לחצו כאן לתרומה
מה גורם לאדם להרגיש עשיר באמת – בלי שקל אחד נוסף? אנו מגישים טור אישי מיוחד מאת הרב לוי זלמנוב – עורך מגזין 'לחלוחית חסידית', לרגל יום הולדתו של הרבי בי"א ניסן • 'יש אנשים שמחפשים חירות בחוץ — שינוי נסיבות, פתרונות, תוצאות. אבל החסידות מלמדת שהחירות האמיתית מתחילה במקום אחר לגמרי.. כולנו מכירים את התחושה הזו: אנחנו לומדים, מתפללים, מתאמצים – ובכל זאת משהו בפנים עדיין מרגיש חסר. לקראת י"א ניסן, הרבי מעניק לנו מפתח נדיר להבנה הזו – מפתח שיכול להפוך את החיים עצמם לחוויית גאולה. הדרכה שמאירה את החוויה האנושית באור חדש, ומגלה מה באמת הופך אדם לעשיר מבפנים' • לטור המלא
☚ אישי: הרבי עזב את כל ההכנות לפסח – כדי לעורר אותי להתפלל באריכות
יום ההולדת של הרבי בי"א ניסן, אינו עוד יום בלוח השנה. זהו רגע שבו הנשמה מקבלת הזדמנות להתכוונן מחדש אל מהות החסידות, אל מה שהרבי העניק לעולם – ובעיקר אל מה שמצופה מאיתנו. וההכנה הראויה ביותר, כפי שחסידים יודעים היטב, היא לימוד המאמרים שהרבי נתן לרגל היום. שם טמון המפתח לחיות חדשה. לא רק עומק, אלא סדר ברור בעבודת השם.
אחד הביאורים המרכזיים במאמר 'תפילה למשה' שיצא לאור לי"א ניסן תשנ"א (וכן ב'המשך' שלו – 'זאת חוקת'), הוא ההבדל בין 'תפילת עני' ל'תפילת עשיר'. כדי להבין זאת, הרבי פותח בהבחנה יסודית בין שתי מדרגות בעבודת החסידות: לימוד השכלת החסידות (שהוא בחינת 'חכמה' ו'בינה'), והפנמת והרגשת החסידות בעבודת התפילה (שהיא בחינת 'דעת').
וכאן מופיע ההבדל הראשון בין עני לעשיר: ה'עני' הוא זה שחסר לו. כשאדם לומד עניין חדש בחסידות, הוא מקבל משהו שלא היה לו קודם – כמו עני שמקבל מתנה. הוא מתמלא, מתחדש, מתרגש. לעומת זאת, ה'עשיר' הוא מי שאינו חסר. הוא חי את ההשגה, מרגיש אותה, מתענג עליה. אין כאן חידוש – יש כאן חיות. זהו העומק של עבודת התפילה: לא רק להבין, אלא לחיות. כמה שהאדם יותר מאריך בתפילה, הוא חווה ומרגיש את האמת האלוקית, ואז הוא עשיר של ממש. לא חסר לו כלום באותם רגעים מופלאים!..
אבל הרבי מגלה רובד עמוק יותר: גם בתוך 'עבודת התפילה' עצמה – שהיא כבר בחינת 'דעת' ועשירות – יש בדקות יותר את שתי המדריגות של 'עני' ו'עשיר'. 'תפילת עני' בתפילה היא, כאשר האדם מרגיש שחסר לו משהו רוחני.
או שהוא מתבונן בעניינים בחסידות שמבארים את דרגת 'ממלא כל עלמין' – ורוצה שהחיות האלוקית תחדור לענייניו הגשמיים. וזה מעורר אהבת השם של 'בכל לבבך'. או שהוא אפילו מתבונן בדרגת 'סובב כל עלמין' – ורוצה התעלות אלוקית שלמעלה מהטבע. שזה מעורר אצלו רגש אהבה של 'בכל נפשך'.
שתי התנועות הללו – למרות שהן נשגבות – עדיין נקראות 'תפילת עני'. כי האדם מבקש. חסר לו. הוא רוצה משהו. אבל 'תפילת עשיר' האמיתית, זה קורה כשהאדם מתבונן בתפילה ב'עצמות', בעצם המהות האלוקית שלמעלה מגילויים. כאן אין בקשה. אין חיסרון. יש מציאות. האדם חי את האמת האלוקית כפי שהיא, לא כמשהו שהוא רודף אחריו, אלא כמציאות שממלאת אותו. ואז נוצרת אהבת השם של 'בכל מאודך' – מסירות מוחלטת, חירות פנימית, יציאה אמיתית ממצרים.
וכאן מתגלה עומק כוונת הרבי: כשאדם מתפלל באריכות רק עם 'ממלא' ו'סובב', הוא עדיין בוחר בגילויים. אבל המטרה היא 'אנא נסיב מלכא' – לבחור במלך עצמו, ב'עצמות' (כפי שמוסבר במאמר 'ביום עשתי עשר יום' לי"א ניסן תשמ"ט).
דווקא אז, כשהאדם מתפלל באריכות ומתבונן ב'עצמות' בתפילה (כמובן לאחר הקדמת ההתבוננות ב'ממלא' ו'סובב'), אזי נעשה 'עשיר' אמיתי. הוא חי חירות פנימית, עומק של גאולה נפשית, ומגיע לליל הסדר מתוך חירות אמיתית – לא רק זיכרון של יציאת מצרים היסטורית, אלא חוויה חיה של גאולה. וכשיהודי חי כך – הוא פותח פתח לגילוי ה'עצמות' בגאולה השלימה, בקרוב ממש.
