הרבי הרש"ב בקרב על עתיד יהדות רוסיה – והעימות ההיסטורי עם האחיין

בשנת עת"ר, בשעה שההשכלה ניסתה לחדור אל ליבה של יהדות רוסיה, קם הרבי הרש"ב ועשה מעשה שלא יישכח: הוא עזב את חדרו הקדוש ויצא בעצמו לעיירות ולקהילות, להילחם על טהרת היהדות ועל שלמות המסורת. מסע חסידי נדיר, עימות מול רב מטעם שהיה גם בן משפחה, ופרק היסטורי שלא מפורסם • מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה את הכתבה המלאה עם תיעוד מפורט של ביקורו של הרבי הרש"ב והעימות בצ'רניגוב, כפי שתיעד אחיינו של הרבי הרש"ב וראש המחנה שנלחם בחרדים – ר' יצחק שניאורסאהן • לכתבה המלאה

☚ כתבה נוסטלגית: עד כמה התפילה תופסת מקום בחב"ד?

הרבי והאחיין: הקרב על דמותה של יהדות רוסיה

בשנת עת"ר (1910), כשהאימפריה הרוסית מתנדנדת בין שמרנות נוקשה לרוחות מודרניזציה, מתחולל מאבק חריף על עתיד היהדות. מאבק זה, שנשכח ברובו מדפי ההיסטוריה, מקבל לפתע ממד חדש בזכות עדויות שלא פורסמו עד היום – ובהן תיאור חי ונדיר של מנהיג ישראל, הרבי הרש"ב, היוצא בעצמו לשטח כדי להגן על קיום היהדות המסורתית.

הזירה: ועידת הרבנים של משרד הפנים הרוסי

משרד הפנים הרוסי מזמן ועידה כלל ארצית של רבנים ועסקנים – צעד נדיר, כמעט חסר תקדים. המטרה הרשמית: לדון ב'בעיות היהודים'. המטרה הלא רשמית: לעצב מחדש את הנהגת היהדות ברוסיה, תוך מתן כוח רב ל'רבנים מטעם' ולחוגי המשכילים.

הקהילות החרדיות מבינות היטב את הסכנה. אם נציגי הוועידה יהיו אנשי ההשכלה – עתיד החינוך, הכשרות, השבת והקהילה כולה עלול להימסר לידיים זרות. מנגד, המשכילים רואים בוועידה הזדמנות היסטורית לשנות את פני היהדות הרוסית. במרכז המערכה ניצב הרבי הרש"ב. לא מאחורי שולחן, אלא בשטח.

הרבי יוצא למסע – לא רק מכתבים, גם רגליים על הקרקע

בספרי 'אגרות קודש' של הרבי הרש"ב מצויים למעלה ממאה מכתבים העוסקים בהיערכות לוועידה. אך המכתבים הם רק חלק מהסיפור. הרבי אינו מסתפק בשליחים – הוא נוסע בעצמו למוקדי המאבק, לעיתים למקומות שבהם ההשפעה החסידית חלשה והאווירה עוינת. אחד המקומות הללו הוא העיר צ'רניגוב.

צ'רניגוב: עיר אחת, שתי יהדויות

צ'רניגוב של אותם ימים היא מיקרוקוסמוס של יהדות רוסיה: מצד אחד – קהילה חסידית חזקה, ובראשה הרב הצדיק ר' דוד צבי חן (הרד"ץ). מצד שני – ציבור 'מתקדם', משכיל, בעל השפעה, ובראשו הרב מטעם: ר' יצחק שניאורסאהן. וכאן מגיע הטוויסט: ר' יצחק אינו סתם 'רב מטעם'. הוא נינו של האדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט, בנו של הרבי ה'צמח צדק', ואחיינו־רחוקו של הרבי הרש"ב עצמו.

[ר' יצחק נשא לאשה את נינתו של האדמו"ר יוסף יצחק מאוורוטש (בן הרבי ה'צמח צדק'). הרבנית שטערנא שרה, אשת הרבי הרש"ב, היתה בתו של הריי"צ מאוורוטש, כך שהרבי הרש"ב היה דודו זקנו של אותו יצחק שניאורסאהן]. אלא שבמהלך חייו פנה ללימודים כלליים, התרחק מהעולם החסידי, והפך – בלשונו שלו – ל'ירא שמים קטן'. דווקא הוא, בן המשפחה, עומד בראש המחנה הנלחם נגד החרדים.

העימות: הרבי מול האחיין

המאבק בצ'רניגוב הופך לאחד הקשים ביותר. שני הצדדים מבינים שהנציגים שייבחרו ישפיעו על כל יהדות רוסיה. הרבי הרש"ב מגיע לעיר בעצמו – צעד שמעיד על חומרת המצב. והנה, דווקא ר' יצחק שניאורסאהן, יריבו בזירה הציבורית, הוא זה שמותיר לנו את התיעוד המפורט ביותר של הביקור.

בספר זיכרונותיו 'לעבן און קאמף פון יידן אין צארישן רוסלאנד' [= חייהם ומאבקם של היהודים ברוסיה הצארית] הוא מתאר את המאבק, את הוועידה בפטרבורג, ואת ביקורו של הרבי בצ'רניגוב – תיאור מלא הערכה, למרות חילוקי הדעות העמוקים. הוא כותב כאדם שנלחם ברבי – אך גם כמי שמבין שהוא ניצב מול דמות מנהיגותית נדירה.

עדות מהצד השני

למרות שדבריו של ר' יצחק צריכים להיקרא בזהירות – הוא הרי היה חלק מהמחנה המתקדם והמתנגד לרבי – ניכרת בהם יראת כבוד. הוא מתאר את הרבי הרש"ב כאישיות בעלת עוצמה רוחנית, כריזמה, ויכולת ארגון יוצאת דופן. הוא מתאר את מסעו של הרבי בין הקהילות, את נאומיו, את השפעתו על הציבור, ואת המאבק העיקש להבטיח שהנציגים לוועידה יהיו יראי שמים. דווקא היריב הפוליטי־רעיוני הופך לעד המרכזי.

מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה קטעים נבחרים מהספר, בתרגום מאידיש >>

ביקורו של הרבי בעיר צ'רניגוב

'כמו בשאר הערים שהיו ב'תחום המושב' (ערים שרק בהם הותר ליהודים להתגורר), כך גם בצ'רניגוב היו אמורים לבחור שני נציגים לועידת הרבנים. לשם כך נאספו רבנים ומנהיגי הקהילות מכל האיזור וכן הרבנים 'מטעם'. האסיפה היתה אמורה להיערך בבניין עירית צ'רניגוב. הידיעה כי הרבי מליובאוויטש יגיע במיוחד לאותה אסיפה, גרמה להתרגשות אדירה בכל מחוז צ'רניגוב.

באותה תקופה החלו היהודים ה'מתקדמים' להקים בתי ספר ומוסדות חינוך (חדרים מתוקנים), בהם למדו גם לימודים כלליים וכן למדו את השפה העברית. היהודים החרדים נלחמו נגד אותם בתי ספר מודרניים באמרם: 'אמנם הביאו מורים ללמד את לשון הקודש, אבל המורים הללו אינם יהודים אמיתיים, הם מוציאים את הקדושה מהתורה'.. היהודים החרדים רצו לשנות את יחסם של השלטונות לרבנים יראי שמים. באותה תקופה הכירו השלטונות אך ורק ברבנים 'מטעם', שברובם היו גלוחי זקן, בורים ועמי הארץ. ואילו לרבנים האמיתיים לא היתה שום סמכות רשמית.

בראש המערכה של היהדות הנאמנה ניצב הרבי מליובאוויטש. שמו הלך לפניו בקרב כל יהודי רוסיה כדמות מרתקת, שאינו חושש מאיש ומביא את דבר היהדות ברמה ללא מורא וללא פחד. כשהתנועה הציונית החלה לפעול במרץ ברוסיה, פירסם הרבי מכתב גלוי בו יצא חוצץ נגדה, אדמו"רים ורבנים רבים היו נגד התנועה הציונית, אך הם חששו לצאת נגדה בגלוי, ואילו הרבי מליובאוויטש לא נרתע ולא פחד. וכך, בכל העניינים שעמדו על הפרק השמיע הרבי את עמדתו ברמה.

באותה תקופה היתה רוסיה מלאה בגדולי ישראל רבים. הם היו אמנם גדולים בתורה וישבו ועסקו בלימוד התורה, אך לא היו אנשים מעשיים ולא התמסרו לעסקנות ציבורית. לעומתם הרבי מליובאוויטש, בנוסף להיותו גדול בתורת הנגלה ובתורת החסידות, הצטיין בפעילותו הציבורית הענפה. בפעילות זו אירגן את כל יהדות רוסיה ופולין. ובשל פעילות זו זכה להערכה ואהדה רבה בקרב כל החוגים היהודיים ברוסיה.

כשהממשלה החליטה על עריכת ועידת הרבנים, נרתם הרבי מליובאוויטש והשתדל שבכל עיר ועיר יבחרו אך ורק יהודים יראי שמים כנציגי הקהילות. לשם כך שלח שליחים לכל עיר ועיר שישפיעו על ראשי הקהילות שיבחרו ברבנים יראי שמים. חסידיו של הרבי הודיעו לו שבעיר צ'רניגוב יהיה קשה לבחור רק בנציגים יראי שמים, כי יש שם 'רב מטעם' שיש לו השפעה רבה בעיר, וקיים חשש שהוא יצליח להיבחר כאחד הנציגים של צ'רניגוב – היה זה כותב שורות אלו.

הרבי, שהיה איש אמת, הודיע שמכיון שמדובר כאן בעניין של קדושה, הוא לא מתחשב בקרבה משפחתית (זאת אומרת, בי הקטן), אלא הוא בכבודו ובעצמו הגיע לעיר כדי להשתדל שנציגיו אכן יבחרו. בואו של הרבי לעיר גרם להתרגשות והתלהבות עצומה. 'אם הרבי בכבודו ובעצמו מגיע לעיר, כנראה שאין זה עניין פשוט כלל', אמרו יהודי העיר.

הרבי הגיע באחד מימי שלישי בשעה מוקדמת. אני התלבטתי האם להגיע לתחנת הרכבת לקבל את פניו, כי לא הכרתי את הרבי עד אז. ובנוסף לכך הרי היינו במחנות מנוגדים. כך שלא ידעתי כיצד עלי לנהוג. לבסוף החלטתי שהיות והוא איש גדול ובנוסף לכך הוא גם קרוב משפחה – דודה של אשתי, הגעתי לתחנת הרכבת לקבל את פניו. האמת היא שהחסידים שראו אותי, לא שבעו נחת מנוכחותי בתחנת הרכבת.

כשהרבי ירד מהרכבת ניגשתי אליו, נתתי לו שלום והצגתי את עצמי. אמרתי לו שלמרות שיש בינינו חילוקי דיעות, הרי הם רק בענייני השקפה, אך חלילה לא במישור האישי, ושאני שמח לקבל אורח רם מעלה בעירנו. הצטרפתי לרבי בנסיעתו לבית בו אמור היה להתאכסן בעת שהותו בעיר. היה זה ביתו של גביר העיר, ר' בערקע גינזבורג. בערקע גינזבורג היה אמנם חסיד [חב"ד] קאפוסט, אך הוא שמח מאוד לארח בביתו את הרבי החשוב ביותר באותם ימים.

תחנת הרכבת מלאה באלפי חסידים נלהבים שבאו לקבל את הרבי. כך גם ביתו של גינזבורג היה מוקף באלפי חסידים עד שבלתי אפשרי היה לעבור ברחוב ליד הבית. משלחות רבות של רבנים ומנהיגי קהילות באו להיפגש עם הרבי. הרבי שמע מכל אחד את דעתו בקשר לבחירת נציגי העיר, הוא לא כפה את דעתו, אלא ניסה לשכנע. חלק מהרבנים אמרו לרבי מליובאוויטש:

'רבי, אם תבקשו מאיתנו לא להצביע עבור יצחק שניאורסאהן הרב 'מטעם', נמלא את בקשתכם. אך לטובת העיר כדאי ששניאורסאהן יבחר כאחד הנציגים של צ'רניגוב. שניאורסאהן עושה רבות לטובת יהודי העיר, הוא מנע גירוש יהודים מהעיר ועזר ליהודים רבים שהיו במצוקה, וזאת למרות שאינו מצטיין ביראת שמים'. גם רעייתי, שהיתה אחייניתו של הרבי, נכנסה לחדרו ואמרה לו: 'דודי, כנראה שסיפרו לכם הרבה דברים רעים על בעלי אך דעו לכם שאין אמת בדבריהם של המלעיזים, בעלי מוסר את נפשו לטובת היהודים!'.. 'כן, כן, שמעתי עליו הרבה דברים טובים', ענה לה הרבי.

המועמד הראשון של הרבי היה הרב מענדל חן, רבה של העיר נעז'ין. למרות גילו הצעיר היה מפורסם בכל רחבי המדינה כגאון גדול וכנואם מזהיר, הוא היה מחשובי הרבנים של חסידות ליובאוויטש והרבי ניצל את כשרונותיו בפעילותו הציבורית. הוא היה אהוב על כל שדרות הציבור, ולא רק הציבור החסידי בלבד. הרבי רצה בכל מאודו שהרב חן יבחר כאחד הנציגים של איזור צ'רניגוב, ולשם כך הגיע הרבי לעיר בליווית בנו הרבי הריי"צ.

למרות חילוקי הדיעות, שלח הרבי את בנו הרבי הריי"צ יחד עם הרב מענדל חן לבקר בביתנו. דבר זה הוכיח לנו את גודל אישיותו של הרבי, שלמרות המצב המתוח ששרר באותם הימים בעיר בין המחנות, הרי ידע להבדיל בין עניינים אישיים לעניינים ציבוריים. לקראת הבחירות שהיו אמורות להיערך למחרת, הורגש מתח בעיר. כל הצדדים גייסו את תומכיהם, וכולם בחשו בקלחת הבחירות.

ההסכם עם הרבי

ביום הבחירות החלטתי 'לעשות מעשה': ניגשתי למקום שהייתו של הרבי מליובאוויטש, מצאתיו בסוף התפילה כשהוא מקפל את התפילין, ואמרתי לו: 'רבי, אני מעוניין לשוחח עמכם בנושא חשוב, אבל ביחידות'. 'בבקשה', אמר לי הרבי. סגרתי את דלת חדרו של הרבי ופניתי אליו ואמרתי: 'רבי, ברצוני למנוע מחלוקת. אני לא מעוניין שצד אחד ינצח באופן מוחלט ואילו הצד השני יפסיד. הבה נעשה 'יחלוקו', חצי לכם וחצי לנו.

'בשעה זו הכוחות שווים ולא ידוע מי מהצדדים יגבר, הבה נחסוך את הבחירות ונגיע להסדר בלי בחירות. אני מבין רבי, שאתם רוצים את הרב חן כנציג מחוז צ'רניגוב, אנו מוכנים לתמוך בו, בתנאי שאתם תתמכו בנציג שלנו. הבה נסכם זאת מיד, כי לאחר שיתכנס הגוף הבוחר, יהיה מאוחר מידי'. הרבי מליובאוויטש, שבנוסף לצידקותו ולגדלותו בתורה, היה פיקח בצורה בלתי רגילה, אמר לי מיד: 'מוסכם! הענין סגור'!..

הוסכם בינינו שאני אהיה הנציג של ה'מחנה השנ'. הרבי הושיט לי את ידו ולחץ אותה בחום, כשהוא מחייך אלי חיוך רחב. ביקשתי מהרבי להגיע להתכנסות של הגוף הבוחר שתתקיים בבניין עיריית צ'רניגוב. כשחזרתי לביתי. המתינו לי ראשי מחנה ה'מתקדמים'. כשסיפרתי להם שהגעתי להבנה עם הרבי מליובאוויטש בקשר לבחירות, היו ביניהם שכעסו עלי, והביעו בחריפות את דעתם נגד ההסכם. הם חיפשו את המלחמה. אולם אני הייתי איתן בדעתי, כי חייבים להגיע להסדר מקובל על כל הצדדים ובלבד שנמנע ממלחמה.

בשעה 11 בבוקר התכנסו, בבנין העיריה, נציגי איזור צ'רניגוב, שנבחרו לגוף הבוחר. כולם המתינו לבואו של הרבי מליובאוויטש. לפתע נשמע מרחוק קול רעש והמולה, היה זה סימן עבורנו שהרבי מגיע. אלפי חסידים הצטופפו ליד בנין העיריה בציפיה דרוכה לראות את הרבי. השוטרים עמלו קשות לפנות דרך לרבי, על מנת שיוכל להיכנס לבנין העיריה. בגוף הבוחר היו שישה עשר רבנים חרדים, שישה עשר רבנים 'מטעם', ומנהיגי קהילות הן מהצד שלנו והן מהצד של החרדים.

בין הרבנים בלטה במיוחד דמותו רבת ההוד של הרב ר' דוד צבי חן (הרד"צ), רבה של צ'רניגוב – אחד מזקני וחשובי הרבנים ברוסיה. שבנוסף להיותו חסיד גדול, היה ידוע כפזרן גדול לצדקה. כניסתו של הרד"ץ לאולם עשתה רושם עצום על כל הנאספים הוא הגיע בליווית שני בניו: הרב אברהם חן, רבה של העיר נוביזיבקוב, שהיה ידוע ומפורסם כלמדן גדול וכסופר שכתבותיו התפרסמו בעיתונים רבים.

הבן השני היה בנו הדגול, הרב מענדל חן, רבה של נעז'ין. שהיה גאון עצום בנגלה ובחסידות וכן בתורת הקבלה. הוא הצטיין ביראת שמיים ובמידות טובות, ולמרות מעלותיו הגדולות, היה איש עניו ולכן כולם העריכו אותו, חסידים וגם מתנגדים. ר' מענדל חן הביא לא אחת את דבריו של הרבי בפני גדולי ישראל. הרבי היה משתעשע אתו ומתגדל בו.

(מאוחר יותר, בשנת תרע"ט, נפל קרבן בלכתו לפעול לטובת יהודי עירו, נעז'ין, אצל הגנרל שאקורא מפקד העיר, כשביקש ממנו להגן על היהודים מפני הפורעים. בעת שיצא מהגנרל נתקל בחבורת פורעים שרצחו אותו בדם קר. כך נפל על משמרתו להגנת העם היהודי, והוא בן שלושים ותשע שנים בלבד. השם יקום דמו). אולם את כל תשומת הלב באותה אסיפה קיבל הרבי מליובאוויטש. הדרת הפנים שלו ומבטו החודר הותירו רושם אדיר על כולם. כל משתתפי האסיפה הרגישו שכאן ניצב בפניהם מנהיג ישראל אמיתי.

בהיותי יושב ראש האסיפה, היתה לי הזכות שמימיני ישב הרבי מליובאוויטש ומשמאלי ר' דוד צבי חן (שאצלנו קראו לו כולם: דוד הירשל). פתחתי את האסיפה בקבלת פני האורחים החשובים שהגיעו לצ'רניגוב. במיוחד הקדשתי דברים לכבודו של הרבי מליובאוויטש. אחדים מהנציגים נשאו דברים ובשעה אחת בצהריים הוכרזה הפסקה עד לשעה שבע בערב. הרבי מליובאוויטש נתן לי ברכת 'יישר כח', והודה לי על שהאסיפה עברה בלי הפרעות ותקלות, 'אתם יודעים את העבודה', אמר לי הרבי.

הרבי תוקף את ה'משכילים'

סיכמנו שחברי הגוף הבוחר יבקרו את הרבי בשעה שלוש בצהריים, שם נוכל לברר את בעיות השעה העומדות על הפרק, בלי 'משגיחים' מטעם הצאר הרוסי. בשעה שלוש התאספנו במקום שהותו של הרבי. בתחילה התנהלה השיחה על מי מנוחות, אחדים מהנציגים העלו בעיות אקטואליות שעמדו על סדר היום היהודי. לפתע פתח הרב אברהם חן בנאום בו פגע קשות ב'משכילים', באמרו שהם מהרסים את הדת וכו' וכו'.

אחד מנציגי ה'משכילים', אברהם יעקב סלוצקי, נעמד להשיב להרב חן. הוא אמר כי בתקופה זו, בה אנו לוחמים לחיזוק הלאומיות היהודית בקרב היהודים, הרי נאומו של הרב חן, בו הוא מתקיף את ה'משכילים', גורם לפירוד הלבבות. כאן ביקש הרבי מליובאוויטש את רשות הדיבור, וכשהוא פונה ל'משכילים' אמר:

'הדמעות אשר אתם מזילים כעת הם דמעות תנין. בתחילה אתם מניחים חומר נפץ וכאשר אתם רואים שניצוצות מתקרבים לחומר הנפץ ובכל רנע יתרחש פיצוץ נורא, אתם, המסכנים בוכים, אל תשכחו שאתם דור ההשכלה, הרסתם במו ידיכם כל רגש יהודי. כל דבר קדוש בישראל פיגול הוא לכם, ואילו עתה כאשר אתם נוכחים לדעת שהיהדות שלכם פושטת את הרנל נהייתם קדושים הרוצים להציל את היהדות. תחילה אתם מבעירים תבערה גדולה ואחר כך אתם הופכים ל'מכבי אש"..

דבריו אלו של הרבי מליובאוויטש שנאמרו בהתרגשות רבה, גרמו להתלהבות גדולה בקרב הרבנים ונציגי האורטודוקסים, לעומתם הנציגים ה'מודרניים' התאכזבו קשות מנאומו של הרבי. המתח בין הצדדים היה רב. אני בשיתוף פעולה עם הרב מענדל חן הצלחנו להרגיע את הרוחות והישיבה נמשכה על מי מנוחות. לאחר האסיפה התנפלו עלי חברי ה'משכילים': 'לאיפה הבאת אותנו, ולאיזה עסק ביש הכנסת אותנו'?!.. כך הם טענו כלפי.

בשעה שבע בערב התכנסו שוב בבית העיריה. האוירה היתה שמחה, בעיקר בגלל נוכחותו של הרבי. ביקורו של הרבי חישמל את האוירה בעיר. היה זה כמו ברק בעת סערה, וכידוע שלאחר סערה האויר נהיה נקי וצח יותר. שני הצדדים שאפו שהישיבה תסתיים באוירה טובה, בלי חילוקי דיעות ובלי מחלוקות. בניין העיריה הוקף גם הפעם באלפי חסידים. כל אחד מהחסידים רצה להעיף ולו מבט אחד קטן ברבי.

כשפתחתי את הישיבה השניה, הודעתי לכל הנציגים כי הגענו להסכמה כי נציגי מחוז צ'רניגוב יהיו הרב מענדל חן ואנוכי, והבחירות שיערכו עכשיו הם רק פורמליים בלבד. שני ארגזים שהונחו על השולחנות שימשו כקלפיות לתוכם הוכנסו פתקי ההצבעה של הנציגים. התוצאות הין ידועות מראש, ר' מענדל חן ואנוכי נבחרנו לנציגי איזור צ'רניגוב לועידת הרבנים שאמורה להתקיים בפטרבורג.

כפי שסיפרתי קודם, מסביב לבניין העיריה הצטופפו אלפי יהודים שבאו לראות את הרבי מליובאוויטש, כשעברו מספר שעות והאסיפה עדיין לא הסתיימה, ניסו ההמונים לפרוץ את דלתות הבנין כדי לראות את הרבי. השוטרים עמלו קשות להדוף את ההמונים. כשראיתי שהמשטרה מאבדת שליטה, ביקשתי ממפקד המשטרה לפתוח את דלתות העיריה כדי שאלפי היהודים יוכלו להיכנס בצורה מסודרת לראות את הרבי.

ואמנם מיד נפתחו הדלתות וזרם אדיר של אנשים נדחף פנימה, הבניין הענק התמלא עד אפס מקום באלפי אנשים שכל רצונם היה לראות את פניו של הרבי. הדחיפות האיומות של ההמונים לעבר הרבי גברו מרגע לרגע, והיתה סכנה מוחשית שעוד רגע יתרחש כאן אסון. פניתי אל אלפי החסידים הנדחקים וביקשתי מהם להירגע ולהפסיק את הדחיפות מפני כבודו של הרבי וכדי למנוע חילול השם.

לאחר שעה ארוכה, כשהרוחות נרגעו והאלפים פינו את הבניין, הסתיימה האסיפה. הרבי מליובאוויטש היה מרוצה מתוצאות האסיפה וכשיצאנו מהבניין הוא פנה אלי ואמר: 'מילאתם את תפקידכם בצורה מוצלחת ביותר, אני סמוך ובטוח שתמלאו אחר ההסכם שסיכמנו בינינו, אני מאחל לכם הצלחה וברכת יישר כח'!.. עניתי לרבי: 'אתם יודעים, דוד, להיכנס לכאן היה קשה, אולם לצאתן מכאן קשה הרבה יותר. ראו מה נעשה ברחוב'..

הרבי חייך ויצאנו יחד מהבנין. המשטרה בעזרת חסידים פינו, בקושי רב, דרך לרבי עד לבית בו שהה. כל הדרך היתה שחורה מאנשים שהצטופפו לאורכה. כבוד מלכים חילקו תושבי צ'רניגוב לרבי מליובאוויטש. למחרת הגיעה משלחת של חשובי העיר אל הרבי והעניקי לו חמשת אלפים רובל, סכום עתק בימים ההם, ובקשו ממנו לשבות בשבת בצ'רניגוב. הרבי הודה להם ואמר:'לא באתי לכאן בגלל כסף, ובגלל כסף לא אשאר בעיר שעה מיותרת'.

הרבי עוזב את צ'רניגוב

לפני שחזר לליובאוויטש, הגיע הרבי, מלווה בבנו הרבי הריי"צ לביקור בביתנו. רק עבר הרבי את מפתן הבית והנה התמלא ביתנו במאות אנשים. הרבי ביקש לראות את ילדינו. אשתי שהיתה חדורה באמונה, רצתה מאד שהרבי יברך את ילדינו. מכיון שהבית שלנו התמלא באנשים נאלצנו להיכנס לחדר השינה, היחיד בו לא היו אנשים, ושם בירך הרבי את הילדים. לאושרה של אשתי לא היה גבול.

למרות שאשתי ניהלה מטבח כשר למהדרין, וכל הרבנים שביקרו בביתנו אכלו על שולחננו, בכל זאת, לכבודו של הרבי מליובאוויטש הכינה אשתי רק פירות, כי היא חששה שהרבי לא ירצה לאכול בביתנו. השיחה עם הרבי היתה מאוד נעימה, שגרמה לנו להרבה נחת רוח. בשעה אחת בצהריים עמד הרבי לעזוב את העיר בדרכו לליובאוויטש. היתה זו השעה היפה ביותר שידעו יהודי צ'רניגוב.

לאורך כל הדרך, ממעונו של הרבי עד לתחנת הרכבת, עמדו אלפי אנשים, יהודים ולא יהודים שבאו להיפרד מהרבי. דל עטו של אדם לתאר את מה שהתרחש בתחנת הרכבת. קהל האלפים הנרגש מילא כל פינה פנויה בתחנה. אני זכיתי לנסוע יחד עם הרבי במרכבה ההדורה שלקחה אותו לרכבת. אני עצמי, שרחמנא ליצלן, לא הצטיינתי ביראת שמים יתרה, אף על פי כן הרגשתי באותם רגעים התרוממות רוח. נפרדנו בידידות. אמרתי לרבי 'להתראות' ושאני מקוה שאזכה לראותו בוועידת הרבנים שתתקיים בקרוב בפטרבורג, וזאת למרות שאנו נמשיך להחזיק בדיעות מנוגדות'.