האם החסידות רוצה לדכא את האדם בדרישה של 'אתכפיא'? אנו מגישים טור אישי, בנוגע למשמעות המושג של 'אתכפיא' בדורנו, עם זווית מרעננת ומרוממת, מאת עורך מגזין 'לחלוחית חסידית' • 'האמת היא שלא רק שה'אתכפיא' לא צריכה לשבור את האדם, אלא להיפך. משום שעניינה הוא משמעת עצמית. וככל שהאדם יתרגל לשלוט ברצונותיו, הוא יחיה חיים רגועים ומלאי משמעות. חיים שמחים ובריאים. כאשר אדם לא מתרגל לעשות 'אתכפיא', בעצם הסביבה מנהלת את חייו, לא הוא'.. • לכתבה המלאה
☚ לכתבות נוספות על 'אתכפיא' ומשמעת עצמית בעבודת השם הקליקו כאן
בגרון ניחר זעק המשפיע, בעיצומה של התוועדות חסידית בשעות הקטנות של הלילה: חסידים, עלינו לעשות 'אתכפיא'! לא לאכול את כל מה שעולה על רוחנו. לשלוט בתאוות וברצונות שלנו, בכדי לעבוד את השם באמת ובתמים.
לא אחת, כאשר מאזין לכך החסיד בעת ההתוועדות, כאשר ליבו עֵר לעניינים אלוקיים, הוא מחליט החלטה כנה שבכל יום הוא יכפה את רצונו בעניין מסויים, כדרישת רבותינו נשיאנו.
אך לאחר תקופת מה, הוא יכול להרגיש שזה 'שובר' אותו, והוא שואל את עצמו: האם החסידות מחפשת לדכא ו'לשבור' את האדם בדרישה של 'אתכפיא'?
האמת היא שלא רק שה'אתכפיא' לא צריכה לשבור את האדם, אלא להיפך. משום שעניינה הוא משמעת עצמית. וככל שהאדם יתרגל לשלוט ברצונותיו, הוא יחיה חיים רגועים ומלאי משמעות. חיים שמחים ובריאים.
כאשר אדם לא מתרגל לעשות 'אתכפיא', בעצם הסביבה מנהלת את חייו, לא הוא. ואיזה קושי זה להיות 'עבד' של אחרים.. כמה שהאדם ישקיע ב'אתכפיא' בקביעות, הוא ירגיש במוחש כיצד חייו משתדרגים. זה אמנם דורש תרגול ויגיעה, אבל זה האושר האמיתי.
אך כמובן אין צורך שהאדם 'יחקה' את חבירו, ולדוגמא לא יאכל מאכל שחבירו מתאווה אליו. הרעיון שהאדם צריך לכפות את עצמו, זה עניין אישי ואינדיבידואלי לפי מצבו. הדבר שאליו הוא מתאווה וחושק, בזה עליו לעבוד על עצמו שיצליח לשלוט ברצונו הזמני, ולפעול על פי רצונו האמיתי – לעשות את רצון השם.
בתורת החסידות מוסבר שההצלחה ב'אתכפיא' בענייני אכילה ושתייה, גורמת להצלחה בזה בשאר חיי האדם. שגם כאשר האדם רוצה לחשוב או לדבר משהו שאינו צריך, אזי הוא יוכל יותר בנקל להתגבר על רצונו זה. אפשר להתחיל מעניינים קטנים במשך תקופה, וכך להתרגל. לאחר מכן ניתן להוסיף בזה.
חשוב להדגיש שאין עניינה של ה'אתכפיא' לא לאכול חלילה או לשבור את הגוף, שהרי 'חור קטן בגוף הוא חור גדול בנשמה', אלא לאכול רק מה שהוא צריך לבריאות הגוף, ולא לאכול ענייני מותרות ודברים שאינם הכרחיים. ו'מעט מעט אגרשנו'.
כפשוט שהיסוד לעיסוק ב'אתכפיא', זה בגלל דרישת החסידות. אך כאשר גם הנפש הבהמית מבינה את משמעות ה'אתכפיא', שזה גורם לאדם משמעת עצמית ובריאות נפשית, הרי מי לא ירצה לעסוק בזה?.. לפתע האדם מצליח לממש את רצונו ויכולותיו, לעבוד את השם בפנימיות ובשמחה.
