לקט סיפורים חב"דיים ופניני 'עבודה' • המשפיע ר' פיניע קארף

איך נראתה תפילה חסידית בתוך בית מרזח רוסי סוער? מה ענה הרבי למשפיע שחשב שהוא לא מרוצה ממנו? ואיך קבלת עול ושכל מסתדרים יחד? • לרגל יום ה'יארצייט' של המשפיע הרה"ח הרב פנחס (פיניע) קארף ע"ה שחל בכ' בתמוז, עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש אוצר בלום של סיפורים נדירים, פנינים מההתוועדויות וזכרונות היסטוריים • הצצה מרתקת ומעוררת לרגעי מסירות הנפש בסמרקנד ולסודות עבודת התפילה של גדולי החסידים • לכתבה המלאה

☚ וידאו נדיר: ר' פייניע קארף בעת אמירת 'קריאת שמע שעל המיטה'

לרגל יום ה'יארצייט' של המשפיע הרה"ח הרב פנחס (פיניע) קארף ע"ה שחל בכ' בתמוז, עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש אוצר בלום של סיפורים נדירים, פנינים מההתוועדויות וזכרונות היסטוריים. הרב פיניע קארף ע"ה, ששימש כמשפיע בישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית ב-770 והעמיד דורות של תמימים וחסידים, היה 'ספר חיים' של דברי ימי חב"ד.

הוא נשא עמו באמתחתו את הניחוח האותנטי של חסידי רוסיה ומסירות הנפש בסמרקנד ובטשקנט, לצד דמויות ההוד של גדולי המשפיעים בדור הקודם – ר' ניסן נמנוב ע"ה, ור' שלמה חיים קסלמן ע"ה. בסגנונו הייחודי, החד והחם, ידע ר' פיניע להחיות מחדש בכל התוועדות את תנועת הנפש החסידית, את התביעה הפנימית לתפילה באריכות, ואת הביטול המוחלט לרבותינו נשיאינו.

אנו מגישים לקט מיוחד של סיפורים מלאי תוכן חסידי, פנינים מאחורי הקלעים של עולם ה'עבודה' החב"דית, כפי שנשמעו מפיו. לקרוא, להתעורר ולחיות עם המשפיע.

לקריאת הסיפורים >>

• עבודת התפילה של ר' ניסן נמנוב בזמן מלחמת העולם השנייה:

"בזמן מלחמת עולם השנייה היו כמה חסידים שגרו מסביב למוסקבה, ששם הגיעו הגרמנים ימח שמם מאוחר יותר ממקומות אחרים, ושם היתה מפלתם של הגרמנים. הרעב בשעת המלחמה היה נורא ואיום ואנשים נפלו כמו זבובים. ר' ניסן נמנוב היה בביתו נפוח מרעב, וכן ילדיו, וגם היה מאוד קר בביתו, אך ר' ניסן לא התפעל משום דבר ועמד שם והתפלל. עד שר' אברהם מאיאר הגיע וצעק עליו, ולקח אותו לביתו וטיפל בו, וכן סידר שיהיו לו עצים בביתו, ורק אז החזיר את ר' ניסן לביתו."

• תפילתו באריכות של ר' ניסן בבית המרזח:

"ר' ניסן ישב במאסר כמו הרבה חסידים. מספרים שכאשר יצא ממאסרו היה זה מעט לפני יום הכיפורים, ולא היה בכדי שיעשה להגיע למושב יהודי. נכנס ר' ניסן לבית מרזח ונעמד ליד הקיר, וכך התפלל כל היום! אף ששם בהבית מרזח האט זיך געקערט א וועלט [התהפך העולם / היה שם רעש ובלגן גדול].."

• ר' ניסן נמנוב בסמרקנד ודברי ר' ישראל נעוולער:

"בסמרקנד גרנו ליד ר' ניסן (הייתה תקופה שהייתי השכן שלו), והוא היה המשפיע של אנשי שלומנו בסמרקנד והיה מתוועד אתם. כאשר הרבי הריי"צ עזב את רוסיא, מינה את ר' ניסן להיות משפיע לאנ"ש, וכולם היו להם דרך ארץ כלפיו בגלל זה. ולמרות שכאשר עזב הרבי הריי"צ היה ר' ניסן עדיין צעיר לימים, ואולי אפילו עוד בחור, אף על פי כן כיבדוהו כולם. כי ר' ניסן היה ציור – א גרויסע 'בעל עבודה'.

ר' ישראל נעוולער היה מבוגר ממנו, וגם היה א ברייטע מיט א ברייטין מויל [אדם רחב לב עם פה גדול / מדבר בחופשיות וברוחב לב] (יצאתי איתו מרוסיא באותו רכבת, ולאחרי זה הייתי עמו בפאקינג למשך שנה. והיה מתוועד הרבה. – א נעוולער מיט אלע תגים, א ברייטע נפש [חסיד מהעיר נעוול עם כל המאפיינים, בעל נפש רחבה]). פעם באמצע התוועדות האט ער זיך פארקאכט [הוא נהיה נסער / התעמק בהתרגשות]: פארוואס האב איך ביטול פאר ר' ניסן [למה יש לי ביטול והכנעה כלפי ר' ניסן] (ר' ניסן היה נוכח שם בההתוועדות..), חסידות קען איך מער פון איהם, נאר דער רבי האט איהם געמאכט פאר א משפיע [חסידות אני יודע יותר ממנו, אלא שהרבי עשה אותו למשפיע]."

• סדק ה'עבודה' בין ר' שלמה חיים קסלמן לר' ניסן נמנוב:

"בברינוא למדתי גם אצל ר' שלמה חיים קסלמן עד שנסע לארץ ישראל. הוא היה המשפיע של הבחורים הצעירים, ולמד איתנו 'תניא', ור' ניסן היה בשביל הבחורים המבוגרים. (בתחילה היה ר' שלמה חיים המשפיע הרשמי של הישיבה, אבל לאחרי שהגיע ר' ניסן נעשה הוא המשפיע של המבוגרים, ור' שלמה חיים נעשה המשפיע של הבחורים הצעירים). ור' שלמה חיים היה מתוועד אתנו גם כן.

ר' שלמה חיים היה קו אחר לגמרי מר' ניסן. ר' ניסן היה 'יום ביומו', כל יום התפלל שעות על גבי שעות. אך ר' שלמה חיים היה לא צפוי בסדר עבודתו. היה יכול להתפלל בקיצור, והיה יכול להתפלל 6 שעות. לפעמים היה מבקש מר' שלום בער בוטמאן את התפילין שלו, שהיו מהודרות יותר משלו, והיה מתפלל בקיצור לערך. ולפעמים התפלל שעות, כנזכר לעיל. ר' שלמה חיים היה א ווארעמע איד [יהודי חם], והכניס בנו הרבה חיות, והיה מסור מאוד להבחורים."

• הוראת הרבי לר' ניסן בנוגע ל'קריאת שמע שעל המיטה' וההסבר על ר' בנימין קלעצקער:

"הרבי אמר לר' ניסן ביחידות (בזמנים הראשונות שהיה אצל הרבי, ואולי אפילו ביחידות הראשונה) שיחשוב על הבחורים ב'קריאת שמע שעל המיטה', והרבי הביא דוגמא מהסיפור שאמר ר' בנימין קלעצקער אז אין מיט'ן דאווענען טראכט מען פון קלעצער [באמצע התפילה חושבים על בולי עץ] ואף על פי כן. ור' ניסן אמר להרבי שהוא מקבל על עצמו.

[לכאורה צריך ביאור כי המעשה שם הוא לגריעותא (לחיסרון), שר' בנימין קלעצקער אמר להסוחרים שתמהו עליו, איך פארשטיי נישט ווי מ'קען טרעכטן פון קלעצער אין מיטן "אחד" [אני לא מבין איך אפשר לחשוב על בולי עץ באמצע "אחד"]. אבער זיין ביים פארט פון ריגא און טראכטן פון "אחד" [אבל להיות בנמל של ריגא ולחשוב על "אחד"]..

היינו שלחשוב על קלעצער (בולי עץ) באמצע "אחד" הוא חסרון ולא מעלה. ולכאורה הפירוש הוא, כי באמת צריכים לחשוב בקריאת שמע שעל המיטה אויף זיך (על עצמו), אלא שצריך להיות כל כך נוגע אצלו הבחורים, עד שאפילו כשאומר קריאת שמע שעל המיטה חושב עליהם. וזהו המשל מהקלעצער (בולי העץ), שזה שחשב על הקלעצער באמצע אחד לא היה להכעיס, אלא מכיון שזה היה נוגע לו כל כך, נכנסו לו מחשבות זרות באמצע "אחד".]"

• העובדות על הליכתו ותפילתו של ר' סעדיה ליברוב:

"הרבי אמר פעם על ר' סעדיה ליברוב כשעבר ברחוב: קוק ווי א חסיד גייט [תראה איך חסיד הולך] (התוכן). כדאי ללמוד ממנו איך יהודי הולך ברחוב. כאשר הלך ר' סעדיה ברחוב היה לובש משקפיים לקריאה. ופעם עבר הרבי ליד המקום שהתפלל ר' סעדיה (עם פניו אל הקיר, ולא הרגיש), ונעמד קצת והקשיב לתפילתו, ואמר: קוק ווי סידאווענט א חסיד [תראו איך חסיד מתפלל] (התוכן)."

• הפירוש של ר' סעדיה ל"איזהו חסיד":

"ר' סעדיה היה מפרש המאמר 'איזהו חסיד המתחסד עם קונו' – שאינו מספיק בזה שהוא חסיד בפני כולם, כי זה לא קונץ. כי אם כאשר אף אחד אינו מסתכל רק הקדוש ברוך הוא, אזי הוא ה'אבן הבוחן' האם הוא חסיד אליבא דאמת (על פי האמת)."

• תפילתו של ר' ניסן והעזרה לאשתו של ר' מולע פרוס:

"ר' מענדל מרזוב סיפר שבטשקנט היה רעב, ור' ניסן מתפלל באריכות שעות על גבי שעות, ולאחרי זה היה הולך לביתו של איזה אישה יהודייה זקנה (אשתו של ר' מולע פרוס), שהיתה מאוד חולה וחלשה מהרעב, והיה נותן לה לאכול. והיא היתה כל כך חולה עד שר' ניסן היה צריך להכניס את האוכל בפיה.. וכך היה עושה כל יום."

• הרב רבינוביץ על תפילת ר' ניסן וחפירת המקווה:

"שמעתי מרב בשם רבינוביץ – למד במוסר'דיגע (מוסר) ישיבות – שאסרוהו, וכאשר שחררו אותו שלחוהו לביתו של ר' ניסן בטשקנט. כאשר הגיע הלה לביתו של ר' ניסן היה כבר בשעה שלש אחר הצהריים, וראה איך שר' ניסן עומד ומתפלל [הוא אף פעם לא ראה כזה דבר..]. ומיד כשראהו ר' ניסן חלץ הטלית ותפילין והלך להשיג עבורו אוכל. גם ראה הרב ההוא איך שר' איצ'קע לימאיס מינקאוויטש, שהיה יהודי מבוגר, חופר בעצמו בור בכדי לעשות מקוה."

• האימרה של ר' צאלע לר' זלמן דוד האמליינער:

"ר' זלמן דוד האמליינער היה לו חבר בשם ר' צאלע חרסוניער (ר' בצלאל ווילשאנסקי), פעם אמר לו ר' צאלע: דו דאווענסט טאקע גוט, אבער דו עסט אויך גוט! [אתה אמנם מתפלל טוב, אבל אתה גם אוכל טוב!]".

• ר' אברהם מאיאר בפוקינג על תפילת ר' גרשון בער:

"פעם ישבו חסידים בפוקינג והתוועדו יחד בשבת אחר הצהריים, ובאמצע סיים ר' אברהם מאיאר את תפילתו והצטרף לההתוועדות, ואמר שר' גרשון בער היה דייקן גדול ואף על פי כן, וכאשר הגיע לספירת העומר היה אומר כמה וכמה פעמים 'היום יום.. לעומר', עד שהיה אומר: אן עק זאל דאס נעמען, היינט איז.. צוים עומר [סוף לזה (שייגמר כבר)! היום… לעומר]. וסיים ר' אברהם: שהיום בתפילה חשב לעצמו, אן עק זאל דאס נעמען [סוף לזה / שייגמר כבר], פון היינט און ווייטער ווער איך אנדרעש [מהיום והלאה אני נהיה אחרת / משתנה לטובה]."

• הקטע על ר' יצחק מתמיד ור' יעקב מסקאליק:

"ר' איצ'ה דער מתמיד היה מתפלל בחודש אלול כל היום, ומתוועד כל הלילה, וכך עשה בכל לילה (או לילה שני).. פעם שהו ר' איצ'ה דער מתמיד ור' יעקב מסקאליק (זוראוויטשיער) יחד באותו עיר, ור' איצ'ה דער מתמיד למד והתפלל משך כל יום השבת. למוצאי שבת במלוה מלכה התוועדו יחד, ואמר אז ר' איצ'ה לר' יענקל (שהיה ידוע עם האהבת ישראל שלו): יענקל באבע יענקל טארבע, מיר זיינן ביידע געשלאפן אין די זעלבע צימער, אבער דו האסט אויסגעפירט די כונה פון בעש"ט! [יענקל (כינוי חיבה), שנינו ישנו באותו החדר, אבל אתה פעלת והגשמת את כוונתו של הבעל שם טוב!] (כידוע שהיה מקרב ילדים וילדות לאביהם שבשמים)."

• שני ה"חסידישע טענצעריס" והרבי המהר"ש:

"היו ב' (שני) חסידים בימי אדמו"ר מהר"ש (רבי שמואל) שהיו נקראים בשם 'חסידישע טענצעריס' [רקדנים חסידיים]. הם היו רוקדים ואף על פי כן אבל לא התעסקו בעבודה. פעם נכנסו לאדמו"ר מהר"ש והתלוננו על מצבם, אמר להם הרבי מהר"ש: וואס מאנט איהר פון מיר, מאן פון זיך. הייבט אהן טאן אין עבודה [מה אתם תובעים ממני? תתבעו מעצמכם! תתחילו לעסוק בעבודה] ואף על פי כן."

• ר' יוסף גורעוויטש, חתנו ר' פייבוש והמכתב מהרבי:

"סיפר לי ר' זלמן גוראריה שהיה חסיד גדול בשם ר' יוסף גורעוויטש, וחתנו היה ר' פייביש זלמנוב (שהיה חסיד צעיר ביחס לחותנו), והם התעסקו יחד במסחר. ושאלו את הרבי הריי"צ בנוגע למסחר מסוים – האם לעשות או לא. והרבי הריי"צ ענה להם במכתב לא לעשות. מיד הראה ר' פייביש את המכתב לחותנו שהרבי אמר לא לעשות. אמר לו חותנו: וכי כך קוראים מכתב של הרבי?!

קודם כל צריכים ללכת למקוה, ללמוד חסידות ולהתפלל, ולאחרי זה נראה את המכתב. הלכו שניהם ולמדו והתפללו, ולאחרי זה קרא ר' יוסף הנייל את המכתב בעיון ובהעמקה, והתחיל להתפלפל עם כל מיני 'פשעטלאך' – עד שיצא שהמענה הוא כן לעשות! ללמדנו שגם חסיד גדול יש לו נפש הבהמית, וצריכים מאוד להיזהר שלא ללמוד פשעטלאך [תירוצים ופלפולים] בדברי הרבי, אלא לעשות בדיוק כפי שהוא רוצה."

• הקפדתו של ר' הלל מפאריטש והשיחה עם המניין שלו:

"שמעתי מר' אליה חיים רויטבלאט שהחסיד ר' הלל מפאריטש היה מקפיד תמיד להתפלל במנין, ולכל מקום שהיה נוסע היה מביא עמו מנין. פעם שמע שהמנין שלו מדברים על זה שההרבי ה'צמח צדק' הוא 'חלש' ו'חולה' ואינו יכול להגיד עוד חסידות. יצא ר' הלל מחדרו ואמר להם: שווענצין שווענצין [זנבות זנבות – כינוי קטנות מוחין], אז ס'איז א שעת גילוי למעלה זאגט די רבי חסידות, און אז ס'איז א שעת העלם למעלה זאגט די רבי ניט חסידות [כשזו שעה של גילוי למעלה הרבי אומר חסידות, וכשזו שעה של העלם למעלה הרבי לא אומר חסידות]. היינו שכל המושגים הגשמיים אינם שייכים אצל רבי."

• ר' חנוך הענדל כמוכר יי"ש ותפילתו:

"לפני שר' חנוך הענדל נהיה משפיע בליובאוויטש היה מוכר יין שרף, שענקער [מוזג משקאות בבית מרזח] לפרנסתו, וכמובן שבמקומות כאלו היו כל מיני דברים האסורים וראיות אסורות. אך ר' הענדל לא התפעל מזה, וכאשר הגיע הזמן להתפלל היה מתפלל שם ודמעות זולגות על פניו. וכל מה שקורה שם לא היה נוגע אליו כלל. והוא על דרך מה שכתב הרבי הרש"ב בקונטרס 'עץ החיים' שישנם עובדי השם שמופשטים מגשם."