בלי פגרה מהחיים: עמדת הרבי על חופשת הקיץ ו'בין הזמנים' • פרוייקט

האם באמת קיים מושג של 'חופש' בעולם היהודי והחסידי? לקראת יציאתם של אלפי תלמידי מוסדות החינוך והישיבות לחופשת הקיץ, מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה פרויקט מסכם ומרתק של מכתבי קודש ושיחות מאת הרבי המציגים מבט מהפכני, בלתי מתפשר ומעורר השראה על עונת הקיץ • ניתוח דברי הקודש חושף משנה סדורה: כיצד הופכים את החום והשחרור מהמסגרת למנוף של צמיחה רוחנית, מדוע הרבי רוצה לבטל לחלוטין את 'בין הזמנים', ומהו המבחן האמיתי של הנפש בנאות דשא? • המדריך החסידי לקיץ בריא • לכתבה המלאה

☚ יומן מרתק: מנהיג ישראל מבקר בקעמפ 'גן ישראל'

בשעה שהעולם כולו נכנס לאווירת 'בין הזמנים' ומחפש היכן 'לקחת חופש', הרבי מציב בפנינו סימן שאלה נוקב שמנפץ את האשליה: האם בכלל שייך לקחת חופש מהחיים עצמם? עם סיומה של שנת הלימודים, המושג 'חופש' הופך למילים השגורות ביותר בפי כל, אולם במבט חסידי, ובפרט לאור תורתו של נשיא דורנו, המושג הזה עובר מהפך מחשבתי עמוק.

הרבי מבהיר לאורך השנים כי בעולם הרוחני אין ולא יכול להיות מושג של 'פגרה' או הפסקה. מכיון שהתורה מוגדרת כ'חיינו ואורך ימינו', הרי שכשם שלא שייך לקחת חופש מהחיים הגופניים והנשימה – כך לא שייך לקחת חופש מהחיים הרוחניים, וביטול זמני של הלימוד הוא בבחינת היפך החיים חס ושלום.

הרבי שלל לחלוטין את נעילת שערי מוסדות הלימודים ואת השבתת הלימודים, ותבע להמשיך את סדרי הישיבות והתלמודי תורה גם בעיצומם של ימי הקיץ [כפי שהיה נהוג מימים ימימה בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש, וכן בכפר חב"ד ועוד, שם לא הכירו את המושג 'בין הזמנים'].

אבל הרבי לא רק תובע, הוא מתווה דרך ומעניק כוחות. בניתוח רוחבי של עשרות מכתבי קודש ושיחות סוערות, נחשפת משנה סדורה, אקטואלית ומפתיעה על עונת הקיץ. הרבי לוקח את המושגים הכי גשמיים – החום, הטיולים, הבראת הגוף ונאות הדשא – והופך אותם לחזית העבודה הרוחנית של השנה.

במבט רוחבי על עשרות שיחות ומכתבים, ניתן לסכם את גישת קודשו של הרבי לימי הקיץ בכמה נקודות מפתח:

• • תכלית ה'חופש' הגשמי: הרבי אינו מתעלם מהצורך הפיזי של הגוף. עם זאת, הוא מגדיר מחדש את המטרה: המנוחה, שינוי המקום וחילוף הכוחות בקיץ אינם מטרה בפני עצמם, אלא אמצעי בלבד – 'להחליף כוח ולהוסיף אומץ' כדי לשוב אל עבודת ה' ואל הלימוד ביתר שאת וביתר חיות.
• • מבחן הרצון החופשי: הימים שבהם הבחורים והילדים משוחררים מהמסגרת הנוקשה של הישיבה או התלמוד-תורה, מהווים את ה'מבחן האמיתי' של תכונת הנפש. דווקא כשהאדם פועל ללא כפייה או משמעת חיצונית, מתגלה רצונו העצמי האמיתי – האם הוא בוחר להוסיף בלימוד ובקיום המצוות מתוך אהבה פנימית לתורה.
• • הקשר בין בריאות הגוף לבריאות הנשמה: בהסתמך על פסיקת הרמב"ם ששמירת בריאות הגוף היא מדרכי השם, הרבי מלמד שקיים יחס ישר והכרחי בין השניים. בתקופה שבה משקיעים בבריאות הגוף (תזונה, טיולים, שחייה), חובה להוסיף בבריאות הנשמה על ידי שיעורי תורה יתירים, כדי למנוע מצב רוחני מסוכן של 'תוקפא דגופא חולשא דנשמתא'.
• • נסיונות הקיץ וענייני צניעות: הקיץ מביא עימו נסיונות ייחודיים שאינם קיימים בחורף. הרבי מדגיש שהחום והשרב אינם 'היתר' לפריקת עול, ומזהיר מפני הרפיון בענייני צניעות, תוך שהוא מבהיר בשיחה נוקבת כי חובת הצניעות ואופן המלבוש מחייבים גברים ואנשים על פי 'שולחן ערוך' בדיוק כפי שהם מחייבים נשים.
• • ימי השליחות וההשפעה: במקום להסתגר או להתבטל, ימי הקיץ הם הזמן המושלם לצאת ולהשפיע על הזולת. הרבי קורא לבני הישיבות לנצל את הזמן הפנוי כדי לקרב בני נוער אחרים, לשוחח עימם על יהדות, ולפעול עליהם הן באופן מודע והן בעצם נוכחותם כדוגמה חיה של 'תמים' החובש ציצית ופאות בגאון, כפי שמסופר בסיפור המרתק על ה'תוצר מאמריקה'.

מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה את הלקט המלא ליישום מעשי בימי הקיץ הבאים עלינו לטובה >>

חופש? 'היפך העניין ד'עבדי הם"

כמדומה שבתקופה זו נוהג לשנות מקומו, או כלשון הרגיל 'לקחת חופש' (מובן שסתירה מרישא לסיפא, שהרי חופש אי אפשר לקחת, אלא לקבל. שבאם אפשרי לקחת בעצמו, הרי גם מלכתחילה חפשי הוא. ועוד, שהוא בעצם היפך הענין ד'עבדי הם'..).

(מכתב י"ג מנחם אב תשי"ט)

התכלית: להחליף כוח ולהוסיף אומץ

כל מעשה ומעשה של בני ובנות ישראל, צריך להיות בו כוונה רצויה. גם ימי החופש שחלפו זה עתה יש להם כונה ותכלית, והן – להחליף כח ולהוסיף אומץ בכדי שתוכלו להמשיך – והמתחילים, להתחיל – לימוד התורה וחינוך הכשר ביראת שמים ביתר התמדה ויתר חיות.

(מכתב ה' אלול תשי"א)

'אין ילד רשאי לחיות בלי תורה'

לקראת סיום שנת הלימודים הנני לברך את התלמידים המסיימים העולים לכיתות ומחלקות עליונות על סולם חינוכם על טהרת הקודש. מתחילים ימי הקיץ, ימי חופש ומנוחה וחילוף כוחות והכנה לשנת הלימודים הבאה עלינו ועליכם לטובה

דעו נא, ילדים חביבים, זרע ברך ה', כי ימי החופש של הקיץ אין משמעם חופש והפסק חס ושלום מלימוד התורה. אין ילד וילדה בישראל רשאים לחיות בלי לימוד תורה וחנוך כשר בתורה ומצות אפילו יום אחד, בין בקיץ ובין בחורף. אדרבה! בימי הקיץ הארוכים, עת שהתלמידים חפשים מבית הספר התלמוד תורה או הישיבה.

ניתנה לכם האפשרות והזכות להקדיש שעותיכם הפנויות לתורה ביתר שאת וביתר עז, הן לעצמכם – בחזרה על הלמוד מכבר ובהכנה והשתלמות לשנת הלימודים הבאה, הן לטובת זולתכם – בהשפעה טובה על אחיכם ואחיותיכם, אשר לא זכו, כמותכם, לעמדו בקרן אורה אשר באופן זה תעלו מעלה מעלה, בעילוי אחר עילוי, בדרך המובילה בית א-ל. רק באופן כזה תחליפו כח, לא רק כח הגוף אלא גם כח הנשמה הטהורה, אשר שניהם ביחד, והנשמה בעיקר, עושים את האדם שלם ומושלם..

(מכתב ט"ז סיון תשי"א)

הרבי מבהיר: צניעות גם באנשים

בפרט שישנם כאלה שמקדימים את הקיץ עוד לפני הרשום בקאלענדרי (הלוח).. הרי הענין המיוחד שצריכים להבהיר כעת בנוגע לימות הקיץ – הוא ענין הצניעות. ענין הצניעות הוא – שלא כדעת הטועים שזה רק בנשים ש'כל כבודה בת מלך פנימה', אבל לאנשים אין לזה שום שייכות, אלא – הענין הוא עוד יותר אצל אנשים, כפי שנפסק הדין ב'שולחן ערוך', שגם באנשים ישנו ענין הצניעות..

הגיעה אלי תמונה ('א פיקטשער') מאחד המלובש 'ממתנים ועד ירכים'. דלכאורה, אם אתה הולך כך – למה אתה צריך אבל שיצלמו אותך איך שאתה עומד בכזה מעמד ומצב, שכך ישאר לזכרון עולם?!.. ועל התמונה היה נראה שזה היה ברצון, כמו שאומרים 'על חטא שחטאנו לפניך ברצון', ולא רק ברצון, אלא גם עם תענוג!..

(שיחת שבת פרשת 'תרומה' תשמ"א [מתורגם])

סיפור מדהים: ה'תוצר מאמריקה' והציצית

מצוים הרי כאן הבחורים היוצאים לשליחות (לתקופת חופש הקיץ) לקרב יהודים, כפי שנהוג הדבר בשנים האחרונות. מכיון וי"ב תמוז הוא יום סגולה 'להמשיך' את כל ההארות וההשפעות בנוגע לתורה ומצוות – הרי שאת הכוח על כך עליהם לשאוב מיום זה, כדי שיצליחו בשליחותם, הן מה שהם פועלים במודע, והן מה שנפעל על ידם שלא במודע.

אחד התמימים שיצא לשליחות, דובר אנגלית רהוטה, הסביר ענינים ביהדות ובחסידות. הוא דיבר אודות 'יחודא תתאה' ו'יחודא עילאה', בלכתו בדרך בלטה מכנף בגדו אחת הציציות. וכן 'הציצה' מעבר לאזנו 'פאה' מפאת ראשו. אחד מיהודי העיר (בה דיבר אותו צעיר) התענין במוצאו של הבחור – האם הוא מפולין או מגליציה;

כשענו לו כי אין הוא כלל יוצא אירופה אלא 'תוצר' אמריקה, יליד בוסטון – הרשימו הדבר מאד: בחור יהודי, יליד בוסטון, המדבר אנגלית רהוטה, משוחח אודות 'יחודא תתאה' ו'יחודא עילאה'?! אמנם קצרה בינתו מהבין את מהות הנושאים הללו, אך זאת קלט כי הנושאים הללו נעלים הם במאד, ובכדי לרדת לעומקים יש צורך לסיים מספר קולג'ים..

אותו תמים-שליח לא ידע כלל אודות היהודי הלזה. ה'פאה' ש'הציצה' היתה תוצאה של השרב ששרר באותו יום ובאותו מקום, אשר לכן הוא הסיר את מגבעתו ומכיון ובאותה שעה נשבה הרוח – התעופפה לו במקצת פאת ראשו, אף ציצית כנף בגדו, שבלטה החוצה – היתה תוצאה של בטלנות ותו לא..

בחור שיצא לשליחת ושוחח מה ששוחח לא חשב כלל אודות היהודי שהתעניין בו, אך על הלה פעל הדבר עמוקות. הריוח הראשון, כתוצאה ממפגש זה, היה שלגבאי הצדקה (ה'משולח') הראשון אשר הגיע לביתו של היהודי הזה – הוא תורם סכום כסף גדול יותר מכפי שנתן עד כה. לאחר מכן החלו לשוחח עמו ולהשפיע עליו בנוגע לכשרות, שמירת שבת וכו', אט אט הוא מתקרב יותר ויותר ליהדות, ואילו אותו בחור שפעל זאת – אינו יודע מכך עד עצם היום הזה.

מכיון ונסיעות אלו הם בשליחותו של הרבי. הרי כביכול הרבי נוסע עמהם. ומשום כך בענינים שיש צורך בהשפעה פנימית, עליהם לדעת מכך, שהרי עליהם לדבר עם הזולת. אולם באשר להשפעה שהרבי משפיע בדרך מקיף, אין כל הכרח כי ידע השליח מה ארע כתוצאה משליחות זו. היות וי"ב תמוז הינו יום סגולה, על כן 'ישאבו' כוחות לזה מי"ב תמוז (כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א רמז כי השלוחים יאמרו 'לחיים').

(שיחת י"ג תמוז תשט"ו, בלתי מוגה)

'לו איישר חילי הייתי מבטל את החופש'

בכלל ידועה השקפתי שאין הזמן עתה לימי חופש כלל, ואדרבה – ומכמה טעמים, ו'לו איישר חילי' הייתי מבטלו בעבר ועיל אחת כמה וכמה בהווה ובעתיד.

(מכתב ה' מנחם אב תשט"ו)

המבחן בקיץ: להוסיף מרצון עצמי

ולפלא שאינו מזכיר דבר מעניניו בתורה ומצוותיה – עתה. ובפרט על פי המדובר, אשר דוקא בימים הנקראים בלשון העולם ימי החופש, יש להוסיף בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות, כיון שאז כמה דברים המבלבלים במשך ימות השנה, פטורים מהם.

ועוד טעם נוסף בזה, לבעלי תכונות נפש מסוימות, אשר דוקא בימים אלו, שאין מחויבים על פי דין הישיבה למשמעת וללמוד תורה מספר שעות בכל יום ויום, הרי מראים שברצון הטוב ומבלי ציווי מבחוץ – מוסיפים על מספר זה כמה וכמה. ובפרט שעליו להראות 'דוגמא חיה' בסביבתו עתה, מהו תלמיד ישיבה בכלל וישיבת 'תומכי תמימים' בפרט, שממנו יראו וכן יעשו. וכמבואר בדברי חכמינו זיכרונם לברכה ורבותינו זיכרונם לברכה בכל מקום.

(מכתב כ"ד מנחם אב תשט"ו, ספר 'ליקוטי שיחות' חלק ח' עמוד 367)

'בין הזמנים'? הזדמנות להרבות בשיעורים

לפלא מה שכתב שכיון שזהו בין הזמנים בישיבות לכן נתמעט מספר המשתתפים בשיעורי דא"ח, כי הרי אדרבה. כשהוא בין הזמנים פנוים הם יותר וביכולתם להרבות בשיעורים אלו אם במקום דעת עתה או במקום שלשם נוסעים על ידי שיקשרום שם עם אנשים המתאימים, והרי כמו דמשהו דימים אלו נוגע ביותר, שכן הוא בגשמיות מפני שכן הוא בענינים הרוחנים, ובמילא מובן עד כמה נוגע הנ"ל היינו שינצלו ימי הפסח בלימוד המחזק את כח האמונה, ואף שלכאורה אין הענין נוגע עתה, בכל זאת יש עד"ז מזמן לזמן ביומא דפגרא וכו'..

(מכתב ד' אייר תשט"ו)

ה'כהנים' פנויים רק לעבודת ה'

אענין אף על פי שבימינו בית המקדש חרב, ואין לנו עבודת הקרבנות – הרי יש לנו חובת לימוד התורה ושמירת מצותי'. וחובה זו חלה על כל אחד, בכל גיל ובכל מצב. אולם בגלל טרדת הפרנסה נאלצים רבים להסתפק בקביעות עתים לתורה.

והנה, הכהנים שבימינו, אשר כל יומם קודם לתורה – הם הרבנים ראשי ישיבות, וגם הצעירים, אשר מקבלים את משכורתם וכל צרכיהם מאחרים כדי שיהיו פנויים לעבודת ה', ללמוד וללמד תורה. המשכורת שמקבלים הצעירים במאכל, משתה, הלבשה, דירה וכדומה, הם מעין מתנות כהונה שקיבלו הכהנים בזמן שבית המקדש הי' קיים.

ומכיון שאין להם טרדות הפרנסה – הרי-זה מחייב אותם לשקוד ולהתמיד בלימוד התורה ועבודת ה', לא רק בשביל עצמם, אלא גם בשביל הוריהם, בשביל חבריהם שאינם יודעים חובתם בתורה ומצוות, ובשביל כל עם ישראל. חובת הלימוד חלה כמובן גם בימי החופש, לכן ילמד כל אחד ואחד מכם לפחות שעה א' ביום, בעיקר בפרשת השבוע ודינים בקיצור 'שולחן ערוך'..

(משיחת ב' דראש חודש תמוז תשח"י)

פנייה לבחורים: לקרב את הנוער

ואליכם בני הישיבות הננו פונים ביחוד, מתקרבים ימי הקיץ ימי החופש ומנוחה אשר סדרי הלימוד בהישיבה רפויים, על כן הצעתינו לפניכם שתתנו את עצמכם לקרב את הנוער להשפיע עליו שיבואו ללמוד בישיבות, להסביר להם שזהו עיקר גדול בחיים להתחנך על ברכי התורה והיראה, והלומד כשהוא ילד זוכה לא זו בלבד שתורתו משתמרת אלא עוד זאת שזהו מעמיד אותו בעזרת השם יתברך בפנה של אורה אשר כל ימי חייו ידע מטרתו בחיים להיות יהודי נאמן לה' ולתורתו.

(מכתב ראש חודש סיון תש"י)

ניצול הבראת הגוף לחיזוק הנשמה

ראה רמב"ם ריש פרק ד' מהלכות דעות: 'היות הגוף בריא מדרכי השם הוא' כו', ומזה נלמד במכל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר עד כמה נוגע שתהיה הנשמה בריאה. ואם בכל השנה צריכים להשתדל בזה, על אחת כמה וכמה שצריכים להתחזק בזה בתוספות אומץ, בזמנים אשר עוסקים ומתענינים ביחוד בהבראת הגוף, שלא יבוא חס ושלום להמצב אשר תוקפא דגופא חולשא דנשמתא..

ולא לדרשא קאתינא אלא לעוררו להענין, מעין ד'אתהפכא', לנצל ימי וענין הבראת הגוף לחיזוק הנשמה, היינו להוסיף שיעור מיוחד לימי החופש ולחפש ההזדנויות לעורר אחרים.. לתורה עבודה וגמילות חסדים כל אחד לפי מצבו..

(מכתב ז' מנחם אב תש"י)

עייפות וחום? 'אין זה אלא תירוץ'

בטח למותר להעיר על הנחיצות הכי גדולה לנצל את ימי הקיץ שהתלמידים חפשים אז מלימודים אחרים, לתוספת התעוררות והתחזקות ובפרט של יראת שמים בכל התלמידים, אף שגם בזה ישנו תירוץ מן המוכן שהתלמידים עייפים הם מלימודם כל השנה וגם נוסעים הם לחוץ לעיר וגם החמימות קשה לסבול, שבדרך משל פועל זה על המרץ של התלמידים וההנהלה כו' וכו'.

ואין ברצוני לחזור עוד הפעם על כל האמור לעיל, רק אדגיש שאין זה אלא תירוץ, והראיה שבכל המקומות שהחליטו ובפועל לנצל את ימי הקיץ, הצליחו עד כדי כך שלשנה הבאה לא היה צריך שאעורר אותם עוד הפעם, כי בעצמם ראו שגם בגשמיות תועלת היא.

(מכתב כ"ח סיון תשי"ג)

'התורה היא החיים – ולא יתכן הפסק בעניין החיים'

המושג של 'חופש' בישיבה, חדר או תלמוד תורה, הוא דבר בלתי רצוי כו' וכו'. דמכיון שהתורה היא 'חיינו ואורך ימינו', הרי לא יתכן שיהיה הפסק חס ושלום, בענין החיים. והלואי שיבטלו סוף כל סוף את קיומו של החופש הזה.

ואדרבה – מי"ב תמוז 'יום חג גאולת עוסקי הרבצת התורה', ובפרט של לימוד התורה ברבים 'עשרה שיושבים ועוסקים בתורה', יש להוסיף בלימוד התורה, ובימי 'בין המצרים' – הוספה יתירה מצד הענין ד'ציון במשפט תפדה'..

(שיחת שבת פרשת 'דברים' תשמ"ו)

'הקדוש ברוך הוא נותן נסיונות של קיץ'

בשעה שנותנים לעצמו להכנס ב'חמרא דפרגותא ומייא דיומסית' אפילו על רבי אלעזר בן ערך כתוב שזה פעל עליו. צריך אכן שיהיה שמירת בריאות הגוף שזהו הרי 'מדרכי עבודת השם הוא' אבל לא צריכים להיכנס יותר מידי לזה, ובפרט בזמן הקיץ שתוקף הטבע הוא ביותר.

צריכים להסביר שאחרי שעברו את נסיונות החורץ, נותן עכשיו הקדוש ברוך הוא נסיונות של קיץ שקשים מהנסיונות של החורף.. וצריכים להשמר ביותר לא להיסחב לזה, ולהוציא זאת רק בעבודה.

(שיחת שבת פרשת 'קדושים' תשי"ד [מתורגם])

בקיץ: להתמסר לבריאות הנשמה

בשעה שרואים איך שהסדר הוא מצד הנהגת העולם – צריכים לעשות הפוך: הסדר בהנהגת העולם הוא, אשר בחדשי הקיץ ממעטים בלימוד ומשקיעים יותר בחיזוק ובריאות הגוף; שמזה מובן, שהסדר צריך להיות הפוך: שבחודשים אלו (שעל פי המבואר בחסידות בחודשי הקיץ נקל יותר לעבוד את הוי') צריכים למסור את עצמו יותר לחיזוק בריאות הנשמה, ומצד זה יבוא ממילא גם חיזוק בריאות הגוף. וכל הנ"ל הוא בין בנוגע לישיבות 'תומכי תמימים' שבארץ הקודש תיבנה ותיכונן, ושבכל העולם.

(שיחת שבת פרשת 'קדושים' תשי"ט [מתורגם])

בנאות דשא: הוספה ברוחניות כבגשמיות

'את זה לעומת זה עשה אלוקים', וכשהגוף מתעסק לחזק בריאותו על ידי ענינים גשמיים כפשוטם, בהוספה באכילה ושתייה טיול וכו' (ולא תמיד הכונה לעבוד את השם יתברך – בגלוי) הרי זה דורש הוספה גם כן בבריאות הנשמה, ועוד יותר מאשר בבריאות הגוף, כיון שהסביבה בנאות דשא ממשכת יותר לענינים פשוטים הנ"ל מאשר בעיר, ולפחות צריכה להיות ההוספה ברוחניות כמו ההוספה בגשמיות.

והרי מובא שזהו אחד הטעמים ללמוד פרקי אבות תיכף לכניסת הקיץ, כיון שאז הטבע מתחזק האילנות מלבלבים וכו', ומובן גם כן שמזה אין סתירה כלל וכלל להוראת הבעל שם טוב 'עזוב תעזב עמו' כו', ולא על ידי תעניות וסיגופים כי כח המתאוה יש להלבישו בקדושה וכו', עדי יקוים היעוק המקוה שהגוף לא רק שלא יבלבל להרוחני ולא רק שיסייע בידו אלא שאדרבה נקבה תסובב גבר.

(ממכתב כ"ו אייר תשט"ו)