לחצו כאן לתרומה
כהכנה לחג החגים וראש השנה לחסידות בי"ט כסלו, מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה לקט מיוחד מסיפורי הרבי הריי"צ אודות רבינו הזקן בעל ה'תניא' (לרגל חג הגאולה שלו) והמגיד ממעזריטש (לרגל יום ההילולא שלו) • 'את האש תמיד האלוקי הנוגע לתורת חסידות חב"ד נתן הרב המגיד ממעזריטש לרבינו הגדול. וזקני נהג בה טוב עין ויתנה לכל העוסקים בתורת החסידות. ברור לי אשר כל הלומד עם חברו ומעורר בו את האש תמיד האלוקי, הנה שכרו אתו אשר זכותו זה לא תכבה לעד ולנצח נצחים' • לכתבה המלאה
☚ החיים מתחילים פה • טור אישי מעורר על רבינו הזקן
קולו של אדמו"ר הזקן חזק מאוד ומטיל אימה
'ביום ההילולא של המגיד – הרב ר' דובער ממעזריטש – י"ט כסלו שבת קודש 'וישלח' תקל"ז, נתאספו כל התלמידים אל הר' מנחם מענדל מהורודוק [בעל 'פרי הארץ']. בין קבלת שבת לתפילת ערבית היתה הפסקה. אדמו"ר הזקן, הרב הקדוש הר' אברהם מקאליסק והרב הקדוש הר' ישראל מפאלאצק, היו מנגנים גדולים, אף שהיו שונים בקולותיהם. נעים היה לשמוע כששרו יחד. קולו של הרבי [אדמו"ר הזקן], הרי ידוע שהיה חזק מאוד ורחב ומטיל אימה.
להרב הקדוש הר' אברהם היה קול דק, צלול ומלא רגש. כל תנועה שלו היתה מלווה להב-שלהבת. להרב הקדוש הר' ישראל היה קול נעים, לא גבוה ולא נמוך, לא חזק ולא רפה, קול תחנונים בינוני שעורר לרחמנות, קולו היה מושך ומדבק. בשעת ההפסקה שרו הרבי והרב הקדוש הר' אברהם והרב הקדוש הר' ישראל הניגונים שהיו חביבים על המגיד ממעזריטש.
אצל המגיד ממעזריטש היה סדר מיוחד בניגונים. היו ניגונים ששרו אותם אצל הבעל שם טוב, אחד ממלחיני הניגונים היה הרב הקדוש הר' מיכל מזלאטשוב, והיו ניגונים שחוברו ונתחדשו בזמן הנשיאות של המגיד ממעזריטש. בין כל הניגונים האמורים היו כאלה שהיו חביבים מאד על המגיד ממעזריטש. חלק מניגונים אלו שרו הרבי והרב הקדוש הר' אברהם והר' ישראל בהפסקה שבין קבלת שבת ותפילת ערבית.
כל אלה שנכחו בבית הכנסת בשעה שהרבי והרב הקדוש הר' אברהם והר' ישראל שרו, וראו את דביקותו של הרב הצדיק הר' מנחם מענדל והרב הקדוש הר' ישכר דוב [מתלמידי המגיד] ודביקותם של המנגנים – ראו שהם מתאחדים בנשמת מורם ורבם הרב המגיד ממזריטש. ברור היה לכל אחד מהנוכחים בבית הכנסת שבודאי יושב המגיד ממזריטש באותה שעה בהיכלו וחוגג את ההילולא קדישא שלו'.
ספר 'ליקוטי דיבורים', חלק א' עמוד 367.
אדמו"ר הזקן שר והקושיות נפתרו
'בהזדמנות מסויימת עבר אדמו"ר הזקן דרך העיר שקלוב. אז ידעו כבר בשקלוב שהרבי הוא גאון עצום וגאוני שקלוב באו אליו לשאול שאלותיהם. הרבי לא ענה לאף אחד מהם. והוחלט לעשות אסיפה רבה ב'בית המדרש הקר', להזמין את הרבי לומר תורה ולתרץ קושיותיהם. הרבי קיבל הזמנתם.
הרבי בא לבית המדרש, עלה על הבימה ואמר: אומר לכם תורה, לתרץ קושיותיכם? אנגן ניגון. המשנה אומרת: 'כל בעלי השיר' – נשמות ומלאכים – 'יוצאין בשיר ונמשכין בשיר' – ההעלאה שלהם היא על ידי שיר וניגון. והתחיל לשיר בדביקות גדולה. בבית המדרש הושלך הס וכולם היו שקועים בעמקי מחשבותיהם, ולמשך שעה לא הרגישו היכן הם נמצאים.
בשעה שהרבי שר, נפתרו אצל כל אחד מגאוני שקלוב קושיותיהם ושאלותיהם. בניגון הדביקות שלו פתח הרבי את צינורות מעיינות החכמה, ופעל פתיחה בכלי המוח וכלי השכל של גאוני שקלוב. הרבי העלה אותם לדרגא גבוהה יותר וממילא נפתרו קושיותיהם. חסידי שקלוב קראו לניגון זה בשם 'הניגון של מתן תורה".
ספר 'ליקוטי דיבורים', חלקים ג'-ד' עמוד 641.
☚ היה שותף: מרחיבים את ההצלחה הענקית של מהפיכת 'לחלוחית גאולתית'!
רבינו הזקן היה 'מנגן' מלידה
'בניגון חסידי, משתקף מהלך הרוח של מחבר הניגון. ניגון הוא סוג של חווייה, ויש בזה שני אופנים: חווייה המתבטאת בניגון, וניגון היוצר חווייה. רבינו הזקן היה 'מנגן' מלידה, בהיותו במעזריטש קיבל ניגונים רבים, שניגנו אצל מורנו הבעל שם טוב, ושינן אותם בדיוק. כל ניגון נקרא בשם בהתאם לתולדתו, מחברו, הזמן והאירוע שהניגון מספר. הצדיק ר' מיכל מזלאטשוב היה מחדש גדול בניגונים. מורנו הבעל שם טוב אמר על הצדיק ר' מיכל שהוא אורח קבוע בהיכל השיר ובוחר שם ניגוני תשוקה והתעוררות.
פעם אחת היה הצדיק ר' מיכל חלוש בבריאותו, ומצד חלישותו לא יכל ללכת למורנו הבעל שם טוב, אז חידש את הניגון, הידוע בפי החסידים בשם 'ניגון הגעגועים של ר' מיכעל'ע זלאטשובער', ורבינו הזקן הביאו עמו בבואו ממעזריטש. ניגון זה מחולק לג׳ חלקים: החלק הראשון מצייר את התשוקה החזקה והגעגועים הגדולים. החלק השני את השמחה הגדולה המאושרת בשעה שבא למורנו הבעל שם טוב, והחלק השלישי את התעוררות הדבקות וההתמסרות למורנו הבעל שם טוב'.
ספר השיחות תש"ד, עמוד יז.
אדמו"ר הזקן מגיע לחסידות בשביל 'להתפלל'
'כשרבינו הזקן הגיע לשנתו הי"ט, הנה אחרי חג הפסח של שנת תקכ"ד, החליט בהסכמת זוגתו הרבנית סטרנא לנסוע למקום תורה ועבודה. התיישבתי ביני לבין עצמי – מספר רבינו הזקן – לאן ללכת ולא יכולתי להחליט בעצמי. אחי, רבי יהודה ליב [מהרי"ל, בעל מחבר ספר 'שארית יהודה'] שהינו בעל שכל הישר, אמר לי ללכת למזריטש. ידעתי שבוילנה יכולים להתלמד ללמוד, ובמזריטש – איך להתפלל. ללמוד ידעתי קצת. אולם להתפלל לא ידעתי כמעט מאומה.. והלכתי למזריטש'.
ספר 'ליקוטי דיבורים', חלקים ג'-ד' עמוד 966.
מה שתפס את רבינו הזקן במעזריטש
'בימים הראשונים לבואי ראיתי כי רבינו הרב המגיד ותלמידיו עוסקים רוב היום והלילה בעבודה שבלב, ובהכנה לשלוש תפילות היום והתפילות וישובי הדעת אחרי התפילה, ההכנות לקריאת שמע שעל המטה ותיקון חצות וכו', והכל באריכות גדולה. ואני בהרגלי בעבודתי בסידור האריז"ל ובפירושי השל"ה, הייתי מוגבל בזמני הן בחול והן בשבת ויום טוב, ורוב הזמנים הייתי מסור בכל מאודי לרכוש ידיעות בתורה בהלכה, אגדה, קבלה ומחקר.
ואם כי עבודתו הקדושה של רבינו הרב המגיד ועבודתם הנפלאה של קשישי התלמידים הרהיבוני, בכל זאת החלטתי לחזור על עקבי ולמסור ולתת עצמי בשקידת התורה בנגלה ובנסתר ביתר שאת וביתר עוז. בצאתי לדרכי נזכרתי כי שכחתי אחד מחפציי בבית מדרש של הרב המגיד ואחזור לקחתו. ובבואי לבית המדרש, מצאתי כי הרב המגיד עסוק בשאלת ריאה שהובאה לפניו [בדיני טריפות]. ובשמעי את דברי התורה שהואיל המגיד להציע בפסק ההלכה ההיא, ועמקי סברותיו וגאונותו בדברי הנגלה שבתורה – החלטתי להתעכב איזה זמן במזריטש.
מורו הרב המגיד קרבו במאוד. והציע לו שיקבע זמן ללמוד עם בנו המלאך הקדוש רבי אברהם בגפ"ת [גמרא, רש"י, תוספות], והמלאך למד עם רבינו הזקן דברי חסידות. ובזמנים ידועים הנה מורם הרב המגיד למד עמהם.הוד כבוד קדושת אדוני אבי זקני ומורי הרב הקדוש ה'צמח צדק' אמר להוד כבוד קדושת אדוני אבי זקני ומורי הרב הקדוש מוהר"ש: הסבא – רבינו הזקן – היה ארבעים שנה 'מקבל פנימי ועצמי', שכל מה שקבל באתגליא ובנסתר, הכל נתעצם אצלו [= נעשה חלק ממהותו], ואז החל הוד כבוד קדושת רבינו הזקן לגלות את [ספר] ה'תניא' שלו במאמרי שבת מברכים וימי המועדים'.
ספר המאמרים תש"ח, עמוד 176 ואילך.
☚ לראשונה בהיסטוריה: המדריך המעשי לתפילה – סדרת הספרים 'עבודת התפילה בדור השביעי'
ברכת המגיד לדרך חב"ד
'בשנתיים הראשונות, תקכ"ד-תקכ"ה, שרבינו הזקן נסע אל הרב המגיד ממזריטש, לא מסר לו הרב המגיד כל ענין פרטי, בניגוד למנהגו ביחס לשאר תלמידיו שמסר להם ענינים ושליחויות במקומות שונים. לכל אחד מהם נתן הרב המגיד מקום מיוחד שם היה עליו לחנך ולהדריך. בסוף השנתיים האמורות, שאל רבינו הזקן את הרב המגיד כשנפרד ממנו, מה צריכה להיות עבודתו?
ענה לו הרב המגיד: עליך ליצור דרך לעצמך. אסף אז רבינו הזקן קבוצת אברכים ולמד איתם.
כשבא שוב אל הרב המגיד, אמר רבינו הזקן להרב המגיד, שאבנים וקרשים יש לו, איך לסדר אותם הוא גם כן יודע, חסר רק 'כוח המדבק'. ענה לו הרב המגיד: על כך צריכים כוח מרבי, ואקבל מהרבי שלי – הבעל שם טוב – ואתן לך. למחרת אמר לו הרב המגיד: אתה זקוק לברכה כפולה, ירצו לשבור אותך ויהיו לך הרבה מנגדים, ובירך אותו בברכת כהנים עם כל הכוונות, ואמר לו: יהיו לך הרבה מנגדים, ברם יש לך האזור של אליהו ומתניים חזקים לעמוד בכל הענינים הכבדים. הרב ה'צמח צדק' התבטא על כך: זוהי דרך סלולה ורחבה. בשנת תק"ל החלו להרגיש בדרכו של רבינו הזקן, ובהפרש שבין דרך זו לדרכם של שאר תלמידי הרב המגיד'.
ספר השיחות תש"ד, עמוד 99 ואילך.
ה'אש תמיד' שהעניק המגיד לרבינו הזקן בחסידות חב"ד
'בחודש אייר תק״ל – כך התחיל [לספר] רבינו הגדול [אדמו"ר הזקן] לנכדו הרב הקדוש בעל 'צמח צדק' – הלכתי למזריטש ונתעכבתי שם אצל מורי הרב המגיד עד אחר חג הסכות תקל"א. מלבד התורות שהיה מורי אומר לפני כל התלמידים החבריא קדישא היה אומר לפני תורה ביחידות.
בין התורות שאמר לפני ביחידות, היתה תורה על הפסוק (צו ו, ו) 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה', דהגם שהאש יורד מלמעלה, באתערותא דלעילא, מכל מקום מצוה להביא מן ההדיוט [מאש פשוטה, מלמטה], כי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא [= ההתעוררות מלמטה פועלת התעוררות למעלה], כי רוח אייתי [= מביאה] רוח ואמשיך [= וממשיכה] רוח, רוח מלמטה אייתי רוח מלעילא [= מלמעלה], ואמשיך רוח מלעילא ולעילא.
ומצות עשה להבעיר אש על המזבח, מזבח הוא 'אדם כי יקריב מכם' [האדם מקריב את עצמו לה'], וההקרבה עצמה אינה מספקת רק צריכים להבעיר אש על הקרבן אשר מכם, ואש זו – לא תכבה, שהיא מכבה את הלא. את התורה הזאת אמר מורי לפני עשרה פעמים ויאמר לי, אתה תלמידי הנך נצרך להאש תמיד, לפי שעליך הוטל לכבות לא גדול, ואתה תכבה את הלא והשם יתברך יהפוך את הלא להן. מורי נשמתו עדן אמר לפני תורה זו עשרה פעמים כדי לחקקה בעשר כחות נפשי, בשביל לכבות את הלא של המנגדים ולעשות מהלא הן..
וכשסיים רבינו אדמו"ר בעל צמח צדק את הסיפור לבנו כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי מוהר"ש הוסיף לאמר: זקני רבינו הזקן הוא 'משה רבינו' בתורת החסידות שלנו, כלומר חב"ד, ובמשה רבינו אמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים לח,א) התורה ניתנה למשה רבינו עליו השלום אלא שנהג בה טוב עין. את האש תמיד האלוקי הנוגע לתורת חסידות חב"ד נתן הרב המגיד ממעזריטש נשמתו עדן להוד כבוד קדושת זקני רבינו הגדול. וכבוד קדושת זקני נהג בה טוב עין ויתנה לכל העוסקים בתורת החסידות. ברור לי אשר כל הלומד עם חברו ומעורר בו את האש תמיד האלוקי, הנה שכרו אתו אשר זכותו זה לא תכבה לעד ולנצח נצחים'.
ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ד' עמוד ע' ואילך. ספר המאמרים תש"ח, עמוד 177.
