לחצו כאן לתרומה
מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה לקט סיפורים מרתקים ומפתיעים מעולמה של ליובאוויטש • מה גרם לרבי הרש"ב להגיב בחריפות לחרם על ה'משקה' שהטיל רב העיירה – ומה קרה מיד לאחר ביטולו? מה ענה התמים שנחשב ל'משכיל' גדול בחסידות – כשנשאל איך סטה מן הדרך? למה הרבי הרש"ב חייך כשהזכיר את עשו שאמר 'יש לי רב'? למה חסידים כעסו כשסופר שהרבי מהר"ש אמר לנכדו: 'אל תבכה – תהיה רבי'? • לכתבה המלאה
☚ מי נעלה יותר: הלוחמים שמוסרים נפשם או לומדי התורה? הרבי קובע
ביטול החרם על ה'משקה' – יבטל את המגיפה
בזמן מלחמת העולם הראשונה סגרה הממשלה כל החנויות של משקאות חריפים כי החיילים החדשים שנלקחו לצבא היו משתכרים ועושים פרעות בכל עיר, היו כאלה בליובאוויטש שעשו בעצמם יי"ש [יין שכר] ומכרו ביוקר. והיו בליובאוויטש עצמה פרעות מהנזכרים לעיל, הרב דליובאוויטש עשה חרם על מי שיעשה יי"ש. אחרי החרם נתהווה מחלת ילדים הנקראת 'דיפטרי-ה' לא עלינו, וכמעט שלא היה בית שאין שם חולה, גם אחי זכרונו לברכה חלה, וכולם שהתאכסנו באכסניה שלי הוכרחו לצאת שלא תדבק בהם המחלה.
אדמו"ר נשמתו עדן [הרבי הרש"ב] היה אז בחוץ לארץ, וכשנודע לו מהחרם כתב מכתב חריף להרב על זה, וכתב שיבטלו את החרם ויגזרו תענית ויאמרו 'סליחות' לתחלואי ילדים, הנני זוכר שהמשגיח על דא"ח ר׳ שילם אמר את ה'סליחות' לפני העמוד, הרופא שהיה בא כל יום לאחי החולה סיפר לי, שמאז ביטול החרם והתענית לא נתווספו יותר מחלות, ואלו שהיו חולים הוכר בהם שינוי לטוב.
ארוחת צהריים מפסיקה
פעם המשגיח דנגלה ניגש לבחור אחד שהיה מן המאריכים בתפילה קצת, ובלימוד הנגלה היה חלש, ואמר לו: הרי התפללת והתבוננת, והתורה הרי היא חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, הרי היית צריך ללמוד יותר בשקידה. ענה לו הבחור, אכילת ארוחת הצהרים מפסיקה.
ובפורים כאשר נכנסו כמה בחורים לר' יעקב ברוך להתוועד, בין הדברים סיפר (שזה היה חידוש גדול לפנינו) שמפעם לפעם נכנסים המשגיחים להרבי ומוסרים לו דו"ח על כל בחור בפרט, הן בלימוד והן בהנהגה וכו', וכשדיברו אודות הבחור הנזכר לעיל, סיפר ר' יעקב ברוך להרבי מה שאמר להבחור, ומה שהבחור ענה לו שארוחת הצהרים מפסיקה, צחק הרבי בקול רם ואמר: 'יע יע דער ווארעמעס איז מפסיק' [= כן, כן הארוחה מפסיקה]..
'השכלה' בלי 'עבודה'
בליובאוויטש למד בחור אחד בשם פינע מפרילוק (אני לא הכרתיו). מספרים עליו שהיה משכיל נפלא בחסידות, ולבסוף נתחמץ. סיפר לי ר' חיים בער ע"ה לערמן, שבהיותו לומד בעיר פולטבא (כשהחלו הרדיפות מהבולשביקים על הישיבות היתה הישיבה בכמה גלויות, והיה זמן שחלק מישיבת 'תומכי תמימים' היה בפולטבא), הלכו בי"ט כסליו להתוועד אצל השו"ב הרה"ח ר' פינחס ע"ה שרייבר (רקשיקער).
והנה באמצע ההתוועדות נכנם אחד בלי זקן, וכשר' פינחס ראה אותו התנשק אתו וקבל אותו בחיבה יתירה – ונודע להבחורים אחר כך שזה היה פינע פרילוקער הנזכר לעיל – ר' פינחס מזג לאורח כוס אחר כוס, כי היה כלי לקבלה, ודיברו ביניהם זכרונות שונות מליובאוויטש. לסוף שאל אותו ר' פינחס: תגיד לי מה היא הסיבה הראשונה שסרת מן הדרך?.. וענה לו: 'בא מיר איז געווען השכלה אן עבודה' [= אצלי היתה 'השכלה' בלי 'עבודה'].
הרבי יהיה משיח
אדמו"ר מהר"ש נשמתו עדן שלח אותו לשם. פעם אחת בהתוועדות סיפר הרב ר' לייב, שהיה בליובאוויטש בהברית מילה של נכד הרבי מהר"ש נשמתו עדן, אדמו"ר זי"ע [הרבי הריי"צ]. וסיפר שכשהילד בכה, אמר זקנו, אדמו"ר מהר"ש נשמתו עדן 'וויין ניט – דו וועסט זיין אַ רבי', [= אל תבכה, תהיה רבי].. כשהרב סיפר את זה כעסנו עליו, כי אצל כולם לא היה ספק שאדמו"ר נשמתו עדן [הרבי הרש"ב], הוא יהיה משיח.
מה אני צריך 'רב'..
לאחד נתנו כוס משקה ולא קיבל, והראה שבידו בקבוק מלא 'משקה'. אמר לו הרבי: מה אתה מראה מה שיש לך, אתה יש לך ישות וחומריות, עשו אמר יש לי רב, מה אני צריך רב, שיהיה יהודי פשוט! (את המילים מה אני צריך רב, אמר בפנים שוחקות).
