בזמן שיהודים במלחמה – למה צריך להתוועד ולשמוח? הרבי מסביר

בקשר עם מלחמת ישראל-איראן, עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש שיחה מיוחדת של הרבי, שנאמרה בעיצומה של 'מלחמת יום הכיפורים' בשנת תשל"ד, על החשיבות לשמוח ולהתוועד בזמן המלחמה • 'ולכאורה יש צורך בהסברה: בשעה שיש מקום שיהודים עומדים במלחמה – מה מקום לערוך כאן התוועדות? אך ידוע מאמרו של בעל ההילולא [הרבי המהר"ש]: שלא כפי שהעולם סבור שהסדר הוא שמנסים לעבור מלמטה ('אַרונטער'), ואם לא יכולים, אזי מדלגים מלמעלה ('אַריבער'), אלא – לילך לכתחילה אַריבער' • לכתבה המלאה

☚ וידאו עכשווי לאחר התקיפה באיראן: הרבי במסר לאמריקה מהסכנה האיראנית

'ולכאורה יש צורך בהסברה: בשעה שיש מקום שיהודים עומדים במלחמה – מה מקום לערוך כאן התוועדות? אך ידוע מאמרו של בעל ההילולא [הרבי המהר"ש]: שלא כפי שהעולם סבור שהסדר הוא שמנסים לעבור מלמטה ('אַרונטער'), ואם לא יכולים, אזי מדלגים מלמעלה ('אַריבער'), אלא – לילך לכתחילה אַריבער. וכידוע גם מה שאמר רבינו נשיאנו אודות בעל ההילולא, שהנהגתו בכלל היתה באופן שלמעלה מהטבע ('אין בעל-שם'סקע אופנים').

כמדובר כמה פעמים שכל ענין צריך אחיזה בנגלה ועד לדין: יום ההילולא של אדמו"ר מהר"ש חל בימים שבהם אין הענין של אמירת תחנון, כמו שכתב רבינו הזקן בסידור, שמערב יום הכיפורים עד סוף תשרי אין הענין של אמירת 'תחנון' ו'נפילת אפים' וכו' (ככל הפרטים שמונה רבינו הזקן בסידורו). ולכאורה צריך ביאור בזה: הענינים שנפעלים על ידי אמירת 'תחנון' – צריכים לפעול אותם גם בימים אלו?

ומזה גופא מובן, שהענינים שבזמן אחר צריכים לפעול על ידי אמירת 'תחנון' ו'נפילת אפים' וכו', הנה סגולת ימים אלו, שזה נעשה דוקא על ידי השלילה של אמירת תחנון ונפילת אפים וכו'. וכיון שהסידור ערך רבינו הזקן בתור דבר השווה לכל, אפילו יותר מאשר ה'שולחן ערוך' – כיון שלימוד ה'שולחן ערוך' דורש שימת לב ודיוק וכו', מה שאין כן הסידור, שזקוקים אליו ג' פעמים בכל יום, נוסף לכך שגם בינתיים יש ענינים של ברכות וכו' וכיוצא בזה שהובאו בסידור, וזה ענין ששייך לאנשים, נשים, ואפילו לטף.

כפי שרואים במיוחד בנוגע סדר החינוך, שלפני שהילד נעשה 'בן חמש שנים למקרא', לומדים עמו סידור, כפי שמביא רבינו הזקן בריש הלכות 'תלמוד תורה', שהתינוק משיתחיל לדבר אביו מלמדו תורה, והרי הענינים שלומדים עמו אז (אל"ף בי"ת, וגם פסוקים) קשורים עם סידור – הרי מובן שגם ההוראה הנזכר לעיל, שמערב יום הכיפורים עד סוף החודש אין אומרים 'תחנון', היא הוראה שיכולה להיות מובנת לכולם, אנשים נשים וטף. וכיון שגם הם מבינים שענין ה'תחנון' הוא – כשמו – שצריכים לבקש ולפעול ('אויסבעטן') דבר-מה, מבינים הם שבימים אלו נפעלים ענינים אלו דוקא על ידי שלילת אמירת 'תחנון', שזהו סימן על ענין של שמחה – מלכתחילה אַריבער.

ענין זה יש לו גם שייכות מיוחדת עם המזמור 'לדוד ה' אורי' (שאומרים בימים אלו): הנקודה הפנימית של מזמור זה היא: 'בקשו פני את פניך הוי' אבקש' – הפנימיות של הקדוש ברוך הוא. והענין בזה כפשוטו הוא – 'באור פני מלך חיים'. וכידוע הפירוש (והמשל) בזה, שבאיזה מעמד ומצב שבו נמצאים, הנה בשעה שפוגשים 'פני מלך', אזי מקבלים 'חיים' – חיים עם כל הפירושים, ו'מאן דיהיב חיי יהיב מזוני' וכו' וכו'.

וענין זה קשור גם עם תורת הבעל שם טוב – שר' לוי יצחק מבאַרדיטשוב כותב שהבעל שם טוב היה תמיד חוזר לפני הקהל – על הפסוק 'הוי' צלך', שהקדוש ברוך הוא הוא כמו 'צל' של יהודי: כשם שה'צל' עושה אותם תנועות שעושה האדם (שממנו נעשה הצל), כך גם 'הוי' צלך', שכפי שיהודי מתנהג למטה, כך עושה גם הקדוש ברוך הוא כביכול.

וזהו גם מה שכתוב בזוהר : 'תא חזי' [וכמדובר כמה פעמים שהלשון הרגיל בלימוד בנגלה דתורה הוא 'תא שמע', היינו, שצריך לשמוע ולאחרי זה צריך להתבונן וכו' – כל הפרטים שישנם בשמיעה, מה שאין כן הלשון בזוהר הוא 'תא חזי', היינו, שעל ידי פנימיות התורה (שבדורותינו אלה נתגלתה ובפירוש על ידי תורת החסידות, מעיינות תורת הבעל שם טוב, ולאחרי זה בתוספת ביאור בתורת חב"ד), הנה מבלי הבט על ענין הגלות וכו', אפשר להגיע גם ל'חזי' – ענין של ראיה], ש'כגוונא' – כפי שיהודי מראה פניו מלמטה, כך מראים לו גם מלמעלה, וכאשר יהודי מראה פנים של חדוה, מראים לו חדוה מלמעלה (כפי שהזוהר מאריך בזה בפרטיות).

ומצד כל הענינים הנזכרים לעיל, הרי מובן, שהדרך לסייע בימים אלו היא על ידי אופן של שמחה, ששמחה פורץ גדר (גם הגדר של הפסק מקום גשמי). והיינו, שכדי שיהיה 'באור פני מלך חיים', חיים כפשוטם, עם כל הענינים שבאים יחד עם חיים, שנקראים בכללות 'מזוני', ויומשך למטה מעשרה טפחים, לכל אחד ואחת מבני ישראל בכל מקום שהם – הרי זה על ידי זה שבמקום אחד בכדור העולם מתאספים יהודים, ש'כל בי עשרה שכינתא שריא', ובפרט כמה עשיריות, ועל אחת כמה וכמה כשמקשרים זאת עם ענין של תורה והתעוררות של יראת שמים.

ועל אחת כמה וכמה כשזה קשור עם הילולא של נשיא של כל בני ישראל, ועל אחת כמה וכמה בלילה זה שמקשר ערב סוכות עם יום ההילולא, והרי בנוגע לערב סוכות מביא אדמו"ר האמצעי בסידור ש'צריך לפזר מעות לעניים בערב סוכות', והרי 'צדקה שקולה כנגד כל המצוות' ו'מקרבת את הגאולה', ואין ענין יוצא מידי פשוטו – להביא את הגאולה האמיתית והשלימה מהגלות בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו'.

שיחת י"ג תשרי תשל"ד, בלתי מוגה.