כשהרבי צחק בסיפור על דמותו האדירה של המשפיע ר' מיכאל בלינער • הקלטה נדירה

לרגל יום ה'יארצייט' בכ"ח חשוון, של המשפיע הנודע ר' מיכאל בלינער ('מיכאל דער אלטער' או 'מיכאל נעוולער') ע"ה, שהיה משפיע ישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש וגידל דורות של 'עובדי השם' בלב ונפש, עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש שיחה מיוחדת שנשא הרבי בשנת בפני בחורים שיצאו לשליחות, בה סיפר הרבי על דמותו של המשפיע ר' מיכאל וכיצד היה מרומם מהנחות העולם לגמרי • וכיצד עצם ההליכה של חסיד ברחוב, משפיעה וגורמת לקרב יהודים לקדוש ברוך הוא? • בפנים: ההקלטה מדברי הרבי, והשיחה לקריאה בתרגום ללשון הקודש • לכתבה המלאה

☚ מהו השימוש הבריא באינטרנט ובטכנולוגיה המודרנית? • הרצאה מרתקת

לקריאת תרגום השיחה ללשון הקודש:

'הרבי הנהיג מכמה שנים, שבכל קיץ נוסעים מתנדבים מבחורי הישיבה, לבקר בערי ישראל ולעורר שם על תורה ומצוות ועל יהדות בכלל. וכיון שמסתמא אותם בחורים כבר החליטו על נסיעתם בשעה טובה ומוצלחת – ינצלו איפוא את דברי הרבי שאמר שיום זה הוא יום סגולה להצלחה בענינים אלו, כך שהנסיעה תהיה לא רק בשלום אלא גם בהצלחה, ולא רק בהצלחה סתם – אלא בהצלחה מופלגה, בכל הענינים שידברו בהם, וכן אפילו בהענינים שלא ידברו בהם, אלא ייעשו על ידי עצם הימצאותם שמה.

וכידוע הסיפור, על מה שגרם על אחד, בראותו שהתהלך לו בעיירה אמריקנית בחור עם זקן, וציצית גלויה, וכשבירר האם מוצאו מפולין, גליציה או אוקראינה – ענו לו, שהלה הוא אחד מן ה'בוסטונים', [אנשי בוסטון נחשבים כאן לענין חשוב, כמו שפעם היה 'ויבדל.. לקדשו' (להבדיל): אחד שאין למעלה הימנו!]. הסבירו לו איפוא, שזהו גם כן אחד מן ה'בוסטונים', ההולך עם זקן שלם ופיאות, וציציותיו גלויות, ונושא דיבורו – באנגלית צחה – הוא, אודות ענינים דיחודא עילאה ויחודא תתאה.

מה פירוש 'יחודא עילאה ויחודא תתאה' לא יכלו להסביר לו; אבל הוא הבין, שאם 'בוסטוני' מדבר בזה, ודוקא באנגלית, בלי שגיאות, הרי מסתמא זהו ענין כה נעלה שבכדי להשיגו יצטרך לעבור מי יודע כמה מוסדות עד שיוכל לידע מהותו. אכן רחוק מן האמת הוא לא היה – אבל בצד הימני, לא בצד השמאלי!.. אבל אחר כך הדבר פעל בו: דבר ראשון הרויח המשולח שבא אחר הבחור – בכך שנתן לו קצת יותר דולרים; ודבר שני, אחר כך יכלו לפעול עליו בנוגע לכשרות, ואחר כך באיטיות בנוגע לשאר ענינים במצוות מעשיות, 'לאט לאט אגרשנו'.

וייתכן, שאותו בחור אינו יודע עד היום [מכל זה].. אצל הבחור הציצית הייתה גלויה מצד בטלנות; וזה שהפיאה נשתלשלה מצד הא' – היה זה כיון שהיה אז חם מאוד, ולכן חבש כיפה קטנה, ובנוסף נשבה גם רוח [= שהעיפה הכיפה הקטנה ונתפזרה הפיאה], ובמילא הוא התהלך..

[הרבי שליט"א צחק ואמר]: פעם הרבי סיפר: בפטרבורג היה גביר גדול, ששמו היה טריינין (שמואל מיכל טריינין), והיה בעל קשרים עם שרי המלוכה, ובנוסף היה כנראה גם מסודר בטבע, וחוץ מזה גם בעל 'מרה שחורה'.. במילא היה מדייק בכל לבושיו שכל הכפתורים נמצאו במקומם, וכל כפתור כופתר בחור המתאים אליו..

פעם נקלע לשם מיכאל בלינער – או ר' מיכאל בלינער; 'מיכאל דער אלטער'. היה זה בקשר ל'פריזיוו' [= עבודת הצבא], היינו בקשר לשחרור בחור מענין כזה שעדיף שתמורתו ישב וילמד תורה. במילא טריינין היה חסר ברירה, והוצרך לילך עמו לאחד הפריצים בעיר שהיה בכחו לפעול בדבר.

בהליכתם הוצרכו לעבור דרך הרחוב הראשי של 'פטרבורג' (לנינגרד). מיכאל בלינער הלך בפטרבורג באותו אופן כפי שהלך בליובאוויטש. וכיון שהיה זה מעט קודם התפילה, במילא הרי קיים מה שכתוב ב'שולחן ערוך' אודות ההכנה קודם התפלה, ובמילא הכפתורים והחורים לא תאמו זה לזה.. אומר לו טריינין: ר' מיכאל! היות והולכים אנו על 'ניעסקע פּראָספּעקט' (כך נקרא שם אותו רחוב) אולי תואילו לרכוס הכפתורים.. – בסגנון של זהירות; הוא חשש שמא 'ירד עליו'.. מחזיר הוא [ר' מיכאל] לו מבט חד: אבוי ר' שמואל מיכל, במה מונח אתה..

אותו בחור התהלך שם, ולא היה מונח באותם ענינים, אלא חשב על דבר ענינים אחרים, אבל אותו אחד שהסתכל מבעד לחלון – לא ידע מכל ענינים אלו, ומה שהיה למראה עיניו הוא – היה מה שהתקשר עם אותו הרהור תשובה שהיה שייך אליו באותו היום. ובמילא אותו בחור זכה אחר כך לפעול על יהודי מבלי ידיעה, על דבר מה שכתוב במעלת צדקה גשמיית, שהמעלה היותר גדולה היא, אם איננו יודע למי נותנה, והמקבל אינו יודע ממי קיבלה – כך גם שם הייתה מעלה זו היותר גדולה בצדקה רוחנית: הבחור לא ידע על מי פעל; וגם המביט בחלון לא ידע מי פעל עליו – הוא רק ראה שמתהלכת לה איזו בריאה פראית ואינו יודע מהיכן באה ואיזו ברכה עליו לברך עליה..

אבל לפועל נפעל מה שאצל אותו יהודי היה צריך לפעול. ואין לדעת מה יהיו פירותיהן ופירות-פירותיהן עד סוף כל העולם, כיצד תשפיע פעולה זו על בניו ובני-בניו. ובכן, בשעה שאין מגבילים עצמם; בשעה שנוסעים לשליחות בידיעה שכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר ייסד ענין זה, ובמילא הרי 'דבריו חיים וקיימים' בכל שנה ושנה, ובמילא נוסעים בכח שלו, 'שלוחו של אדם' – אזי, בנוגע למה שעליו לפעול בדיבור – הרי חייבים וזקוקים לשכלו, ובמילא הרי זה יומשך על ידי ידיעתו; ואילו מה שעליו לפעול בדרך מקיף בלבד – בזה לא נוגעת ידיעתו, אבל גם ענין זה יבוא לפועל.

ושיקחו ההצלחה מיום זה והתעוררות זו – יאמרו הם איפוא 'לחיים', ובמילא הרי ברכה צריכה לחול ולשרות במשהו, ואחר כך ימשיכו זאת מהמקיפים ויחדירו בהפנימיים, ויביאו בכל מקומות ביקורם – לא רק 'נר מצוה ותורה אור' כפשוטו, אלא גם את פנימיות התורה ופנימיות המצוות, שניתנו לנו על ידי תורת החסידות, הדרכותיה ומנהגיה.

וכיון ש'מדתו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה', אבל כמה פעמים ככה – הרי על ידי זה יקבלו תוספת ברכה והצלחה בלימוד שלהם ובעבודת התפילה שלהם ובקיום המצוות שלהם, על ידי שתחילה יתייגעו על זה, כפי שעל פי תורה צריך להיות 'עמלים בתורה', ומצוה צריכה להיות לא ב'חנם' – לא ב'מַגָן' כמו שכתוב בזוהר – אלא צריך לשלם עליהם, ואחר כך יקבלו בתורת מתנה מלמעלה, שלא בערך יגיעתם ושכרם המגיע להם על פי דין. לחיים, לחיים.

[אחרי הפסקה קצרה אמר:] לא אקרא לבחורים כי אם בנפרד, אבל הבחורים – האברכים – היודעים שנוסעים הם, יאמרו בעצמם 'לחיים', ועל ידי זה תומשך להם ההצלחה'.

שיחת י"ג תמוז תשט"ו, בלתי מוגה.