לחצו כאן לתרומה
עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש סקירה מרתקת מלאת ניחוח היסטורי, אודות עליית החסידים הראשונה לארץ הקודש בראשותו של רבי מנחם מענדל מויטבסק, יחד עם מובחרי תלמידיו (כולל רבינו הזקן בתחילת המסע), בצירוף מכתבים אותנטים שמתעדים את המאורעות המעניינים • כמה יהודים טבעו בים בדרכם לארץ הקודש? למה אדמו"ר הזקן פרש מהמסע של רבו לארץ אבותינו? כמה חסידים הצטרפו למסע המיוחד? • חלק ראשון • לכתבה המלאה
☚ שיחת עומק מרתקת במהות חסידות חב"ד עם המשפיע הרב יוסף יצחק אופן
בשעה שעלה בדעתם של רבי מנחם מענדל מויטבסק וחבורת החסידים אשר היו עימו, לעלות ולהתיישב בארץ הקודש, הצטרף אליהם גם אדמו"ר הזקן בנסיעתם, והגיע בדרכו עד לעיר מוהילוב אשר במדינת פודוליה (על יד טורקיה), כפי שנכתב באחד מהספרים שתיארו את מסעו של רבינו הזקן לארץ הקודש, וזה לשונו; 'שם במאהליב נשאר בדעת כולם שלא להניח את רבינו לנסוע, כי אם שיישאר פה לפקח בטובת אנ"ש ברוחניות וגשמיות, והפצירו בו עד בוש – וגם רבותינו ביקשוהו מאוד, עד שהוכרח למלאות בקשתם, והתפרדו רבותינו מרבינו ומאנ"ש בבכי עד כי הגדיל מאוד'.
אדמו"ר הזקן חזר לרוסיה. אך לא באופן מיידי. ב'הקדמת הרבנים בני המחבר' לספר ה'שולחן ערוך' שלו, כותבים בניו של רבינו הזקן: 'בהיותו בקהילת קודש מאהליב שאצל נהר דניסטור, חזר על כל התלמוד פעם הט"ז בעמידה לילה ויום, לא פסק פומיה מגירסא'. בספר אחר נכתב: 'אשר במאהליב שהה שנה ומחצה, שזהו עד סוף שנת תקל"ח או תחילת תקל"ט. וגם שמענו שבנסיעתו חזרה לביתו שהה בייעשינקוויץ חודש ימים. על כן ביאתו לביתו היה לא קודם שנת תקל"ט'. אומנם ברשימות 'אבות החסידות' מספר הרבי הריי"צ אשר 'באמצע חודש שבט תקל"ח הגיע לליאזנא'.
מרוסיה יצאה השיירה בדרכם לארץ הקודש בחודש אדר שנת תקל"ז. כנזכר באיגרת שכתב רבי אברהם מקאליסק בחורף תקל"ח לקהילת סימילאן (איגרת המופיעה בספר 'ליקוטי אמרים' איגרת כ"ט) הכותב: 'בחודש אדר שנת תקל"ז בעת נסיעתנו מחוץ לארץ'. כחצי שנה ארכה הדרך, עד אשר הגיעה חבורת החסידים לארץ הקודש ביום ה' אלול, כמסופר באיגרת השד"ר רבי ישראל מפולוצק, וזה לשונו:
'באנו אל ארץ הקודש לעיר הקודש צפת תובב"א, אני ובני ביתי כולם מקטנם ועד גדולם. בתוך הבאים יותר משלוש מאות נפשות עם רבינו הגדול החסיד הקדוש המפורסם מורנו הרב מנחם מענדל נרו יאיר.. ברוך ד' שהחיינו וקיימנו והגיענו לארץ הקודש ביום ה' אלול תקל"ז בשלום.. וד' הצליח את דרכי לעבור על הים השחור בשני מעת-לעת, ועל הים הגדול כמעט עברנו כולנו בספינה א' בז' ימים, והמותר בט' ימים'.
בהתחלה היו אמורים לנסוע בנסיעה זו, יחד עם רבי מנחם מענדל מויטבסק, קבוצה נבחרת של תלמידיו, ביניהם שניים מתלמידי הרב המגיד ממעזריטש, רבי אברהם מקאליסק ורבי ישראל מפולוצק. אומנם בדרך נסיעתם הצטרפו לשיירתם יותר מ-400 איש בכדי לעלות יחד איתם לארץ הקודש. כל החסידים נאספו יחד בעיר מוהילוב פודולסק, השוכנת על גדות נהר הדניסטר. ומשם הפליגו החסידים במספר ספינות לארץ הקודש, לאחר שעשו חניית ביניים בעיר קושטא.
כמה מהנוסעים החליטו באמצע הדרך לחזור לביתם, אחרים החליטו לחזור בעת תחנת הביניים בעיר קושטא, ושאר הנוסעים המשיכו דרכם לארץ הקודש. באמצע הדרך בין הערים מוהילוב וקושטא, באה עליהם לפתע סערה גדולה אשר הטביעה את אחת הספינות, בלב הים השחור, לא רחוק מחוף חצי האי קרים. כ-80 יהודים מהשיירה הפליגו בספינה הזאת, רובם נטבעו רחמנא ליצלן, ורק כ-30 מתוכם ניצלו ומצאו עצמם בחוף ימה של העיר גוזלוב (יעוופאטאריה), הנמצאת בחצי האי קרים, וזאת מבלי שיש עליהם אוכל בגדים ופרוטה אחת בכיסם.
שיירת הספינות, שהכילה כ-300 איש, המשיכה את דרכה לעיר קושטא ונוסעייה לא ידעו כלל על טביעתה של אחת מהספינות אשר היתה בשיירתם, וביום ה' אלול תקל"ז הגיעו לארץ הקודש. הניצולים זכו לקבל מעט עזרה וסיוע מאחיהם תושבי העיירות גוזלוב, קראסוב (קראסונדאר) וקעילה (קלעה) השוכנות בחצי האי קרים, אך עזרה זו אינה הספיקה בעבורם והם פנו בבקשת עזרה לראשי הקהילה הקראית שבקהילת כפא שבחצי האי קרים.
מלבד הבקשה לסיוע באוכל ובלבוש, נתבקשו ראשי הקהילה הקראית לעזור לניצולים בחזרתם למקום מולדתם ברוסיה, או בהמשך דרכם לארץ הקודש. אודות דבר טביעת הספינה מזכיר רבי מנחם מענדל מויטבסק באיגרת הראשונה שלו מחורף שנת תקל"ח (איגרת המופיעה בספר 'ליקוטי אמרים', איגרת כ"ח. אגרות בעה"ת, אגרת ב'), וזה לשונו;
'ואבשר אותם.. בואי בעזרת השם פה אדמת קודש עיר הקודש צפת תובב"א.. ומלבד הפרץ אשר נפל מישראל מרוב הפירסום דרך בחזיז קולות אשר שלט עין הרע בעוונותינו הרבים, להיפקד ספינה אחת עם כמה נפשות, ד' יגדור פרצות, וימליצו טוב בעד כלל ישראל. ובוודאי זכותם היא שעמדה לנו. וד' הוא הטוב, וגם מזה לא הניח ידו הטובה מלהטיב, אשר הגדיל והפליא ומפליא לעשות להציל מן הספינה ההיא כשלושים איש חוץ מדרך הטבע. ומהם בהתלהבות ליבם לארץ הקודש באו משם לכאן, והינם היום איתנו, וסיפרו לנו גדולים מעשי אלוקינו'.
☚ פיתרון המחלוקת שהסעיר את החסידות: ר' אברהם מקאליסק מודה לשיטת חב"ד
גם באיגרת הנזכרת לעיל שכתב רבי ישראל מפולוצק מסופר על כך, וזה לשונו; 'כמעט לא נפקד מאיתנו איש, ואפילו מאותה הספינה הנוסעה למדינת קרים, אשר בעוונותינו הרבים נשברה ואנשים בה מעט, ואף גם מזה לא הניח ידו הטובה מלהטיב, אשר הציל מהשאת והשבר את כל האנשים הידועים בשם חוץ מדרך הטבע. ואשר חיו מן האנשים גם המה באו משם לכאן, וסיפרו לנו מגודל חסדי השם ונפלאותיו אשר עשה במצולה, אשר לא ראה שום אדם ורב החובל רוח סערה כמה ימים רבים, ובאותו פרק יותר משלושים ספינות נטבעו על הים, ועל היבשה שבר גגות וכל עץ רענן ופרץ מגדלים, והיתה סכנת נפשות גם על היבשה'.
באיגרת זו לא נתפרש בדיוק מי הם הניצולים אשר המשיכו אחר כך דרכם לארץ הקודש, אך מתוך הסתמכות על מקור אחר נודע לנו שביניהם היו ר' אהרון ב"ר יצחק אייזיק ור' אהרון ב"ר מאיר, הידועים בשמותיהם ר' אהרון הגדול ור' אהרון הקטן מטבריה. במכתב שבו הם כותבים אל ראשי העיר קפא (מכתב המופיע בספר 'איגרות חסידים מארץ ישראל', עמוד 60) מסופר אודות תוכניותיהם לעתיד, וזה לשונם;
'באנו מן המודיעים ששאר אחינו הניצלים מן הים, כלתה נפשם מתשועה לעלות אל ארץ הקדושה מחוסר כל, ועלה בדעתם לחזור למדינת פולין, ויש בין אחינו כמה אנשים ונשים, שאביהם ואמם וכל משפחתם נסעו גם כן אחריהם, ולעת עתה הם בוודאי בסטאמבול, וכאשר באו שמה ולא מצאו אותנו בוודאי הם בצער גדול ואומרים אפשר כולנו בצער גדול כולנו מתים.. אנו השניים שנשארנו בלא נשים ובלא בנים עלינו לילך לארץ הקדושה ולהודיעם את כל הקורות אותנו ואשר הציל השם יתברך ברחמיו'.
מכאן ואילך הם מפרטים בפני ראשי העיר את מצבם הכספי, את העזרה הדלה שקיבלו מיהודי קראסוב וקעילה שאינה הספיקה לכל הניצולים כפי שנכתב באיגרתם כלשונם; 'כי יש אצלנו שלושים נפשות ולא הגיע על נפש רק ברובל, ומה זה לפני איש עם, על בגדים או על אכילה ושתייה ואין לנו במה לשכור ספינה'. החסידים הניצולים מבקשים גם לשלוח להם איש שיסייע להם בהשכרת ספינה העושה דרכה לעיר קושטא כנכתב באיגרת , וזה לשונה; 'כי אתם ידעתם שהושלכנו אל ארץ שאין אנו מכירים ויודעים לשונם ואף שהיינו מכירים לשונם לא היינו יכולים לשכור כי אין אנו מכירים את הספינה ואם יאמר לנו לסטמבול אני הולך אנו מתייראים שמא מטעה אותנו דהיינו שיילך לאדאל וימכור אותנו'.
כמו כן ניתן גם למצוא בספר 'איגרות חסידים' המוזכר לעיל בעממודים 57-59, 2 איגרות מאחד הניצולים בשם יהושע ב"ר דוד, שחשב בתחילה לחזור לפולין ולאחר מכן החליט לבסוף להמשיך דרכו לארץ הקודש בכותבו, וזה לשונו; 'כי נראה לי לפי עניות דעתי ולפי מיעוט שכלי אשר ענה הבורא אותנו היה לנסותנו הנלך בדרכנו ולא כדי להחזירנו למדינותינו.. אל תמנעו עוד חסדכם מלעזור לי להתאמץ במצוה רבה להתעסק בשכירת הספינה'.
ראשי הקראים שבעיר קפא נענו לבקשתם של החסידים הניצולים ועזרו להם בדרכם לעיר קושטא. ואף הם כתבו לראשי עדת קושטא להמליץ בעבורם כפי שמתואר בספר 'תרביץ תרצ"ו', עמוד 237, וזה לשונו; 'מאנשי הספינה אשר טבעה בים משמונים יהודים אשר שמו פניהם ללכת לירושלים עיר הקודש, מהם נמלטו אך שלושים אנשים, וזה האיש אחד מהם. ומי יעמוד בסוד ה' אשר מצאתם סערה גדולה עד שהטביעה הספינה, והנמלטים יצאו ערומים ובאו לעיר גוזלוב, ואנשי קהילתנו עשו עימם חסד.. ועכשיו כיוון שנמלט מן האימה אינו מקפיד וחושש לשום צרה אלא רוצה ללכת לעיר הקודש לקבל פני רבו הרב המובהק (הרה"ק הרמ"מ מויטבסק).. לכן תושיעו לו ותקבלוהו בסבר פנים יפות'.
כך הגיעו אחדים מהניצולים לארץ הקודש, והצטרפו לשיירת החסידים שכללה עתה כ-300 איש שגם הם עצמם לא נשארו כולם בארץ הקודש, וחלקם הגדול חזר משם לביתם בחוץ לארץ. את כל הנזכר לעיל סוקר רבי מנחם מענדל מויטבסק באיגרת נוספת שהוא כותב בחורף שנת תקל"ח, איגרת המיועדת לראשי קהילת ווילנא (המופיעה בספר 'איגרות בעל התניא ובני דורו', עמוד ו'), וזה לשונו:
'הרבה לרוב נספחו ובאו כולם לארץ ישראל הקדושה. אבל כמה מהם חזרו מאמצע הדרך, משפת הים ומסטמבול, ומה גם בעוה"ר מגודל עין הרע ספינה אחת נשברה, ואשר ניצלו חזרו לביתם. הרבה מאוד חזרו מארץ הקודש, אשר לא זכו לשבת בה. והנה אם היו כולם באים היו מכסים את עין הארץ. ואשר נשארו בכאן כל מן הסמוכים לנא אהני להם שטיותם, אך חוכמתם עמדה להם. והנה הם יראים ושלימים'.
