'אלחם בזה עד לגאולה': מאבקו החריף של הרבי לתיקון חוק 'מיהו יהודי'

אחד המאבקים העיקשים והטעונים ביותר בתולדות המדינה, הוא המאבק שמוביל הרבי לתיקון חוק השבות כך שיכיר אך ורק בגיור על פי ההלכה. עבור הרבי, זה לא עוד נושא פוליטי. זה מאבק על זהות העם היהודי, על עתידו ועל שלמותו. הרבי התריע, זעק, כתב, פעל – והגדיר את החוק בנוסחו הקיים כ'הגזירה האיומה ביותר שלא הייתה כמוה' • בקשר להעלאת הצעת חוק לתיקון והוספת המילה 'כהלכה' לחוק, עורך אתר 'חב"ד לייב' מגיש סקירה מקיפה על המלחמה לתיקון חוק 'מיהו יהודי' • לכתבה המלאה

☚ הרבי זועק בזעזוע אדיר: גזירת 'מיהו יהודי' – מחריבה את עם ישראל!

שורשי המחלוקת: חוק השבות ללא הגדרה

חוק השבות, שנחקק עם קום המדינה, קבע שכל יהודי זכאי לעלות לישראל – אך נמנע מלהגדיר 'מיהו יהודי'. היעדר ההגדרה הוביל למחלוקות משפטיות, פוליטיות וחברתיות, והפך את שאלת הזהות היהודית לאחת הסוגיות הנפיצות במדינה. כבר בראשית קומה של המדינה, פנה ראש הממשלה דוד בן גוריון לחמישים 'חכמי ישראל' (אותם הגדיר ככאלה לפי ראות עיניו) כדי לקבל הכרעה בנוגע להגדרת הזהות היהודית במדינת ישראל. רובם תמכו בהגדרה ההלכתית (37 לעומת 8), ובעקבות זאת נכתב בחוק כי יהודי הוא 'מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה'.

אלא שבשנת תש"ל, בעקבות דיונים שעלו בבתי המשפט – אודות יהדותם של כמה מהעולים לארץ, הוכנס תיקון לחוק – והגדרת הגיור כהלכה הושמטה. הרבי התריע כי בכך נפתח פתח להכרה בגיורים שאינם על פי ההלכה, והזהיר שהדבר יגרום לבלבול ולפגיעה אנושה באחדות העם.

עמדת הרבי: 'אין הצהרה משנה מציאות'

במשך השנים פעל הרבי רבות למען תיקון החוק. כבר בשנת תשי"ט בעת משאל הרבנים של בן גוריון ענה לו הרבי במכתב ארוך ומפורט, וכתב שיהדות נקבעת אך ורק על פי האם היהודייה או גיור הלכתי מלא, וכן שהצהרה או רצון להירשם כיהודי אינם הופכים אדם ליהודי, ומסקנה ברורה: גיור שאינו תואם את ההלכה – אינו נחשב גיור כלל.

וכך כתב הרבי:

'במענה על מכתב כבודו בשאלה לחוות דעתי בנוגע לרישום ילדי נשואי תערובת כשהאב יהודי והאם לא יהודיה ולא נתגיירה קודם לידת הולד. והמכוון – לפי נוסח ההחלטה במכתב הנזכר לעיל – להגדיר הוראות שיתאימו למסורת המקובלת בכל חוגי היהדות, האדוקים והחופשיים לכל זרמיהם, ולתנאים המיוחדים של ישראל כמדינה רבונית שמובטח בה חופש מצפון ודת וכמרכז לקיבוץ גלויות:

דעתי ברורה בהחלט, בהתאם לתורה ולמסורת המקובלת מדורי דורות, כי בענינים כאלה אין כל תוקף להצהרה בדיבור על הרצון להרשם בתור יהודי, ואין בכוח הצהרה זו לשנות את המציאות. על פי התורה והמסורת של דורי דורות הקיימת וחיה עד היום הזה – יהודי, או – בסגנון שונה אבל בתוכן שווה – שייך לעם בני ישראל, הוא זה ורק זה שנולד מאם יהודיה או גר שנתגייר באופן גירות מדויק, אשר פרטי סדר גירות זה מבוארים בספרי פסקי דינים של עמנו בית ישראל מדור לדור ועד להשולחן ערוך.

האמור במלוא תקפו לא רק בנוגע לילדים שהוריהם או מי שהוא אחר מצהיר על רצונו לרשום אותם בתור יהודי, אלא גם בנוגע לכל מי שיבוא להצהיר על עצמו שרוצה לשנות מעמדו ומצבו כדי להכנס לכלל ישראל, שאין בהצהרה כזו ולא כלום אלא אם כן יקיים בפועל, או שכבר קיים בפועל, סדר הגירות מתאים להמסורה וכמפורט בספר השולחן ערוך, כנזכר לעיל'.

ספר 'אגרות קודש' כרך י"ח, מכתב ו'תשי"ד.

הרבי ראה בחוק זה מכשול גדול והרבה להתריע על סכנתיו. ואף כינה אותה: 'הגזירה האיומה ביותר שלא הייתה כמוה'. מיד עם תיקון החוק בהתוועדות פורים תש"ל, נשא שיחה ובה הבהיר שהתיקון לא רק שאינו פותר את הבעיה אלא מעצים אותה, משום שהחוק לא קובע איזה גיור יהיה כשר, ויש בו פתח גם לגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים. בשונה מהחוק הקודם, התיקון מכניס את הגיורים שאינם לפי ההלכה לתוך ההלכה והופך אותם ליגיטמיים. הרבי הסביר שחומרתה גדילה בעובדה, שיהודים הם אלו שמחוקקים חוק שכל מהותו היא כפירה בקדוש ברוך הוא.

הקמת הוועד למען שלימות העם

כדי לרכז את הפעילות למען תיקון החוק הוקם 'הוועד למען שלימות העם'. בראשו עמדו לאורך השנים הרב יהודה פלדי, הרב נחום טרבניק, הרב שמואל חפר והרב יצחק הולצמן. הרבי עקב מקרוב אחר פעילות הוועד, עודד את אנשיו, ולעיתים אף התערב באופן אישי – דבר נדיר בהתנהלותו הציבורית.

בהתוועדות שערך הרבי בכ' כסלו תשל"ז, לאחר שיחה שנשא הרבי בעניין תיקון החוק, הזמין הרבי את יושב ראש הועד הרב פלדי לשאת דברים על הפעילות לתיקון החוק, על אף העובדה שבדרך כלל כמעט ולא אירע שיהיה מי שידבר בהתוועדות עם הרבי מלבד הרבי עצמו. בסיום דבריו אמר שאף כי הוא אינו רוצה לדבר על כך כדי שלא להפחיד את הקהל בכל זאת פעילות הועד זקוקה לתרומות, כשהרבי מעיר לו שלא יחשוש וידבר על כך.

מאבק ציבור ענק

כנסים ופעילות שטח – בכנס עסקני אנ"ש בתשל"א השתתפו מאות רבנים ופעילים, שהציבו את הנושא בראש סדר היום.

הצבעות בכנסת – לאורך השנים הועלו מספר הצעות לתיקון החוק. ההצבעה הדרמטית ביותר הייתה בשנת תשמ"ב – 56 בעד, 57 נגד.

הסכמים קואליציוניים שלא מומשו – בממשלות בגין ושמיר נחתמו התחייבויות מפורשות לתיקון החוק – אך הן לא קוימו.

עצומת המיליון – כמיליון אזרחים חתמו על עצומה שקראה לראש הממשלה יצחק שמיר לתקן את החוק. לאחר מאמצים רבים – החתימות הועברו ללשכת ראש הממשלה.

הזדמנויות שהוחמצו – במספר נקודות לאורך השנים נראה היה שהחוק עומד להשתנות – אך בכל פעם, מסיבות פוליטיות או התנגדות פנימית, התיקון לא עבר. הרב נחום טרבניק, מראשי הוועד, פעל עד יומו האחרון כדי לנצל את ההזדמנות שנוצרה לאחר התפטרות מנחם בגין, אך גם ניסיון זה לא צלח.

עצרת הענק

בכ"ד טבת תשמ"ג התקיימה בבנייני האומה בירושלים עצרת ענק למען תיקון החוק, בראשות האדמו"ר מגור הלב שמחה. תשלום הוצאות העצרת חולקו בשווה בין מזכירות הרבי לבין קופת האדמו"ר מגור, ולאורך כל הכינוס עודכן הרבי מיד על כל רב שנכנס לאולם כשעל פניו הבעת שביעות רצון.

בעצרת השתתפו בין היתר האדמו"ר ערלוי רבי יוחנן סופר, האדמו"ר מגור באותה תקופה רבי שמחה בונם אלתר, ראש ישיבת 'שפת אמת' באותם ימים ולימים האדמו"ר מגור – רבי פנחס מנחם אלתר, האדמו"ר מסלונים, ועוד. העצרת הביאה לראשונה את הסכנה והשלכות החוק לתודעת הציבור החרדי שלא היה מודע לה עד כה, והרבי היה שבע רצון ממנה מאוד.

אי תיקון החוק – גורם לנפילת חיילים במלחמה

בל"ג בעומר תש"ל השתתף הרבי ב'פאראד' שנערך בחצר 770. בשיחה שאמר הרבי באותו המעמד הוא התייחס למלחמת ההתשה ואמר שמותם של החיילים במלחמה היא תוצאה מרישום גויים שעלו מרוסיה כיהודים. דברים אלו גרמו לסערה ציבורית גדולה בארץ ישראל. הגדילה לעשות ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, ועשתה מחאה פומבית במהלך ישיבה בכנסת. העיתונים בישראל תקפו את הרבי בכך שמשתמש בחייהם של החיילים ככלי להצלחה במלחמה הפוליטית (כביכול) של תיקון חוק 'מיהו יהודי'.

הרבי התייחס להתקפות אלו במהלך התוועדות שהתקיימה בשבת פרשת בהעלותך ואמר (תוכן): 'כשם שברור לי שעכשיו אנו נמצאים בשבת פרשת בהעלותך בשעה שלוש וחצי, רעווא דרעווין, כך ברור לי שמותם של החיילים הוא תוצאה ישירה לכך שרושמים גויים כיהודים'. הרבי המשיך ואמר ש'מה לעשות וכך הוא רואה' האם מצפים ממנו שלא יאמר את הדברים אפילו שהוא רואה?!.

פרשת הפלאשים

כאשר התעוררה השאלה בקשר ליהדותם של עולי אתיופיה לארץ ישראל, הרבי הבהיר כי הם צריכים לעבור גיור לחומרה בכדי להיחשב כיהודים. הרבי אמר בשיחותיו על כך שעניין הפלאשים הפך לעניין פוליטי שיש אנשים שמנצלים את זה לטובת הקריירה הפוליטית שלהם.

סערה בקרב השלוחים: הרבי מבהיר את גבולות תפקידם במאבק

בעיצומו של אחד המאבקים הציבוריים הרגישים ביותר – תיקון חוק השבות – התרחשה דרמה פנימית בתוך מערכת השליחות העולמית של חב"ד. הרבי, שהוביל במשך עשרות שנים את המאבק להגדרת 'מיהו יהודי' על פי ההלכה, נדרש להבהיר באופן חד את גבולות תפקידם של השלוחים ואת אחריותם הציבורית.

האירועים החלו בתקופת כינוס השלוחים תשמ"ח, כאשר הרבי זימן את הרב אברהם שם טוב ליחידות והורה לו להעביר מסר ברור: השלוחים אינם אמורים לעסוק בעניינים פוליטיים או ציבוריים שאינם קשורים ישירות לשליחותם הרוחנית. אולם הרבי אסר עליו לומר זאת בשמו. התוצאה הייתה התנגדות חריפה מצד שלוחים, שטענו כי אין לרב שם טוב סמכות להורות על כך ללא ציון מפורש מהרבי. רק שנה לאחר מכן התברר – כאשר הרבי עצמו דיבר על כך בגלוי – שהמסר אכן הגיע ממנו.

שיחת כ״ד טבת תשמ״ט: הרבי מציב גבולות

בשיחת כ"ד טבת תשמ"ט התייחס הרבי במפורש לתפקידם של השלוחים בענייני ארץ ישראל – ועל פי השמועה, הדברים נאמרו בהקשר למאבק על 'מיהו יהודי'. הרבי הבהיר כי ישנם נושאים חשובים, אך אינם חלק משליחותם של השלוחים בחוץ לארץ. הרבי הדגיש כי שליח בחוץ לארץ נשלח למקום מסוים כדי לפעול שם – לא לעסוק בפוליטיקה ישראלית מרחוק. לדבריו, העיסוק בעניינים שאינם קשורים לשליחות גורם ל'אבידת ריבוי הזמן' ומסיט את השלוחים מייעודם.

בין הדברים אמר הרבי: 'כיון שלאחרונה היו כמה בלבולים ורצו לגרור את השלוחים לפעול בעניינים שונים שמצד עצמם הם עניינים טובים, אלא שזהו דבר שצריך לעשותו בארץ הקודש וכיוצא בזה – הרי כאן המקום לעורר ולהזכיר שאין להם לעסוק בזה, כי אין הדבר שייך למילוי שליחותם הפרטית של כל אחד ואחת במקומו, שבזה צריך להיות עיקר עבודתו.. הדגשה מיוחדת בנוגע לבני ישראל הנמצאים בחוץ לארץ, ובפרט השלוחים – עליהם לדעת שיש להם שליחות במקום בו הם נמצאים, וזה שהמקום הוא בחוץ לארץ – הרי אדרבה, דווקא בחוץ לארץ צריכים לפעול יותר בנוגע לענייני יהדות.

ועל ידי הנהגה זו ישללו מלכתחילה את אבידת ריבוי הזמן שכבר אבד בגלל הפלפולים שאינם שייכים לפועל כלל וכלל, כי אין שום מקום לעסקנות בענייני ארץ הקודש על ידי מי שנמצא לעת עתה בחוץ לארץ, ועל אחת כמה וכמה – הרוב אינם חושבים על נסיעה לארץ הקודש, ואפילו לא לשם ביקור, ובכל אופן – אין בדעתם להחליף את מקום שליחותם לתקופה ארוכה ולהתיישב בארץ הקודש, שעליהם לרחם על עצמם ולבקש רחמים מסביבתם, שלא יפריעו למילוי השליחות ד'לעשות לו יתברך דירה בתחתונים'.

ועוד והוא העיקר, יש להפיץ בקשה זו, לכל לשליח ולכל השלוחים כולל גם – השלוחים שבארץ הקודש עצמה, כי רובם ככולם אין להם שום עסק עם שקלא וטריא זו, שאליה מבקשים לגרור אותם – על אחת כמה וכמה רוב עם ישראל הנמצא בחוץ לארץ.. עליהם לחדול מיד משקלא וטריא בכל דבר שאינו נוגע למילוי השליחות של כל אחד ואחת מבני ישראל במקום שהם – הפצת היהדות, ובנוגע לבני ישראל שבארצות הברית (המקום שבו דרים רוב בני ישראל ובו אנו נמצאים), ולהשתדל ככל האפשרי להרבות בהפצת היהדות – לכל לראש במדינת ארצות הברית, שבה נמצאים'.

הבהרה בכתב: 'זהו היפך אופן שליחותם'

ימים ספורים לאחר השיחה, כתב הרבי מכתב מסכם שבו חידד את הדברים, ולא הותיר מקום לספק – הרבי ביקש להרחיק את השלוחים מכל ויכוח ציבורי שאינו חלק ישיר משליחותם הרוחנית:

1) '(כבר נדפס) זהו מה שאמרתי – שלא להיכנס לשקלא וטריא בענינים שכוונת הצד השני רק להרבות אש דמחלוקת וכו'. 2) ופשיטא בנוגע להשלוחים שי' – שזהו היפך אופן שליחותם. 3) באם הצד השני אומר – שרוצה רק לברר האמת – ישלח לו ציוני המקום ב'שולחן ערוך' וכיוצא בזה.

4) כבר אמרתי (ונדפס) – שלמעשה אינו נוגע כלל – כי מדובר על דבר חוק והנהגה של 40 שנה בארץ הקודש. 5) אלא שיש כאלה שרוצים להכניס לשם מחלוקת יותר. 6) והמשתתף בשקלא וטריא זו – מסייע להם. 7) כל הנזכר לעיל פשוט. 8) ולכאורה כבר הזמן מאז – שעסקני חב"ד יתדברו ביניהם ואין הכרח לערב אותי בזה. 9) ודחוף'.

הבלבול בשטח – והרבי מבהיר: המאבק על 'מיהו יהודי' נמשך

באותם ימים התנהל משא ומתן קואליציוני בין אגודת ישראל לראש הממשלה יצחק שמיר, ורבני חב"ד היו מעורבים בו. פרסום השיחה לשלוחים גרם לחלק מהפעילים לחשוב שהרבי מבקש להפסיק את הלחץ בנושא 'מיהו יהודי'. אולם הרבי דחה זאת לחלוטין. הוא הורה לרב יצחק הולצמן, מראשי הוועד למען שלימות העם, להמשיך לדרוש את תיקון החוק. המסר היה חד:
השלוחים – לא. הוועד והעסקנים – כן. כלומר, הרבי לא נסוג מהמאבק; הוא רק הבהיר מי אמור לנהוג בו.

הצהרה חדה: 'אלחם על מיהו יהודי עד ביאת משיח'

בעיצומה של התוועדות בחודש שבט תשל"ה, הצהיר הרבי נשיא דורנו – כי יילחם על תיקון חוק השבות 'עד ביאת משיח'.