לחצו כאן לתרומה
הציור החסידי שהפך לפשיטות ועצמות: לקראת יום ה'יארצייט' בט"ז תמוז של המשפיע הבלתי נשכח, הגה"ח הרב חיים לוי יצחק גינזבורג ע"ה, חוזר תלמידו, הרב לב לייבמן, אל ה'קאך' החסידי שסירב להשתנות • בטור מיוחד, הוא משרטט את קווי הדמות שהחדירה באלפי תמימים את החיות של הדור השביעי: החל מ'עבודת התפילה' באריכות והספוגה בניגוני דביקות עמוקים, דרך התביעה הבלתי מתפשרת להתבוננות מעמיקה בשיחות ובמאמרים האחרונים משנות תשנ"א-תשנ"ב, ועד לנקודה העצמית שדרשה מכל חסיד לצאת מכל ה'ציורים' והמדרגות, ולהישאר בפשיטות מוחלטת מול הרבי • לטור המלא
☚ הרב לוי יצחק גינזבורג: יש להתפלל ולחיות עם השיחות האחרונות
זכיתי ללמוד אצלו בהיותי בשבת תחכמוני בכפר חב“ד בשיעור ב‘ בשנת תש“ס, לפני כמעט 20 שנה. זו הייתה עבורי השנה השניה למהפך שעשיתי בחיים ונכנסתי ללמוד בישיבה. שלכן אגב, כאשר הוא ביקר בביתי בראשון לציון בבין הזמנים של חודש ניסן, כהרגלו בקודש על פי הוראת הרבי שהמשפיעים יהיו בקשר עם התלמידים גם בזמני החופש, זה היה בעצם כמו ביקור בית של שליח אצל אנשים שרק התחילו את תהליך התקרבותם, והביקור החד פעמי הזה, זכור להוריי שי‘ עד עצם היום הזה.
הלימוד והקאך המיוחד
זכורים לי השיעורים ב'דבר מלכות' שהיו לא רק בקביעות בזמן אלא בקביעות בנפש ממש, בדברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב היה מחדיר בחינוך התמימים את החיות והמודעות לאורו של משיח הזורם בשיחות קודש אלו. זכור לי ה'קאך' המיוחד, ואולי לא פחות מאשר ללמוד את השיחות הקדושות של השנה האחרונה, ללמוד גם את המאמרים של השנה האחרונה, זאת אומרת את 'ספר המאמרים מלוקט' חלק ה‘ וחלק ו‘.
המאמרים של שנות ה‘נפלאות‘ – הרבי התבטא כאשר הודפס המשך תער“ב, שזה 'נפלאות לגבי נפלאות' של המשך תרס“ו. ועל דרך זה נאמר גם אנו, אשר המאמרים שהרבי מלך המשיח הגיה בשנה האחרונה, הם 'נפלאות לגבי נפלאות' של מה שהיה מקודם.
היות והשער של תלמידי התמימים לכל העניינים הוא בלימוד התורה, אז אותה שנה זכורה לי כשנה, שבה התחלתי ללמוד חסידות 'בשופי', כפי שהרב גינזבורג היה מדגיש בשם הרבי מלך המשיח, שהכמות מוסיפה באיכות. גם זה חידוש של הדור השביעי שכידוע לא היה מקובל כל כך בדורות הקודמים. וכך, מלבד המשך רנ“ט ועת“ר שהיו נלמדים באותה שנה בסדר חסידות הרגיל, פשוט ישבתי ו'גרסתי' הרבה מאמרי וספרי חסידות, עברתי על המשך 'שמח תשמח' תרנ“ז (מאמר של כ-100 עמודים) ועוד, בזכות העידוד של הרב גינזבורג.
מ'ציור' חסידי לפשיטות ו'עצמות'
בנוסף להיותי תלמידו משכבר הימים, זכיתי הכירו מן הצד במשך השנה האחרונה כאשר זכיתי גם ללמד לצידו בישיבתנו הקדושה. במחשבה ראשונה באתי לומר, שהרב גינזבורג היה ה'ציור חסידי' בישיבת 'תומכי תמימים' של ראשל“צ, דוגמא חיה למי שלא רק לומד חסידות אלא 'חי' בחסידות ומיישם אותה בפועל ממש, לא פסיק פומיה מלחזור 'תניא' בעל פה, מתפלל במתינות ובנעימה מידי יום ביומו, בתפילת שבת היה אפשר לשמוע ניגון בתפילה, בהתוועדות סיפורים על חסידים מדורות הקודמים וניגונים מר‘ הלל פאריטשער שלא כולם יודעים להתחיל אותם, לזה אני קורא 'ציור חסידי', לא?
אבל מיד, במחשבה שניה, לא, הרב גינזבורג לא יסכים לתואר 'ציור חסידי'. הוא לא יקפיד על זה חס ושלום כי הוא לא היה שייך לקפידא כלל מגודל אהבת ישראל וביטול חסידי, אבל לא, הוא לא יהיה מרוצה כלל מכך שידביקו אליו את התואר 'ציור'. למה? כי כל מאוויו וכל סגנון דיבורו היה, שצריך לצאת מה'ציור', גם מ'ציור' של קדושה ככל שיהיה נעלה, וצריך להיות 'פשיטות'. המילים 'פשיטות' ו'עצמות' שהוא פשוט בתכלית הפשיטות, היו שגורות בפיו וחקוקות בליבו, במיוחד ברוח המאמרים והשיחות של תשנ“א-תשנ“ב.
'אנחנו לא מחפשים שום ציור, לא מחפשים שום מדרגות וגילויים, רק רוצים אותך לבדך'. אפילו שסגנון זה לא תמיד הלם את רוחם של משפיעים שישב להתוועד לצידם, ולא פעם התפתח לריתחא דחסידותא סביב השאלה האם אנחנו באמת אוחזים ב'עצמות', אבל זה הרי הכלל – שעצם בלתי משתנה, החיות של הרב גינזבורג היתה בלתי משתנה. מקושר בכל תעצומות לרבי ולשליחות ולמבצעים ולכל ענייני משיח. בעיניי, הרב גינזבורג היה חי בעצם – חי להחיות. העמיד תלמידים הרבה, שהחדיר בהם שתכלית החיים זה שליחות של הרבי.
זעירא דמן חברייא, לב לייבמן.
