לחצו כאן לתרומה
זה כתוב מפורש ב'שולחן ערוך', אבל למה כולם מדלגים על זה? כולנו ממהרים, אבל האם ידענו שישנה הלכה ברורה – שבלעדיה התפילה שלנו פשוט חסרה את התוכן שלה? בשיחה מרטיטה ונוקבת, הרבי תובע מאיתנו לחזור ל'עבודת התפילה' – לא כהידור ליחידי סגולה, אלא כחובה שתלויה בהתבוננות בחסידות לפני התפילה • גלו איך באמצעות התבוננות בחסידות ותפילה באריכות, אתם הופכים ל'שליח ציבור' שמעלה את התפילה של כל המניין ופוטר אותם ידי חובה • אל תפספסו את השיחה שתשנה ותשדרג לכם את התפילה • מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה את השיחה המלאה, עם סיכום פשוט לקריאה • לכתבה המלאה
☚ לראשונה בהיסטוריה: סט הספרים עם מדריך מעשי לתפילה מזקני החסידים
הכנה לתפילה: חובה הלכתית או עבודה חסידית?
בשיחה מיוחדת ונוקבת שנשא הרבי בראש חודש 'חשוון' תשמ"ב, מעורר הרבי על נקודה יסודית בחייו של כל יהודי, שלעיתים נשכחת בשטף היומיום: חובת ההתבוננות בחסידות קודם התפילה. למרות שהדבר נתפס לעיתים כ'הידור' חסידי השמור ליחידי סגולה, הרבי מדגיש כי מדובר בהלכה פסוקה ומפורשת ב'שולחן ערוך' – ללא כל חילוקי דעות – המחייבת כל אדם לחשוב קודם התפילה ב'רוממות האל ושפלות האדם'.
הרבי מבהיר כי בראי תורת החסידות (כפי שמפורט ב'קונטרס התפילה'), אין מדובר במחשבה שטחית כדי 'לצאת ידי חובה', אלא בהתבוננות חסידית מעמיקה הדורשת זמן וריכוז. זוהי הכנה שחייבת להשאיר רושם גלוי על התפילה עצמה, ולהפוך אותה מ'מצוות אנשים מלומדה' לעבודה שבלב הנעשית באריכות וביגיעה.
במהלך השיחה מבאר הרבי מדוע ההתבוננות אינה רק הקדמה טכנית, אלא היא 'גוף התפילה' – המעבר הנפשי של המתפלל למצב של 'עבדא קמי מריה'. הרבי תוהה על הנהגת העולם שאינה נותנת שימת לב ראויה לדין זה, ומנתח בשיטתו המופלאה את ההבדלים בין חלקי התפילה (כמו 'קריאת שמע' ו'פסוקי דזמרה'), כדי להסביר מדוע דווקא ההתבוננות היא חובה שצריכה להתחדש בכל תפילה ותפילה – מ'שחרית' ועד 'ערבית'.
האחריות שלך על המניין כולו
בסיום השיחה, מוצא הרבי לימוד זכות נפלא על עם ישראל ועל כוחה של תפילה בציבור. הרבי מציב אתגר אישי לכל חסיד: בתוך המציאות של תפילה בציבור, כל אחד הופך לחלק מ'עדה קדושה'. הרבי קובע כי כאשר חסיד אחד לוקח אחריות, מתבונן בחסידות ומתפלל באריכות כראוי, הוא פועל כעין 'שליח ציבור' עבור המניין כולו לעניין זה.
מכאן עולה הקריאה לכל אחד ואחד: קח אחריות על המניין שלך! ההתבוננות בחסידות שלך והתפילה שלך באריכות אינם רק עניין פרטי; הם המפתח לכך שכל המניין כולו יתעלה, וייחשב כמי שהתפלל תפילה ראויה וביצע את עבודת ההתבוננות כנדרש.
לפניכם השיחה המלאה (עם פתיחת הראשי תיבות) >>
עבודת ההתבוננות קודם התפילה וחיובה על פי ה'שולחן ערוך'
'בנוגע לכללות עניין התפילה, מקום 'שמגדלין בו תפילה', מבואר בארוכה ב'קונטרס התפילה' ובכמה מקומות שעבודת התפילה צריכה להיות לאחר הקדמת ההתבוננות לפני התפילה וכו'. ובעצם הרי זו הלכה מפורשת ב'שולחן ערוך', 'אורח חיים' סימן צ"ח, ש'קודם התפילה יחשוב מרוממות האל יתברך ושפלות האדם'. ולפלא גדול ביותר שלמרות שעניין ההתבוננות קודם התפילה בכל יום ויום, הוא דין ברור ב'שולחן ערוך' ללא כל חילוקי דעות בדבר, אין שימת לב לדבר, ועל כל פנים לא מתחייבים לדבר מתוך שימת לב הראויה.
והנה מובן בפשטות שההתבוננות ב'רוממות האל' קודם התפילה אינה יכולה להיעשות כבדרך אגב, בהעברה בעלמא, ובאופן שטחי בלבד, אלא ההתבוננות צריכה להיות באופן שרישומה יהיה ניכר על התפילה שלאחר ההתבוננות, שהרי כל מטרת ההתבוננות היא שהתפילה תהיה באופן המתאים לעמידה בפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, 'כעבדא קמי מריה', כמבואר ב'שולחן ערוך' שם.
חובת ההתבוננות בתפילות המנחה והערבית
ועד זה מובן בנוגע לשאר התפילות שבמשך היום, תפילת מנחה ותפילת ערבית, שקודם התפילה צריכה להיות התבוננות ב'רוממות האל'. דהנה, אף על פי שהלכה זו כתובה ביחד עם ההלכות הדנות אודות תפילת שחרית, הרי מסתבר לומר שכן הוא גם בנוגע לכל התפילות, דזיל בתר טעמא. ומה שאין הדבר מפורש בנוגע לתפילת מנחה וערבית הרי זה משום שאין צורך לחזור ולפרט זאת בנוגע לכל תפילה, ובלשון הגמרא 'אטו תנא כי רוכלא ליחשיב וליזול', כי הדבר מובן מאליו.
אבל אף על פי כן, בנוגע לעניין ההתבוננות קודם תפילת מנחה וערבית יש מקום להתווכח ולומר שההתבוננות שקודם תפילת שחרית היא באופן ש'פעולה נמשכת' על כל תפילות היום, ולכן אין צורך בהתבוננות נוספת קודם תפילת מנחה וערבית. דוגמא לדבר היא הקדמת קריאת שמע קודם התפילה שמוסיפה באיכות ועילוי התפילה.
ואף על פי כן ישנו חילוק בין תפילת שחרית וערבית לתפילת מנחה, שבתפילת שחרית וערבית מקדימים אמירת 'קריאת שמע' קודם התפילה, מה שאין כן בתפילת מנחה, וטעם הדבר כי אמירת 'קריאת שמע' בתפילת שחרית היא באופן של 'פעולה נמשכת' גם בנוגע לתפילת מנחה, עד שבאים לתפילת ערבית שאז זקוקים לאמירת קריאת שמע מחדש.
ההתבוננות כתוכן פנימי של עבודת התפילה
ויתירה מזו, העבודה של תפילת שחרית היא באופן של 'פעולה נמשכת' גם בנוגע לתפילת ערבית, שהרי בתור הקדמה לתפילת שחרית אומרים 'פסוקי דזמרה', מה שאין כן בתפילת מנחה ותפילת ערבית, כי אמירת 'פסוקי דזמרה' בתפילת שחרית היא 'פעולה נמשכת' על כל תפילות היום. ועד זה מצינו חילוק בנוגע לנתינת צדקה קודם התפילה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה 'יהיב פרוטה לעני והדר מצלי', שבתפילת ערבית אין נוהגים לתת צדקה קודם התפילה, וטעם הדבר כי נתינת הצדקה קודם תפילת שחרית היא 'פעולה נמשכת' הפועלת גם בנוגע לתפילת ערבית.
ולכאורה יש מקום לומר שכן הוא בנוגע לעניין ההתבוננות ב'רוממות האל'. אמנם כאשר דייקת שפיר לא מסתבר לומר כן, כי האמור לעיל בנוגע ל'פעולה נמשכת' הרי זה רק כאשר מדובר אודות עניינים שהם באים בתור הקדמה והכנה לעבודת התפילה, אבל ההתבוננות ב'רוממות האל ושפלות האדם' אינה הכנה לעבודת התפילה, אלא זהו התוכן של עבודת התפילה עצמה! כי עבודת התפילה עניינה שהמתפלל ירגיש שמעמדו ומצבו הוא 'כעבדא קמי מריה'. עניין זה חודר בכל מציאותו ועל כן בכל תפילה דרושה ההתבוננות כי זהו התוכן של כללות עניין התפילה עצמה ולא הכנה בלבד.
קיום ההלכה כפשוטה ולימוד זכות על ישראל
ועל כל פנים בנוגע לתפילת שחרית דרושה התבוננות הנזכרת לעיל לכל הדעות, ובזה אין מקום לשקלא וטריא כלל כי זוהי הלכה מפורשת ב'שולחן ערוך', ולכן צריכים לקיים הלכה זו כפשוטה לכל פרטיה. והנה כאשר עשרה מישראל מתפללים בציבור, שאז נעשים הם מציאות אחת, 'עדה קדושה', ולכן יכולים לומר כל דבר שבקדושה.
הרי כאשר אחד מהם עוסק בהתבוננות ב'רוממות האל ושפלות האדם' באופן המתאים, יש לומר שזהו על דרך שליח הציבור שמוציא ידי חובה את כל הציבור. ואף על פי שאי אפשר להשוות זאת לשליח ציבור כי כללות עניין ההתבוננות היא מצווה שבגופו ואם כן צריך הוא בעצמו לקיים זאת, אף על פי כן כדי ללמד זכות על ישראל שאין מדייקים בזה כל כך הרי זו סברה מתאימה'.
משיחת א' דראש חודש מרחשון תשמ"ב, בלתי מוגה.
