פסח מתחיל כאן: המדריך ההלכתי המקיף של 'חב"ד לייב' – הכל במקום אחד

בעומדנו בחודש ניסן, מערכת אתר 'חב"ד לייב' שמחה להגיש לקהל הגולשים קונטרס מיוחד ובלעדי בנושא 'קיצור הלכות חג הפסח', בשילוב מנהגי חב"ד והנהגות רבותינו נשיאנו, מאת הגה"ח הרב שבתי יונה פרידמן – מורה צדק בקהילת חב"ד בצפת ומרבני הישיבה הגדולה בעיר • בתוך הקונטרס: לימוד הלכות החג, דיני בדיקת חמץ ושריפתו, קיצור מנהגי ערב פסח וליל הסדר על פי מסורת חב"ד, הלכות ומנהגים לחול המועד, ועוד תכנים חשובים לקראת החג • לכתבה המלאה

☚ מרתק: הרב אופן בתיאור מרגש מליל הסדר אצל הרבי

קיצור הלכות פסח

לימוד הלכות החג:

 שואלים ודורשים בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח (מפורים)^[1]. וכתב אדמו"ר הזקן^[2] שבזמנינו שהכל כתוב בספר אין הרב צריך ללמד ההלכות, אלא כל אחד צריך ללמוד ההלכות לעצמו עד שיהיה בקי בהן, ובכללות מתחיל החיוב משלושים יום קודם הפסח, וזה שלא נקט אדמו"ר הזקן זמן, הוא מכיון שדבר זה תלוי ביכולתו של כל אחד ואחד^[3]. ומכל מקום בבית המדרש צריך להתעסק בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח^[4].

סיפור מרתק: אפיית מצות מהודרות בחסות הקומוניסטים

זהירות מחמץ:

טוב להיזהר שכל דבר שעושה, שלא יישאר דבוק עליו חמץ באופן שלא יוכל להסירו בנקל קודם פסח^[5]. וכתב בערוך השולחן^[6] שלכן בשלושים יום שלפני פסח לא ילמד בספרים בשעה שאוכל חמץ. (ויש אומרים^[7] שכן הדין שלא לתת לילדים קטנים ממתקי חמץ שיסתובבו עמם, מצד לכלוך הבגדים והחמץ שמפזרים ומחביאים וכו').

ובכלל בנוגע לחיוב בדיקת ספרים מחמץ: אם לא מקפיד במשך השנה להימנע מאכילת חמץ עם ספרים, ועומד להשתמש בהם בפסח, ינקם, כיון שלמרות שפירורים לא חשיבי^[8], מכל מקום יש חשש שמא יבא לאוכלם, ובפרט אם יניחם על שולחן האכילה יאכל החמץ שבהם, ואיסור אכילה הוא אפילו במשהו (ושאר הספרים שאינו משתמש בהם בפסח – ימכרם לגוי), אבל הרבה פוסקים לא הצריכו כלל בדיקה בספרים, כיון שפירורים לא חשיבי, ולא חוששים שיבוא לאוכלם, אבל לא יניחם על שולחן האכילה ששם החשש גדול יותר. סידורים וברכונים וכדומה ודאי שכדאי למכור לגוי^[9].

אכילת מצה:

 עיקר האיסור הוא מבוקר ערב-פסח^[10], ויש שנהגו לא לאכול מראש חודש, ומנהגינו להימנע מאכילת מצה שלושים יום קודם^[11].

לגבי אכילת מצת חמץ קודם הפסח, הנה לשיטת אדמו"ר הזקן^[12] אין איסור לאכול מצת חמץ אפילו בערב פסח בבוקר, אבל מכיון שמצות חמץ שלנו אין בטוחים בחימוצם, לכן יש נוהגים להחמיר ולא לאוכלם (רק) בערב פסח, ויש שמחמירים גם קודם לכן^[13].

בדיקת חמץ (לפני ליל הבדיקה):

היוצא מביתו בתוך שלושים יום קודם הפסח, למרות שלא חושב שיחזור עד לאחר הפסח^[14], צריך^[15] לבדוק^[16] את החמץ^[17] לאור הנר, בלי ברכה, בלילה שלפני יציאתו, ואחר הבדיקה יבטל כל החמץ שלא מצא^[18]. ואם מוכר את כל החמץ שבביתו לגוי, אינו צריך בדיקה, ומכל מקום אין לאדם להפקיע מעצמו את חובת הבדיקה, וטוב שישכור מבעל הבית (בקנין כסף או סודר), קודם ליל הבדיקה, את החדר שבו מתאכסן, ויכניס לחדרו חמץ שלו ויתחייב בבדיקת חמץ בברכה^[19], או שעל כל פנים ישתתף ויעזור בבדיקת החמץ של בעל הבית^[20].

לגבי מקומות שיהיה קשה לבודקם בליל הבדיקה ראה לקמן.

בדיקת חמץ

מברכים (בליל י"ד) על ביעור חמץ^[21], ויעמיד מבני ביתו (שמעל גיל בר מצוה^[22]) אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו^[23], כיון שיש ענין לזכות גם את בני הבית במצווה זו^[24]. ואין להם לדבר עד שיתחילו לבדוק באותו חדר ששם שמעו הברכה, ואחר כך ילכו למקום ששם רוצים לבדוק, וגם אם דיברו אינם צריכים לברך^[25].

זמן בדיקת חמץ מיד בצאת הכוכבים^[26], ואם רגיל להתפלל במנין, יתפלל ואחר כך יבדוק^[27], ואסור^[28] לאכול^[29] קודם הבדיקה^[30], וזמן מה^[31] קודם הבדיקה יש להניח במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה^[32] עטופים בנייר^[33], ובודקים בחורים ובסדקים לאור נר של שעווה^[34] ועל ידי נוצת עוף, ומה שמוצאים מניחים בשקית של נייר ומניחים זאת בקערורית כף העץ ביחד עם הנוצה והנר (אם נשאר), עוטפים הכל עם נייר נוסף (חוץ מהידית שאינה עטופה) וקושרים הכל בחוט^[35].

אחר הבדיקה יבטל החמץ^[36] שלא מצא ולא משאיר למחרת^[37], ויאמר הנוסח כל חמירא וכו', וצריך להבין הנוסח שאומר ולפחות הכוונה כללית שמבטל החמץ, ואם לא מבין כלל  אינו יוצא ידי חובה^[38], וישמור החמץ שמצא ושעדיין צריך לאכול למחרת, במקום שמור שלא יגרר משם על ידי ילדים וכדומה^[39].

למה חיכה ה'מגיד ממעזריטש' בליל בדיקת חמץ?

מקומות הצריכים בדיקה:

מקומות הצריכים בדיקה הם כל המקומות שיש חשש שמא הכניס לתוכם חמץ^[40],

ולכן יש צורך לבדוק (בנוסף לארונות המטבח המקרר וחדרי הבית) גם את חדר מדרגות (וכל דייר מחויב לבדוק עד הקומה שלו, ויכולים למנות שליח שיבדוק עבור כולם), מעלית, ארון חשמל, רכב, תיקי ילדים, הצעצועים ועוד^[41]. ובתקופה זו גם המקלטים.

עיקר הבדיקה בליל הבדיקה היא בפינות הבית בחורים ובסדקים^[42], ובשאר המקומות הגלויים סומכים על הניקיון שעשו שם לפני זה, ואין צריך לבדוק שם בליל בדיקת חמץ, אלא שטוב שבימים שלפני פסח, בשעה שמנקים הארונות וכדומה (וכן מקומות שקשה לבודקם בליל הבדיקה), יבדקו באחד הלילות לאור נר או פנס ללא ברכה (או שביום יפתחו החלון שממולם ויבדקו טוב)^[43],

מרפסת צריכה בדיקה (ואפשר לאור יום)^[44].

חצר אינה צריכה בדיקה ומכל מקום כשמגיע זמן הביעור ילך ויבדוק שם^[45],

צריך לבדוק את כיסי הבגדים^[46], ויבדוק גם מה שלובש בשעה ששורף החמץ^[47]. 

ברכב יכול לפתוח את הדלתות ולבדוק ביום^[48].     

הגבאים יבדקו בבית הכנסת עם ברכה בליל הבדיקה, ואם לא בדקו בלילה יבדקו ביום ואין צריך נר^[49].

ערב פסח

תענית בכורות:

בכור בין מאב בין מאם, אפילו הפילה האם לפני שנולד, עדיין נקרא בכור, והאב מתענה במקום בנו בכורו כשהוא קטן, ואם גם הוא בכור אשתו מתענה^[50], אבל במקום שצער הוא לה להתענות כגון מעוברת או מניקה אינה צריכה להתענות, אלא תענית האב עולה לשניהם^[51], ונוהגים להקל ולפטור התענית כשמשתתפים בסעודת מצווה או סיום מסכת^[52], והמסיים עצמו אינו צריך להתענות כלל^[53].

הנולד בניתוח קיסרי יש ספק אם צריך להתענות, ולכן יש שפוטרים אותו, ונכון שישתתף בסעודת מצוה, ולפי כולם הבא אחריו אינו בכור^[54].

שריפת החמץ:

גם בשריפת החמץ צריך שיהיו העשרה פתיתים^[55], וישרוף החמץ במדורה בפני עצמו ולא בתנור בתוך ביתו^[56], ואין לשפוך חומר פוגם על החמץ לפני שהחמץ נשרף^[57], וכן לא יבטל החמץ לפני שנשרף^[58].

לא יזרוק החמץ לפני זמן איסורו לפח אפילו הוא פח ציבורי^[59], אלא יפגום אותו תחילה על ידי שישפוך עליו נפט וכדומה, או יפורר לפירורים קטנים וילכלך אותם^[60].

אכילה בערב פסח:

כתב אדמו"ר הזקן^[61] "בערב פסח שחרית משכימין לבית הכנסת כדי שיגמור סעודתו קודם שעה ד'". ויש שהקפידו לאכול חמץ ביום זה^[62].

לא יאכל הרבה פירות וירקות וכו' כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון^[63].

מאכלים שאין אוכלים אותם בפסח בגלל חומרות הפסח (כגון מוצרים תעשייתיים למרות כשרותם המהודרת), זמן ההידור מתחיל מהלילה^[64].

מלאכה אחר חצות:

כתב אדה"ז^[65] שגם על ידי עצמו לא יסתפר.

מותר בדיעבד לקצוץ ציפורניים^[66] וכן מותר לעשות ציצית^[67].

ראוי ללבוש בגדי שבת אחר חצות^[68].

הידורים בפסח? שיעור מעשי בהלכות פסח מהרב אייזיק לנדא

ההכנות לליל הסדר

א^[69]. כתוב בשולחן ערוך^[70] "מצוה למהר להתחיל הסדר, בשביל התינוקות שלא ישנו". וכן מנהג בית הרב להתחיל את הסדר הראשון תיכף אחר תפילת ערבית (מה שאין כן סדר השני -בחו"ל)^[71].

ב. אף שכתוב בשולחן ערוך^[72] ש"יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום", את סידור הקערה עושים רק לאחר שמגיעים מבית הכנסת^[73]. אך את כל הדברים הנצרכים ל'סדר' יש להכין מראש, ורק סידור הקערה בפועל נעשה לפני התחלת הסדר^[74].

ג. יש להניח קערה (צלחת גדולה וכדומה) תחת המצות^[75].

ד. כתוב בשלחן ערוך^[76] ש"בליל פסח טוב להרבות בכלים נאים כפי כוחו . . יסדרם יפה על השולחן לנוי זכר לחירות". וכן בהגדה של פסח של הרבי^[77] מסופר, שעל שולחן ליל הסדר היו כלים מיוחדים, וכך נהגו כמה מאדמור"י חב"ד להניח על שולחן הסדר הרבה כלי כסף, אבל בפועל, ב'סדר' שהרבי ערך בדירת הרבי הריי"צ, לא היו על השולחן כלים נאים שאינן לצורך הסעודה^[78].

ה.מנהג חב"ד שאין לובשים 'קיטל' לסדר^[79].

ו. בשיחת אחרון של פסח תש"מ הרבי מתפלא על כך שבפועל אין נוהגים לחלק לילדים קליות ואגוזים לפני הסדר^[80]. ואולי יש לומר שהטעם לכך הוא, מאחר ואף במשך השנה לא מחלקים לילדים קליות ואגוזים כממתק, אלא דברים אחרים. אך לכאורה, יש לנהוג כפי שנפסק בפשטות בשולחן ערוך^[81], ולחלק לילדים אגוזים לפני הסדר (כדי שיראו שינוי וישאלו 'מה נשתנה').

ז. גם כשפסח חל בשבת יש לחלק לילדים אגוזים, דהא לא מצינו בהלכה חילוק. ומאחר ומנהגנו שלא לפצח אגוזים בשבת (כמבואר בסידור אדה"ז ב"הלכתא רבתא לשבתא"), לכאורה כדאי להעדיף אגוזים קלופים. ויש שכתבו שניתן לחלק אגוזים בקליפתם אף בשבת, ואין מקום לחשש^[82].

מהלכות הכוס

א. כדאי להשתמש בגביע של כסף לשתיית ארבעת הכוסות^[83], וכן מנהג הרבי^[84].

ב. רבים מאנ"ש מקפידים שלא להשתמש בגביע עם רגל^[85].

ג. הכוס צריכה להכיל שיעור של רביעית^[86]. שיעור הרביעית לשיטת הגר"ח נאה הוא 86 סמ"ק, וכן משמע מדברי רבותינו נשיאינו בכמה מקומות^[87], וכן מקובל בקרב אנ"ש למעשה, ששיעור זה הוא שיעור הרביעית (וסימנך, ששיעור הרביעית הוא 86 בגימטריא "כוס"). ויש המהדרים לקחת כוס גדולה יותר^[88].

ד.מנהגינו לשתות את כל הכוס ובבת אחת^[89], ולכן טוב לקחת כוס קטנה המכילה רביעית, כדי שיוכל לשתות את כולו, וכן יש לקחת כוס שפיה אינו צר כדי שיוכל לשתות בבת אחת^[90]. ואין לשתות עם קשית^[91].

ה. יש שכתבו שמספיק שהקטן (שהגיע לחינוך^[92]) ישתה מהכוס רוב רביעית, ואין צורך להחמיר לשתות את כל הכוס^[93].

ונוהגים לתת ד' כוסות אף לילדים שלא הגיעו לגיל חינוך, אך הכוס אינה צריכה להכיל רביעית^[94].

מהלכות היין

ו. כתוב בשולחן ערוך^[95] שיש לחזר אחר יין אדום לד' כוסות. ויש אומרים שגם אם משתמש ביין לבן שמשובח מהאדום, כדאי להכניס לתוכו קצת יין אדום כדי שייראה אדום^[96], ויש אומרים שיכניס היין בצורה שונה (האדום ראשון) משום מלאכת "צובע"^[97].

ז. יש אומרים שהיו שנים בהם הרבי השתמש ביין שאינו בצבע אדום^[98].

ח. מי שקשה לו שתיית יין, אבל אינו שונא זאת לגמרי, אלא נהנה קצת משתייתו, יש עדיפות שישתה יין ולא מיץ ענבים כיון שצריך לשתות יין המשמח ודרך חירות. ויבחר את היין שטעים לו ונוח לו לשתותו.

אבל מי ששנואה עליו לגמרי שתיית יין ואינו יכול לשתותו: אם יכול ישתה תערובת של יין ומיץ ענבים^[99] (וניתן להוסיף מיץ ענבים עד כדי שהיין יהיה רק רבע מהכוס (ובפרט אם היין הוא טהור ללא תערובת מים)), ואם גם זה קשה לו, יכול לשתות מיץ ענבים ('טבעי' ולא 'משוחזר'), ואינו צריך לשתות דווקא יין – כיון שאין זה דרך חירות עבורו^[100].

ט. לכאורה המנהג המובחר הוא, שיצאו האשה והקטנים ידי חובת קידוש מהבעל הבית כמו בכל השנה (ולא יברכו על הכוס בעצמם), ורק את שתיית היין יעשו בעצמם מיד בסיום הקידוש, ויחזיקו את הכוס בידם במהלך הקידוש (אבל יש נוהגים שהאשה והקטנים אומרים בעצמם את נוסח הקידוש בליל הסדר (או לבד, או ביחד עם עורך הסדר))^[101].

המצה של ליל הסדר שהצילה חיים • מופת גלוי

הסיבה

א. צריך שישעין את ראשו ורובו על כסא או חפץ אחר, אבל לא יסב באוויר כיון שאין זה דרך חירות^[102]. וגם שמאלי יסב לצד שמאל[103].

ב. אף קטנים (גיל 9-10) חייבים בהסבה מדין חינוך^[104], אך אם האכילה בהסבה קשה להם – אין בכך צורך, שהרי ההסבה היא משום דרך חירות, ובמקרה זה הדבר גורם צער^[105].

ג. אם שכח להסב בשעת שתיית הכוס הראשונה (ולא חשב לשתות אחריה) וכן בשלישית וברביעית אין לו לחזור ולשתותם בהסיבה (כיוון שיצטרך לברך שוב, ונראה כמוסיף על הכוסות), וכן באכילת הכורך או האפיקומן – אם אכל ללא הסיבה אינו צריך לחזור ולאכול. אבל (אם שכח להסב) באכילת המצה או בשתיית הכוס השניה, טוב שיחמיר לחזור לאכול או לשתות בהסיבה (ולא יברך 'בורא פרי הגפן')^[106].

מדיני ה'זרוע' בליל הסדר

א. ל'זרוע' נוהגים לקחת חלק מצואר עוף, בשביל שלא יהיה כל דמיון לקרבן פסח^[107]. מאחר וקרבן הפסח הוא מבהמה ולא מעוף. ולוקחים דווקא צואר, מאחר וכמעט אין בו בשר^[108]. (וראה להלן שנהוג גם לא לאכול את בשר הזרוע, ואף להסיר כמעט את כל הבשר מן הזרוע ועוד הרחקות, והוא מהטעם הנ"ל. והטעם לכך שמשתדלים שלא יהיה דומה לקרבן פסח, הוא בשביל שלא ייראה כאוכל קדשים בחוץ, וכמבואר בשו"ע אדה"ז סתע"ג סעי' כא ועוד).

ב. הזרוע בקערת הרבי הייתה צלויה, ואולי גם נתבשלה קודם הצליה^[109].

ג. אפשר לצלות הזרוע גם על גבי הגז^[110].

ד. למנהגנו לא אוכלים את הזרוע כלל, ואף לא למחרת וכו'^[111].

ה. אם לא צלה את הזרוע בערב החג, לא יכול לצלות אותה בליל החג, כיון שמנהגינו שאין אוכלים זאת כלל (כדלעיל), ויקח גרוגרת לא צלויה או חלק אחר^[112].

ו. מנהג הרבי הריי"צ והרבי הרש"ב להסיר כמעט (אבל לא לגמרי^[113]) את כל הבשר מעל עצמות הזרוע^[114].

מדיני ה'כרפס' בליל הסדר

א. לפני אכילת ה'כרפס' יש ליטול ידיים ללא ברכה, כיון שטובלים אותו במי מלח, וכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה ללא ברכה^[115].

ב. דיני ואופן נטילה זו הוא כדין הנטילה לסעודה^[116].

ג. אין לעשות הפסק (שלא מעניני הסדר) בין הנטילה לאכילה^[117]. ומנהג הרבי לקרוא לפני כל שלב ב"סדר" את לשון אדה"ז בסידורו, ולפני נטילה זו קרא גם את האמור בסידור בנוגע לכרפס^[118].

ד. אם בטעות בירך על הנטילה של הכרפס, יאכל מיד את המצה, ורק אחר כך יאכל את ה'כרפס', ואז ימשיך את שאר ענייני ליל הסדר כסדרם: 'מגיד' 'מרור' ו'כורך'^[119].

ה. לכרפס נוהגין לקחת בצל, או תפוח אדמה^[120] (היינו, שבאופן כללי לוקחים בצל לכרפס, ורק אלו שקשה להם לקחת בצל, יכולים לקחת תפוח אדמה (ובכמה מקומות מוזכר שזה שייך לנשים))^[121]. 

ו. ברכת 'בורא פרי האדמה' על הכרפס היא אחרי הטיבול^[122]. ומנהג הרבי להוסיף מלח למים לפני הטבילה של הכרפס^[123]. וכן מנהג הרבי לקחת מהחלק הפנימי של הבצל ולהטביל אותו במי מלח ג' פעמים^[124].

ז. כשמברכים 'בורא פרי האדמה' על הכרפס, צריך לכוון לפטור את המרור^[125], וגם את המרור שבכורך^[126].

ח. מנהגינו שאת הכרפס אוכלים ללא הסיבה^[127].

ט. יש לאכול מהכרפס פחות משיעור 'כזית' (כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה), וגם אם אכל כזית לא יברך ברכה אחרונה^[128].

י. לוקחים מהכרפס שבקערה, ולאחר כרפס אין מחזירים הנשאר מהכרפס על הקערה, ובמילא מכאן ולהלן אין על הקערה אלא רק 5 דברים^[129].

יא. כאשר פסח חל בשבת, יש להכין את המי־מלח מערב שבת. ואם שכח, יכין סמוך לעריכת הסדר כמות קטנה מאוד – הנצרכת לטיבול. ולא ישים הרבה (שני שליש) מלח^[130].

"מגיד"

כתב אדמו"ר הזקן^[131] לגבי חובת האב בסיפור יציאת מצרים: "ולפי דעתו של בן אביו מלמדו  התשובה על שאלותיו, דהיינו, אמירת ההגדה שהיא מצות עשה מן התורה, אפילו אם לא שאל אותו הבן כלום, שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וגו', ולפיכך צריך לומר ההגדה בלשון שמבינים הקטנים והנשים, או יפרש להם הענין לפי דעתם, אם הם מבינים הרבה יפרש להם הכל".

'ארבעת הקושיות' באור תורת החסידות

מהלכות ומנהגי "רחצה", ו"מוציא מצה"

א. לפני "רחצה" אמר הרבי את כל הדינים המופיעים בסידור מ'רחצה' ועד אחר 'כורך'^[132]

ב. מנהג הרבי ליטול את ידיו בעצמו, ולא היו מביאים לו את המים, אלא הלך ליטול ידיו במטבח^[133].

ג. מנהג הרבי בזמן ברכת "המוציא" לאחוז את שלושת המצות בשתי ידיו (ואף האכילה הייתה בשתי ידיו), ואצבעותיו מפרידות בין מצה למצה^[134].

ד. נראה, שאלו שאין להם קערה צריכים לאכול רק כזית אחד של מצה אחר שמברכים בעצמם "המוציא" ו"על אכילת מצה" (ואין עניין שיאכלו שתי "כזיתות", מאחר ובכל מקרה אין עבורם כזית מהמצה העליונה או האמצעית)^[135].

ה. כדאי להכין לכל אחד מבני הבית כזית מצה קודם הנטילה, כדי למנוע הפסק.

ו. בני הבית צריכים לקבל קצת מהמצה העליונה בשביל לצאת ידי חובת הלחם משנה^[136].

ז. כמה דעות נאמרו בפוסקים בשאלה כיצד יחלק בעל הבית מהמצות למסובים, באופן שלא יהיה הפסק לא עבורו ולא עבור המסובים^[137]. ונראה שהאופן המובחר הוא, שלאחר ברכת בעל הבית יקחו מעצמם מהמצה העליונה^[138].

ח.מנהג העולם שלוקחים מהמצה השלימה והפרוסה שני כזיתים ואוכלים יחד כדרך האכילה, ואף אצל הרבי היה ניכר שאינו בולע את "הזיתים" בשלימותם^[139].

ט.המנהג הנפוץ הוא ששיעור 'כדי אכילת פרס' הוא 4 דקות^[140], ויש אומרים שהשיעור הוא קטן יותר ויש אומרים שהשיעור גדול יותר, וכדאי לכתחילה להשתדל להספיק לאכול את המצה בתוך שלוש דקות^[141]. ולזקנים וקטנים אפשר להקל כהשיעור הגדול שהוא עד 9 דקות^[142].

י. אין נוהגים לטבול את המצה של 'המוציא' במלח^[143], ומנהג הרבי לטבול המצה במלח במשך הסעודה (אך לא בתחילת האכילה)^[144].

יא. בשעה שמברך 'על אכילת מצה' יכוון לפטור גם את המצה של ה'כורך' וגם את המצה של ה'אפיקומן'^[145]. ואין לדבר מזמן הנטילה עד אחר אכילת הכורך, אבל אין נזהרים שלא לדבר עד אחר אכילת האפיקומן^[146].

מדיני ה'מרור' בליל הסדר

א. התחל מבוקר ערב פסח ער אחרי 'כורך' אין אוכלים מכל המינים של המרור^[147].

ב. יש לדאוג שהחסה ושאר המינים שעל הקערה יהיו יבשים לגמרי – מחשש שרויה^[148].

ג. נוהגים לקחת חסה (חזרת) וחריין (תמכא)^[149] את שניהם גם למרור וגם לכורך^[150].

ד. החסה והחריין ביחד מצטרפים לשיעור כזית^[151], ואפשר להקל (ובפרט לחולה וכדומה^[152]) ולשער שגודל הכזית הוא 17 גרם^[153]. וכתב הגר"ח נאה^[154] להוסיף עוד 2 גרם בשביל מה שנשאר בין השיניים.

ה. יש לגרד את החריין מלפני החג, ואם שכח יחתוך החריין בסכין לחתיכות גדולות^[155].

ו. הרבי אמר בשם אדמו"ר הריי"ץ שכאשר אחד אוכל שיעור גדול מדאי של מרור, עד כדי שאינו יכול לסובלו מחמת חריפותו וכיו"ב, אינו יוצא בכך ידי חובת אכילת מרור^[156]. ולכאורה הוא הדין אף במקרה שאוכל כמות קטנה, אלא שהמרור חריף יותר מדאי^[157]. י"א שאצל הרבי לא סגרו את הכלי של החריין אחרי גירודו^[158].

ז. חסה שיש חשש שמעורב בה חרקים וכדומה (וחשש זה קיים בכל סוגי החסה, אלא שיש חילוק ביניהם בכמות וכו'), אסור לשרותה בחג (וכ"ש בשבת) במים משום מלאכת בורר כיון שמפריד את הפסולת מהאוכל באמצעות המים, (מאחר והיה אפשר לברור מערב יו"ט)^[159], וגם משום נטילת נשמה – הריגת החרקים^[160].

ואם שכח לבודקה מערב החג, ינער את החרק מהעלה. ואם הוא דבוק חזק, יתלוש מקצת העלה ביחד עם החרק^[161], או שיקח רק הקלח או השדרה ללא העלים, ויבדוק בעין שאין חרקים^[162].

ח. מנהגינו שהחרוסת שעל גבי הקערה היא ללא יין, וקודם טבילת המרור מרככים החרוסת ביין שבצלחת^[163].

ט. טבילת המרור בחרוסת היא קודם הברכה, ומנהגנו שלא לשקע את כל המרור בחרוסת, כדי שלא יבטל טעם המרירות^[164].

י. יש אומרים שאם אכל מרור בלי לטובלו בחרוסת, טוב לשוב ולאוכלו בטבילה בחרוסת, ולא יברך על אכילה זו, אבל יש שלא הצריכו זאת^[165].

יא. מנהגנו לכוון לפטור בברכת המרור גם את המרור שב'כורך'^[166].

יב. אוכלים המרור ללא הסיבה^[167].

עכשווי: הדיון הגורלי לעתיד ישראל בעיצומו של חג הפסח

מהלכות ומנהגי "שולחן עורך"

א. המנהג הוא שלא לאכול בשר או עופות צלויים בליל הסדר^[168]. ויש אומרים שראוי להחמיר ואין לאכול בליל פסח בשר או עופות גם אם טוגנו בקצת שמן או מים, ומותר לכתחילה רק אם התבשל בכמות של מים^[169].

ב. אין לאכול כבד בליל פסח, מפני שנצלה בכדי להוציא ממנו את הדם, אך אם בישלו אח"כ מותר^[170].

ג. בפסח ביום ניתן לאכול בשר צלוי^[171].

ד. בסעודה זו אוכל ושותה כדי צורכו^[172], כדי שיאכל האפיקומן על השובע, אבל לא יאכל יותר מכדי צורכו, כדי שלא תהא אכילת האפיקומן אכילה גסה (= שכבר אינו תאב כלל לאכול), אלא שעדיין יוצא ידי חובה גם באכילה כזו. אך אם כבר אינו מסוגל לאכול, וצריך להכריח את עצמו אינו יוצא ידי חובה^[173]. 

ה. מנהגינו שלא להסב בשעת הסעודה^[174].

ו. בתחילת ה'שולחן עורך' מתחילים באכילת הביצה שעל הקערה, וטובלים במי מלח^[175], וכן מנהג הרבי לטבול הביצה שבקערה ג' פעמים במי מלח ולאוכלה בלי לבודקה האם יש בה דם^[176]. ויש שנהגו לחלק קצת מהביצה גם לשאר בני הבית^[177].

ז. מנהג הרבי שלא להוריד הקערה מהשולחן בשעת עריכת ה'שולחן עורך', אלא הניחה בצד^[178].

ח. אפשר לשתות יין בתוך הסעודה^[179], אבל מנהגינו שאין אומרים בשעת שתייתו 'לחיים'  אפילו בתוך הסעודה, כדי שלא יראה כמוסיף על הכוסות^[180].

ט. במשך הסעודה מנהג הרבי לטבול המצה ג' פעמים במלח, ואוכלה^[181].

י. נזהרין ביותר ממצה שרוי', ולכן המצות שעל השולחן מכוסות, שמא יפלו עליהם מים. קודם ששופכין מים, או משקין שמים מעורבים בהם, לכוס או קערה בודקים שלא יהיו בכלי פירורי מצה. למים אמצעים ואחרונים אין להעביר ידיו על שפתיו^[182].

יא. מנהג הרבי הרש"ב שלא היה אוכל מצה ביחד עם דגים או בשר^[183].

יב. מצד ענין החינוך צריכים גם קטנים להזהר ממצה שרויה^[184].

יג. אם נפלה חתיכת מצה לכלי לח, אין משתמשים בכלי זה בימות הפסח, ולשנה הבאה משתמשים בה ללא הגעלה^[185].

יד. מי שאוכל ליפתן של פרי אדמה לא יברך עליו, כיון שב'כרפס' כיון לפטור האדמה (ה'מרור') שבתוך הסעודה, ואם לא חשב לאוכלו או שכיוון לא לפוטרו, יברך (ויש שכתבו שאכן עדיף יותר לכוון שלא לפוטרו)^[186].

דיני ומנהגי אכילת ה"אפיקומן"

א. יש לשתות לפני אכילת ה'אפיקומן', כדי שלא יהיה צמא אחר כך ויגיע למצב שיצטרכו להתיר לו לשתות^[187].

ב. שיעור זמן אכילת האפיקומן (כזית) צריך להיות תוך כדי אכילת פרס (לכתחילה כ4 דקות)^[188].

ג. בשיעור הכזית של אכילת אפיקומן (למי שקשה לו) אפשר להקל שהוא כ19 סמ"ק (כ9 גרם מצה)^[189].

ד. מנהג בית הרב לאכול שני כזיתים לאפיקומן^[190].

ה. אם קשה עליו לאכול שני כזיתים ואוכל רק כזית אחד יתנה שהוא זכר על פי הדעה שהלכה כמותה^[191].

ו. נוהגים לחלק לבני הבית חלק ממצת האפיקומן, ולהשלים את שיעור הכזית ממצות אחרות^[192].

ז. נשים, וכן קטנים שהגיעו לחינוך, זקנים וחולים, יכולים להקל לאכול רק כזית אחד^[193].

ח. מדייקים לאכול האפיקומן לפני חצות, אבל אין מדייקים לגמור את ההלל קודם חצות^[194]. בלילה הראשון קרוב לשעת חצות מנהג הרבי – כשעשה הסדר בדירת הרבי הריי"צ, לפנות לאחד הבחורים ולשאול מה השעה^[195].

מרגש: איך הרבי מתפלל ב'עבודה'? • תיאור ליל הסדר עם הרבי

ט. יש אומרים שהעיקר הוא להתחיל את אכילת האפיקומן לפני חצות ויכול להמשך גם קצת לאחר חצות^[196].

י. אם לא הספיק לאכול את האפיקומן לפני חצות יאכל אחר חצות^[197].

יא. מי שהתעכב והגיע קרוב לחצות לילה ועדיין לא התחיל בעשיית הסדר^[198], יקדש מיד ואחר כך יטול ידיו ויאכל מצה ומרור, ואחר כך יאמר את סדר ההגדה וישתה כוס שניה^[199]. ואם יש לו יותר זמן לפני חצות, אזי לפני שנוטל ידיו יעשה 'ורחץ' 'כרפס' ו'יחץ', ואז יאכל מצה ומרור. ואם יש לו עוד זמן, יאמר גם את חלקי ההגדה העיקריים לפני שנוטל ידיו^[200].

יב. מי שאכל מצה או מרור או ששתה א' מד' כוסות ובלעם ומיד אחר כך הקיאם, יצא, מאחר והעיקר הוא הנאת הגרון ולא הנאת המעיים^[201]. (ויש אומרים שאם יכול, יאכל שוב כזית מצה, לחשוש לדעת האומרים^[202] שהעיקר במצה הוא הנאת המעיים, וכשהקיא לא יצא ידי חובה, ועוד, שהרי ברכת המזון תלויה בשביעה ולא רק בהנאת גרונו^[203]).

כוס של אליהו:

א. אחד הטעמים למזיגת 'כוסו של אליהו'^[204], הוא לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו ה' יתברך ממצרים, הוא יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו לבשרנו, ומוזגים לכבודו כוס מיוחד, כוס ישועה של הגאולה העתידה^[205].

ב. למרות שנכתב שמוזגים את 'כוסו של אליהו' אחר ברכת המזון^[206], המנהג בפועל הוא למזוג אותו לפני ברכת המזון^[207].

ג. ל'כוס של אליהו' השתמש הרבי בכוס זכוכית^[208].

ד. אין שותים את כוסו של אליהו^[209].

ה. מנהג בית הרב, שלאחר אמירת 'לשנה הבאה בירושלים', האדמו"ר מחזיר ושופך היין מכוסו של אליהו לבקבוק, וכל המסובין מנגנים בשעה זו הניגון 'א-לי אתה'^[210].

שפוך חמתך:

• אחרי ברכת המזון ומזיגת כוס ד'^[211], נוהגין לומר 'שפוך חמתך וגו' קודם שמתחילים 'לא לנו', ופותחים הדלת כדי לזכור שהוא ליל שימורים ואין מתייראים משום דבר, ובזכות אמונה זו יבא משיח, וישפוך הקדוש ברוך הוא את חמתו על הגויים^[212]. 
• מנהג בית הרב, כשחל ביום חול לוקחים נרות דולקים, והולכים לפתוח כל הדלתות שבין החדר שבו עורכים הסדר לרשות הרבים או החצר, ואומרים שפוך חמתך, השלוחים אומרים אותו ליד הדלת^[213].
• אמירת שפוך חמתך בישיבה ואין צריך לעמוד^[214].
• כשהשלוחים חוזרים מתחילים לומר 'לא לנו'^[215].

קריאת שמע שעל המיטה:

• נוהגים שלא לקרות בקריאת שמע שעל המיטה רק ברכת המפיל ופרשת שמע, אבל לא שאר דברים שנוהגים לקרות בשאר לילות כדי להגן, כי לילה המשומרת היא מן המזיקים^[216].
• בליל ב' בחו"ל נוהגים לקרוא קריאת שמע כמו בכל יום טוב^[217].
• בקצת מקומות נוהגין שלא לנעול החדרים שישנים שם בליל פסח, כי הוא ליל שמורים לכל בני ישראל לדורותם להוציאם מגלות הזה, ואם יבא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו במהרה, ואנו מאמינים בזה ויש באמונה זו שכר גדול. ובמקומות שמצויין גנבים אין לסמוך על הנס^[218].

מצא חמץ בתוך הפסח

המוצא חמץ חשוב בתוך הפסח ומכר את כל חמצו לגוי (שכתב בשטר מכירת החמץ 'ובכל מקום שהוא'), לא ישרפנו (בחול המועד) אלא יכניסו למקום שנמצא שאר החמץ שמכר לגוי^[219].

לשרוף את ה'חמץ' • טור על ביטול וענווה

מוריד הטל

המתפלל שחרית ביחידות בשעה מאוחרת ביו"ט הראשון של פסח, לאחר שכבר הזכירו טל  בתפילת מוסף בבית הכנסת שלו, יאמר 'מוריד הטל' כבר בשחרית^[220].  

קריאת התורה

טעה בקריאה של אחד מימי חול המועד וקרא קריאה של יום אחר, יצא ידי חובה^[221].

יש להניח את הספר התורה השני על בימת הקריאה לפני שמגביהים את הספר תורה הראשון^[222], ולא יורידו את המעיל מהספר תורה השני לפני שסיימו להניח את המעיל על הספר תורה הראשון^[223].

קציצת ציפורניים בחול המועד

יש מתירים דוקא אם קצץ לפני החג, או שיקצוץ לפני השבת או החג השני אם רגיל לקצוץ לפני כל שבת וחג, ולמעשה יש שכתבו^[224] שהמנהג הוא לא לקצוץ כלל בחול המועד^[225].

ברכת בשמים בהבדלה מוצאי שבת חול המועד

מברכים על הבשמים בהבדלה של מוצאי שבת חול המועד^[226]. ויש שכתבו^[227] שמנהג הרבי שלא לברך, ועדיין צריך עיון האם היה זה במכוון^[228], או שמצד שקשה להשיג בשמים כיון שאין מברכים על ציפורן^[229], ואין צריך לחזר אחר בשמים^[230]. 

חוזרים לישיבה: שיעור עיוני בהלכות פסח • הרב שניאור זלמן לבקובסקי

---

[1] פסחים דף ו ע"א.

[2] שו"ע סתכ"ט ס"ג.

[3] שלחן הפסח (קרית גת) עמ' 29.

[4] ערוך השולחן שם ס"ו. נטעי גבריאל – פסח ח"א פ"א סט"ז.

[5] אדה"ז סתל"ו סכ"ג.

[6] שם סט"ו.

[7] פסקי הרב מ. אליהו הובא גם בספר ביום שמחתכם עמ' 243.

[8] פסחים דף ו ע"ב. (שיטת אדה"ז בזה האם גם בפחות מכזית יש חובת בדיקה ראה סתמ"ב סכ"ח ואילך ובקו"א שם סקט"ז).

[9] ראה בכל זה בפסקי תשובות סתל"א אות ו'. נטעי גבריאל – פסח ח"א פכ"ב סעיפים ד,ה.

[10] שו"ע אדה"ז סתע"א ס"ד.

[11] אג"ק ח"ח עמ' שיט. וראה גם בשו"ת אגרות משה או"ח ח"א סקנ"ה.

[12] ראה שו"ע אדה"ז סתע"א ס"ז.

[13] נתבאר בארוכה בבירורי מנהגים – מועדים עמ' 11.

[14] ואם חושב לחזור לביתו לפני פסח אחר ליל הבדיקה, גם אם יוצא מביתו לפני שלושים יום, צריך לבדוק (שו"ע אדה"ז סתל"ו ס"ח).

[15] לגבי הצורך בבדיקת חמץ על ידי בחורי הישיבה לילה לפני שעוזבים את חדרם, ראה חובת הדר (סוף הספר) עמ' קכ"א שכיון שמכניסים גם חמץ משלהם חייבים בבדיקה, וכ"כ בהליכות שלמה פסח פ"ה סי"ז. וראה גם שלמי תודה פסח עמ' סו-ז ועיטורי מרדכי פ"א סט"ו (שי"א שאמנם בליל הבדיקה צריכים לבדוק, אבל ללא ברכה, כיון שהחדר אינו ממש שכור להם).  

[16] כל זה לגבי הספק חמץ שיש לו בבית, אבל לגבי החמץ הודאי, צריך לכתחילה לבערו אפילו שיוצא מביתו לפני שלושים יום (שו"ע אדה"ז סתל"ו ס"ו).

[17] בפסקי תשובות סתל"ב אות ז' מביא דעות חלוקות האם צריך להניח גם 10 פתיתים, ולכאורה נראה כהדעות שצריך להניח, וישרוף אותם בשריפת החמץ.

[18] שו"ע אדמו"ר הזקן סתל"ו ס"א. סכ"א. ועוד.

[19] פסקי תשובות סתל"ו אות ה.

ויש שחששו בקשר לברכה (כיון שזוהי הערמה), והציעו שישמע הברכה מבעל הבית בחדרו ומיד יבדוק.

וכ"ז כשמוכר את כל החמץ שבביתו לגוי (שאז אין חובת בדיקה – שו"ת צ"צ או"ח סמ"ז) ועוזב את ביתו קודם ליל בדיקת חמץ, אבל עדיף שלא ימכור חדר אחד ושם יבדוק בברכה בליל בדיקת חמץ (פסקי תשובות שם הערה 41). ואם טס בליל בדיקת חמץ, למרות שצריך לבדוק את תיקו וכיסי בגדיו מחמץ, מ"מ אינו יכול לברך על בדיקה זו, וכן אין מברכים על בדיקת הרכב בלבד (שם סתל"ג אות ז).

[20] ע"ד מ"ש אדמו"ר הזקן בסידור "ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו", והוא כדי לזכות את ב"ב במצוה (אג"ק חט"ו עמ' קנז), ואף כאן, ע"י ההשתתפות בבדיקה יש לו חלק במצוה.

[21] שו"ע אדה"ז סתל"ב ס"א, ואם שכח לברך ונזכר קודם שסיים לבדוק (מקום שיש שם חשש לכזית חמץ) יברך, ואם לאו יברך למחרת בשעת השריפה ללא שם ומלכות (אדה"ז סתל"ב ס"ה). 

[22] אדה"ז שם ס"י. ולגבי נשים למרות שמשמע מהשו"ע שם שדינם כקטנים ואין זה מצוה מן המובחר, מכל מקום יש פוסקים שכתבו שלגבי נשים דידן אפשר להקל (פסקי תשובות סתל"א הערה 18).

[23] סדור אדה"ז.

[24] שערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' פג'.

[25] סדור ושו"ע אדה"ז שם ס"ט. אבל הבעל הבית שעבר ודיבר שלא מעניני הבדיקה קודם שהתחיל לבדוק, צריך לברך שוב, ואם דיבר מעניני הבדיקה אינו צריך, ונכון שלא לדבר כלל שלא מעניני הבדיקה כל משך הבדיקה (שו"ע שם ס"ו וס"ז).

[26] שו"ע אדה"ז סתל"א ס"ה.

[27] שם ס"ז וס"ח. ולגבי אדם שרגיל להתפלל מעריב ביחידות וגם הלילה מתפלל ביחידות כתב אדה"ז (שם ס"ו) שקודם כל יבדוק ואחר כך יתפלל, וכן משמע משערי הלכה ומנהג (ח"ב עמ' פב) שכך מנהג אדמו"ר הריי"צ, אלא שבספר המנהגים (עמ' 37) כתב (מ"היום יום" י"ד ניסן) שבדיקת חמץ אחר תפילת ערבית, ובמכתב אחר בשערי הלכה ומנהג שם מבאר שכיון שמנהגנו להאריך בבדיקה (ויש חשש שישכח להתפלל) לכן תמיד (גם במקרה הנ"ל) יבדוק אחר מעריב (ולפלא שבשערי הלכה ומנהג שם לא העירו בסתירה שלכאורה קיימת בין המכתבים). ולמעשה יש מרבני חב"ד שמצטטים את המכתב הראשון ויש שהביאו את המכתב השני, וצ"ע. 

[28] ולכאורה האיסור הוא רק על אותו אחד שמוטלת עליו חובת הבדיקה (- בעל הבית), ובודק בפועל, משא"כ אדם שאינו בודק (כגון שממנה אדם אחר שיבדוק עבורו), ואפילו אדם שממנים אותו שליח לבדוק יכול לאכול אם קשה לו (ראה שו"ע אדה"ז סת"ע ס"ז. נטעי גבריאל פסח ח"א פ"י ס"ה וס"ו. פסקי תשובות סתל"א אות ו'). 

[29] שם ס"ה. ומהו שיעור איסור האכילה לא כתב אדה"ז, ומשמע שאפילו טעימא כל שהיא אסורה (וראה מראי מקומות וציונים לשו"ע שם), אבל במהדורא החדשה לשו"ע אדה"ז הביאו מכת"י שטעימא בעלמא (פירות, ופת ומזונות פחות מכביצה) מותרת. ובמשנ"ב בבה"ל שם ד"ה "ולא יאכל" כתב שאחר שהגיע זמן הבדיקה אסורה גם אכילת הרבה פירות, עיי"ש הטעם. אלא שקשה לומר שזוהי גם שיטת אדה"ז (לחלק בין תוך חצי שעה של הבדיקה – שמותרת טעימא, להגיע זמן הבדיקה – שאסורה טעימא (וכך ר"ל בשיטת אדה"ז בפסקי תשובות סתל"א אות ז')), כיון שבסת"ע ס"ז כתב אדה"ז שלא אסרו אלא סעודה (קודם הבדיקה) ויכולים לטעום (גם אחר שהגיע זמנה), עיי"ש. 

[30] וגם בתוך החצי שעה לזמן הבדיקה אסור להתחיל לאכול (בשיעור האכילה ראה הערה קודמת) ולעשות מלאכה (אדה"ז סתל"א ס"ה). והאם מועיל העמדת שומר שיזכיר לו לבדוק כשיגיע הזמן, ממ"ש אדה"ז בקו"א (שם סק"ב) משמע שמועיל רק ללימוד תורה ולא לדבר הרשות (אכילה וכיו"ב), וכ"כ בפסקי תשובות סתל"א אות ז', אבל בנטעי גבריאל (חנוכה פ"ד הערה ז') למד (וכך לכאורה משמע ממ"ש במהדורא החדשה לשו"ע אדה"ז) שלאדה"ז מועיל העמדת שומר גם לדבר הרשות.

[31] יש שפירשו (ראה הגדה כהלכה עמ' ע"ט) שזה שאדה"ז כתב "זמן מה" הוא מכיון שאם הבודק יניחם הרבה זמן לפני הבדיקה יש חשש שיגררוהו תינוקות וכדומה (וכן ישכח היכן הניחם), וכן לא יניחם מיד לפני הבדיקה, כיון שאחד הטעמים להנחת הפתיתים הוא כדי שיבדוק יותר טוב (חק יעקב שו"ע סתל"ב סקי"ד) ואם יניח ממש קודם הבדיקה יזכור בדיוק היכן מונחים. ולמעשה המנהג הוא שאחר (לא הבודק) מניח הפתיתים ורושם המקומות בהם הניח (פסקי תשובות סתל"ב אות ד'). 

[32] יש אומרים (שע"ת סתל"ב סק"ג) שיש להשתדל שבכל פתית לא יהיה שיעור של כזית, כדי שגם אם יאבד לא יעבור באיסור ב"י (אלא שמשיטת אדה"ז (ראה סתמ"ב סכ"ח ובקו"א שם סקט"ז) נראה שבכל מקרה יצטרך לחפש את הפתית). ומשתדלים שבכל הפתיתים יחד יהיה שיעור כזית, כדי שלמחרת בשריפה יוכל לקיים מצוות "תשביתו" (אדה"ז סתמ"ו ס"ג. נטעי גבריאל פסח ח"א פ"ח ס"ז. פסקי תשובות שם). 

[33] כדי שלא יתפורר (הגדה עם ליקוטי טעמים). ואין להניחם בתוך נייר כסף כדי שיוכלו להישרף למחרת.

[34] ואין צריך לכבות האור במקום הבדיקה, כיון שלחורים ולסדקים אור הנר יפה גם כשיש אור, ולשאר המקומות טוב שיהיה אור החשמל ויוכל לראות היטב (פסקי תשובות סתל"א אות ב'. נטעי גבריאל פי"ז סי"ב. יסודי ישורון ח"ו עמ' שמ). ושמעתי מהרב י.לבקיבקר שעכב אחר הבדיקת חמץ אצל הרבי וראה שהאור נכבה ונר מרצד בחדר, אלא שצ"ע ע"ז ממ"ש בחוברת "בקודש פנימה" עמ' 24 "לאחר שסיים לבדוק בכל אחד מהחדרים, כיבה בו את האור וסגר אחריו את הדלת". וכן כתב ב'מעשה מלך' (החדש) עמ' 191 שהרבי בדק החמץ כשהחדר היה מואר. וצ"ע.

[35] הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים.

[36] ולכאורה רצוי שגם בחורים וכדומה שיש להם תא במקום לימודם, יאמרו את נוסח הביטול, ואולי עדיף שיאמרו ביום את נוסח הביטול של היום (ראה נטעי גבריאל פסח ח"א פנ"ג).

[37] שו"ע אדה"ז סתל"ד ס"ו.

[38] שם ס"ז וס"ח.

[39] שם ס"א ואילך.

[40] שלפעמים אדם קם מתוך סעודתו ופתו בידו, ונכנס לחדריו להשתמש בהם תשמישיו (שו"ע אדה"ז סתל"ג סי"ג ואילך). ובבית הכסא יש שסומכים על הנקיון בלבד (פסקי תשובות סתל"א אות ב).

[41] פסקי תשובות סתל"ג אותיות ד-ו. וראוי שיהיה מקלדת של מחשב מיוחדת לפסח, או שיעטוף אותה בנילון נצמד (שם אות ו).

[42] אדה"ז שם סל"ט "שהכיבוד אינו מועיל כלום למה שבחורים וסדקים". וראה נטעי גבריאל פ"ז ס"י והערה כ', ולפי"ז מ"ש אדה"ז שם בס"מ ומ"א שצריך לבדוק לאור הנר תחת המטות והספסלים גם אחרי שמנקה, אולי מדבר על זמנם שהיה קשה לנקות שם וכן לראות (בלי אור הנר) האם המקום נקי לגמרי (שהיו חורים וסדקים גם בריצפה), משא"כ בזמננו אי"צ בדיקה בשטחים הגלויים שניקו אותם. או שאפ"ל שהבדיקה אכן צ"ל בכל המקומות (גם הגלויים) למרות שניקו שם, ובפרט בחורים וסדקים שהניקוי לא הועיל שם בכלל. ועוד יש להעיר ממ"ש הרבי (שלחן מנחם ח"ב עמ' רע"א) "מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ", וראה נטעי גבריאל שם. פסקי תשובות סתל"א אות ב'. שו"ת קנין תורה ח"ב סקכ"א.

[43] אדה"ז סתל"ג ס"ד וס"ז. פסקי תשובות שם אות י"ג. נטעי גבריאל פסח ח"א פכ"ג ס"ג. הוראת אדמו"ר הרש"ב מרשימת הרב לנדא מופיע ביגדיל תורה (נ"י) גליון נ"ב עמוד ק"נ. וממ"ש אדה"ז שם בסעיף ה' "לכתחילה אפילו אכסדרה ושכנגד ארובה וחלון אין לבדוק כי אם בליל י"ד לאור הנר, ואפילו אם רוצה להקדים ולבודקם ביום י"ג לאור החמה אינו רשאי", א"כ יוצא שיש עדיפות לבדוק מקומות אלו דוקא בלילה ולא ביום, אפילו לא מול חלון, ואכן בנט"ג שם הביא רק האפשרות לבדוק בלילה, אבל בפס"ת שם הביא גם האפשרות לבדוק ביום מול חלון.

[44] פסקי תשובות סתל"ג אות ז'. וראה הערה קודמת.

[45] שו"ע אדה"ז סתל"ג סכ"ח.

[46] ויכול לנקותם בימים שלפני פסח, לאור יום במרפסת או נגד חלון. ואין הכביסה לבד מועילה במקום בדיקה (פסקי תשובות סתל"ג אות י'. נטעי גבריאל פסח ח"א פכ"ב ס"א).

[47] שו"ע אדה"ז סתל"ג סמ"ב, וגם מי שאינו רגיל להכניס חמץ לבגדיו ובודק תבוא עליו ברכה (שם סמ"ג).

[48] נטעי גבריאל פסח ח"א פכ"א ס"א. פסקי תשובות סתל"א הערה 27 (ושם כתבו שכיון שקשה לבדוק בלילה לכן יבדוק ביום).

[49] שו"ע אדה"ז סתל"ג סל"ו וסל"ז.

[50] ויכול להביא לה ממאכל שחילקו בסיום מסכת (פסקי תשובות סת"ע הערה 4).

[51] שו"ע אדה"ז סת"ע סעיפים א,ב,ד,ה.

[52] שערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' ק"ז. ולכתחילה יאכל מזונות כשיעור 'ככותבת' או שישתה מלא לוגמיו במקום הסיום, ובשעת הדחק יכול לאכול משהו אחר וכן לאכול שלא במקום הסיום, וכן יכול לסיים לבד בביתו, וכן יכול לסיים קטן עבור גדול (פסקי תשובות סת"ע אות י"א).

[53] פסקי תשובות שם אותיות ו,ח.

[54] שם אות ג'.

[55] הגדה עם ליקוטי טעמים ומנהגים.

[56] שו"ע אדמוה"ז סתמ"ה סי"א. גזירה שמא ישרוף אחר הזמן שאסור כבר בהנאה.

[57] כדי שלא יפגום החמץ קודם השריפה, ולא יקיים מצוות ביעור חמץ בשריפה. ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ז. פסקי תשבות שם אות א'. נטעי גבריאל פסח ח"א פ"נ ס"ט.

[58] שו"ע אדה"ז סתל"ד סי"ד. י"א שהרבי אמר את נוסח הביטול מיד אחר שהשליך החמץ לאש (וכ"כ בסדור היעב"ץ וכך נהג הגר"ח מבריסק – ראה נטעי גבריאל פסח ח"א פל"ד הערה כ"ח), אלא שעצ"ע בזה, כיון שלפני כן חתה באש עם המוט ג"פ (ולפעמים ה"פ – מעשה מלך עמ' 193), וכן יתכן שהאש הייתה חזקה ולכן נשרף מהר, לפני אמירת הביטול.  

בפסקי תשובות סתמ"ה אות ו' והערה 20 כתב שבשביל לצאת ידי כל הדעות צריך להשתדל להשיג חמץ כדי לשורפו בע"פ, אלא שמ"מ לא מצינו שגדול הסמוך על שולחן בעה"ב ואין לו חמץ, שיצטרך לקנות כזית חמץ או לקנות בא' מדרכי הקניין ולבערו, אבל בנטעי גבריאל פסח ח"א פ"נ ס"ח כתב, שגם מי שאין לו חמץ יקנה כזית חמץ כדי להתחייב ולקיים מצות תשביתו, ולכן נכון לאורח בבית חבירו או בחורים הסמוכים על שלחן אביהם, להקנות להם חמץ כדי לקיים מצות שריפה. וצ"ע. ולכאורה נראה מדברי אדה"ז (סתל"ו סכ"א) שאינו צריך להשיג חמץ בשביל לשורפו, כיון ששיטת אדמו"ר הזקן היא כהשיטה שמצות תשביתו היא מצווה בשב ואל תעשה, וז"ל: "שמצות תשביתו אינה חובת הגוף שיתחייב אדם להיות לו בית לבער החמץ מתוכו, אלא אם יש לו בית ובתוכו חמץ יש עליו מצוות תשביתו ואם אין לו בית אין עליו מצוה כלל".

[59] כיון ששייכים לעירייה ונכנס לרשותם.

[60] פסקי תשובות סתמ"ה אות ז'.

[61] שולחן ערוך אדה"ז סתכ"ט סט"ז.

[62] אדמור הרש"ב אמר שאינו מוותר על הלחמני' של ערב פסח, ומזה למד הרב לנדא ז"ל שיש לאכול חמץ בערב פסח (אוצר מנהגי חב"ד – ניסן עמ' צ"ב. ושם מציין לספרים המביאים בזה חילוקי מנהגים).

[63] שולחן ערוך אדה"ז סתע"א ס"ב.

[64] ראה שו"ע אדה"ז סתמ"ז סי"ח שלפני הלילה החמץ מתבטל ב60 ואינו אסור עדיין במשהו. פסקי תשובות סתס"ז אות י. הלכה למעשה – פסח פט"ו סט"ו. (ויש שנוהגים לא לקלף את הירקות שמבשלים לפני פסח).

[65] שולחן ערוך סתס"ח ס"ד (ולא כאלו המתירים)

[66] שו"ע שם ס"ו.

[67] שש"כ ח"ב פס"ז סמ"ה לגבי חוה"מ וכ"ש לגבי ע"פ.

[68] נאמר בעיקר לאלו האופים מצות אחר חצות (ספר השיחות תש"ג עמ' 74), אומנם י"א ששייך לכולם (ראה נטעי גבריאל ח"ב פל"ב ס"ו ופמ"ז ס"א ופסקי תשובות סתע"א הערה 17). וכן מהג הרבי ללבוש בגדי שבת כשחילק מצה שמורה אחר חצות (ספר המנהגים עמ' 38 (ואולי משום שהוא מעין אפיית המצות)).

[69] הדברים דלקמן כתבתי בחוברות "שו"ע אדה"ז מבואר" במדור "הלכה למעשה" שנדפסו על ידי הישיבה, שם הדברים הובאו לפי סדר הסעיפים בשו"ע אדה"ז (סימנים תע"ב-ז) וכתוספת על דבריו, וכאן סודרו ההלכות לפי נושאים (וייש"כ להר"ר איסר שי' שפרינגר על הגהת החומר).

[70] אדה"ז סתע"ב ס"א.

[71] ספר המנהגים – חב"ד עמ' 38.

[72] אדה"ז סתע"ב ס"א.

[73] הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה "יסדר על שולחנו קערה".

[74] הלכות ומנהגי חב"ד עמ' 189,194.

[75] ספר המנהגים עמ' 38. המלך במסיבו ח"א עמ' ש"ז (הרבי אמר שזה שלא העיר לבחורים שצריך קערה הוא מכיון שלא הגביה המפית לראות אם יש קערה).

[76] אדה"ז סתע"ב ס"ו.

[77] עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה "יסדר על שולחנו".

[78] אוצר מנהגי חב"ד ניסן עמ' קי"ג-ד.

[79] ספר המנהגים – חב"ד עמ' 39.

[80] שיחות קודש ח"ב עמ' 699.

[81] אדה"ז סתע"ב סל"א.

[82] ראה שבת כהלכה פי"ג הערה מב, ועיי"ש.

[83] כף-החיים סי' תעב אות יא, ועיי"ש הטעם ע"פ קבלה.

[84] המלך במסיבו ח"ב עמ' שכ. ובשנים האחרונות השתמש הרבי בגביע מזהב (מעשה מלך עמ' 197. ובאורחות מנחם עמ' לז כתב שיתכן שהשתמש בזה פעמים אחדות. וצ"ע). אך ל'כוס של אליהו' השתמש הרבי בכוס זכוכית (המלך במסיבו ח"ב עמ' שכ"ב).

[85] הלכות ומנהגי חב"ד עמ' 193. 'התקשרות' גליון 1185.

[86] שו"ע אדה"ז סתע"ב סי"ז-י"ח.

[87] עיין בספר "נודע בשיעורים" עמ' 290 וש"נ, ובתיקוני מקוואות המצוין לקמן, בקשר למדידת כוס הקידוש של אדמו"ר הריי"ץ.

[88] שהרי מצינו כמה מקורות בדברי רבותינו נשיאינו (העוסקים בדיני מקוואות), ששיעור הרביעית הוא בין 109 סמ"ק ל118 סמ"ק (מקורות אלו נלקטו בספר "תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו" עמ' צג (ובהוצאה החדשה עמ' קכח)). אלא שיש מקום לומר שיש חילוק בשיעור בין מקווה לקידוש וד' כוסות, שבמקווה מחמירים יותר, משא"כ בקידוש, וכן נראה עיקר (קצור הלכות משו"ע אדה"ז מילואים עמ' יא ואילך).

ומאידך, יש הסוברים, שדברי רבותינו לעניין שיעור הרביעית במקווה תקפים גם לגבי כוס הקידוש, ואין להסתמך על שיעורו המצומצם של ר' חיים נאה (ראה יגדיל תורה חוברת ס סימן פג בהערות).

כוסו של הרבי הייתה גדולה ביותר (המלך במסיבו ח"ב עמ' ש"ג).

[89] הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה "בפסח שותה הכוס". ספר המנהגים עמ' 39.

[90] שו"ע אדה"ז סתע"ב סי"ט-כ.

[91] פסקי תשובות סתע"ב אות טז.

[92] דהיינו שיודע מעניין קדושת יום טוב ואז חייב בכוס ראשון, ואם מבין מסיפור יציאת מצרים חייב בכוס שניה, ואם מברך ברכהמ"ז חייב בכוס שלישית, ואם אומר הלל וכו' חייב בכוס רביעית (שו"ע אדה"ז סתע"ב סכ"ה).

[93] המשנה ברורה סתע"ב ס"ק מז הקל שניתן לתת להם לשתות אף פחות מרוב רביעית ('מלא לוגמיו' שלו), אך במסגרת השולחן (סימן קיט סעי' א) כתב שמדברי אדה"ז משמע שלא ניתן להפחית מרוב רביעית. ונראה שאף לשיטת אדה"ז אין צורך שהקטנים יחמירו לשתות את כל הכוס. וראה פסקי תשובות שם אות כב ונטעי גבריאל פסח ח"ב פע"ג סי"ב.

[94] חק יעקב סתע"ב סעי' כז בשם המהרי"ל. הובא בפסקי תשובות שם אות כב ונטעי גבריאל פסח ח"ב פע"ב ס"י.

[95] אדה"ז סתע"ב סכ"ו.

[96] ויגד משה סימן ז אות ד, הובא בפסקי תשובות סתע"ב אות יח'.

[97] ראה שם, אבל ראה שבת כהלכה פ"כ סעי' ג, והערה יב. וסעיף י' (שראוי לשנות ואינו חובה).

[98] הלכות ומנהגי חב"ד חודש ניסן עמ' 193 הערה 117 ועמ' 197 הערה 145. זה היה עד אמצע שנות הכפי"ם (מעשה מלך עמ' 199). אבל באוצר מנהגי חב"ד עמ' קל"ט כתב שהרבה טוענים שכל השנים השתמש הרבי רק ביין אדום.

[99] אבל לא כדאי להוסיף מים, כיון שיתכן שכבר הוסיפו מים על היין, ואם היין לא חזק לא ירגישו את טעם היין, ובפרט ביין קל וכדומה (ראה פסקי תשובות סר"ד אות ח).

[100] אגרות קודש חי"ט עמ' רי"ג (ובאג"ק המתורגמות  ח"ג עמ' 167). קצות השולחן ס"פ בדה"ש סק"א. פסקי תשובות סרע"ב אותיות ו-ח. וסימן תע"ב אות יט (ושם כתב שיין שמופחת כהל כיין קליל וכדומה, דינו כיין ועדיף ממיץ ענבים). נתיבים בשדה השליחות ח"א עמ' רכ"ה.

[101] שו"ע אדה"ז סתע"ב סכ"ב שבח המועדים עמ' 214. וראה שיחת ליל ב' דחה"פ תשכ"ה ס"ג (תו"מ חמ"ג עמ' 166). נתבאר בבירורי מנהגים – מועדים, עמ' 19 ואילך.

[102] פסקי תשובות סתע"ב אות ה. נטעי גבריאל פסח ח"ב פע"ח סעיפים ט"ו,ט"ז.

[103] שו"ע אדה"ז סתע"ב ס"ט.

[104] בן איש חי, שנה א, פרשת צו אות כח.

[105] נטעי גבריאל פסח ח"ב פע"ח סכ"ד. פסקי תשובות סתע"ב אות ו.

[106] שו"ע אדה"ז סתע"ב סט"ו וסימן תע"ה ס"כ ותע"ז ס"ד.

[107] ספר המנהגים – חב"ד עמ' 39.

[108] דברי שלום על ההגדה של הרבי הערה קלט.

[109] אוצר מנהגי חב"ד – ניסן עמוד קל. וראה מנהגים שונים בזה בנטעי גבריאל פסח ח"ב פס"ט ס"ה ובפסקי תשובות סתע"ג אות י"ב (ובפס"ת שם, שיש הנוהגים לא להסתפק בצליה בלבד, כדי להרחיק מהדמיון לקרבן פסח, והוא ע"ד המבואר בקטע הקודם).

[110] נטעי גבריאל ופסקי תשובות שם. ועצ"ע האם אפשר גם בתנור ללא נוזלים (האם דינו כע"ג גחלים).

[111] ראה שו"ע אדה"ז סתע"ג סכ"א. ספר המנהגים עמ' 39. אגרות קודש חלק ב' עמ' ק"ל.

[112] כף החיים סימן תע"ג אות ס"ג.

[113] ראה שו"ע אדה"ז סתע"ג סכ"ב.

[114] ספר המנהגים עמ' 39. ספר השיחות תש"ב עמ' 93.

[115] שו"ע אדה"ז סתע"ג סי"ט.

[116] משנה ברורה סימן קנח ס"ק כ, הובא בפסקי תשובות סתע"ג אות כ"ג. וראה לשון אדה"ז בסדר נטילת ידים (סעי' כ): "כל מאכל שטיבולו במשקה . . צריך נטילת ידים כהלכתה". דהיינו: יש לקחת כלי המחזיק רביעית, שהמים יבואו על ידיו מכח גברא, וכו', ככל דיני נטילת ידים (ראה סדר נטילת ידים).

[117] כנ"ל, שנטילה זו צריכה להיות כנטילת ידים לסעודה.

[118] הגדה של פסח היכל מנחם עמ' מ"ב. וראה פסקי תשובות סתע"ג הערה 166.

[119] שיחת אחרון של פסח תשי"ט (שיחות קודש עמ' קנב ואילך ובתורת מנחם חכ"ה עמ' 230 ואילך). המלך במסיבו ח"ב עמ' שיח.

[120] ספר המנהגים – חב"ד עמ' 39.

[121] אוצר מנהגי חב"ד – ניסן עמ' קל"ג. המלך במסיבו ח"א עמ' קל"א.

[122] סדור אדה"ז. הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה 'ויטבול'. וראה פסקי תשובות סתע"ג אות כה.

[123] אוצר מנהגי חב"ד עמ' קמ"ח, קפ"ג. יש לציין, שהרואים לא הבחינו בשינוי בין פסח שחל ביום חול ובין כשחל בשבת (ראה לקמן), ואולי י"ל שהסיבה לכך היא מחמת שמדובר בכמות מועטת; ראה שבת כהלכה פ"כ סנ"ג.

[124] אוצר מנהגי חב"ד – ניסן עמ' קל"ד ועמ' קמ"ח.

[125] סדור אדה"ז.

[126] הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה "יכוון להוציא".

[127] הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה "יכוין להוציא". ספר המנהגים – חב"ד עמ' 39. וראה פסקי תשבות סתע"ג אות כו.

[128] שו"ע אדה"ז סתע"ג סי"ח.

[129] הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים סוף הקטע 'כרפס'. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 39. אוצר מנהגי חב"ד – ניסן עמ' קמח. וראה פסקי תשבות סתע"ג אות כו.

[130] שו"ע אדה"ז סשכ"א ס"ג. שבת כהלכה (ח"ג) פ"כ ס"נ.

[131] שולחן ערוך סתע"ג סמ"ב.

[132] אוצר מנהגי חב"ד עמ' קכ"ה.

[133] אוצר מנהגי חב"ד עמ' קע"ו. ודלא כיש הנוהגים שמביאים לבעל הבית נטילת ידיים משום דרך שררה וחירות. ראה ויגד משה פרק כג אות ג, הובא בפסקי תשובות סתע"ה אות א.

[134] אוצר מנהגי חב"ד עמ' קע"ו.

[135] ראה פסקי תשבות סתע"ה אות ה.

[136] ראה שו"ע אדה"ז סימן רעד סעי' ד. הערות התמימים ואנ"ש דתות"ל 770 י"א ניסן תשע"א.

[137] ראה פסקי תשובות סתע"ה אות ג.

[138] ויגד משה סכ"ד אות כח. בירורי מנהגים – שבת עמ' 87.

[139] פסקי תשובות שם אות ו. אוצר מנהגי חב"ד עמ' קע"ו.

[140] הגר"ח נאה בשיעורי תורה עמ' ר"ג ובשיעורי מקווה עמ' קפ"ב. פסקי תשובות סר"י אות א'. נטעי גבריאל פסח ח"ב פ"צ ס"י ובהערה כ"ג.

[141] ספר המנהגים עמ' 45 ובהערה 3.

[142] פסקי תשובות שם אות יג.

[143] שו"ע אדה"ז סתע"ה ס"י. ספר המנהגים עמ' 40.

[144] אוצר מנהגי חב"ד עמ' קפ"ה.

[145] סידור אדה"ז.

[146] הגש"פ עם ליקוטי טעמים ומנהגים ד"ה "ויכוון לפטור" וד"ה "לפטור כו'". ספר המנהגים עמ' 40.

[147] ראה שו"ע אדה"ז סתע"א סיא. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 37.

[148] אוצר מנהגי חב"ד – ניסן עמ' קכ"ט.

[149] לגבי הנהגת הרבי לקחת גם חתיכת חריין לא מגורדת (אוצר מנהגי חב"ד עמ' קלה), אמר הרבי "זהו קונץ משלי" (המלך במסיבו ח"ב עמ' צ"ט).

[150] ספר המנהגים – חב"ד עמ' 39.

[151] שו"ע אדה"ז סתע"ג סכ"ח.

[152] ראה שיעורי תורה עמ' קצד.

[153] ראה שו"ע אדה"ז סתפ"ו ס"א . פסקי תשובות סתע"ג אות כ' וסתפ"ו אות ב'.

[154] שיעורי תורה עמ' קצז.

[155] שו"ע אדה"ז סתק"ד ס"ד. וראה קצוה"ש סקכ"ט סעי' ב והערה י"ג לגבי שבת, שאין לחתוך בסכין כשרוצה לחתוך לחתיכות דקות.

[156] המלך במסיבו ח"ב עמ' צ"ט.

[157] וראה שער הכולל פמ"ח סי"א "ויפוג מרירותו שיהיה ראוי למאכל אדם".

[158] אוצר מנהגי חב"ד עמ' קל"ה.

[159] שו"ע אדה"ז סימן תק"י סעי' ו, וראה פסקי תשובות סימן שיט אות י וסתע"ג אות י"ט, ובספר הכשרות פי"ג סכ"ט ואילך.

[160] ראה פסקי תשובות סשט"ז הערה 170 וסשי"ט אות י'.

[161] פסקי תשובות סימן שיט שם.

[162] ספר הכשרות שם סנ"ט ונטעי גבריאל פסח ח"ב פנ"ה סי"א.

[163] ראה הגש"פ עם לקטו"מ ד"ה 'ויטבול'. התוועדויות תשמ"ו ח"ג עמ' 181.

[164] ספר המנהגים עמ' 40.

[165] פסקי תשובות סתע"ה אות ז'. נטעי גבריאל פסח ח"ב פצ"ג סכ"ה.

[166] ספר המנהגים עמ' 40.

[167] סידור אדה"ז.

[168] ראה שו"ע אדה"ז סתע"ו ס"א. 

[169] שו"ת שבט הלוי ח"ט סק"כ. פסקי תשובות סתע"ו אות א'. נטעי גבריאל פסח ח"ב פצ"ו ס"ה. ושם כתבו שהוא משום שטיגון בקצת שמן דינו כצליה, אלא שעדיין צ"ע מהי שיטת אדה"ז בזה (ראה שו"ע סתע"ו ס"ד שאוסר צלי קידר שאין לו שום משקה, משמע שאם יש משקה אולי דינו כבישול, וכן בסברה"נ פ"ב סי"ב כותב אדה"ז שהעיקר הוא כהדעה שטיגון דינו כבישול. אלא שאולי בנדו"ד יש להחמיר בזה כיון שגם פה ישנו החשש שכותב אדה"ז שיש לאסור משום מראית עין שלא יבואו להתיר צלי ממש).

[170] ערוך השולחן סתע"ו ס"ד.

[171] ראה שו"ע אדה"ז סתע"ג סכ"א. שע"ת סתע"ג סק"ב. פסקי תשובות סתע"ו אות א'.

[172] פסקי סדור אדה"ז שבהגדה.

[173] הגדה עם לקוטו"מ ד"ה אוכל ושותה, עפ"י דברי שו"ע אדה"ז סתע"ו ס"ה.

[174] הגדה עם לקוטו"מ ד"ה שולחן עורך. פסקי תשובות  סי' תעב אות יא, והטעם לכך הוא מפני שכיום אין רגילות להסב בשאר ימות השנה ויש בכך טורח.

[175] הגדה עם לקוטו"מ ד"ה שולחן עורך.

[176] אוצר מנהגי חב"ד – ניסן עמ' קפ"ג. מעשה מלך עמ' 205.

[177]  ויגד משה סכ"ז אות ז', עפ"י דברי השל"ה (תחילת מסכת פסחים) שכל מה שמביאים בלילה הזה, ראוי לאכול ולחלק בין בני הבית משום חיבוב מצוה.

[178] וכך היה בכל סעודות החג (בקודש פנימה עמ' 28). ובנטעי גבריאל פסח ח"ב פצ"ה ס"ד הביא בזה חילוקי מנהגים.

[179] פסקי סדור אדה"ז שבהגדה.

[180] המלך המסיבו ח"א עמ' רפ"א.

[181] אוצר מנהגי חב"ד עמ' קפ"ה.

[182] הגדה עם לקוטו"מ ד"ה שולחן עורך.

[183] ספר המנהגים עמ' 41.

[184] התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 111 הערה 258.

[185] אוצר מנהגי חב"ד – ניסן עמ' מ"ח.

[186] שו"ת באר שרים ח"ג סכ"ג. פסקי תשובות סתע"ו אות ב' הע' 16. נטעי גבריאל פסח ח"ב פצ"ה סי"ג.

[187] ומנהגנו שלא לשתות אפילו מים(הגדה עם לקטו"מ קטע המתחיל "ויזהר"). ואם נרדם לזמן ממושך מותר לו לשתות אחר כך(פסקי תשובות סתע"ח אות א).

[188] ויגד משה סימן כ"ח אות ז'. נטעי גבריאל פסח ח"ב פצ"ז ס"י. פסקי תשובות סתע"ז אות ג'. 

[189] 17 סמ"ק בתוספת 2 סמ"ק למה שנשאר בין השיניים. ראה אדה"ז סתפ"ו ס"א. שיעורי תורה (להגר"ח נאה) סימן ג' אות י"ג (עמ' קצד ואילך). פסקי תשובות שם אות ג'. נטעי גבריאל פסח ח"ב פצ"ז ס"ט.

[190] הגדה עם לקטו"מ ד"ה צפון.

[191] הגדה עם לקטו"מ ד"ה יאכל.

[192] פסקי סדור אדה"ז שבהגדה. ויגד משה סכ"ח סק"ט. פסקי תשובות סתע"ז אות ג'.

[193] כן משמע מלשון אדה"ז סתע"ז סוס"ג. וראה הגדה של פסח חיים לראש. נטעי גבריאל פסח ח"ב פצ"ז ס"ח. פסקי תשובות סתע"ז אות ג'.

[194] פסקי סדור אדה"ז שבהגדה. הגדה עם לקטו"מ ד"ה "קודם חצות".

[195] אוצר מנהגי חב"ד – ניסן עמ' קכ"א.

[196] אשל אברהם (בוטשאטש) תנינא סימן רל"ה. נטעי גבריאל פסח ח"ב פצ"ז סט"ו.

[197] פרמ"ג א"א סק"א.

[198] אדה"ז בשו"ע סתנ"ח ס"ב כתב "שצריך לאכלה (את המצה) קודם חצות הלילה". והעירו (ויגד משה סכ"ד אות ל"ז) שבסתרל"ט ס"כ כתב אדה"ז "ויזהר לאכול קודם חצות לילה" (ומשמע שזהו לכתחילה בלבד). ואולי יש לחלק ואכ"מ.

[199] דגול מרבבה.

[200] ויגד משה סכ"ד סקל"ז. פסקי תשובות סתע"ז אות ה' (וראה מ"ש אדה"ז סתע"ג סמ"ג מה הוא עיקר נוסח ההגדה).

[201] מנחת חינוך מצוה י' בריש המצווה, ועוד, ונסמנו בפסקי תשובות סתע"ה אות י, ובנטעי גבריאל פסח ח"ב פ"צ סי"ג.

[202] מקור חיים ריש סימן תנד.

[203] מנחת חינוך מצוה שיג אות ב' ועוד. ועיין בפס"ת ובנט"ג שם.

[204] משנ"ב סת"פ סק"י. וראה גם בהמלך במסיבו ח"א עמ' קלה-ו.

[205] ראה הגדת המהר"ל מפראג.

[206] הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים קטע המתחיל כוסו של אליהו. ספר המנהגים עמ' 41 (ושם נכתב שהאדמורי"ם מזגו כוס זה בעצמם).

[207] כך מנהג הרבי וראה אוצר מנהגי חב"ד ניסן עמ' קצב-ג.

[208] המלך במסיבו ח"ב עמ' שכ"ב.

[209] המלך במסיבו ח"א עמ' קלה. אוצר מנהגי חב"ד ניסן עמ' רג.

[210] הגדה עם ליקוטי טעמים ומנהגים. ספר המנהגים עמ' 42.

[211] סדור אדה"ז (הגדה של פסח).

[212] שו"ע אדה"ז סת"פ ס"ד.

[213] הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים קטע המתחיל ופותחים הדלת. ספר המנהגים עמ' 41.

[214] הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים וספר המנהגים שם.

^[215] שם.

^[216] שו"ע אדה"ז סתפ"א ס"ב.

^[217] היום יום ט"ז ניסן. ספר המנהגים עמ' 42.

[218] שולחן ערוך אדה"ז סת"פ ס"ה.

[219] בירורי מנהגים – מועדים.

[220] לוח כולל חב"ד. פסקי תשובות סקי"ד אות ג. ועצ"ע האם כן הדין גם באשה בביתה שמתפללת שחרית מאוחר, שהרי אינה רגילה להתפלל קבוע בבית הכנסת.

[221] שו"ע אדה"ז סת"צ ס"ט. וישלים הקריאה שהחסיר ביום שבו כבר קרא קריאה זו (פסקי תשובות שם אות ו).

[222] והטעם לכך הוא משום שלא יסיחו את הדעת מהס"ת (ולא מצד הקדיש). ולכן גם כשלא אומרים קדיש (כגון בחוה"מ פסח או כשמוציאים ג' ספרי תורה) יש לעשות כך.

[223] שו"ע סקמ"ז ס"ח. שערי אפרים שער ח' סע"ה. משנ"ב סקמ"ז סקכ"ז.

[224] נטעי גבריאל סוכות פפ"ג ס"ב.

[225] כיון שיש שכותבים (א"ר סתקל"ב סק"א) שגם במקרים הנ"ל צריך לעשות זאת בשינוי ממה שרגיל (בסכין ולא במספריים).

[226] ראה פסקי תשובות סתצ"א אות ב.

[227] הלכה למעשה – פסח פל"ט הערה 8 (וכתבו זאת ללא ציון מקור).

[228] מצד חול המועד שדינו כיום טוב (ראה פסקי תשובות שם הערה 14), אלא שלפי זה גם במוצאי שבת חול המועד סוכות כך צריך לנהוג. וצ"ע.

[229] ראה שו"ע אדה"ז סתס"ז סכ"א. וראה גם הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ד"ה החרוסת לענין קידה וקנמון.

[230] שו"ע אדה"ז סרצ"ז ס"א.