כשהרבי התפנה מהכל: הפרשיה מאחורי הדפסת ספר 'כתר שם טוב' במבצע בזק

מכונות דפוס עתיקות שחייבות לפעול סביב השעון, דד-ליין בלתי אפשרי בגלל חגי הגויים, והוראה בהולה אחת מהרבי שסומנה במילים 'מהיר' ושינתה את חייהם של חברי ה'וועד להפצת שיחות' • לרגל חג השבועות, יום ההילולא של אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש, עורך אתר 'חב"ד לייב' חוזר בכתבה מרתקת אל מאחורי הקלעים של מבצע הבזק הלילי להדפסת ספר תורותיו של מייסד החסידות – 'כתר שם טוב', וחושף את החוט הנצחי המקשר בין תורת הבעל שם טוב לבין נשיא דורנו המשלים את מלאכת הפצת המעיינות חוצה • בפנים: ההתכתבות הייחודית של ה'וועד' עם הרבי, בשילוב מענות בכתב יד קודש • לכתבה המלאה

☚ ראיון מרתק עם הרב טוביה בלוי: הבעל שם טוב רוצה להביא את המשיח!

בבוקרו של יום כ"ד בכסלו תשל"ג, ערב חנוכה, צלצל הטלפון בביתו של החסיד הרב נחמן שפירא, מחברי ה'וועד להפצת שיחות' (לימים ה'חוזר' של הרבי ומראשי ארגון 'לחלוחית גאולתית'), ועל הקו היה המזכיר הראשי הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב שביקש לפגוש את חברי הוועד מיד לאחר תפילת שחרית. פגישה דחופה זו, שהייתה חריגה ביותר אצל המזכיר המסודר, בישרה על משימה חדשה מהרבי אשר אינה סובלת דיחוי.

'שיערתי', מספר הרב נחמן שפירא, 'שמדובר בהוראה חדשה מהרבי, שאינה סובלת דיחוי, שכן הרב חודקוב היה אדם מסודר מאוד, עם שיעורים קבועים לאחר התפילה, כך שסדר יומו היה מתחיל רק כשעה אחרי שחרית. אם הוא ביקש להפגש מיד לאחר 'שחרית', אות הוא כי מדובר בעניין חריג ומיוחד. לאחר התפילה נכנסתי יחד עם הרב אריה לייב קפלן והרב לייבל שפירא למשרדו של הרב חודקוב, שללא שהיות פתח בדברים: 

’היות והרבי מאוד מרוצה מעבודתכם בעריכת ה’לקוטי שיחות’, ובפרט מהעובדה שבקצב עבודה מהיר הצלחתם להגיע להספק כזה שה'ליקוטי שיחות' השבועי מוגש לרבי להגהה כחודש וחצי לפני הזמן - רוצים להטיל עליכם עבודה חדשה: להוציא לאור את הספר 'כתר שם טוב' במהדורה חדשה ומתוקנת, מסודרת כראוי, בסדר חדש ועם חלוקה לסעיפים’.

כדי להבין על מה מדובר, אסביר מהו הספר ‘כתר שם טוב’: כידוע, הבעל שם טוב הקדוש לא היה כותב את תורותיו, והתורות הקצרות שאמר נעתקו בספרי כמה מתלמידיו, ובראשם המגיד ממעזריטש והרה”צ רבי יעקב יוסף מפולנאה. בשנת תקנ”ד לוקטו דברות קודשו של הבעל שם טוב לספר אחד, בשם 'כתר שם טוב' (שנה אחר כך נדפס חלק נוסף). למרות שהספר מורכב מקטעים שונים, לא טרח המלקט לחלקם לסעיפים, ועשרות אמרות נדפסו ברצף, כאשר רק מידי כמה עמודים הופסק הרצף בפיסקה חדשה.

הרב חודקוב הגיש לנו את הספר ‘כתר שם טוב’ של הרבי. היה זה ספר דק מאוד, ונראה כי בתקופה מסויימת החל הרבי לעבוד על הפרוייקט. בספר של הרבי היו ציונים בכתב יד קודשו, באילו נקודות יש לחלק לסעיפים חדשים. ‘עליכם להשלים את חלוקת הסעיפים’, אמר הרב חודקוב.

אחר כך אמר הרב חודקוב, כי מכיוון שמאז נדפס הספר לראשונה נתגלו עוד תורות מהבעל שם טוב, ובפרט במאמרי רבותינו נשיאינו - יש להוסיפם במהדורה החדשה. הרב חודקוב הגיש לנו חבילה נוספת, אף היא מהרבי, ואמר שבחבילה זו יש ליקוט ראשוני מתורות הבעל שם טוב שנדפסו בספרי חב”ד. את החבילה קיבל הרבי מהחסיד ר’ זלמן לויטין (האדיטשער), מזקני החסידים (הוא הכין את סדרת הספרים ‘לקוטי לוי יצחק’ לדפוס), שהחל לעבוד על הליקוט, אך לא סיים.

במינימום זמן: להפוך חומר גלם לספר איכותי

הרב חודקוב סיים את הפגישה באומרו שהרבי סומך עלינו שנעשה את זה בזריזות. 'הרבי מאוד נהנה מהזריזות שלכם בהוצאת ה’לקוטי שיחות’, ובוודאי שגם את הספר הזה תערכו בזריזות', אמר הרב חודקוב. יצאנו מהפגישה עם חודקוב נרגשים מאוד. הייתה זו הפעם הראשונה שהרבי הטיל עלינו לערוך משהו שלא קשור ל'ליקוטי שיחות'. התחושה הייתה בבחינת 'וגילו ברעדה' - מחד, שמחה על כך שהרבי נהנה מעבודתנו, ומאידך, רעדה מפני האחריות הכבדה שהוטלה על שכמינו.

עוד באותו יום נערכה אסיפה דחופה של כל חברי ה'וועד', במהלכה נערכה חלוקת התפקידים. לאחר שעברו על החומרים שקיבלו מהרב חודקוב, וערכו השוואות בין תורות הבעל שם טוב המופיעים בספר לבין המופיע בספרים מהם נלקטו התורות, שמו לב לשינויים רבים בין המקורות ללקוט. בכמה מקומות שינה המלקט את הלשון מכפי שהוא מופיע בספרי המקור, לעיתים העתיק חצאי תורות, ולעיתים הוסיף וצירף את דברי תלמידי הבעל שם טוב והביאם כתורה אחת שנאמרה על ידי הבעל שם טוב.

בינתיים, התקבלה הוראה נוספת מהרבי: הספר צריך להיות מוכן תוך ארבעה שבועות, כדי שהספר יהיה מוכן למכירה עד כ”ד טבת. הרבי ביקש להסב את תשומת לבם של חברי ה'וועד', שמכיוון שבחודש זה חלים ימי אידם של הגויים, צריך לקחת בחשבון שרבים מבתי הדפוס והכריכיות יהיו סגורים, וגם בתי דפוס שיהיו מוכנים לעבוד בימים אלה, יהיו נתונים להגבלות טכניות. לכן, אמר הרבי, על חברי ה'וועד' לקחת בחשבון שיש להם פחות משלושה שבועות להכנת הספר.

חברי ה'וועד', שהבינו כי לא יוכלו להשתלט לבדם על הפרוייקט הגדול בזמן כל כך קצר, צירפו חבורת בחורים מהישיבה ב-‏770 שיסייעו להם בעבודת הליקוט והשוואת המקורות. הבחורים ישבו יומם וליל על ספרי תלמידיו של הבעל-שם-טוב, ובתום עבודה מאומצת הצליחו לזהות את מקורם של כל הקטעים המלוקטים בספר 'כתר שם טוב'.

הליקוט של ר’ זלמן האדיטשער היה להם לעזר רב. הוא ליקט למעשה את רוב תורות הבעל שם טוב המופיעות בספרי חב”ד, אך עדיין ציפתה להם עבודה רבה. לעיתים קרובות היו צריכים לערוך הקדמות לתורות שנלקחו מתוך מאמרי רבותינו נשיאינו, וברוב הפעמים היו צריכים לצרף או לחלק קטעים מחדש. הייתה זו עבודת נמלים, וכפי שהגדיר זאת אחד מחברי ה'וועד': 'נתנו לנו חומר גלם, והיינו צריכים להכין מזה ספר תוך שבועיים-שלוש'..

דד-ליין בלתי אפשרי בגלל חגי הגויים וגיוס הבחורים מ-770

הרבי, בראייתו המעשית והמדויקת, הפנה את תשומת לבם לעובדה שבתקופה זו חלים ימי חגיהם של הגויים, ולכן בתי דפוס וכריכיות רבים יהיו סגורים או נתונים למגבלות טכניות, מה שמשאיר להם בפועל פחות משלושה שבועות של עבודה נטו.

כדי לזרז את התהליך, הורה הרבי לחברי הוועד לכתוב בראש כל מכתב או שאלה את המילים 'בנוגע לכתר שם טוב', כדי שיוכל לשלוף את הפתקים שלהם בקלות מתוך ערימות המכתבים ולענות להם תיכף ומיד לפני הטיפול בשאר העניינים, ואכן על מכתביהם נהג הרבי לציין בכתב ידו את המילה 'מהיר' (ראה צילום).

חברי הוועד, שהבינו כי לא יוכלו להשתלט לבדם על הפרוייקט הגדול בלוח זמנים כה קצר, גייסו קבוצת בחורי ישיבה מ-770 שישבו יומם וליל על ספרי תלמידי הבעל שם טוב כדי לזהות את מקורות הקטעים ולתקן שינויי לשון. בעוד הבחורים עמלים על המקורות, חברי הוועד עצמם עברו על מאות ספרי חב"ד כדי לדלות עוד תורות של מייסד החסידות, ואת מלאכת עריכת הציונים וההערות העבירו למזכיר, הרב יהודה לייב גרונר, שהיה מומחה עצום בתחום.

במקביל לעבודה התוכנית המאומצת, החלה העבודה הטכנית שנתקלה בקשיים עצומים ובמניעות רבות בכל שלב, שכן באותן שנים טרם עידן המחשב הכל נעשה בעבודת יד מפרכת על ידי קלדן עופרת שייצר כל שורה בנפרד, וכל טעות קטנה גררה לעיתים החלפה של עמוד שלם.

הוראת הרבי המפתיעה, הפיצול בין הדפוסים והתאונה בכביש

חברי הוועד רצו תחילה להשתמש במכונות אופסט מהירות, אך כבר בימים הראשונים הודיע הרבי שהוא מעוניין שהעבודה תיעשה דווקא על מכונות 'לעדער פרעס', שנחשבו לאיטיות ומסורבלות ביותר אך הדפסתן הייתה איכותית ויוקרתית יותר.

הוראה זו חייבה אותם לבטל את תוכניותיהם ולחפש בית דפוס גדול עם מכונות כאלו שיכולות לעבוד במקביל, והרבי נחלץ לעזרתם והורה להדפיס את הספר בדפוס האחים שולזינגר המפורסם במנהטן, עמם היה לרבי קשר מיוחד עוד מאז בואו לארצות הברית.

שם נתקלו בבעיה חדשה שכן בית הדפוס היה כפוף להסתדרות העובדים שאסרה על העסקת פועלים מעבר למשמרת אחת, ובעל הבית מר שמואל שולזינגר חשש לקבל על עצמו עבודה כה מפרכת בזמן קצר, מחשש שיאכזב את הרבי.

בסופו של דבר הוחלט לפצל את העבודה, כאשר הכנת לוחות העופרת נעשתה בבית הדפוס 'עמפייר פרעס' שעבד במשמרות סביב השעון, ואילו ההדפסה עצמה תוכננה להתבצע אצל שולזינגר, תוך שהרבי עוקב מקרוב אחר הקצב ומבקש לקבל לחדרו את עלי ההגהה מדי יום ביומו.

בעיצומו של המירוץ נגד הזמן, נגמר מלאי העופרת לייצור האותיות והיה צורך ללוות חומר גלם מבתי דפוס אחרים, וכאשר הלוחות היו מוכנים סוף סוף והובלו ברכב למנהטן, גרמו מהמורות הכבישים לכך שהאותיות והשורות יצאו מהעימוד ונוצר בלגן איום ונורא במגשים.

קרב חוקי ההסתדרות, הישועה הפתאומית והתקלה ברגע האחרון בכריכייה

כשהגיעו חברי הוועד לבית הדפוס של שולזינגר וניסו לסדר את העמודים מחדש, הבהיר להם מנהל העבודה כי חוקי ההסתדרות אוסרים על מי שאינו חבר בה לגעת בציוד והם נאלצו לעזוב את המקום כשהם אובדי עצות. ההשגחה העליונה שלחה להם את החסיד ר' יהושע דובראווסקי שהיה עובד ותיק במקום וחבר הסתדרות, והוא לקח על עצמו לסדר את המעוות, לבנות את הכל מחדש ולפקח מקרוב על סידור האותיות בצורה הנכונה.

לאחר מאמצים מרובים ושכנועים, הסכים בעל הבית להפעיל את כל מכונות הדפוס בבת אחת במשמרות שונות במשך עשרים וארבע שעות ביממה, וההדפסה הסתיימה בזמן והגליונות הועברו במהירות לכריכייה עוד לפני ימי החג שלהם.

שם אירעה תקלה אחרונה כאשר העובדים בלבלו בין עמודי הפנים לעמודי ההוספות שהחלו מחדש מאות א' לפי בקשת המזכירות, אך הטעות תוקנה תוך יום והספר הושלם והוגש לרבי בדיוק ביום ההילולא כ"ד בטבת. הרבי העניק להם מענה נלהב בכתב יד קודשו שבו כתב ותשואות חן תשואות חן ודבר בעתו מה טוב כן יוסיפו כהנה וכהנה, וציין כי אשרי חלקם וזכות הרבים מסייעתם, תוך שהוא מורה להם להמשיך מיד בזריזות להכין את חלק ההוספות שנותר.

המבט של הרבי ששווה הכל והקשר הנצחי לבעל שם טוב

בשולי הדברים, מספר מנהל ה'וועד' ר' זלמן חנין סיפור מעניין: 'כשהבאנו את העבודה לבית הדפוס שולזינגר, הם בקשו הבטחה שיקבלו את התשלום עבור העבודה תיכף ומיד, ושלא יצטרכו לטרוח ולנסוע לברוקלין לבקש את הכסף מהמל”ח ('מרכז לענייני חינוך'), כנהוג בימים ההם. כמובן שהבטחתי לו.

כשהגשתי את חשבון ההוצאות לרב חודקוב קבלתי מנה אחת אפיים. הוא כלל לא רצה להביא בחשבון את הדחיפות שהייתה בעבודה, את השעות הנוספות ואת משמרות הלילה שעבורם היה עלינו לשלם כפלי כפליים. היתכן? סכום כזה לא עלה על דעתו כלל.. הוא רצה שאלך ואסביר למנהלי בית הדפוס 'האחים שולזינגר' שמחיר כזה 'אינו בגדר אנושי כלל'.

כמובן שלא הלכתי, הרי הבטחתי להם את הכסף תיכף ומיד בלי שום טענות ומענות. הייתי צעיר, כחצי שנה אחרי נישואי, הייתי צריך לשלם עבור ההדפסה כדי לשמור על מוצא שפתי, אבל לא הייתה לי החוצפה ללכת להתווכח עם המזכיר האישי של הרבי. בלית ברירה אחרת, לקחתי את כל החשבונות והכנסתי אותם לרבי..

ביום חמישי בבוקר הגיע מר שמואל שולזינגר בעצמו ל-770, וכאשר נשאל על כך הסביר כי לא בא עבור הכסף אלא כדי לראות במו עיניו את שביעות רצונו של הרבי, שכן בשביל לקבל הוקרה ותודה מהרבי באמצעות מבט יש לבוא באופן אישי ובדואר לא ניתן לקבל זאת. כאשר נכנס הרבי לקריאת התורה פגש במר שולזינגר, פנה אליו בחיוך רחב ואמר לו שלום ויישר כח עבור הספרים, ומיד לאחר התפילה קויימה ההבטחה במלואה וחברי ה'וועד' קיבלו את כל ההמחאות עבור הוצאות ההדפסה.

לאחר הגעת הספרים התוועד החסיד והשד"ר המפורסם ר' שמואל דוד רייטשיק והסביר לחסידים כי הרבי הטיל את העבודה הזו דווקא על ה'וועד להפצת שיחות', הממונה על תורתו של נשיא הדור. הוא סיכם בהתרגשות כי הרבי הוא הנשיא המשלים את תורת הבעל שם טוב, ומפיץ את המעיינות חוצה כדי להביא את הגאולה, ובעבודה זו רמז הרבי על הקשר ההדוק והנצחי העובר כחוט השני בין מייסד החסידות לבין נשיא דורנו.

התכתבות מרתקת >>

דו”ח שהגישו חברי הוועד לרבי, לאחר השלמת ההדפסה:

על מה שכתבו שמפאת קוצר הזמן לא הספיקו להכין את הליקוט מספרי חב”ד בשלימות - כתב הרבי: ישלימו עתה ויודפס, בל”נ, בפ”ע [בלי-נדר, בפני עצמו] כהוספה וכמובן בזריזות. על שמות המשתתפים בהוצאת הספר, כתב הרבי:

ואשרי חלקם וזכות הרבים מסייעתם

מסיבה כלשהי לא הגיע מענה הרבי הקודם לידי חברי ה'וועד', ורק לאחר שבועיים נודע להם על מענה הרבי. הם התנצלו על שלא פעלו בעניין - מחוסר ידיעה.

על כך כתב הרבי: כוונתי הייתה רק לחלק דהכש”ט [דהכתר-שם-טוב] שלא נעשה הערות כו’ ובאופן (ומהס’[פרים]) שצויינו ההערות שנעשו (ובמילא ידרוש משך זמן קצר). ותומ”י לאח”ז צ”ל [ותיכף ומיד לאחרי זה צריך להיות] עריכת המפתחות לס’ הצ”צ [הצמח-צדק] ובזריזות הכי גדולה, וה’ יצליחם.

על תוכניתם לעבור שוב על כל ספרי חב”ד, כדי למצוא את תורות הבעש”ט - כתב הרבי: אין עתה הזמן ע”ז כלל ואולי לאחרי שתהיינה המפת’ לס’ הצ”צ

[באותה תקופה הורה הרבי להכין את ספר המפתחות לכל ספרי החסידות של אדמו”ר הצמח-צדק].