סקירה מרתקת: ה'שטורעם' בשנת המאתיים לפטירת הבעל שם טוב

החסידים לא חשבו ששנה זו היא 'שנה סגולית', אך הרבי באופן של 'אתערותא דלעילא' גילה לעולם את המיוחד בשנת המאתיים להסתלקות הבעל שם טוב הקדוש, ו'טילטל' את העולם היהודי על כל גווניו וזרמיו בהקשר להפצת המעיינות, תורת הבעל שם טוב, והקמת מוסדות חב"ד שונים • אנו מגישים חלק ראשון מסקירה מקיפה לרגל חג השבועות בו הסתלק הבעל שם טוב – מנהיג תנועת החסידות • לכתבה המלאה

 ☚ 'מתן תורה של חב"ד' • תיאור מיוחד מקבלת התורה בניו יורק 

חג השבועות תשי"ט הסתיים, והעולם מבצע פסיעה לקראת שנת תהפוכות. בחג שבועות הבא – חג השבועות תש"כ, ימלאו מאתיים שנה להסתלקות הבעל שם טוב, וממילא שנת תש"כ כולה היא 'שנת המאתיים'. שנת המאתיים היתה זמן מסוגל וסגולי לעורר את העולם החסידי והעולם היהודי כולו להכיר בגודל מעלתו וקדושתו, גאונותו ותורתו של הבעל שם טוב – מייסד שיטת החסידות, וממילא לרומם את קרנה של החסידות ולימוד החסידות.

בשלהי חודש מנחם אב מוצאים אנו התייחסות ראשונית לשנה המיוחדת: 'ומענין לענין ולפתיחת מכתבו למלאות מאתים שנה להסתלקות הילולא של הבעל שם טוב'. כאן מקפל הרבי במספר מילים את ה'קו' שברצונו להוביל בשנה זו: 'מובן שנכון הדבר במאד מאד שתהיה התעוררות הכי גדולה להפצת מעינות תורתו ותורת תלמידיו ותלמידי תלמידיו, אשר חד הוא'. (ספר 'אגרות קודש' חלק י"ח עמוד תקח). מעתה ואילך, וככל שמתקרב היום הגדול – חג השבועות תש"כ – גדל והולך ה'שטורעם' שמעורר הרבי אודות הפצת המעיינות ולימוד החסידות.

הרבי מעורר במכתבים ובשיחות

באותה שנה, כמעט כל פניה של הרבי למישהו כללה איזכור על אודות שנת המאתיים, יחד עם בקשה ודרישה מעשית לפעול ברוח הדברים. הרבי קישר כל נושא ונושא לשנת המאתיים ולהוראות המעשיות שיש לקיים. נתחיל עם פתיחה למכתב למר יצחק דמיאל בו כותב הרבי: 'ובטח יודע על דבר סיסמא 'שלי' בשנה זו, שתקוותי ודרשתי לעשות כל אחד ואחד בתוספת מרץ ובכל האופנים האפשריים בהפצת המעיינות חוצה' (ספר 'אגרות קודש' חלק י"ט עמוד תד).

הרבי 'משך' את נושא ה'מאתיים שנה' לכל נושא בו עסק, אם בענייני חינוך, בריאות, פרנסה וכו', כפי שעולה מן המכתבים הבאים: למנהלת בבית ספר של ה'רשת' שדיווחה לרבי על התחלת בנייתו של בית הספר חדש, כתב הרבי: 

'נעם לי לקבל מכתבה בבשורה הטובה אודות התחלת הבניה', בהמשך כותב הרבי: 'תקוותי אף שאינה מזכירה על דבר זה, שדיברו עם הילדים על דבר שנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעל שם טוב זכרונו לברכה, ושהיו הדיבורים באור וחום חסידותי, כיאות לבית ספר אשר על שם כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר. והרי כיון שדורשים את זה בודאי שניתנה אפשרית מלאה לעשות זה' (ספר 'אגרות קודש' חלק י"ט עמוד שנא).

את אחד האברכים בכפר חב"ד, מעורר הרבי על אודות החשיבות להרבות בדיווחים על המתרחש בכפר, בין הדברים כותב לו הרבי: 'ובפרט שהרי נמצאים אנו בשנת המאתיים להסתלקות הילולא של הבעל שם טוב זכרונו לברכה, שנת סגולה להפצת המעיינות, שהם הם תורת החסידות'. במכתב אחר אל הנדיב מר יוסף שמוטקין, כותב הרבי בענייני עסקים ולבסוף מוסיף: 'והרי השנה היא שנת המאתיים להסתלקות-הילולא של מורנו הבעל שם טוב זכרונו לברכה שמיסוד תורתו, עזוב תעזוב עמו, עם הגוף דווקא לענייניו, ומתוך מנוחה וטוב לבב'.

וגם ליהודי שמבקש ברכה לרפואת זוגתו כותב הרבי: 'והרי שנת סגולה היא השנה הזאת, שהיא שנת המאתים להסתלקות הילולא של מורנו הבעל שם טוב זכרונו לברכה, להפצת מעינותיו שהיא היא תורת החסידות' (ספר 'אגרות קודש' חלק י"ט עמוד רפט). לר' בן ציון שמטוב ע"ה, כותב הרבי: 'אין צורך ביאור סגולת ימים שבועות וחדשים ושנה זו, ובלבד שינצלום במילואם, וכפתגם כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, ינצלום ניט אויף פערל גרופען אין זופ, נאר אוף שנירלעך פערל (מרגליות) אויפן האלז [= לא לגריסי פנינים במרק, אלא לפנינים חרוזות על הצוואר]' (ספר 'אגרות קודש' חלק י"ט עמוד רעח).

במכתב מעניין נוסף, כותב הרבי: 'וביחוד שנמצאים אנו בשנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעל שם טוב, אשר מיסודי תורתו הוא – עבודת השם יתברך בשמחה חיות והתלהבות, וסיפרו רבותינו נשיאינו אשר הבעל שם טוב 'האט ליב געהאט ליכטיקייט' [= אהב אור], ועד כפשוטו, וכידוע הסיפור איך שהבעל שם טוב ותלמידיו הרבו בנרות במוצאי שבת קודש'.

כמו הבעל שם טוב: לדאוג ליהודים בגשמיות

הרבי עורר לא רק בקשר הרוחני עם תורת הבעל שם טוב, אלא גם הדגיש את דאגתו של הבעל שם טוב ליהודים בגשמיות. במכתבו של הרבי למר יצחק קורן, ומר זלמן שז"ר, מתאר הרבי גם את הזוית הזו: 'בהזדמנות זו אציין כאן כי שנה זו היא שנת ה-‏200 להסתלקות-הילולא של הבעל שם טוב, ומעוררת הזכרונות – הנמסרים מדור לדור, ונזכרים ומתעוררים בפרט בימי יובל. 

וכיון שהסיסמא בכל עניני היהודים היא, כדברי חכמים במשנתם, המעשה הוא העיקר, הרי תכלית הזכרונות שיביאו לידי מעשים ברוחו. וידוע שאחת מפעולותיו הראשונות של הבעל שם טוב, עוד קודם התגלותו, היתה להשתדל לחזק ישובי היהודים בכפרים ובפונדקאות על פרשת דרכים, לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות. שמכאן הוראה לכל אחד מאיתנו, והאריכות אך למותר'..

ובמכתב אחר: 'אנצל הזדמנות זו להזכיר שהשנה הזאת היא שנת ה-‏200 להסתלקות-הילולא דהבעל שם טוב. והרי הבעל שם טוב, על פי שיחות כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר שנדפסו בקונטרס ח"י אלול תש"ג, ראשית עבודתו עוד טרם התגלותו היתה להתעסק לטובת צרכיהם הגשמיים של אחינו בני ישראל, וגם השפיע על הצדיקים הנסתרים שבדורו בכיוון זה, כמבואר בארוכה בשיחות הנזכרת לעיל'..

'מאתיים שנות אהבת ישראל'

לאורך ההתוועדויות של כל אותה שנה דיבר הרבי אודות מיוחדותה של שנה זו. הרבי הִרבה לעורר אודות הצורך להתבונן בתורתו של הבעל שם טוב, ולהוציא ממנה הוראות מעשיות לחיי היום יום של יהודי. הרבי הִרבה גם לתבוע מאנ"ש להשפיע על אחרים ללמוד את תורת הבעל שם טוב, תוך הדגשה שתורת חב"ד היא היא תורת הבעל שם טוב.

באותה שנה רגיל היה הלשון בתחילת התוועדות: 'הרי דובר לפני כן על כך שזוהי שנת המאתים להסתלקות-הילולא של הבעל שם טוב', ולאחר מכן בהמשך ההתוועדות היה הרבי מבאר ענינים שונים והוראות למעשה בתורת הבעל שם טוב. בהתוועדות סוכות של אותה שנה, החל הרבי לבאר קטעים מתוך 'צוואת הריב"ש' שיצא לאור באותה שנה. ביאורים אלו נמשכו לאחר מכן לאורך כמה חודשים, כשכל העת הרבי מעודד את אנ"ש לעיין ולהעמיק בתורתו של הבעל שם טוב.

באותה התוועדות התבטא הרבי: 'באחת משיחות כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, נאמר שאדמו"ר הזקן הוא בבחינת ספירת החכמה והבעל שם טוב הוא בבחינת פנימיות הכתר, עתיק. ולפי זה יש לומר שהפתגם 'פנימיות אבא – פנימיות עתיק', נכון גם בענין זה: פנימיותו של הבעל שם טוב נמצאת דוקא בתורת חב"ד של אדמו"ר הזקן'.

ספר 'צוואת הריב"ש'

בהמשך לכך אמר הרבי: 'האמת היא שדיבורים כאלה שייכים לי"ט כסלו, אך מאחר שהשנה היא שנת המאתים להסתלקות הבעל שם טוב, שמשום כך גם ידפיסו בלי נדר את הספר 'צוואת ריב"ש', הרי את הביאור על הספר 'צוואת ריב"ש' אפשר להוציא מתורתו של אדמו"ר הזקן'.

מיד לאחר מכן החל הרבי לבאר את הפיסקה הראשונה בספר 'צוואת ריב"ש'. לביאור זה היה המשך לאורך החודשים הבאים, כאשר כמעט בכל התוועדות ביאר הרבי קטע נוסף מן הספר לאור ביאורי תורת חב"ד. בנוסף לכך, כמעט בכל התוועדות ביאר הרבי ביאורים שונים בתורתו של הבעל שם טוב, בסיפורים הקשורים בו, בהנהגותיו בקודש, בענין התגלותו כהכנה לגילוי המשיח, ועוד.

בהתוועדות י"ט כסלו של אותה שנה, הזכיר הרבי את שיחת הרבי הריי"צ משנת תש"ג, בה מדובר על מלאות מאתיים שנה מנישואי אביו של אדמו"ר הזקן ועל כך שחלפו למעלה מ'מאתיים שנות אהבת ישראל של הבעל שם טוב'. בהמשך לכך אמר הרבי:

'והרי בשנה זו ימלאו מאתיים שנה מההסתלקות-הילולא של הבעל שם טוב, והרי מבואר בקבלה ובחסידות שבשעת ההסתלקות 'כל העמל אשר עמלה' מתעלה ואחר כך מתגלה למטה ביתר שאת ויתר עוז. ומכך מובן שכאשר חולף יובל וחולפים ארבעה יובלות – מאתיים שנה, אזי הכרח גדול פי כמה שינצלו את כל ימות השנה כדי לפעול בענין הפצת המעיינות, כל אחד כפי יכולתו, וכאמור – למעלה ממדידה והגבלה, למעלה מכפי יכולתו.. וזהו הכלי לכך שבעגלא דידן יבוא משיח צדקנו למטה מעשרה טפחים' (ספר 'שיחות קודש' תש"כ).