לחצו כאן לתרומה
בעומדנו בסיום חודש חשוון בשבת 'מברכים החודש' כסלו, עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש שיחה מעוררת של הרבי אודות חשיבות 'פריקת החבילות' של חודש תשרי, בדרך חסידות חב"ד בהפצת המעיינות • 'ומה שמגיע להתוועדות, חוטף 'שיריים', לוקח לעצמו ומחלק לאחרים – אין זו דרכה של חב"ד!.. ומה שטוען שמשתוקק להיות בהתוועדות – מהי פעולת ההתוועדות אם הדבר אינו בא לידי פועל?!.. מהי פעולת הדוחק, הצפיפות והזיעה במשך כל חודש תשרי – אם לאחר חודש תשרי נשאר הוא בדיוק כמו קודם לכן, כמו שנה קודם לכן, שנתיים או שלוש קודם לכן'?!.. • לכתבה המלאה
☚ מעניין: כך תוקנה אמירת ספר התהילים בשבת מברכים החודש
'מכיון שענינה של שבת מברכים הוא הכרזה והודעה ('אָנזאָג') על החודש הבא – מובן, שבשבת מברכים היא גם ה'נעילה' של החודש הקודם ('מען שליסט שוין אָפ דעם אַלטן חודש'). ומכיון שעתה הוא שבת 'מברכים החודש' כסלו – הרי עתה היא ה'נעילה' דחודש חשון, החודש הראשון בהעבודה ד'ויעקב הלך לדרכו'.
והענין בזה: חודש תשרי – הוא חודש כללי, ומטעם זה נקרא בשם 'חודש השביעי' – 'המושבע בכל' (כדאיתא במדרש), שהרי זה שחודש תשרי הוא 'מושבע בכל' אינו בשביל עצמו בלבד, אלא בשביל השנה כולה, דהיינו שבמשך כל השנה יש לנצל את הכחות הניתנים בחודש תשרי. וכפתגם כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר שבמשך כל השנה יש 'לפרוק את החבילה' ('פאַנאַנדערּפאַקן די פעקל') של חודש תשרי.
והתחלת עבודה זו ד'ויעקב הלך לדרכו', פריקת הענינים שניתנו בחודש תשרי – היא בחודש חשון. ובשבת זו, שבת 'מברכים החודש' כסלו – יש לערוך חשבון נפש על העבודה שנעשתה בחודש הראשון (ועל דרך שמצינו בנוגע לערב ראש חודש, שנקרא בשם 'יום כיפור קטן', כיון שבו צריכה להיות החשבון דכל החודש).
ובפרטיות: ישנם אלו שאין רואים אותם כאן מלבד ב'שבת מברכים', ובמשך כל החודש – משבת מברכים אחת לחברתה – הרי הם 'משתמטים' ומסתתרים.. כיון שיראים שישאלום מה נעשה בנוגע לעבודה עם הזולת, שלאמיתו של דבר, הרי זה נוגע לא רק לזולת, אלא גם לעצמם.
אין זה נוגע אם הכוונה היא לאנשים פרטיים או באופן כללי – כידוע המעשה בזה מה'צמח צדק', שהמשיל על עצמו משל ל'כובען' ('אַ קירזשנער') העושה 'כובעים', וכל קונה מודד את ה'כובע' לראות אם הוא מתאים עבורו, וכשרואה שה'כובע' מתאים – הרי מצד הענין דהשגחה פרטית מובן ש'כובע' זה היה מיועד אליו מלכתחילה ('אים האָט מען לכתחילה געמיינט'), וסיים ה'צמח צדק' – ביודעו מה תהיה התוצאה.. – ואליו אכן כוונתי ('און אים מיין איך טאַקע')!
במשך כל הזמן – אינו שקוע בדברים הנכונים ('מען ליגט ניט אין דעם וואָס מען דאַרף'). הוא שותה 'חלב', ומברך אמנם לפני זה ולאחרי זה.. אבל אינו עוסק בעבודה עם הזולת! וטענתו – שהוא משתוקק ל'התוועדות', ולכן אין ברצונו להתעסק בענינים אחרים, ובמילא, אינו עושה דבר, וממתין מ'התוועדות' אחת לחברתה.. יש לדעת שזהו הסדר דעולם התוהו: בעולם התוהו, בשעה שהאירה ספירה אחת (ודוגמתו בנידון דידן – ההשתוקקות להתוועדות) לא היה מקום לענין אחר; והסדר דעולם התוהו אינו הכוונה, שהרי 'לא תוהו בראה לשבת יצרה'!
ומה שמגיע להתוועדות, חוטף 'שיריים', לוקח לעצמו ומחלק לאחרים – אין זו דרכה של חב"ד! דרכה של חב"ד היא, כפי שתבעו רבותינו נשיאינו בפשטות – לקחת ילד יהודי או ילדה יהודיה, לברך עמהם, ללמוד עמהם וכו'! ומה שטוען שמשתוקק להיות בהתוועדות – מהי פעולת ההתוועדות אם הדבר אינו בא לידי פועל?!.. מהי פעולת הדוחק, הצפיפות והזיעה ('די שטוּפעניש מיט די קוועטשעניש מיט די שווייס') במשך כל חודש תשרי – אם לאחר חודש תשרי נשאר הוא בדיוק כמו קודם לכן, כמו שנה קודם לכן, שנתיים או שלוש קודם לכן?!..
יתירה מזו – כאשר הדברים הנאמרים בהתוועדות אינם באים לידי פועל, הרי זהו ענין של 'דברים בטלים': 'דברים בטלים' – אין פירושם דברים ריקים מתוכן ('פוסטע רייד'), כדעת העולם; אלא פירושם הפשוט הוא – דברים שהם בטלים, דברים שאינם פועלים פעולתם, אפילו אם אינם ריקים מתוכן מצד עצמם.
ובהקדמה: מכיון ש'צדיקים דומים לבוראם' – הרי כשם שבנוגע להקדוש ברוך הוא מצינו ש'דיבורו של הקדוש ברוך הוא חשיב מעשה', כן הוא גם בנוגע לדיבורם של צדיקים, 'מאן מלכי רבנן', שהוא באופן ד'דבר מלך שלטון', 'אמר מלכא עקר טורא'. ומצינו אפילו ש'כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין', ובפרט כשדברים אלו הם דברים היוצאים מן הלב. ובמילא, בשעה שחוזרים מאמר או שיחה מרבותינו נשיאינו – בוודאי צריכים הדברים לפעול פעולתם, ואם אינם פועלים פעולתם, והשומע נשאר באותו אופן כמו קודם לכן (שהרי סוף סוף תלוי הדבר גם בהמקבל) הרי הם 'דברים בטלים'.
ואם כן – מהי טענתו שרצונו רק להיות בהתוועדות, ולהיות 'על גבי המזבח'.. בשעה שכל ההתוועדות אינה נוגעת לפועל אצלו?! הפועל שצריך להיות מההתוועדות – הוא הפעולה עם הזולת, לקחת ילד או ילדה ולקרבם ליהדות, וכן הענין דהפצת תורת החסידות, שזהו כל הענין די"ט כסלו – 'יפוצו מעינותיך חוצה"..
שיחת שבת פרשת 'חיי שרה', מברכים החודש כסלו תשט"ז. ספר 'התוועדויות' חלק ט"ו עמוד 225-222.
לכבוד העורך הראשי.
אני חושב שכדאי לא לשים תמונה של אשה.
(אפי' רק הפאה שמצד הדין מותר,
אבל כידוע לך אצלנו החסידים משתדלים להדר…
ובפרט בחב"ד.)
תודה רבה.
סליחה לא הגבתי במקום הנכון
מדובר על הכתבה הראשונה.
אכן אין שם תמונה, אלא ציור מטושטש של אשה מאחוריה, כך שרואים רק גם בציור רק את הפאה, וגם זאת עם עמעום.
תודה על ההארה.