מסוף העולם ועד סופו: הצצה למדרגות השמימיות של הבעל שם טוב

הצצה אל המדרגות הנשגבות שמעבר לגדרי הטבע: מה באמת עמד מאחורי הנהגתו הפלאית של מחולל תורת החסידות? אילו כוחות עליונים הוריד לעולם, וכיצד ראייתו 'מסוף העולם ועד סופו' קשורה לכל אחד מאיתנו היום? • לרגל חג השבועות, יום הסתלקותו של מורנו הבעל שם טוב, אתר 'חב"ד לייב' גאה להגיש לקט מרתק וייחודי משיחותיו של הרבי, אודות מדריגתו וגדולתו של הבעל שם טוב • על לימוד התורה שהרעיד מלאכים, הניסים שלמעלה ממדידה והגבלה, והלב הפועם של החסידות • לכתבה המלאה

☚ סקירה מרתקת: ה'שטורעם' בשנת המאתיים לפטירת הבעל שם טוב

דרגתו למעלה עד אין קץ

'ויש לומר שזהו הביאור במה שסיפר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו, שהבעל שם טוב והרב המגיד הם הב' דרגות שבכתר, הבעל-שם-טוב הוא בחינת עתיק יומין, למעלה עד אין קץ, והרב המגיד הוא בחינת אריך אנפין, למטה עד אין תכלית, דשניהם המשיכו בחינת אור אין סוף למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית לאנשי הצבא שהם ישראל.

וביאור הענין הוא, דהנה ידוע שהבעל שם טוב היה בבחינה כזו שהיה נעתק ומובדל לגמרי מעניני יומין, ועד שהנהגתו היתה 'א בעל-שם'סקע הנהגה', שלא התחשב כלל בגדרי העולם, בחינת 'אור אין סוף למעלה עד אין קץ', אבל ביחד עם זה המשיך ענין זה בכל ישראל, וכידוע שהנהגתו היתה באופן שהיה מהלך בעיירות ישראל, ומגלה בבני ישראל את האוצר הטמון בהם, על ידי זה שהיה שואל את האנשים פשוטים שבישראל שיענו לו ברוך השם, 'געלויבט דער אויבערשטער'. דבאמרם זה הרי הכוונה בזה היא לעצמותו יתברך.. והיינו שאותה הבחינה שהיתה אצל הבעל שם טוב בהיותו במקומו, הנה אותה בחינה המשיך גם בעיירות ישראל כו".

ספר 'התוועדויות תשמ"ו חלק ב' עמוד 491. ספר 'ליקוטי שיחות' חלק ל"ה עמוד 105 הערה 37.

נשמה כללית

'ירידת נשמת הבעל שם טוב למטה לעולם הזה עוררה את ישראל מהתעלפותם – שכן הבעל שם טוב היה 'הנשמה הכללית' של ישראל. אך מאחר שהבעל שם טוב היה צריך להחיות את כל היהודים, גם את הפחות שבפחותים והקל שבקלים שבהם, צריך היה להגיע ולעבור את הדרגות התחתונות ביותר, עד למטה מטה, ואף אותן להחיות ולקשר אל הקדוש ברוך הוא, אל עצמות ומהות אין סוף ברוך הוא – [משום כך] צריך היה, ולכן רצה, לעבור את הענין של 'עפר אתה ואל עפר תשוב".

ספר 'ליקוטי שיחות' חלק ב' עמוד 517 [מתורגם].

צינור החיות דכלל ישראל

'בנוגע להבעל שם טוב – מובא במאמר חסידות ש'נשמת הבעל שם טוב ירדה לעולם הזה להעיר את כלל ישראל משינתם שהם בבחינת התעלפות.. סגולה לזה שילחשו לו באזנו שמו ואז יקיץ מההתעלפות.. לחש באזניהם את שמם שנקרא ישראל כו".. נשמת הבעל שם טוב היא צינור החיות דכלל ישראל'.

ספר 'התוועדויות' (תורת מנחם) תש"י, עמוד 203.

רואה מסוף העולם ועד סופו

'הבעל שם טוב ותלמידו הרב המגיד (ממזריטש) נשמתם עדן, היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראיה.. והיינו על ידי שהיה גלוי לפניהם אור שנברא ביום ראשון שהשם יתברך גנזו בתורה.. 'אור שנברא ביום ראשון' הוא האור שלמעלה מהשתלשלות, ולמעלה מזה – האור שלפני הצמצום, ושם גופא – האור שענינו לגלות עצמותו יתברך. אף שלגבי הבעל שם טוב והמגיד, האיר אור זה גם בנוגע לגשמיות העולם, שלכן היו רואים בו בראיה ממש'.

ספר 'ליקוטי שיחות' חלק ד' עמוד 1138 [מתורגם].

היה בהתפשטות הגשמיות

'איתא בזהר 'מאן פני האדון הוי' – דא רשב"י', ורשב"י אמר על עצמו 'אנא סימנא בעלמא', שהוא סימן בלבד אל הקדוש ברוך הוא, כי היה בבחינה זו ד'עבד מלך – מלך'. ועל דרך זה היה גם אצל הבעל שם טוב והרב המגיד, וכמבואר במאמר רבינו הזקן שאצל הבעל שם טוב והרב המגיד היה התפשטות הגשמיות, ובמילא היו רואים את כח הפעול בנפעל, היינו שהיה אצלם האלוקות בגלוי, בבחינת 'אנא סימנא בעלמא' כנזכר לעיל'.

ספר 'התוועדויות' תשמ"ג חלק ד' עמוד 2060, בלתי מוגה.

בחול ובשבת היה חלקו למטה וחלקו למעלה

'ידוע אשר הבעל שם טוב בסוף ימיו פעל שגם כשיהיה בעולמות עליונים יוכל לעשות ענין השייך לעולם הזה, וגם כשיעשה בענייני עולם הזה יוכל להיות בשעת מעשה בעולמות עליונים. ובאחד המאמרים מבואר אשר בימי החול היה הבעל שם טוב שליש א' למעלה וב' שלישים למטה, וביום השבת היה ב' שלישים למעלה ושליש א' למטה. ונמצא אשר תמיד, בין בחול בין בשבת, היה חלק למטה וחלק למעלה'.

ספר 'ליקוטי שיחות', חלק ד' עמוד 1310.

הנהגה ניסית למעלה מהטבע

.'ידוע הלשון המורגל בפי עם קודש – אפילו אצל אנשים פשוטים, נשים וקטנים – שכאשר רוצים לתאר ענין של נס שלמעלה מהטבע, אומרים שזהו 'א בעל-שם'סקער ענין', 'א בעל-שם'סקע הנהגה'. זאת אומרת, שענינו של הבעל שם טוב הוא – הנהגה באופן נסי שלמעלה מהטבע, למעלה ממדידה והגבלה, בנוגע לענינים גשמיים כפשוטם. ובלשון הרגיל – 'לכתחילה אריבער' [= לכתחילה (יש לדלג) מלמעלה].

וענין זה מרומז גם.. בסיום השיעור חומש בקשר ל'כל האותות והמפותים גו' לעיני כל ישראל' – הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע, למעלה ממדידה והגבלה, ובאופן הנמשך ומתגלה למטה מטה בטוב הנראה והנגלה – 'לעיני כל ישראל'. ואף על פי שבכתוב נאמר 'לכל האותות והמופתים גו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל' – יש לומר, שבתיבות 'לעיני כל ישראל' מרומז שענין זה ('אותות ומופתים') שייך לבעל שם טוב (ששמו 'ישראל'), היינו, נוסף על מה שענין זה ניתן לאתפשטותא דמשה שבכל דור ודור, הרי זה שייך במיוחד לבעל שם טוב – '(לעיני כל) ישראל".

ספר 'התוועדויות' תשמ"ג, חלק א' עמוד 162.

ציציותיו התנועעו

'בצדיקים גדולים ראו לפעמים בגילוי בגשמיות איך שעל ידי קיום המצוות שלהם הוסיפו חיות במצוות. וכנודע סיפרו החסידים, שאצל הבעל שם טוב נשמתו עדן היו הציצית שבטליתו מתנועעות. החידוש שבזה הוא, דגם שכל ישראל על ידי שלובשים ציצית מקיימים את המצווה, שעל ידי זה ממשיכים בה חיות וכו', הנה אצל הבעל שם טוב נשמתו עדן היה זה נראה בגלוי בהציצית, שהציצית הגשמיים התנועעו. ויש לומר שזהו עניין ההוספה במצוות'.

ספר 'התוועדויות' תשד"מ חלק ד' עמוד 2536. ראה גם שם תשמ"ו חלק ג' עמוד 154. תשמ"ז חלק ג' עמוד 280.

לימוד התורה שלו

'כאשר הרב המגיד בא בפעם הראשונה אל בעל שם טוב, שאל ממנו הבעל שם טוב פירוש בקטע אחד בספר 'עץ חיים'. המגיד, שהיה גאון גדול, אמר את הפשט. אמר הבעל שם טוב, שפירושו אינו מספיק. חזר המגיד ועיין בספר, אחר כך אמר שהפשט הוא כפי שאמר קודם, ואם הבעל שם טוב יודע פשט יותר טוב – הוא מוכן לשמוע.

התחיל הבעל שם טוב ללמוד את הקטע, תוך התאמצות והתלהבות גדולה (כפי שהבעל שם טוב היה יכול ללמוד), ואז התמלא כל הבית כולו אורה, והמלאכים שנזכרו באותו קטע הופיעו בחדר. לאחר מכן אמר הבעל שם טוב למגיד, שהפשט שאמר היה נכון, אבל הוא למד בלי התלהבות מספיקה, ובלי מדה מספיקה של התאמצות, ולכן לא היה לימודו כדבעי'.

קובץ סיפורים תש"כ-תשכ"א עמוד 43, משיחות קודש תש"כ עמוד 375.

יותר חיות והתלהבות

'אימרתו של הבעל שם טוב, שלמרות שהפשט היה אמיתי, מכל מקום היה צורך ביתר חיות והתלהבות – היא בדוגמת עבודת התשובה של צדיק, שאינה על חטא ועון חס ושלום, אלא ענינה התעלות לדרגה נעלית יותר'.

קובץ סיפורים תש"כ-תשכ"א עמוד 47, משיחות קודש תשכ"א עמוד 37.

גאונותו

'[יש] מסורה מרבי לרבי ועד לכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר על דבר הגאוניות (כפשוטה, בנגלה) של הבעל שם טוב ז"ל וכמו ששמע רבינו הזקן ממורו הרב המגיד בזה, הרי גם שכל הבריא מאמת הדבר, שכל הבריא אפילו של איש פשוט שמעולם לא ביקר באיזה מוסד מדעי ופשיטא שאין לו כל תוארי כבוד, אלא ששמע משהו על דבר הערכת רבניו הזקן את ידיעת התורה תורת הנגלה שהיתה אצלו יסוד מוסד ויתד בל תמוט כעמוד ברזל.

שהוא מופרך ומושלל בהחלט שאדמו"ר הזקן יקבל עליו מרות, על אחת כמה וכמה מרות מוחלטת, של מי שהוא באם לא היה גאון בנגלה דתורה, גאון לפי ההבנה והמושגים של רבינו הזקן. והאומר אחרת ומאמין בזה, הרי זה מוכיח שאין לו כל מושג בהשקפת עולמו של בעל ה'תניא' וה'שולחן ערוך', ולא עוד אלא שאינו רוצה לדעת על דבר השקפתו'.

ספר 'אגרות קודש' חלק י"ט עמוד שצט. ראה גם 'ליקוטי שיחות' חלק י"ט עמוד 530. 'היום יום' יג חשון.

על כל פשט יכול להקשות קושיא

'[מפורסם] מאמר הבעל שם טוב ש'כל פשט שיאמרו לו בחריפות ופלפול הן בגמרא או פוסקים, יקשה עליו תיכף ומיד קושיא.. יתרץ ויקשה עוד קושיא עד אין קץ ותכלית".

ספר השיחות תשמ"ט, חלק א' עמוד 159.