על זה, ואם כן כך הדין לגבי הדלקה במקום ציבורי.

אלא שיש להוסיף שבענין זה ישנו גם חומרא, שכמו שבהדלקה של בית הכנסת שנעשית בשביל פרסום הנס, צריכים שיהיו עשרה בשעת ההדלקה (וגם נשים (או קטנים) מצטרפים^[226]), או שיבואו במשך הזמן שהנרות דולקים^[227], כך גם צריך להיות בהדלקה במקומות ציבוריים, ולכאורה משמע שאין מועיל צירוף של עשרה שעוברים שם במשך כל זמן ההדלקה, אלא צריך דוקא נוכחות של עשרה יחד מצד פרסום הנס^[228].

 וכן כמו שלגבי בית הכנסת נכתב שצריך להדליק רק במנין המרכזי ולא במנינים הצדדיים^[229], וכן שיכולים להדליק בבית הכנסת בתפילת ערבית, דוקא אם לא הדליקו לפני כן בבית כנסת זה, ולא השתתפו בהדלקה שבבית כנסת אחר^[230], כך גם במקומות ציבוריים אין להדליק (בברכה) במקומות סמוכים כשהפרסום הוא לאותם (עשרה) אנשים^[231].

ועדיין צריך עיון בכל זה למעשה.    

סיכום: ההדלקה במקומות ציבוריים היא כדין ההדלקה בבית הכנסת לפרסום הנס, ולכן בשעת הדחק יש אפשרות להדליק גם אם לא ידלק חצי שעה, אבל צריך שעשרה יראו הנרות דולקים, ודוקא אנשים שלא השתתפו בהדלקה ציבורית אחרת. (אבל אם מדליק הנרות אדם שאינו מדליק כלל בביתו, דינו כהדלקה בבית).

התנאים הנדרשים בהדלקת נרות חנוכה בחנויות

שאלה: מה הם התנאים כדי שיהיה אפשרות להדליק נרות חנוכה בחנויות ולברך עליהם?

א]

הנה יש לחקור בדין זה, דמצד א' הרי אפשר לומר דדין נרות אלו הוא כמו בבית הכנסת, דהדלקתם (רק) משום פרסומי ניסא, וכמו שכתוב בשולחן ערוך^[232] שההדלקה בבית הכנסת הוא משום פרסומי ניסא, וממילא אין יוצאים בהדלקה זו ידי חובה^[233].

אך אפשר לומר באופן אחר, שהיות ובעל החנות או המשרד שוהה במקום זה באופן קבוע, ובפרט אם אוכל שם, נחשבת החנות (או המשרד) לביתו הפרטי, ויכול להדליק שם, ובברכה^[234], ולצאת בהדלקה זו ידי חובה^[235].

והנה ראיתי, שיש שחילקו והורו^[236], שרק באם מתקיימים אחד מג' האופנים דלקמן אפשר להדליק בחנויות בברכה:

א. באם ידליק אחד מהעובדים, שאוכל שם בקביעות ואינו מדליק בביתו.

ב. ידליק בעל הבית בחנות (ולא ידליק בביתו), ויצווה שאחד מבני ביתו ידליק בביתו.

ג. באם ישנם עשרה מישראל בשעת ההדלקה, ויכוון בפירוש שלא לצאת בזה ידי חובה, על מנת שיוכל לחזור ולהדליק בביתו (ובמקרה זה ההדלקה היא רק משום פרסומי ניסא ואין יוצאים בה ידי חובה כלל^[237]).

ב]

אך יש להעיר על הצעותיהם:

בנוגע להצעה הא' יש להעיר, דבספר פסקי תשובות^[238] כתב שהאכילה בקביעות לצורך הדלקת נרות חנוכה, כוללת גם את אכילת ארוחת הערב, שזה אינו מצוי כל כך, ואף באם אוכל בחנותו, פסק שם שאשתו תדליק בבית והוא לא ידליק כלל^[239].

ורק באם אין מדליקים כלל בביתו (אף על פי שמחויב להדליק בבית ולא בחנות), אזי יכול להדליק בחנות. וזאת אף אם אינו אוכל שם בקביעות, מצד חובת הגברא^[240]. והרי לפי זה אין זה נוגע אם אוכל שם בקביעות או שלא, שהרי מצד עצם ההלכה צריך להדליק בביתו, ואם אינו יכול (מכיוון שעובד במשמרת לילה וכיו"ב), אז צריך להדליק במקום אחר, ואין האכילה מהווה תנאי מעכב להדלקה בחנות^[241].

ובנוגע להצעה הב' יש להעיר, שלכאורה אין חילוק בין העובד לבעל הבית, ואין מקום לומר שבנוגע לבעל הבית אין צורך בהתנאי דקביעות אכילה, ובנוגע לעובד ישנו הצורך בהתנאי^[242].

וגבי עצם ההצעה, שהצריכו שיצווה לאחד מבני ביתו להדליק בבית, יש לציין לפסק המשנ"ב^[243] שלא ידליק במקומו אלא אם כן מדליק לפני הזמן שמדליקים עליו בביתו^[244], ומכוון בפירוש לא לצאת ידי חובה בהדלקה שבביתו, ושם מדובר אפילו בנוגע לאכסנאי שאוכל וישן במקום שנמצא, וכל שכן בחנות שאינו ישן שם ואינו אוכל שם בקביעות לא ידליק שם שאינו נקרא ביתו^[245].

ובנוגע להצעה הג' יש להעיר, שהמשנה ברורה^[246] כתב, שגם אם יבואו עשרה בהמשך אפשר להדליק בבית הכנסת בברכה, ועל פי זה אין צורך שיהיו עשרה בשעת הברכה^[247].

ומה שכתבו שיכוון בפירוש שלא לצאת בזה ידי חובה, כל זה מדובר רק באם לא מדליק בביתו להוציא את בני ביתו ידי חובה, שאז צריך לכוון לא לצאת בהדלקה זו כדי שיוכל להדליק בביתו, אבל אם צריך להוציאם, מברך בהדלקה בחנות את כל הברכות בלי לחשוש.

(ואף במקרה שאין לו בני בית להוציאם ידי חובה, כל השאלה היא לגבי ברכת שעשה ניסים ושהחיינו, אבל את ברכת להדליק יכול לחזור ולברך בביתו, שהרי ההדלקה היא גם חובת הבית להדליק בביתו^[248]).

ומה שציינו שם לשו"ת דברי ישראל^[249], אין זה נוגע כל כך לעניינינו, שהרי שם מדבר על ההדלקה בבית הכנסת שיש להעדיף שההדלקה תהיה דווקא על ידי אורח, ולא על ידי אדם שיחזור וידליק בביתו, מכיון שאם אדם זה ידליק, הוא יצא ידי חובת הגוף בהדלקה בבית הכנסת, ואת חובת הבית אחרים יכולים לעשות, מה שאין כן במקרים דלעיל (שיש לו בית להדליק בו, ואחרים אינם מדליקים בביתו), צריך גם להדליק בבית ואינו יוצא בהדלקה שבבית הכנסת (ובנדו"ד – בהדלקה שבחנות או המשרד)^[250].

לסיכום: הדלקת נר חנוכה בברכה בחנויות וכדומה יכולה להיות אך ורק במקרה שישנם עשרה אנשים שיראו הנרות דולקים (או עכ"פ שיעברו שם (יחד) י' אנשים במשך זמן ההדלקה) ואין יוצאים ידי חובה בהדלקה זו (אף שאפשר לברך), או על ידי אדם שאין מדליקים בביתו (ובמקרה זה יוצא ידי חובתו בהדלקה זו), ואין צריך עשרה.

ג]

והנה, גם לעניות דעתי נראה שאין 'מבצע' להעמיד דוכן במקום ציבורי ולזכות יהודים במצוות הדלקת נרות חנוכה (ואדרבה מדברי הרבי^[251] שבהדלקה ציבורית יש להודיע שאין יוצאים ידי חובה בהדלקה זו, נראה שאין בזה ענין), כיון שתקנת חכמים היא להדליק דוקא על פתח ביתו^[252], והדלקה בחנויות המטרה היא פרסומי ניסא מעין בית הכנסת, ולא בשביל לצאת ידי חובה (שהרי סוף כל סוף גם אם אוכל בחנות אין זה ביתו וצריך להדליק בביתו או שידליקו עבורו (וזהו כנראה הטעם לפסק של הרב אויערבך (לעיל בהערה) שלא ידליק כלל בחנות)).

אבל אם ידוע בבירור שאדם זה לא ידליק בביתו, כיון שכתבו הפוסקים^[253] שנר חנוכה הוא גם חובת גברא וגם חובת הבית (אלא שבפועל בדרך כלל מקיימים זאת יחד בהדלקה בבית), אבל באם אינו מדליק בביתו, חובת הגברא קיימת וחייב להדליק היכן שיכול.

וי"ל דזה שלא דנו בפוסקים על מקרה כעין זה, הוא משום שדיברו על החרד לדבר ה' שבודאי אם יכול לחזור לביתו צריך לחזור ולהדליק בביתו^[254].

קיצור הלכות חנוכה ^[255]

מקום הנחת נרות החנוכה: מנהג חב"ד להדליק נר חנוכה על פתח אחד החדרים שבבית (והילדים בחדרם, אבל לא מדליקים בחדר שינה של ההורים^[256]), בחלל הפתח בצד שמאל צמוד למשקוף שממול המזוזה. (ואם אין אפשרות להדליק בחלל הפתח ידליק בטפח שסמוך לפתח). ובבית הכנסת מדליקים בכותל דרום כשהנרות בין מזרח למערב (ומדליקים גם ביום עם השמש).

יש שמניחים את הנרות בחלון הסמוך לרשות הרבים, אלא שלפעמים יצא שכרם בהפסדם במקרה שהחלון גבוה יותר מעשרים אמה מקרקע רשות הרבים, שאז אין היכר לבני רשות הרבים בלמעלה מעשרים אמה. (ואף אם ישנם עוד בנינים גבוהים שרואים החנוכיה, מכל מקום יש אומרים שההיכר צריך להיות דוקא לבני רשות הרבים). ולבני הבית עדיף להדליק סמוך לפתח, כיון שהרבה פעמים יש דופן לחנוכיה ואם מדליק בחלון אין פרסום הנס לבני הבית^[257].

מצוה להניח את הנרות למטה מעשרה טפחים, (ובבית הכנסת אפשר גם למעלה מעשרה טפחים), ולמעלה משלושה טפחים מן הקרקע (שאז ניכר שהדליקו לשם מצוה), ובדיעבד אם הניחם למטה משלושה או למעלה מעשרה יצא. אבל למעלה מעשרים אמה פסול^[258]. והשיעור נמדד לפי מקום האש ולא אחר גוף המנורה (ובחנוכיה גבוהה יניחה על שרפרף וכדומה)^[259]. ולכתחילה ידליק כשמונחים כבר במקומם, ובשעת הדחק יכול להזיזם לאחר ההדלקה^[260].

בחורים בישיבה: רוב הפוסקים כתבו שידליקו בחדר ששם ישנים, וכן אם ישן בביתו ידליק שם ויאכל שם ארוחה אחת (דלמרות שבדרך כלל מקום האכילה הוא העיקר, אבל הרי חדר האוכל אינו כחדרם הפרטי).

בחור המדליק בהיכל הישיבה נכנס לספק האם יכול להדליק שוב בחדרו, כיון שאין לו בחדרו אחרים להוציאם ידי חובה, וביתו העיקרי הוא באולם הלימודים, וישנם שלוש עצות:

א) שיאכל סעודת קבע במקום שהדליק (באולם) ויצא ידי חובה בהדלקה זו.

ב) שיכוון לא לצאת ידי חובה בהדלקה זו, וידליק שוב בחדרו בברכה.

ג) שישתתף בפרוטה עם בחור שמדליק בחדרו, ויכוון לצאת ידי חובה בברכתו ובהדלקתו (וזו העצה המובחרת)^[261].

ברכת שהחיינו: המדליק בבית הכנסת ביום הראשון ובירך שהחיינו לא יברך שוב שהחיינו בהדלקה שבביתו (והוא הדין לברכת 'שעשה ניסים', כיוון שברכות אלו הם על עצם הנס ולא דווקא על ההדלקה), אלא אם כן מוציא גם אחרים ידי חובה, ואם כיון בפירוש שלא לצאת ידי חובה בהדלקה שבבית הכנסת יכול לברך שוב^[262].

אבֵל, לא עלינו, בתוך י"ב חודש אין לו להדליק לכתחילה ביום א' בבית הכנסת, כיון שמברך שהחיינו בפרסום ושמחה[263].

הדלקה במקומות ציבוריים וחנויות: כתבו רוב הפוסקים שכיון שבזמן הזה הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת חידוש הוא – כיון שכל אחד מדליק בביתו – אין לך בו אלא חידושו, ואין להדליק בברכה אלא בבית הכנסת, אבל באסיפות, עצרות עם ומסיבות וכו' המתקיימות בין באולמות ובין ברחובה של עיר, אין להדליק נר חנוכה בברכה. ויש המתירים אם מתפללים שם מנחה או ערבית.

אבל יש אומרים, שבעצרות עם גדולות, במקומות שמן הסתם נמצאים שם יהודים אשר לא הדליקו ולא שמעו הדלקת נר חנוכה, מותר להדליק בברכה, ובפרט אם הוא ברחובה של עיר שאין לך פרסום הנס גדול מזה.

ויש שמדמים את ההדלקה במקומות ציבוריים לדין ההדלקה בבית הכנסת, וכמו שאפשר לברך על ההדלקה בבית הכנסת שנתקן משום הפרסומי ניסא ולא בשביל לצאת ידי חובה, כך אפשר לברך על ההדלקה במקומות ציבוריים^[264]. וכך לכאורה נראה מדברי הרבי^[265].

 ולפי זה יוצא שכל אחד מהמשתתפים יכול להדליק במקומות הציבוריים, ואין צורך שדוקא בעל המקום ידליק (אלא אם כן אינו מדליק בביתו, וכדלהלן)[266], אלא שלכתחילה (בשביל לברך) צריך שיהיו עשרה נוכחים בשעת הברכה^[267]  (וגם נשים וקטנים מצטרפים), וגם אם יבואו העשרה (ביחד) אחר כך יכול להדליק בברכה כדין ההדלקה בבית הכנסת.

 ובגלל שכל המטרה היא לפרסם את הנס, לכן גם בחנות צריך להדליק במקום המרכזי, כגון בחלון ראווה או ליד הקופה וכדומה (וידליק למעלה מעשרה טפחים, כדין בית הכנסת). וגם אם החנות נסגרת תוך פחות מחצי שעה מהזמן שמדליק – אם נשאר לדלוק גם אחרי סגירת החנות ויכולים לראותה עשרה (ביחד) – אפשר להדליק בברכה. ובפרט שלגבי בית כנסת יש מתירים לברך גם אם לא דולק חצי שעה, ואם כן הוא הדין למקומות ציבוריים. ובכל מקרה יש להבהיר למשתתפים שאינם יוצאים ידי חובה בהדלקה זו ועליהם להדליק שוב בביתם^[268].

ובמקרה שהמדליק במקום ציבורי אינו מתכונן להדליק בביתו ורוצה לצאת ידי חובה בהדלקה זו (אף שאין ראוי לעשות כן), אזי דין הדלקה זו כדין ההדלקה בבית (מצד חובת הגברא). ויכול להדליק גם אם לא נוכחים שם עשרה אנשים, שהרי הדלקה זו אינה רק משום פרסומי ניסא, אלא לצאת ידי חובה, ואם מדליק בזמן, אינו צריך כלל שיהיו עוד אנשים נוכחים. אבל אם מדליק בשעה מאוחרת (– אחר דכלי' רגלא דתרמודאי), צריך שיהיה נוכח בהדלקה לפחות אדם נוסף.

מי שהדליק כבר בביתו, יכול להדליק אחר כך בבית הכנסת עם כל הברכות – אם עדיין לא הדליקו שם (כולל ברכת 'שהחיינו' – בלילה הראשון), כיון שמקיים תקנת חז"ל בפרסום גדול יותר, וכיון שדין ההדלקה במקומות ציבוריים הוא כדין ההדלקה בבית הכנסת (כנ"ל), לכן יכול לברך על ההדלקה במקום ציבורי גם אם כבר הדליק בביתו,

אבל במקרה הפוך שמדליק בבית הכנסת ואחר כך בביתו, וכן אם מדליק במקום ציבורי לפני שמדליק בביתו, צריך לכוון שלא לצאת ידי חובה בהדלקה שמדליק במקום הציבורי (כדי שיוכל לברך שוב ללא חשש את ברכת 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו' וכנ"ל).

נשים מחויבות בהדלקה כאנשים, אלא שבפועל יוצאות ידי חובה בהדלקת האיש, אבל אם אין איש בבית ידליקו בעצמם בברכה, ומדברי הרבי^[269] לכאורה יוצא שגם אם הבעל לא בבית, אבל יש גבר אחר שגר בבית או שיכול לבוא להוציאה, עדיף שיוציא את האשה ידי חובה. ולפי כל זה יוצא שגם בהדלקות המרכזיות איש ידליק ולא אשה, ואם אין מדליקים בביתה אף שמעיקר הדין יכולה להדליק בעצמה עדיף שאחר יוציאה (וכנ"ל).

זמן ההדלקה לכתחילה ובדיעבד: נאמר בגמרא^[270]: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק", וכן מנהגנו להדליק אחר השקיעה^[271], ומקפידים שידלק 50 דקות כדי לצאת ידי חובה גם לדעה שהזמן שתכלה רגל מן השוק זה חצי שעה אחר צאת הכוכבים^[272], ובזמנינו, הזמן שתכלה רגל מן השוק הוא הרבה יותר מאוחר – כל זמן שהחנויות פתוחות ואנשים מסתובבים בחוץ, וכל זה לאלו המדליקים בחוץ, אבל למנהגינו שמדליקים בפנים יכולים להדליק יותר מאוחר, כל זמן שבני ביתו (על כל פנים א') נעורים, שבשבילם בעיקר נעשה פרסום הנס (אבל אם בני ביתו ישנים ידליק ללא ברכה, והמדליק עם ברכה יש לו על מה שיסמוך).

גם המדליקים בתוך הבית למרות שלכאורה לא שייך אצלם השיעור שתכלה רגל מהשוק (ששייך דוקא לפרסומי ניסא ברחוב), מכל מקום צריכים לכתחילה להדליק בתחילת זמן ההדלקה^[273].

במקרה שיש לאדם שתי אפשריות – להדליק קודם השקיעה, מזמן פלג המנחה (שעה ורבע זמנית קודם השקיעה) או מאוחר בלילה, אזי אם נוהג להדליק בפנים ויודע שכאשר יחזור לביתו עדיין יהיו אנשי הבית ערים (או שברחוב עדיין ימצאו אנשים), עדיף שידליק מאוחר ובברכה מאשר קודם השקיעה, כי למרות שנפסק בשולחן ערוך^[274] שאם הוא טרוד ולא יוכל להדליק בלילה, יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה (בברכה), מכל מקום זהו רק בדיעבד ושעת הדחק^[275].

ולגבי אלו שנוסעים לחתונה וכדומה בשעה מוקדמת, יש שכתבו^[276] שהחתן וקרובי משפחתו (ובדוחק גם שאר האנשים) שקשה להם להדליק בביתם, יכולים להדליק באולם בו נערכת החתונה (כיון שהמקום שכור להם ונחשב כביתם). ונראה שבכל זאת יש עדיפות שידליקו דווקא בביתם אם חוזרים לשם קודם עלות השחר^[277].  

אבל במקרה שיכול להדליק אחר השקיעה, גם אם אינו יכול להתעכב חצי שעה ליד הנרות, מכל מקום עדיף שידליק אחר השקיעה, ולא ידחה ההדלקה למאוחר בלילה (למרות שאז כן יוכל להמתין ליד הנרות)^[278].

הנמצא בזמן ההדלקה בבית ששם ישן (בלילה האחרון) ואכל^[279], גם אם מתכונן ללכת לישון בביתו^[280], יכול להדליק בבית הראשון. ומכל מקום יש עדיפות שאדם ידליק דוקא בביתו ממש (אלא אם כן יגיע לביתו בשעה מאוחרת וכדומה)[281].

אם לא הדליק עד שכבר הגיע זמן תפילת ערבית, יתפלל קודם ואחר כך ידליק, מפני שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם^[282]. אלא שאין דברים אלו אמורים אלא אם כן באפשרותו להתפלל עכשיו מעריב במנין, אבל אם אין לו עכשיו מנין לתפלת מעריב (ורוצה להתפלל במנין), יכול להקדים ולהדליק נרות חנוכה ואחר כך יתפלל מעריב במנין^[283].

אופן ההדלקה: תחילת ההדלקה אחר סיום כל הברכות, ותחילת אמירת הנרות הללו אחר סיום כל ההדלקה. הדליק קודם שהחל לברך, אם עדיין לא סיים הדלקת כל הנרות יברך כל הברכות, ואם סיים יברך שאר הברכות (בתוך חצי שעה של ההדלקה) ולא ברכת "להדליק" (ויש אומרים שיברך ללא שם ומלכות).

מחצי שעה קודם זמן ההדלקה אין לאכול פת (ומזונות) יותר משיעור ביצה, אלא אם כן ממנה "שומר" שיזכיר לו להדליק^[284].

יש המחליפים הפתילות בכל יום זכר למקדש ויש שאינם מחליפים, שהישנות טובות יותר וכך נהג הרבי הריי"צ^[285], ולמעשה נראה שמחליפים, כיון שבזמנינו גם החדשות נדלקות היטב, ומחנוכיית הרבי לכאורה ניתן להוכיח שצריך חדש, כיון שאחרים הכינו את החנוכיה בפתילות חדשות ולא העיר להם הרבי על כך. ובספר המנהגים מביא שאם לא מחליף צריך לשים הפתילה הישנה בנר החדש (כיון שהוא העיקרי ולא יוריד מקדושתו על ידי שידליקו רק בתור הידור).

המשתמשים בפתיל צף מצופה שעווה יש להטביל הפתיל בשמן קודם ההדלקה.

דיני השמן: גם שמן זית שאינו ראוי למאכל כשר להדלקה, אבל בתנאי שלא יהי' לו ריח רע. ושמן שהיה תחת המיטה לא ידליק בו, אלא אם כן אינו ראוי למאכל. וכן לא ידליק בשמן שביעית^[286], ויש מחמירים לכתחילה שגם לא לטגן סופגניות בשמן שביעית^[287].

ערב שבת: מתפללים קודם מנחה, אחר כך נר חנוכה (שהדלקת המנורה היתה אחר תמיד של בין הערביים), ואחר כך נר שבת^[288], אבל אין סדר זה מבטל תפילה בציבור^[289].

צריך שיהיה כמות של שמן שידלק לפחות 50 דקות אחרי השקיעה^[290]. ואין מתעכבים חצי שעה ליד הנרות^[291].

הזזת הכסא שעליו מונחת החנוכיה בשבת (אחר שכבתה) מותרת דוקא אם הניח על הכיסא לפני השבת דבר היתר חשוב (חלה, גביע^[292]) וצריך את המקום של הכסא. וכן מותר לטלטל את החנוכיה עצמה בשינוי. אבל לא יזיז את הכסא אם רק חושש לשלימות החנוכיה^[293].

מוצאי שבת: בבית הכנסת הסדר הוא שלפני 'עלינו' מדליקים נר חנוכה ואחר כך הבדלה^[294], ובבית, קודם עושים הבדלה, אחר כך נר חנוכה ואחר כך 'ויתן לך'^[295].

הטס בחנוכה:

א) הטס בחנוכה, אם יוצא מביתו אחר השקיעה, ידליק נר חנוכה בביתו, וגם אם אינו יכול להמתין אחר כך חצי שעה ליד הנרות – אין זה מעכב^[296]. אם יוצא קודם לכן ויגיע למחוז חפצו לפני עלות השחר^[297], ובני הבית (אפילו אחד מהם) נעורים, ידליק בברכה כשיגיע למחוז חפצו.

ובשעת הדחק שלא יספיק להגיע למחוז חפצו לפני עלות השחר, או שלא יהיה אדם מבני הבית נעור, יכול להדליק בברכה כבר מפלג המנחה (- שעה ורבע זמנית לפני השקיעה)^[298], אבל לא לפני כן^[299].

ובלית ברירה ידליק בשעת הטיסה^[300] (על כל פנים נר אחד). ואם משער שיצטרך (הוא בעצמו) לכבות את הנר תוך חצי שעה להדלקתו, ידליק בלי ברכה^[301]. ואם אין לו כל אפשרות להדליק נר ידליק פנס ללא ברכה^[302].

ב) איש שנמצא מחוץ לביתו, מצד הדין יכול לצאת בהדלקת אשתו^[303], אבל אם רוצה להדליק בעצמו, יכוין שאינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקה שמדליקים בביתו[304],

ויש אומרים שאם אשתו^[305] מדליקה בביתו (וכיוונה להוציאו) ובכל זאת רוצה להדליק, ידליק במקומו ללא ברכה וישמע הברכות מאחר, או שידליק בברכה לפני הזמן שמדליקים בביתו, או שיכון שאינו יוצא בהדלקתה^[306].

וכל זה (שיכול לצאת בהדלקה שמדליקים בביתו) הוא רק אם בעל המקום מדליק במקום שבו מתאחסן, וכן אינו משלם על המקום, אבל אם אין מדליקים שם, או שמשלם על המקום^[307], יש אומרים שדינו כבעל הבית ומדליק בברכה אף אם אשתו מדלקת נר חנוכה בביתו, ויכוון שלא לצאת בהדלקה שבביתו^[308].

ג) אשה או בת שאינה נמצאת בביתה בחנוכה^[309], יוצאת ידי חובה בהדלקת בעלה, או אביה, שמדליק גם עבורה בביתה^[310], ובמקום שנמצאת תשמע הברכות מאחר שמדליק, או שתראה נר דולק^[311], או שתדליק בעצמה ללא ברכה^[312],

 ואם לא מדליקים בביתה ואינה סמוכה על שולחן המארחים (או שמשלמת על המקום), צריכה להשתתף בהדלקת בעל הבית בפרוטה, או שיקנו לה חלק מהשמן ותהיה נוכחת בשעת ההדלקה, או שתדליק בעצמה בברכה^[313].

תגובה

מה שהעיר אחד על מה שכתבתי בנושא 'טיסה בחנוכה'. וכנראה שלא קרא את הנושא כמו שצריך ולכן הגיע למסקנות לא נכונות.

1. מה שהעיר שהדלקה במטוס ללא ברכה אינה לכתחילה. הקורא את הנושא שכתבתי יראה שאפשרות זו הובאה כאפשרות אחרונה ובמצב שאין ברירה אחרת (כגון היוצאים (בעל ואשתו) מנ.י. בצהריים של ימי החנוכה לכיוון ארה"ק), ולכן בדיעבד בשביל שלא להפסיד לגמרי המצוה ידליק במטוס, ואם לא יכול עם נר לפחות ידליק בנר חשמלי, ושמעתי שכך הורה גם הרב שווי ע"ה להדליק במטוס בחנוכיה חשמלית (וראה גם רץ כצבי במעגלי השנה ח"ב ס"א). 

2. מה שהבין מהדברים שכתבתי שאשה שאינה בביתה יוצאת בכל מקרה בהדלקת בעלה, הקורא את הנושא יראה שנכתב שבכל מקרה צריכה לפחות לשמוע את ברכות ההדלקה ממשהו אחר, או שתראה נר דולק או שתדליק ללא ברכה, ובמקרה שאינה מתארחת אצל אחרים אלא שוכרת מקום לעצמה, צריכה להשתתף כספית בהדלקה של משהו אחר באותו בית, או שתדליק בעצמה בברכה, וכן אם בעלה לא נמצא בביתם ומדליק במקום אחר, אינו פוטר אותה בזה שמדליק במקום אחר.

ומה שהעיר שיש הפרשי שעות בין חו"ל לא"י, וכיצד יכול להוציאה ידי חובה. הנה הנושא שכתבתי נכתב באופן כללי ולאו דוקא למקום שיש הפרשי שעות, וגם למקום שיש הפרשי שעות הקורא יראה שהתייחסתי לכך בהערה, שבנושא זה ישנה מחלוקת גדולה בפוסקים והרבה פוסקים סוברים שלמרות ההפרשי שעות עדיין יכולה לצאת ידי חובה בהדלקת בעלה.  

והנה דין זה שאורח פטור מהדלקת נר חנוכה כשמדליקים עליו בביתו, מובא בשו"ע (סתרע"ז) וגם בשו"ע אדה"ז (סרס"ג ס"ט), ולפי מה שנכתב שם גם איש שנמצא מחוץ לביתו ורוצה להחמיר ולא לצאת בהדלקה שמדליקים בביתו, ישנם תנאים מתי מותר לו לעשות כך כדי לא להיכנס לספק ברכה לבטלה (כמו שנכתב בנושא), ולפי זה כל שכן שאשה שלא נמצאת בביתה ולא מורגלת להדליק בעצמה, ואינה בקיאה כ"כ בדיני ההדלקה וכו' לכן צריכה לדעת שישנם מקרים שבהם מעיקר הדין יכולה לסמוך על הדלקת בעלה בביתם.

ולמרות שגברים יכולים להחמיר כנ"ל, צריך עיון האם גם אשה יש לה להחמיר בזה, על פי מה שנוהגים (ספר המנהגים עמ' 69. לקו"ש ח"ל עמ' 312 הערה 10) שאשה יוצאת ידי חובה בהדלקת האיש, וכך אולי אפשר לומר גם במקרה שלנו, שכל זמן שיש לה אפשרות לצאת ידי חובה בהדלקה של משהו אחר, כך יש לה לנהוג.

וכל הדיון הנ"ל אין לו קשר לשיחה שמביא המעיר, שבה מסופר שאדמו"ר הרש"ב ציוה לרבנית כשנסע מביתו שתדליק נר חנוכה בעצמה. כיון ששם המקרה הפוך, שאדמו"ר הרש"ב נסע מביתו והרבנית נשארה בבית, ולא מסופר כיצד נהג אדמו"ר הרש"ב בקשר להדלקה שלו, אבל זה שהרבנית צריכה להדליק בביתה, הוא דין מפורש בשו"ע (שו"ע סתרע"ה ס"ג ובנו"כ), שאם הבעל לא מדליק, האשה (או משהו אחר) צריכה להדליק בבית, כיון שעיקר החיוב חל על האנשים שנמצאים בבית. 

---

[1] ברכות ח, א.

[2] ויקרא רבה ז, ג.

[3] וראה בלקוטי שיחות חלק כ"ט (עמ' 242).

[4] סימן תרע"ב סק"י.

[5] פסקי תשובות שם אות ז'.

[6] ס"ק י"ד.

[7] דרך החיים סימן ק"פ סק"א ופסקי תשובות שם, ימי החנוכה פרק ה' סעיף ט"ו.

[8] ראה לקמן בענין אכילת מזונות יותר מכביצה קודם ההדלקה.

[9] נטעי גבריאל חנוכה פרק ד' סעיף ד', פרק ה' סעיף ו', פרק ו' סעיף ז'.

[10] סימן תל"א סק"ו.

[11] תשובות מהרש"ל סימן פ"ה.

[12] שם ס"ה.

[13] וראה במראי-מקומות וציונים כאן.

[14] סימן ת"ע ס"ז.

[15] שם ד"ה "ולא יאכל".

[16] שם קונטרס אחרון סק"ב.

[17] סימן תל"א אות ז'.

[18] וכן פירשו במהדורא החדשה לשולחן ערוך.

[19] שם, הובא גם במגן אברהם סימן תרע"ב סק"ה.

[20] שבת כ"א:

[21] ראה הזמנים בזה בפסקי תשובות שם אות ד'.

[22] ספר המנהגים עמ' 70.

[23] מגן אברהם סתרע"ב סק"ו.

[24] שם בקונטרס אחרון, ועל דרך זה כתב בביאור הלכה שם.

[25] שו"ע אדה"ז סימן תל"ה סעיף ב'.

[26] שולחן ערוך סימן תרע"ב ס"ב ובנושאי כליו.

[27] וראה בענין הנ"ל גם לקמן בענין הקדמת נר חנוכה לתפילת מעריב.

[28] פסקי תשובות סימן תרע"ב אות ז'.

[29] סימן תרל"ט סי"א.

[30] נטעי גבריאל חנוכה פרק ה' ס"ד.

[31] סימן רל"ב סקל"ד.

[32] סדר ברכות הנהנין פרק ב' סי"ב.

[33] וחילוק זה כתב גם בפסקי תשובות סימן רל"ב אות ה, אלא שהערוך השולחן שם סימן י"ח מקל גם באכילת מזונות שלא קבע סעודה עליהם.

[34] נטעי גבריאל פסח חלק א' פרק י'.

[35] סימן תל"א, סכ"ו.

[36] עיין אדמו"ר הזקן סימן תל"א בקונטרס אחרון סק"ב.

[37] והאם מועיל העמדת 'שומר' ראה לעיל.

[38] נטעי גבריאל שם ס"ה ובפסקי תשובות שם.

[39] סימן תרנ"ב – גבי לולב.

[40] פסקי תשובות שם אות ה'.

[41] פסקי תשובות סימן תרצ"ב אות ח'.

[42] אורח חיים סימן תרע"א סעיף ז'.

[43] סימן תרע"ו סק"ט.

[44] סימן קל"ט ס"ז.

[45] פרק ג' סעיף ט'.

[46] פרק י"ד סעיף י"ב.

[47] מנהג האריז"ל.

[48] עמ' 70.

[49] וממשיך שם: ואין מדייקים אם הנרות דרום וצפון מונחים או מזרח ומערב מונחים, עד כאן לשונו. ובכוונת דברים אלו אפשר לומר, שהרי ישנם מנהגים שונים כיצד להעמיד החנוכיה בתוך הפתח עצמו, האם כולה לרוחב הפתח או לאורך הפתח צמוד למשקוף (ראה נטעי גבריאל חנוכה פרק כ"ח ס"ג), ומנהגנו הוא שאין להקפיד כיצד עומדת החנוכיה בתוך הפתח, האם לרוחב הפתח או לאורכו, למרות שבבית הכנסת מקפידים שהמנורה תהיה מונחת (בכותל דרום) בין מזרח למערב (שולחן ערוך סימן תרע"א ס"ז).

אבל אפשר לפרש הדברים שכן צריך לכתחילה להקפיד על צורת העמדת החנוכיה בתוך הפתח (לאורכו או לרוחבו), ומכל מקום אין לדייק האם הפתח עצמו נמצא בין מזרח למערב או בין צפון לדרום במצב כזה שיצא שהחנוכיה תעמוד בין צפון לדרום או בין מזרח למערב (וכך לכאורה נראה ממה שכתב ב"היום יום" כ"ה כסלו שלא מדייקים בפתח). ולמעשה כתב בנטעי גבריאל שם שמסידור אדמו"ר הזקן יוצא שצריך להדליק החנוכיה צמוד למשקוף שממול המזוזה, עיין שם.

[50] פרק מ"ו סק"א.

[51] לאח"ז ראיתי שבחוברת בקודש פנימה עמ' 23, 65 מובא שהרבי הדליק החנוכיה בתוך חלל הפתח.

[52] פסקי תשובות סימן תרע"ב אות ב' משו"ת שבט הלוי ח"ד סס"ו.

[53] נטעי גבריאל הלכות חנוכה פרק ג' סי"ד.

[54] הלכות חנוכה פרק ד' הלכה ה'.

[55] אז נדברו חלק ג' סימן ל'.

[56] שיטת המחבר סימן תרע"ב ס"ב.

[57] שיטת הרמ"א שם.

[58] ואם זה ממש סמוך לשקיעה ראה לקמן.

[59] וכמו שכתב בנטעי גבריאל שם ס"ג.

[60] הלכות חנוכה סתרע"ב ס"א.

[61] ח"י עמ' רכ"ח, מובא בשערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' רע"ג.

[62] שבת דף כא ע"ב.

[63] ראה משנ"ב סתרע"ב סק"א.

[64] דזהו הטעם שלמנהגנו צריכים הנרות לדלוק 50 דקות דזהו ע"מ לצאת יד"ח כל השיטות, הן אלו שסוברות שמשתשקע החמה זהו תחלת השקיעה (ר"ן, רשב"א ומאירי וכן הכריע המשנה ברורה) והן אלו ששסוברות שזהו סוף השקיעה (מג"א בשם הב"ח בביאור דברי הטור וכן הכריע המחבר כמובא בפנים) (ראה אגרות קודש ח"י עמ' קנ"ג (הובא בשערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' ער"ב)). 

[65] מה שמציין במכתב לפרמ"ג א"א סק"א שאם הדליק לפני פלג המנחה צריך לכבות משא"כ אם הדליק אח"כ – לכאורה זהו משום שבדיעבד אפשר לסמוך על דעה הב' שזמן ההדלקה הוא מתחילת השקיעה, משא"כ לדעה הא' שבשו"ע, וכמ"ש שם "בין השמשות אין להדליק".

[66] משנ"ב שם סק"ב.

[67] משנה ברורה שם סק"ג, ובפסקי תשובות (סתרע"ב הערה 12) כתב שבספר כסא רחמים להחיד"א חזר בו ממ"ש בברכי יוסף שממנו דברי המשנ"ב שיכול לברך. ובכף החיים (סתרע"ב סק"י) מביא פוסקים שלא יברך אם מדליק לפני השקיעה. וכן י"א (נטעי גבריאל – חנוכה (פ"ג סי"א)) שלמרות שיכול להדליק בשעת הדחק מזמן פלג המנחה ולברך, מ"מ לכתחילה לא יברך.

[68] סר"ט בשם החת"ס (חידושים עמ"ס שבת דף כ"א) וה"ברכי יוסף" (סתרע"ב).

[69] וכמו שמסיים המשנ"ב שם "דהמחבר שהעתיק "מסוף השקיעה" (צה"כ) וצרף לזה דברי הרמב"ם שלא יקדים, הוא צריך עיון גדול". אבל ראה שו"ת שבט הלוי (ח"א סקפ"ח) שמישב קושיית המשנ"ב.

[70] ראה שו"ת שבט הלוי ח"ג ספ"א.

[71] ואכן מצינו (פסקי תשובות סתרע"ט אות א', נטעי גבריאל – חנוכה פמ"ד) שבע"ש יש שנהגו להדליק את נרות חנוכה סמוך לנרות שבת (ולא הרבה לפני"כ), ובירושלים (שבד"כ נוהגים להדליק נרות שבת 40 דקות קודם השקיעה) מדליקים נרות שבת יותר מאוחר בשביל להדליק נרות חנוכה מה שיותר סמוך לשקיעה.  

[72] אלא שלפי"ז עצ"ע מדוע במכתב כתב הרבי שלפני פלג המנחה לא יוצאים יד"ח (לדעה הא') דהרי יכול לכתוב חידוש גדול יותר, שגם אחר פלג המנחה קודם הזמן של הדלקת נרות שבת ג"כ לא יוצאים יד"ח לדעה הא'.

[73] ראה לעיל הערה 67.

[74] סתר"ע ס"א.

[75] עמ' 71.

[76] גליון התקשרות (תתקנט). ושם מסיק שלמרות הדיוק אפ"ל שאינו שולל המנהג לאלו הנוהגים כך, אבל אין בזה הוראה לרבים, ולא ידוע שנזהרים בזה.

[77] וזהו כמנהג המחמירים המובא בהוספות לשו"ע אדה"ז לבעל הדברי נחמיה סתר"ע סוף ס"ד ובמ"ב סתר"ע סק"ג. וראה פסקי תשובות שם אות ב הערה 10.

[78] שו"ע סתרע"ב ס"ב.

[79] ומצד הנשים יש חילוק שעד השיעור אין לעשות כלל מלאכה גם שלא נגד הנרות ואחרי השיעור אפשר, ואצל הגברים תמיד אי אפשר לאור הנרות משא"כ כשאינו לאורם.

[80] כמ"ש במ"ב סתר"ע סק"ד (וכ"ה המנהג המקובל – פסקי תשובות שם אות ב').

[81] למרות שא' הטעמים להתעכבות הוא (ראה שו"ת שב יעקב ח"א או"ח סכ"ב) משום מ"ש "ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד", שבאותו זמן שאין לנו רשות להשתמש מצד הדין (50 דקות), אנו רואים אותם. וא"כ זמן ההתעכבות היה צ"ל 50 דקות (אבל יש להעיר ממ"ש בנטעי גבריאל – חנוכה פ"ל הערה א' שהרבי התעכב ליד הנרות 45 דקות, וצ"ע).

[82] ראה הוספות לשו"ע אדה"ז לבעל הדברי נחמיה סתר"ע ס"ד. וראה מ"ש בזה בפסקי תשובות סתר"ע אות ב'.

[83] ראה מ"ש בזה לקמן.

[84] וראה בפסקי תשובות שם הערה 12 (מספר הלכה ברורה תנינא סוף סתר"ע) שיש אומרים שהחצי שעה של איסור עשיית מלאכה, הוא מזמן צה"כ ולא משקיה"ח. אלא שעצ"ע, כיון שהמ"ב שם כתב שזמן אי עשיית המלאכה הוא חצי שעה, למרות שנוטה לפסוק כהדעה שיש להדליק לפני צה"כ – מ"ב סתרע"ב סק"א, ולא החמיר לומר שזמן איסור עשיית המלאכה של הנשים הוא 50 דקות.

[85] דברים אלו התפרסמו גם בפינת ההלכה שבשיחת השבוע גליון 1404.

[86] פסקי תשובות סתרע"ב אות ב' משו"ת שבט הלוי ח"ד סס"ו וחובת הדר חנוכה פ"א הערה נ.

[87] פסקי תשובות סתרע"ז אות ט' ובהערה 83.

[88] ונראה שהוא חידוש של הפסקי תשובות כיון שלא ציין שכ"כ פוסקים נוספים.

[89] ראה הנשואין כהלכתם פט"ו ס"ס. נטעי גבריאל – חנוכה פי"א ס"ו ועוד.

[90] סתרע"ז ס"א.

[91] וראה פרטי הדינים בכל זה בפסקי תשובות שם אות ו'. ועצ"ע משו"ת קנין תורה ח"ה סע"ב (הובא בפסקי תשובות שם) ונטעי גבריאל חנוכה פי"א ס"ה, שדי בסעודת קבע בבית אחר אם כל המשפחה שם. אלא שנראה שרוב הפוסקים לא סוברים כן.

[92] פסקי תשובות סתרע"ב אות ח'.

[93] ראה פס"ת סתרע"ז אות י' והערה 94.

[94] ראה לעיל. ובפינת ההלכה שם כתב שמועיל להעמיד שומר (שכבר הדליק נר חנוכה (ולכאורה ה"ה תזכורת בפלאפון)), ובפרט שמדובר בסעודת מצוה. וכך נראה מנטעי גבריאל חנוכה פ"ה ס"ו ממשנ"ב סרל"ה סקי"ח ופסקי תשובות שם אותיות ז,ח.

[95] ספר המנהגים עמ' 71.

[96] ספר נטעי גבריאל פרק ג' ס"ד.

[97] סימן תרע"ב ס"ב.

[98] ספר המנהגים עמוד 70.

[99] ראה בכל זה בספר ימי חנוכה פרק ה' הערה ח'.

[100] נטעי גבריאל חנוכה פרק ל' ס"א, ימי חנוכה פרק ו' הערה י' פסקי תשובות תרע"ו ס"ה.

[101] ספר המנהגים שם.

[102] ויש להעיר מדברי אדה"ז בשו"ע סכ"ה ס"ד שכתב "אין משהין את המצוה, אע"פ שיש לומר שיעשה אח"כ המצוה יותר מן המובחר, מצוה בשעתה חביבה". אבל בסימן צ"ד ס"ה כתב "ואין בזה משום אין מחמיצין את המצוות וזריזים מקדימין למצוה, כיון שמתכוין כדי לקיים מצוה מן המובחר". וראה לקו"ש חכ"ב עמ' 126 הערה 30. ובלקו"ש חי"ט עמ' 76 הערה 73 מחלק בין דבר שהוא מן המצוה עצמה לבין מצוה אחרת. אלא שעדיין אפ"ל כבפנים שפה השהי' ליד הנרות אינו ממש חלק מהמצוה. ועצ"ע.

[103] לאח"ז ראיתי בספר מעשה מלך עמ' 221 שכשהרבי היה צריך ללכת בתוך החצי שעה של ההדלקה אמר לרבנית שמשאיר אותה בתור שומרת.

[104] הנטעי גבריאל שם סעיף י"ד. וראה לעיל בענין הדלקה קודם השקיעה או מאוחר בלילה מה עדיף.

[105] למרות שבזמן זה ישנה דעה שלא יברך.

[106] אז נדברו חלק ג' סעיף ל'.

[107] כיון שאינו מעכב לכולי עלמא.

[108] ראה נטעי גבריאל פ"ג סי"א ופסקי תשובות סי' תרע"ב אות ב'.

[109] וכ"כ למעשה בילקוט יוסף חנוכה עמ' רעג ודלא כדעת הנט"ג הנ"ל.

[110] שו"ע סתרע"ה ס"ג.

[111] משנ"ב שם סק"ט.

[112] ראה פסקי תשובות סתרע"א הערה 17. אבל בספר הליכות ביתה פכ"ג הערה ד כתב שעדיף שהאשה תדליק בעצמה, ובנטעי גבריאל פ"ז הערה ד' כתב שאם האשה אינו רוצה לברך יכול לבוא משהו להדליק ולברך עבורה בביתה.

[113] להעיר משיחת ליל כ"ג כסלו תשמ"ט (התוועדויות ח"ב עמ' 23) שם נכתב "במקומות שאין אנשים שידליקו נר חנוכה, ישתדלו לכל הפחות שאשה תדליק נר חנוכה (אע"פ שמכמה טעמים עדיף שידליק איש ולא אשה). ובשיחת אור לכ"ז כסלו תנש"א (התוועדויות ח"ב עמ 44) נכתב "מנהג ישראל ובפרט מנהג חב"ד שהדלקת נר חנוכה נעשית על ידי האנשים, ולא על ידי נשים, שיוצאות י"ח קיום המצוה ע"י בעליהן בעל הבית שמקיימה גם בשליחות הנשים והבנות שבבית, ולא רק בעל הבית אלא גם א' מהאנשים שבבית (ולא עקרת הבית)".

[114] ח"ל עמ' 312.

[115] ואולי זהו מ"ש בסה"ש תש"ו עמ' 21 הערה 14 "צ"ע בברכה או לא", שגם לאחר ששמעה ברכות ממשהו אחר על ההדלקה שלו, יתכן שתברך על ההדלקה שלה, משא"כ במקרה שבא משהו במיוחד לברך עבורה, אין ספק האם תברך.

[116] בהשקפה ראשונה היה אפשר לומר שהערה של הרבי לא מתייחסת דוקא לסיפור של הרבי הרש"ב (ולהוסיף ולחדש שאפילו לא תדליק בעצמה אלא תשמע הכל מאחר), אלא לכללות העניין שלמרות שנשים מחויבות בכל זאת למעשה יוצאות ידי חובה מאחד הגברים (וזה שההערה הובאה אחר הסיפור הוא מכיון שמובא בסוף הדיון של הנושא האם נשים מחויבות). אלא שלכאורה אין לומר כן כיון ששיחה זו הובאה גם בהתוועדויות תשי"ב (תו"מ ח"ד עמ' 232 וכתבו שזה על פי הרשימה המקורית), ושם הסיפור עם הרבי הרש"ב מובא בסוגריים מרובעות ובסוף הסוגריים מובאת ההערה הנ"ל וא"כ קשורה בדוקא לסיפור.

[117] אבל לכאורה אין לומר שהרבנית הלכה לבית אחר לשמוע הברכה וחזרה לביתה להדליק, דהרי ההליכה מבית לבית מהווה הפסק בין הברכה למצווה (שו"ע אדה"ז ס"ח סכ"ב וסתל"ב ס"ח ועוד). וגם אין לומר שהלכה להדליק בבית אחר ושם שמעה את הברכות מאחר, דהרי ההדלקה צריכה להיות דוקא בביתה (ראה שו"ת כרם שלמה סקל"א).

[118] הלכות ומנהגי חב"ד עמ' 106 הערה 86.

[119] ראה שו"ע אדה"ז ס"ח סי"א סרע"ג ס"ו וסתקפ"ה ס"ה.

[120] ויש להעיר שבפועל כתב המגן אברהם סתרע"ו סק"ד שאחר יכול לברך ולהדליק עבור האשה, או אפילו רק לברך עבור ההדלקה שלה (וכ"כ במשנ"ב סתרע"ה סק"ט), ולא התנה זאת שזהו דוקא כשאינה יודעת לברך ולהדליק בעצמה (ואולי מסתפק בזה שמפנה לסימן ח' ששם מובאים פרטי הדין בזה. וצ"ע) 

[121] ע"פ מה שכתב בסימן רע"ג ס"ו ובעוד מקומות משם ואילך ולא כמ"ש בסימן ח' שאי אפשר לצאת ידי חובה מהשני אם יודע לברך בעצמו.

[122] ראה קו"א סער"ב סק"ב.

[123] ולפי זה יוצא שאי אפשר לומר את מה שכתבו בהלכות ומנהגי חב"ד שם, שזה שהרבנית לא בירכה, היה עניין פרטי שלה, שלא רצתה לברך במקום בעלה, ואין זו הוראה לאחרות. שהרי מההערה שבשיחה לא משמע כן (כבפנים), וכן ההנהגה שלא בירכה בעצמה, הייתה ההוראה של הרבי הרש"ב בעצמו ולא החלטה שלה. 

[124] בהמדריך לחנוכה – הלכות ומנהגי חב"ד פ"א ס"ו כתבו, שבמקרה שהאשה לבד בבית, או שתדליק בעצמה או שתבקש ממשהו אחר שידליק בשליחותה. ולכאורה מהערה שבשיחה נראה שיש להעדיף הדלקה ע"י משהו אחר.  

[125] עמ' 69. שזהו טעם המופיע בעוד ספרים. ובסוף ההערה מציין לשם כעוד טעם למנהג.

[126] שו"ע סתרע"ז ס"א וס"ג.

[127] עמ' 7.

[128] ויש להעיר שבפועל נוהגים להשאיר את הנרות לדלוק הרבה יותר זמן, גם מצד שהזמן ש'תכלה רגל מהשוק' בזמננו הוא יותר מאוחר, וכן מהודר יותר למלא את כל הזכוכית בשמן (פסקי תשובות סתרע"ב אות ה' והערה 22).

[129] וכ"כ בגליון 'התקשרות' שכן המנהג בפועל ללא חילוק מתי מדליק.

[130] שערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' ער"ב.

[131] היה אולי אפשר לומר שכיון שמנהגינו להחמיר לצאת ידי חובת כל הדעות לגבי זמן ההדלקה, אם כן יוצא שמה שהגמרא אומרת (שבת כא:) "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק" הוא מתחילת השקיעה עד שתכלה רגל שזה חצי שעה אחר צאת הכוכבים, ומכיון שיש דעה בגמרא שזהו שיעור ההדלקה (- א"נ לשיעורי") אם כן יוצא שתמיד צריך לדלוק חמישים דקות. אבל קשה לומר כן, כי גם אלו שכתבו שמדליקים בשקיעה ובכל זאת צריך שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים, לא כתבו שזהו מצד שכך לומדים הפשט בגמרא (אלא זהו רק כדי לצאת י"ח הדעה שזמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים), וכן כיון שבפועל מדליק מאוחר אם כן בכל מקרה לא מקיים את 'משתשקע החמה', ולכל הדעות מספיק שידלק עכשיו רק חצי שעה.

[132] גם בספר המנהגים שם וכן בשערי הלכה ומנהג שם.

[133] וכן למשנ"ב שם.

[134] ראה הנסמן בפסקי תשובות סתרע"ב הערה 24, ונטעי גבריאל פרק ל"ז ס"ו.

[135]  חצי שעה, ולמנהגנו 50 דקות (שו"ע סתרע"ב ס"ב, ושערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' ערב).

[136] מ"ב סתרע"ט סק"ב.

[137] סתרע"ג ס"א.

[138] שו"ע סתרע"ב ס"ב.

[139] הובא במשנ"ב שם סק"ז.

[140] שם סק"ח.

[141] עמ' 71.

[142] ואף שבהערה שם (24) כתב, "לא יכולתי לברר הכרעת מנהג בית הרב בפלוגתת השו"ע . . והרש"ל" (הנ"ל). מ"מ ממה שכתב בפנים נראה שלמעשה חושש לשיטות המחמירות הנ"ל (בעיקר לשיטה הב' (מפני הרואים) שהיא שיטת הרש"ל).

ועצ"ע, מדוע לא חשש לשיטות המחמירות (הובאו בשער הציון סתרע"ב סקי"ב) שלא לטלטל החנוכיה כל זמן דליקתה, גם לאחר שיעור זמן הדלקה (מטעם הנ"ל שהרואה לא יידע האם זה בתוך שיעור ההדלקה או אח"כ).

וי"ל שאין חוששים לדעה זו, כיון שחומרא זאת למד הדה"ח מתוך דברי הרש"ל, ולא הובאה ברש"ל ובמ"א עצמם (כהחומרא דלא להשתמש לאורה). ובפרט שיש מתירים לטלטל החנוכיה גם בתוך זמן חיוב ההדלקה (ראה במ"ב סתרע"א סק"ו). וראה בספר המנהגים עמוד 70, ובאריכות בנטעי גבריאל פרק ל"ה.

[143] ובפרט לפי השיטות הסוברות (משמרת שלום סמ"ח) שכיוון שעכשיו מדליקים בפנים, ופרסום הנס הוא לבני הבית, א"כ יש מצוה בדליקתן כל זמן שבני הבית נעורים, וע"כ אין לכבותן אחרי חצי שעה מדינא ואסור להשתמש לאורם אחר חצי שעה מדינא, עיי"ש. אלא שמספר המנהגים שם אין נראה שמחמירים כדבריו.

[144] שו"ת קנין תורה ח"ב סק"ג.

[145] נטעי גבריאל פ"כ ס"ט.

[146] ח"ב עמ' רעו, מלקו"ש ח"י עמ' 315.

[147] שו"ע סתרע"ד ס"א.

[148] רמ"א שם.

[149] שו"ע סתרע"א ס"ז. וראה לקמן בגדר התקנה של הדלקת נר חנוכה בבית כנסת.

[150] סתרע"ד סק"ח.

[151] מג"א סתרע"ב סק"א, ומשנ"ב סתרע"ג סקי"ג וסתרע"ד סק"ז.

[152] ועצ"ע עמ"ש בשערי הלכה ומנהג שם, שהטעם להדליק הנרות בבית הכנסת ביום עם שמש, הוא כדי שלא ידליק הנרות ע"י קיסם. ומדוע לא כתב שהחשש הוא שידליק בזה נר של חול, דהרי אפי' בבית מותר אחר הזמן להדליק מנר לנר ע"י קיסם (נט"ג פל"ב ס"ד), ורק השמש נחשב לחול (שם ס"ה), ואם כן כ"ש שמותר בבית הכנסת להדליק ע"י קיסם, שהרי בבית הכנסת מותר להדליק אפילו את השמש מנרות בית הכנסת (שם ס"ח ממשנ"ב סתרע"ד סק"ז, וראה שו"ע שם ס"ב).

ודוחק לומר שקיסם יותר גרוע משמש בגלל שקיסם הוא דבר חול ואינו נר בפ"ע (משא"כ השמש בבית הכנסת יש לו דין של נרות בית הכנסת, ולכן מותר בבית הכנסת להדליק אותו מנרות חנוכה). דהרי בקיסם יש מתירים (שם) להדליק על ידו אפילו בתוך הזמן, כיון שמשמש את המצוה והוא רק לצורך שאר הנרות. ולגבי השמש למרות שיש לו דין של נרות בית הכנסת, בכל זאת יש דעות (משנ"ב שם סק"ט) שגם נר בית הכנסת לא ידליק מנרות חנוכה, ובפרט שיש אומרים (מקראי קודש פ"י הערה מג בשם הרב אליהו) שבזמנינו אין לשמש דין נר בית הכנסת, כיון שלא נהוג בזמנינו במשך השנה להדליק נרות בבית הכנסת.

ואולי י"ל, שאין הכוונה בדברי הרבי לומר שאין להדליק בבית הכנסת ע"י קיסם מצד דיני איסור הדלקה מנר לנר (שזה הרי מותר), ובפרט שהמילים "ע"י קיסם" נמצאות בסוגריים, א"כ משמע שיש איסור אפילו בעצם ההדלקה מנר לנר גם ללא קיסם, ובבית כנסת לכאורה הדבר מותר שהרי גם בבית אחרי זמן המצוה מותר לכו"ע להדליק נר מנר (שו"ע סתרע"ד ס"א ומ"ב שם סק"ח), אלא היות שבבית אין עושים כן, לכן גם בבית כנסת לא יעשה כן שלא יטעה אח"כ בבית, וזה שכתב "שלא להכשל בהדלקה מנר לנר ע"י קיסם", הכוונה לפרש הטעם הכללי לשימוש בשמש בזמן איסור – כגון בנרות חנוכה שבבית (ועצ"ע שאם בבית לא חששו אחרי זמן שיעור המצוה למה שיחששו בבית כנסת).

או שאפ"ל, שהכוונה בדברי הרבי היא רק לציין לדין הכללי של הדלקת נר מנר, והכוונה שאסור להדליק מהם נר של חול, ובזה יש חשש גם ביום בנר חנוכה שבבית הכנסת, אבל אין הכוונה שאסור אפילו להדליק נר חנוכה מהנר השני.

ועוד אפ"ל שמכיון שההדלקה בבית הכנסת ביום היא (ראה נט"ג פ"מ סי"ח) זכר להדלקת המנורה בבית המקדש ביום (לשיטת הרמב"ם – הלכות תמידין ומוספין פ"ג ה"י), ושם הרי הדין (לשיטת הרמב"ם שם הי"ד) שאין מדליקין נר מנר ע"י קיסם, ולכן גם בהדלקה שבבית הכנסת מדליקים שמש כדי שלא להדליק נר מנר ע"י קיסם  זכר למקדש. ומפני זה מביא בשעהו"מ שם שזהו דוגמת הכהן המדליק את הנרות (אף שבפשטות זהו טעם נוסף לשימוש בשמש זכר לכהן שעמד מעל הנרות והדליקם (רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ג הי"א. ועצ"ע כיון שהרמב"ם פוסק בהלכות תמידין ומוספין שם הי"ג שהדליקו הנרות בבית המקדש מנר לנר, ובמכתב משמע שגם בזה יש איסור).

[אלא שגם לפי הסבר זה עדיין אפ"ל, שאם ביום יש ענין להדליק עם שמש זכר למקדש, כ"ש בנרות שבבית שגם אחר זמן חיוב הדלקתם יש ענין שיהיה שמש זכר למקדש. אלא שאולי אפ"ל שזכר למקדש שייך רק בנרות של בית הכנסת ולא על נרות שבבית].

או שאפ"ל, שזה שמדמה בשעהו"מ (שם) ההדלקה לכהן המדליק את המנורה, הוא (לא רק לבאר טעם ההדלקה בשמש גם ביום, אלא) בכדי לבאר (גם) מדוע יש לאסור בנרות חנוכה שבבית להדליק נר מנר ע"י קיסם, למרות שישנה דעה בשו"ע (סתרע"ד ס"א) המתירה, וזהו משום שבמנורה שבבית המקדש לא עשו כן (וגם ביום יש ענין להזהר בזה זכר למקדש כנ"ל, או שביום החשש הוא שלא ידליק מהנרות נר של חול, כבפנים). ולפי טעם זה יוצא שגם אחר זמן החיוב של הלילה יש מקום להזהר מכך, ולכן משתמשים בשמש (גם ביום כ"ז שהנרות דולקים).

[153] לפי מ"ש בספר המנהגים שם, ובשערי הלכה ומנהג שם.

[154] סימן תרע"ב סק"א.

[155] ראה ספר המנהגים עמוד 70.

[156] חלק ה' עמ' קס"א.

[157] בספר ימי החנוכה עמ' פ"ט. פסקי תשובות הלכות חנוכה (שם) ובנטעי גבריאל פרק ג' הערה ה'.

[158] ראה בית חדש סימן תרע"ב ומגן אברהם שם סק"ה ומחצית השקל שם. וראה גם מה שכתוב בזה לעיל בענין אכילה שתיה ולימוד קודם הדלקת נר חנוכה.

[159] סימן תל"א ס"ו.

[160] סימן תרע"ב אות ז'.

[161] עמ' 3.

[162] סימן תל"א ס"ה.

[163] שם קונטרס אחרון סק"ב.

[164] סימן תל"א אות ז'.

[165] חנוכה פרק ד' הערה ז'.

[166] ראה שו"ע סימן תרע"ב ס"ב ובנושאי כליו.

[167] וכנ"ל מפסק המשנה ברורה ושערי הלכה ומנהג.

[168] במילואים לסימן רפ"ו.

[169] סימן רפ"ו ס"ה.

[170] ראה כף החיים שם סימן קל"ו.

[171] סימן תל"א.

[172] בקיצור הלכות.

[173] סימן י"ט.

[174] סימן רפ"ו.

[175] ובסימן תר"כ.

[176] וכן ביאר בספר תפילה כהלכתה עמ' פ"ו.

[177] אורח חיים חלק ד' סימן ס"ח.

[178] ומביא שם שבשו"ת באר יצחק (סימן כ') חלק על זה.

[179] הלכות חנוכה עמ' כ"ו.

[180] סימן כ"ב.

[181] ולהעיר גם שבשו"ת רבי עקיבא איגר סימן ט' חלק על היסוד הנ"ל של השאגת אריה.

[182] סימן תרע"ט.

[183] סימן רפ"ו.

[184] וראה השיטות בזה גם בשולחן ערוך סימן תר"כ.

[185] וכך הוכיחו בקיצור הלכות הנ"ל, ולהעיר שמקצות השלחן סימן פ"ג ס"ו לא משמע כך.

[186] סימן ע"ו סי"ב.

[187] סימן של"ח.

[188] למשל תפילה.

[189] כ"ג: ד"ה "הדר פשטא".

[190] סימן תרע"ב סק"ה.

[191] חלק ט' אורח חיים סימן ל"ח.

[192] ראה המנהגים בזה בנטעי גבריאל הלכות חנוכה עמ' קע"ד, ש"ט.

[193] ראה ספר המנהגים עמ' 71.

[194] שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תפ"ט ס"ג.

[195] שם סעיף ט"ז.

[196] בסעיף ג'.

[197] סימן רפ"ו.

[198] ראה ספר פסקי תשובות שם סק"ב.

[199] ראה של"ה מסכת פסחים.

[200] חלק ו' סימן נ"ג.

[201] ראה אגרות משה (חלק ד' סימן צ"ט) ועוד, ועיין בכל זה גם בספר ספירת העומר עמ' נ"ב.

[202] סתרע"א ס"ז.

[203] דהנה מצאנו ג' טעמים להדלקה בבית הכנסת: א. פירסומא ניסא ברבים. ב. להוציא האורחים שאין להם בית. ג. זכר למקדש. והנה טעם הא' הוא הטעם העיקרי (ובפרט למנהגנו שמדליקים בפנים ולכן מפרסמים במקום ציבורי) ורק אותו כתב בשו"ע שם, שהרי בזמנינו לא מצוי בביהכנ"ס אורחים שאין להם בית (פסקי תשובות סתרע"א אות טז). ובמקומות ציבוריים שייך רק הטעם של פירסום הנס ולא הטעם של זכר למקדש, והטעם של אורחים שייך רק אם מדליק אדם שאינו מדליק כלל בביתו.

[204] ואם מכוון לא לצאת ידי חובה בהדלקה הציבורית יכול אחר כך להדליק בביתו ולברך את כל הברכות, גם אם לא צריך להוציא ידי חובה את בני ביתו בהדלקה שבביתו (נטעי גבריאל שם ס"א ופסקי תשובות סתרע"א אות כא).

[205] כך כתב בחקרי מנהגים דלקמן, אבל יש להעיר על דבריו שכן מצינו דין זה כבר בגאונים, ראה תשובות הגאונים החדשות סקע"ז (ירושלים תשנ"ה).

[206] ראה בחקרי מנהגים (להר' גוראריה) ח"ג סימן ק' וסימן ק"א.

[207] משנה ברורה שם סקמ"ד.

[208] ראה הנסמן בפסקי תשובות סתרע"א אות כ.

[209] וכך הכריע בחקרי מנהגים שם, והבאתי כל השיטות בזה בבירורי מנהגים – מועדים עמ' 175.

[210] ספר השיחות תשמ"ז עמ' 172.

[211] ומכאן רואים (וכן מספה"ש שם עמ' 192 ועוד) שהטעם (העיקרי) לתקנתו של הרבי להדליק במקומות ציבוריים, הוא לא בשביל להוציא אנשים ידי חובה (שהרי כתב שלא יצאו ידי חובה), אלא משום פרסום הנס.

[212] וראה שו"ת אז נדברו ח"ה סל"ז, ח"ו סע"ה וחי"א סל"ב הובא בפסק"ת שם.

[213] וכך כתבו כמה פוסקים – ראה פסקי תשובות שם. גליון התקשרות תרצו. ומצד שנעשה בפרסום גדול יותר יכול לברך את כל הברכות (גם את ברכת שהחינו ביום א'), גם אם כבר הדליק בביתו (נטעי גבריאל חנוכה פמ"ג ס"ה פסקי תשובות סתרע"א אות יט (לגבי ההדלקה בבית הכנסת)). ויש אומרים שכן הדין גם לגבי המדליק בחוץ (שו"ת אז נדברו ח"ז סס"ח דלא כשו"ת מועדים וזמנים ח"ו ספ"ט).

[214] אג"ק ח"ל עמ' כד.

[215] פסקי תשובות שם אות טז. משו"ת מנחת יצחק ח"ו סס"ה אות א' שלטעם הנ"ל גם קטן היה יכול להדליק בבית הכנסת, אבל למעשה אין נוהגים כן כבפנים.

[216] ומעיון באגרת הנ"ל לכאורה נראה שמדובר בתוכנית ארוכה מתפלת מנחה לתוך הלילה. אלא שהעיר ע"כ הרב לו"י שי' רסקין שאין מדובר באגרת על תפילת מנחה, אלא פתיחה ע"י המנחה (המ"ם בפתח).

[217] נטעי גבריאל חנוכה פמ"ב ס"א. פסקי תשובות סתרע"א אות יז.

[218] שו"ת מלמד להועיל או"ח סקכ"א. שו"ת רבבות אפרים ח"ג סתנ"ג. שו"ת שרגא המאיר ח"ו ספ"ד ועוד. ובשו"ת שבט הלוי ח"ח סקנ"ו ושו"ת רבבות אפרים ח"ה סתל"ב אות ה כתבו שרצוי להניחם דולקים חצי שעה ואין כדאי לכבותם (אלא אם כן מדובר בחשש דליקה גניבה וכדומה, שאז אין צורך אפילו לשים שמן בשיעור של חצי שעה), וגם זה הוא (רק) מפני הטעמים הנוספים שישנם בהדלקת בית הכנסת (זכר להדלקה במקדש. להוציא ידי חובה את האורחים (וראה לעיל)), ובמקומות מרכזיים טעמים אלו לא שייכים (אלא אם כן נמצא שם אדם שאינו מדליק כלל בביתו ויוצא ידי חובה בהדלקה זו).

אלא שמהפרמ"ג א"א סתרע"ה סוסק"ב ומהמשנ"ב שם סק"ו* וסתרע"ג סקי"ג יוצא, שגם בנר בית כנסת יש שיעור להדלקה, שכתבו שאסור להתפלל מעריב לאור הנרות של בית הכנסת וכן אין לטלטלם בתוך החצי שעה של ההדלקה. אלא שעדיין יש לחלק ולומר שלדין זה יודו כל השיטות דמכיון שהוקצה למצות פרסום הנס דחנוכה אין להשתמש בהם לצרכיו. וזהו שכתב במור וקציעה סתרע"ה שגם מהנרות של בית הכנסת שמדליקים ביום צריך ליזהר שלא ליהנות מהם. אלא שלפי זה עדיין צריך עיון, מדוע האיסור קיים רק בחצי שעה הראשונה ולא כל זמן שדולקים לפרסם הנס, שהרי אין זמן מוגדר לפרסום.

ובספר ילקוט יוסף חנוכה עמ' רכד כתב שזה שהמשנ"ב מדבר על נרות בית הכנסת שדולקים חצי שעה, הוא מכיון שמדבר על מקרה שנשארים ללמוד שם וכדומה, אבל אם לא נשארים אין צריך חצי שעה. 

ולמעשה, גם לגבי השיטות המחמירות כתב בנטעי גבריאל שם, שראוי ונכון שלא לכבות הנרות, ולא שיש איסור בדבר. וכן בפסקי תשובות שם הכריע ש(רק) אם יש סיבה מיוחדת (שריפה דליקה) אפשר לכבות הנרות בתוך החצי שעה, ולא כתב שבמקרה זה לא יברך. שם מציין למגן אברהם שם סק"ב שמביא מהבית יוסף "דיש אומרים שבנרות בית הכנסת מותר להדליקן במקום זה ולהניחן במקום אחר, ומכל מקום יש ליזהר לכתחילה". וא"כ לא רואים כאן שהגביל את הזהירות לחצי שעה הראשונה דוקא. ועצ"ע.  

[219] נטעי גבריאל חנוכה פמ"א ס"א.

[220] שו"ע סתרע"א ס"ז ופרמ"ג סתרע"ה א"א סק"ב והובא דבריו במשנ"ב שם סקכ"ז.

[221] נטעי גבריאל פ"מ ס"ג. ובפסקי תשובות סתרע"א הערה 43 מעיר שצריך לנהוג להדליק דוקא בשמן. אלא שהתפרסם (בסוף קונטרס של התוועדויות י"ט כסלו תשל"ב (ח"ו)) כי"ק של הרבי, שזה שאין מדליקים בבית הכנסת בשמן "הטעם משום : 1) טרחא דציבורא, 2) לשלול דליקה, להבטיח נקיון ביהכ"נ וכיו"ב.". ועצ"ע לגבי ההנהגה בזמננו, כיון שגם בשימוש בחומר נוזלי ניתן למנוע את החששות הנ"ל.

[222] דין ההדלקה בחניות בברכה ראה מ"ש בזה בענין הבא.

[223] ראה לעיל הערה 16.

[224] שם.

[225] שו"ע סתרע"א ס"ד.

[226] פסקי תשובות סתרע"א אות טו. נטעי גבריאל חנוכה פמ"א ס"י.

[227] פסקי תשובות שם מביאור הלכה סתרע"א ד"ה "ויש נוהגים" ועוד. ולהעיר ממ"ש בלוח כולל חב"ד שכתב "וטוב שיהיו עשרה בשעת ההדלקה". וא"כ אינו חובה. ואולי מתכוון שטוב שיהיו עשרה בשעת ההדלקה ממש ולא מספיק שיבואו העשרה לאחמ"כ. ועצ"ע. 

בביאור הלכה ובפסקי תשובות שם לא כתבו שמדובר שהקהל מגיע בתוך החצי שעה הראשונה של ההדלקה, ומשמע שאפילו שמגיעים אח"כ גם ניתן להדליק בברכה (שהעיקר הוא הפרסום במשך כל זמן ההדלקה), אלא שלפי זה צ"ע ממ"ש במשנ"ב סתרע"ה סק"ו (בשם המג"א סק"ב) שאין לטלטל את נרות בית הכנסת בתוך החצי שעה הראשונה של ההדלקה. א"כ רואים שגם בנרות בית הכנסת למרות שהם (בעיקר) לפרסום, ישנו השיעור של חצי שעה (ולהעיר שבמג"א שם לא הזכיר השיעור של חצי שעה וראה לעיל הערה ?) ,ואולי אפשר לומר שגם בערב שבת השכיחות היא שהמתפללים מגיעים לתפלת קבלת שבת בשעה מוקדמת ובתוך החצי שעה של ההדלקה. וצ"ע.

[228] אלא שעדיין אפשר לומר שזה שלא הובא דבר זה בפוסקים (-שאין העשרה צריכים להיות בבת אחת), הוא מכיון ששכיח שבבית הכנסת יהיו עשרה בבת אחת, אבל אפ"ל שאין זה מעכב, כיון שהעיקר הוא שיהיה פרסום לעשרה אנשים וזה יכול להיות גם אם לא כולם רואים בבת אחת.

אלא שלפי זה היה אפשר לומר שגם אין צריך כלל עשרה, שהרי פרסום הנס יכול להתקיים גם אם עוד כמה אנשים רואים ההדלקה, בדוגמת המדליק בתוך ביתו בשעה מאוחרת שמספיק שאפילו אדם א' יראהו (ערוך השולחן סתרע"ב ס"ז, ויש שהצריכו ב' או ג'), וכן לגבי עוד דברים שמצאנו שאיסורם מצד מראית עין (כגון שו"ע סש"א סנ"ו), לא מצינו שיהיה אסור לעשותם דוקא בפני עשרה,

אומנם לגבי מחלל שבת בפרהסיא (שו"ע סשפ"ה ס"ג) כן מצאנו שהאיסור הוא בפני עשרה, אבל גם שם מספיק שהדבר יתפרסם ואין צריך דוקא שיראו ביחד, וכמ"ש אדה"ז הלכות שחיטה ס"ב קו"א סק"י וכ"כ במשנ"ב שו"ע סשפ"ה סק"ד ש'בפרהסיא זה בפני עשרה מישראל, או שהדבר מפורסם והוא ידע שיתפרסם'.

אלא שאולי יש לומר, שלגבי ההדלקה בבית הכנסת עשו תקנה מיוחדת שיהיה הדלקה דוקא בפני עשרה כדי שיהיה פרסום הכי גדול, בדוגמא שמצינו לגבי קריאת המגילה (שו"ע סתר"צ סי"ח ובנו"כ) וברכת 'הרב את ריבנו' (שו"ע סתרצ"ב ס"א ובנו"כ) שצריכה להיות הקריאה והברכה בעשרה מצד פרסום הנס, ולפי זה יש מעלה וצורך שיהיו העשרה נוכחים דוקא בבת אחת.

ועדיין אפשר לומר, שכל זה רק במגילה וברכת 'הרב' כיון שהכל מצוה אחת ארוכה ואי אפשר לחלק אותה שהעשרה יצטרפו במשך זמן אמירתה, מה שאין כן בנר חנוכה שמצד פרסום הנס כל זמן שדולקת מתקיימת המצוה בשלימותה, יכולים העשרה להצטרף כל משך זמן הדליקה. 

ואולי אפשר לומר, שבזה פליגי הדעות האם צריך שיהיו עשרה דוקא בזמן ההדלקה (שכתבו שזהו מצד 'במקהלות ברכו ה" ואם כן צריך דוקא יחד), או שאפשר גם אם יבואו לאחרי זה (ראה ביאור הלכה סתרע"א ד"ה ויש נוהגים, ולמעשה כתבו הפוסקים (פסקי תשובות סתרע"א אות טו נטעי גבריאל חנוכה פמ"א הערה טו) שלכתחילה יש להחמיר בזה).

 וכן מצאנו שחולקים הפוסקים (תשובות והנהגות ח"ו ספ"ט ואז נדברו ח"ז סס"ח) האם אנשים הנוהגים להדליק נר חנוכה על ביתם מבחוץ ואח"כ התאספו בבית הכנסת האם יכולים להדליק בברכה, ואולי פליגי בעניין הנ"ל האם התקנה להדליק בבית הכנסת זה מצד שהעיקר הוא שיהיה פרסום לעשרה, וזה כבר התקיים בזה שהדליקו בחוץ, או שזו תקנה מיוחדת שהפרסום יהיה באופן כזה שכל העשרה נמצאים יחד, ויש בזה גם המעלה של ברוב עם וכו'.

[229] נטעי גבריאל שם פ"מ ס"ח, אבל בפסקי תשובות שם הערה 66 מסתפק בזה ומשמע שהבעי' היא (גם) מצד שאינם מנינים קבועים. וצ"ע שבפועל רואים שכן מדליקים בכל החדרים בהם מתקיים מניין.

[230] פסקי תשובות סתרע"א אות טו. ועצ"ע האם אפשר לקשר דיון זה לחילוקי הדעות שישנם לגבי ברכת 'הרב את ריבנו' שמברכים אחרי קריאת המגילה כשיש עשרה משום פירסום הנס, האם צריך שכל העשרה עדיין לא שמעו מגילה או שאפשר לצרף לעשרה גם כאלו שכבר שמעו (ראה פסקי תשובות סתרצ"ב אות ד' ונטעי גבריאל – פורים פמ"ז ס"ו).

[231] לגבי ברכת 'שהחיינו' בבית הכנסת, כתב בנט"ג (תשובה ו' עמ' תקמ"ב) שהוא רק בלילה הראשון, ולא בשאר לילות, גם אם לא הדליקו שם לפנ"כ (וצ"ע ממ"ש שם פרק מ' סכ"ג שאפשר לברך גם ביום ב' אם לא הדליקו שם ביום א').

[232] או"ח סתרע"א ס"ז.

[233] וראה הפרטים בזה בעניין דלעיל בדין "התנאים הנדרשים בהדלקת נרות חנוכה במקומות ציבוריים" דלעיל.

[234] וכך כתב בספר פסקי תשובות סתרע"ז אות ז שדין החנות שאוכל שם בקביעות כדין ביתו הנוסף שאוכל שם. אלא שלאח"ז מביא את פסקו של הרב אויערבך שלא פסק כן, כבפנים.

[235] אף באם אין שם עשרה אנשים, שהרי הדלקה זו אינה משום פרסומי ניסא, אלא לצאת ידי חובה, ומספיק לצורך זה (אף אם מדליק בשעה מאוחרת – אחר דכלי' רגלא דתרמודאי) שיהיה נוכח בהדלקה אפי' אדם אחד. וכשמדליק בזמן אינו צריך כלל שיהיו נוכחים.

[236] גליון התקשרות תתנ"ד.

[237] ובמקרה כזה צריך להודיע לקהל המתאספים שאינם יוצאים ידי חובתם בהדלקה זו, ע"מ להוציא מדעת הטועים. וכמבוא בסה"ש תשמ"ז עמ' 172.

[238] סתרע"ב אות ז'.

[239] כך מביא מספר 'נר איש וביתו' (סי' ה) בשם הרב אויערבך. והטעם לכך ראה לקמן גבי הצעתם הב'.

[240] וכדין אדם שאין לו אפשרות להדליק  בביתו. ראה ב'פסקי תשובות' סתרע"ז אות ג'. וכן הרי אחד הטעמים להדלקה בבית הכנסת הוא להוציא האורחים (שאין להם מקום להדליק) ידי חובה (פסקי תשובות סתרע"א אות יא), וראה נטעי גבריאל חנוכה פ"מ הערה א' (ופסקי תשובות סתרע"א אות טו) שזהו המקור למנהג חב"ד להדלקה ברחובות (אבל מספה"ש שם משמע שלא זה הטעם להדלקה במקומות ציבוריים).

[241] ומה שציינו שם ל'שער הציון' (סתרע"א סקנ"ב) ו'כף החיים' (שם סקע"ו) גבי אורח המדליק בבית הכנסת, שישנו ספק האם צריך להדליק במקום האירוח, זהו מצד שחובת הגוף יצא בהדלקה שבבית הכנסת וחובת הבית מדליקים בביתו, משא"כ באם לא מדליקים בביתו (למרות שמחויב) ודאי שיכול להדליק במקום שנמצא.

[242] ואולי כוונתם בחילוק זה היא, שהעובד אין זה ביתו כלל והוא רק נמצא שם בעבודה ודינו כעין רה"ר שאינה שייכת לו. ואין זה יכול להיחשב כביתו, ולכן אינו יכול להדליק. משא"כ בעה"ב.

ומ"מ דבריהם צריכים עיון, שהרי בפסקי תשובות סתרע"ז הערה 21 כתב שמקום האכילה הקבוע אינו חייב להיות בבעלותו של הרוצה להדליק שם. וא"כ אין בזה חילוק בין העובד לבעל הבית. ובפרט שהרי גם הבעה"ב אם בפועל אינו אוכל שם בקביעות (את הג' ארוחות), ואינו ישן שם בקביעות, א"כ מדוע שייקרא זה ביתו לעניין נר חנוכה, וזהו במכ"ש ממה שכתבו הפוסקים שבחורי ישיבה ידליקו בחדרם הפרטי שישנים שם ולא בחדר האוכל הכללי (פסקי תשובות סתרע"ז הערה 44). כ"ש בנדו"ד ודאי שיש עדיפות וצריך להדליק בביתו הפרטי.

 (וכן כתבו הפוסקים (פסקי תשובות סתרע"ז אות ד) שההולך בלילות חנוכה לבית אחרים גם אם אוכל שם יחזור לביתו (אם גם בני ביתו חוזרים) וידליק דוקא בביתו, וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"ז סמ"ח שגם אדם שיש לו ב' דירות של אכילה ושל שינה ובמקום השינה יש פרסום לאנשי ביתו ידליק דוקא במקום השינה, אא"כ יכול להביא את ב"ב למקום האכילה. א"כ בנדו"ד ודאי שיש עדיפות להדליק דוקא בביתו עם ב"ב ולא בחנות גם אם אוכל שם).

[243] סתרע"ז סקט"ו וסקט"ז.

[244] יש שכתבו (פסקי תשובות סתרע"ז אות ב') שדברי המשנ"ב הם רק במקרה שאשתו מדליקה בביתו וא"כ מדליקה עבורו (כיון שאינה רגילה להדליק), משא"כ אם אחרים מדליקים דוקא אם כיונו להוציאו, וא"כ צריך לומר להם שלא יוציאהו ידי חובה בהדלקתם.

[245] ובמראי מקומות שציינו (משנ"ב סתרע"ה סק"ט וכה"ח שם אות כא) כתוב רק שהאשה צריכה להדליק כשבעלה אינה בבית, ותו לא.

[246] בביאור הלכה סתרע"א ד"ה "ויש נוהגים".

[247] אלא שלכתחילה יש להחמיר בזה (פסקי תשובות סתרע"א אות טו נטעי גבריאל חנוכה פמ"א הערה טו).

[248] משנ"ב סתרע"א סקמ"ה ועוד פוסקים.

[249] או"ח סר"י.

[250] ומה שציינו בעניין זה לדברי החת"ס, ה"ז קצת מטעה, כיון שהחת"ס אינו מדבר כלל על הדלקה בביה"כ (ואדרבה, נהג לא לברך על הדלקה זו – פסקי תשובות סתרע"א הערה 44), אלא שמדבר בנוגע לזה שאדם מסתמא מכוון שלא לצאת בתפילה אם אינו כתיקון חכמים.

[251] ספה"ש תשמ"ז עמ' 172.

[252] וכמו שכתב בספר השיחות שם שיש להשתדל להדליק נרות חנוכה בביתו של כאו"א מישראל, ולהודיע שאין יוצאים ידי חובה בהדלקות הציבוריות אלא כאו"א צריך להדליק בביתו.

[253] שנסמנו בפסקי תשובות תרע"ז אות ג.

[254] ויש לציין, שא' התמימים סיפר לי שעשה מבצע חנוכה בנתב"ג בלוד, ושאל את הרב ישראל יוסף שי' הכהן הענדל  – רב קהילת חב"ד במגדל־העמק, גבי הדלקת נרות חנוכה בדוכן חב"ד הנמצא שם, ופסק לו שבאם אנשים אוכלים מזונות ליד דוכן הדלקת הנרות, יכולים הם להדליק נר חנוכה בברכה. וצ"ע המקור לפסק זה דממ"נ וכנ"ל.      

[255] מלוקט מספר המנהגים – חב"ד, שערי הלכה ומנהג, נטעי גבריאל, פסקי תשובות הלכות חנוכה ועוד. חלק מההלכות דלקמן נדונו בארוכה לעיל.

[256] התוועדויות תשמ"ח ח"ב עמ' 133.

[257] שו"ע סתרע"א ס"ז. ספר המנהגים עמ' 70. שולחן מנחם ח"ג עמ' רס"ז, רסט, ער.

[258] שו"ע סתרע"א ס"ו. משנ"ב שם סקכ"ו-ז.

[259] פסקי תשובות סתרע"א אות י"ג.

[260] שו"ע סתרע"ה ס"א. משנ"ב שם סק"ה-ו. פסק"ת שם אות א. ספר המנהגים עמ' 70.

[261] שו"ת אג"מ ח"א סק"צ ד"ה "וא"כ". נטעי גבריאל חוכה פמ"ג ס"א. פסקי תשובות סתרע"א אות כא.

[262] ואם זוכר בשעת ההדלקה שעדיין צריך להדליק בביתו, לכאורה נקרא שמכוון לא לצאת וכמ"ש אדה"ז בסתפ"ט סי"ד לגבי ספירת העומר, וראה נתיבים בשדה השליחות ח"ב עמ' 135 ועמ' 248 ונט"ג חנוכה פכ"ד ס"י והערה כ"ד ופרק מ"ג ס"ג והערה ז'. 

[263] הוספות לשו"ע אדה"ז לבעל הדברי נחמיה סתר"ע ס"ח.

[264] ראה שו"ת אז נדברו ח"ה סל"ז, ח"ו סע"ה וחי"א סל"ב.

[265] ספר השיחות תשמ"ז חלק א' עמ' 172 ועמ' 190, וכן מהפרסומי ניסא העולמי שבנוכחות הרבי.

[266] ואולי אפשר להדליק במקומות ציבוריים כבר מזמן 'פלג המנחה' כדין ההדלקה בבית הכנסת.

[267] ודוקא עשרה שלא השתתפו כבר בהדלקה מרכזית אחרת.

[268] ספר השיחות שם עמ' 172.

[269] לקו"ש ח"ל עמ' 312.

[270] שבת, כא:. וזהו הזמן שאפשר להדליק בו וכן משך הזמן שצריך לדלוק.

[271] בלוח כולל חב"ד כתב, תיכף אחר השקיעה, אבל בספר המנהגים עמ' 70 ובשערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' רעג כתב, בין מנחה למעריב (כיון שה50 דקות מתחילים מ20 דקות לפני צאת הכוכבים). ולהעיר מספה"ש תשמ"ז ח"א עמ' 185 והערה 79. ויש שכתבו שמנהג הרבי להדליק כ20 דקות אחר השקיעה (נטעי גבריאל חנוכה פ"ג הערה ז'), אלא שאין ללמוד מכך לגבי ההנהגה בא"י כיון שזמן בין השמשות בנ.י. ארוך יותר.

[272] ויש לדון האם למנהגינו גם המדליק אחר צאת הכוכבים צריך להקפיד שידלקו 50 דקות על כל פנים. 

[273] רמ"א סתרע"ב ס"ב. המשנ"ב בביאור הלכה סתרע"ב ד"ה "ומ"מ טוב" כתב שהטעם לכך הוא "שאע"פ שמדליקין בפנים כיון שמדליקים בפתח הבית והוא פתוח יש היכרא לעוברים ושבים". אלא שלפי זה יוצא שלמנהגנו שמדלקים בבית בפתח אחד החדרים ואין היכר לעוברים ושבים אין צורך להדליק בשקיעה. אלא שבספר ימי החנוכה עמ' פ"ב הביא ממ"ש הרשב"א (על מסכת שבת) שהטעם להקדים הוא מצד זריזים מקדימים, וטעם נוסף הוא (מספר 'יוסף אומץ' ו'ערוך השולחן'), שאומנם מקום ההדלקה השתנה בתקנת חז"ל, אבל זמן ההדלקה לא השתנה.  

[274] שו"ע סתרע"ב ס"א. משנ"ב שם סק"ב.

[275] פסקי תשובות סתרע"ב אות ב' משו"ת שבט הלוי ח"ד סס"ו וחובת הדר חנוכה פ"א הערה נ.

[276] פסקי תשובות סתרע"ז אות ט' והערה 83.

[277] והסכים לדברי הרב ברויין שי' ודברי אלו הובאו גם בשיחת השבוע גליון 1404 וגליון 1926.  

[278] ובספר חיים כהלכה עמ' 137 כתב להעדיף את ההדלקה מאוחר, אבל ראה מה שכתבתי בזה בבירורי מנהגים – מועדים עמ' 159.

[279] כגון חתן ביום חתונתו שנמצא עדיין בבית הוריו וכן הנוסע במוצ"ש מבית שהתארח שם בשבת וכדומה.

[280] ואם הולך עם כל בני ביתו לאכול בבית אחר וחוזר לישון בביתו, ידליק בביתו, ויש המתירים להדליק בבית ששם אוכל סעודה גמורה (פסקי תשובות סתרע"ז אות ו' (ג-ד)).

[281] פסקי תשובות סתרע"ז אותיות ו,ז.

[282] משנה ברורה סתרע"ב סק"א. וכן משמע גם משערי הלכה ומנהג חלק ה' עמ' קס"א. מעשה מלך עמ' 308.

[283] פסקי תשבות סתרע"ב אות ג'.

[284] נטעי גבריאל חנוכה פ"ה ס"ו.

[285] שיחות קודש וישב תשט"ז.

[286] דיני שביעית פט"ז ס"ח.

[287] פירות שביעית פכ"ג אות תקע"ט.

[288] ספר המנהגים עמ' 71.

[289] ראה הלכות ומנהגי חב"ד עמ' 118.

[290] לוח כולל חב"ד.

[291] 'היום יום' כ"ה כסלו. ספר המנהגים עמ' 71.

[292] י"א שמועיל להניח גם סידור (ספר כוננת מישרים עמ' רפה ואילך). ויש חוששים משום בזיון הספר (שמירת כבוד הספרים (פ"ג סנ"ד) בשם הרב אוירבך ועוד). ובמעשה מלך עמ' 310 כתב שהרבי הניח ספר על גבי הכיסא, אלא שהניח הכסא באופן שיוכל לסגור הדלת מבלי להזיז הכיסא. וצ"ע.

[293] שו"ע אדה"ז סרע"ו ס"י וסרע"ז ס"ו. פסק"ת סרע"ז אות יד.

[294] במענה לשאלה האם אפשר לראות לפני הדלקת נרות חנוכה הווידאו שרגילים לראות כל מוצאי שבת בבית הכנסת, הנה בשו"ע אדה"ז סתל"א ס"ט כתב ששיעור קבוע בבית הכנסת לא מבטלים אפילו לפני בדיקת חמץ (וכ"כ בסק"ו ס"ד, ואף לפי מ"ש בהלכות ת"ת פ"ד ה"ד הרי כאן מדובר באדם גדול), וכ"כ בנטעי גבריאל חנוכה פ"ו ס"ה לגבי חנוכה.

[295] ספר המנהגים עמ' 71.

[296] בירורי מנהגים – מועדים עמ' 159.

[297] ויכול להדליק גם בתוך החצי שעה לעלות השחר (פסקי תשובות סתרע"ב אות ו').

[298] וימלא כמות מספיקה של שמן כדי שידלק לפחות עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים.

[299] שולחן ערוך סתרע"ב ס"א-ב. משנ"ב שם. פסקי תשובות שם אות ב'.

[300] במטבח של המטוס וכדומה.

[301] פסקי תשובות סתרע"ז אות ה. נטעי גבריאל חנוכה פ"י ס"ו. וראה בנטעי גבריאל שם בתשובה א' שקו"ט האם יש אפשרות להדליק בבית הכסא, וכן האם במצב שצריך לכבות מיד עדיף שידליק בנר חשמלי (-פנס).

[302] לדעת הרבה פוסקים אי אפשר לאת ידי חובת נר חנוכה בנר חשמל (ראה הנסמן באגרות קודש ח"י עמ' רכ"ח. פסקי תשובות סתרע"ג אות א' ונטעי גבריאל חנוכה פי"ח סכ"ג) ולכן רק אם לא יכול להדליק באופן אחר ידליק נר חשמלי ללא ברכה (בפסקי תשובות שם כתב שאם זה פנס המופעל על ידי בטריה ונורת ליבון, יכול לברך). וראה רץ כצבי במעגלי השנה ח"ב ס"א.

[303] גם כשנמצא בחו"ל, אף שמדליקה הרבה זמן לפני שמגיע זמן ההדלקה בחו"ל, אבל יש חולקין על זה (פסקי תשובות סתרע"ז הערה 34).

[304] שו"ע סתרע"ז ס"ג.

[305] י"א שדוקא אם אשתו מדליקה ניכר שמדליקה גם עבורו, משא"כ שאר בני ביתו שבכל מקרה היו מדליקים (פסקי תשובות סתרע"ז אות ד).

[306] שולחן ערוך סתרע"ז ס"ג ומשנ"ב שם סקט"ו וסקט"ז. שו"ע אדה"ז סרס"ג ס"ט. הליכות ביתה סכ"ג ס"ז. פסקי תשובות סתרע"ז אות ד. נטעי גבריאל חנוכה פ"ט ס"ד.

[307] כגון השוהה בבית מלון, צימר, בית רפואה וכדומה.

[308] פסקי תשובות שם אות ג.

[309] והמקום בו נמצאת אינו שכור לה, כנ"ל בנוגע לגברים (משא"כ בית החלמה, פנימיה של בנות וכדומה. מפסקי תשובות סתרע"ז אות ג משמע שהוא הדין לשוהה בבית רפואה, אבל בספר ימי החנוכה עמ' קנ"ו כתב שהנמצאת בבית רפואה, אם מדליקים עליה בביתה אינה צריכה להדליק).

[310] אבל אם מדליק במקום אחר לא מוציאה ידי חובה (נטעי גבריאל חנוכה פי"ג ס"ו).

[311] ויש מתירים גם בראיית נרות שהדליקו בבית הכנסת (פסקי תשובות סתרע"ו אות ד' והערה 21).

[312] ולמרות שגברים יכולים להחמיר ולהדליק בברכה (כנ"ל בפנים), צריך עיון האם גם אשה יש לה להחמיר בזה, על פי מה שנוהגים (ספר המנהגים עמ' 69. לקו"ש ח"ל עמ' 312 הערה 10) שאשה יוצאת ידי חובה בהדלקת האיש, וכך אולי אפשר לומר גם במקרה שלנו, שכל זמן שיש לה אפשרות לצאת ידי חובה בהדלקה של משהו אחר, כך יש לה לנהוג.

[313] הליכות בת ישראל פכ"א ס"ו ואילך. פסקי תשובות סתרע"ז אות ג-ד.