לחצו כאן לתרומה
'לו היה הגר"א רואה את ה'תניא' – הטענות היו מתבטלות': הגאון הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק ע"ה עלה להתוועד בבוסטון, והותיר את השומעים פעורי פה • בנאום סוחף ונוקב, המובא כאן באתר 'חב"ד לייב' במלואו, מנתח הרב סולובייצ'יק בלהט את ניצחונה של תורת חב"ד ומכה על חטא המחלוקת העתיקה, מסביר מדוע הגר"א חשש מהאור של בעל ה'תניא', ומתוודה בגילוי לב נדיר: 'עברתי זמנים קשים וקינאתי בחסידים שיש להם רבי' • לפניכם הנאום המלא של הגרי"ד – מסמך היסטורי על הלב החסידי של ענק הלמדנות • מוגש לרגל ה'יארצייט' של הרב סולובייצ'יק בי"ח ניסן • לכתבה המלאה
☚ צפו: ראיון וידאו בלעדי עם המשפיע הנודע הרב אופן בתוכנית הוידאו של חב"ד
במשך עשרות שנים נחשב הקו המפריד בין עולם הישיבות הליטאי לבין עולם החסידות לחומה בצורה. אך בערב אחד של י"ט בכסלו, בשנת תשכ"ט, בבית כנסת עמוס בבוסטון, החומה הזו לא רק נסדקה – היא הפכה לגשר חי ורוטט.
על הבימה עלה מי שהיה התגלמות ה'למדנות' הליטאית בשיאה: הגאון הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק ע"ה. נצר ישיר לשושלת וולוז'ין, נכדו של ה'בית הלוי' ותלמידו המובהק של הגר"א ברוח ובמסורת. אולם בנאום סוער, אישי ומפתיע שנמשך למעלה משעה, חשף הרב סולובייצי'ק פן שלא רבים הכירו: הערצה עמוקה לבעל ה'תניא', זיכרונות ילדות מחסידי חב"ד בעיירה חסלאוויטש, ווידוי אישי ונוגע ללב על הקנאה בחסידים – שיש להם 'רבי' להישען עליו ברגעים קשים.
בנאום זה, שתומלל בזמנו על ידי ר' יהודה לייב שפירא (ראש ה'ישיבה גדולה' במיאמי), הרב סולובייצ'יק לא רק מנתח את השורשים האינטלקטואליים של המחלוקת בין הגר"א לחסידות, אלא מסביר מדוע, לדעתו, החסידות היא זו שניצחה את מבחן הזמן בזכות היכולת שלה לגעת בנקודה היהודית הפנימית ביותר.
לפניכם הטקסט המלא של הנאום – מסמך מרתק המשלב היסטוריה, למדנות, וגעגוע של נפש גדולה לעולם של רגש חסידי >>
אני צאצא לבית וולוז'ין וכידוע ר' חיים מוולוז'ין היה תלמיד הגר"א שהתנגד לחסידות, אבל לאחר הדרשה שלי תשפטו בעצמכם את יחסי לחסידות.. בבית וולוז'ין מקובל המעשה הבא. כשהתחילה המחלוקת על החסידות נסעו אדמו"ר הזקן ורבי לוי יצחק מברדיטשוב לווילנא לדבר עם הגר"א. הם הלכו ל'קלויז של החסיד' (כך היה נקרא בית-הכנסת של הגר"א בווילנא), שם היה הגר"א יושב ולומד בעליית הבית.
אדמו"ר הזקן ורבי לוי יצחק התחילו לעלות במדרגות לחדר הגר"א, אבל מיד כשהרגיש שמישהו רוצה להיכנס, סגר את הדלת ולא נתן להם להיכנס. הסיבה לכך היתה, שכאשר הגר"א ראה את תואר פני אדמו"ר הזקן 'און ווי שיין ס'איז געווען, און וואס פאר א כוח המושך האט עס געהאט' [= וכמה יפה שהוא היה, ואיזה כוח משיכה שהיה לו], חשש שאם אדמו"ר הזקן ייכנס אליו וידבר אתו, ינצח אותו ויעשה אותו חסיד עד שלבסוף ילכו שניהם יחד להפיץ חסידות. ולכן ברח דרך החלון..
בכלל, למרות שהיתה על החסידות התנגדות מבית מדרשו של הגר"א, מעניין שבכמה וכמה דברים יש להם שיטה שווה. אומרים שהגר"א אמר לר' חיים מוולוז'ין לכתוב את הספר 'נפש החיים' כנגד ספר התניא, אבל כשלומדים את שני הספרים רואים שבכמה וכמה דברים יש להם שיטה אחת (והביא כמה דוגמאות). בוודאי שהמחלוקת התפשטה בעיקר בגלל מחרחרי ריב, אבל עם זאת יש להבין על מה היתה המחלוקת בעיקרו של דבר.
ואלו הן הסיבות העיקריות: א] הגר"א ראה שהחסידות הולכת ומתפשטת במהירות וזה גרם לו לחשוש שמא מדובר במעשה שטן חס ושלום, כי כלל הוא שהיצר הטוב כובש ומנצח לאט-לאט, ואילו כאשר היצר הרע מנצח זה במהירות ובהצלחה מופלגה. ב] אצל הגר"א ענייני רגש ומידות היו בהעלם. דוגמא לכך מאביו שבוודאי היתה לו אליו אהבה גדולה, אבל מעולם לא נתן לכך ביטוי חיצוני.
ומעשה שהיה, שפעם נפרד מאביו ולא היה ברור אם בכלל יחזרו לראות זה את זה, ואביו רק נתן לו את ידו ואמר 'דער אויבערשטער וועט דיר מצליח זיין' [= ה' יצליחך], ולא יותר. הדבר יובן במשל מהיוונים שדגלו ב'תרבות הגוף' ואמרו שגוף האדם הוא דבר יפה ביותר וממילא עליו להיות גלוי, אבל לפי תורת ישראל, להבדיל, הגוף הוא קדוש ודבר שבקדושה צריך להיות מכוסה כמו בכלי המקדש שנאמר בהם 'ולא יבואו לראות'.
ובא אדמו"ר הזקן וביאר את ענייני הרגש והמידות והביא אותם לידי גילוי. אגב, אינני מקבל את מה שאומרים שהגר"א ראה את ספר ה'תניא', כי וודאי אם היה רואה – כל הטענות היו מתבטלות.
אדמו"ר הזקן היה משכיל נפלא בענייני אמונה. מזמן חורבן הבית לא היה אף אחד מגדולי ישראל משכיל כמוהו, מלבד הרמב"ם (ובאמת אדמו"ר הזקן הוא הראשון שהיתה לו 'ברייטקייט' [= רחבות, אומץ] להביא מה'מורה נבוכים'). פרט לכך, היה מלומד בעניינים גשמיים ובכלל זה תכסיסי מלחמה. וכידוע בעניין פרשת בריחתו מנפוליון בעת המלחמה, שהניצחון של רוסיה היה בזכות אדמו"ר הזקן.
בעניין זה מקובל הסיפור שנפוליון ציווה לתפוס את אדמו"ר הזקן בכל אופן אפשרי ובמהלך בריחתו הגיע אדמו"ר הזקן לחסלאוויטש וכשזה נודע לנפוליון – ציווה לצור על העיר ולחפש את אדמו"ר הזקן. והנה, רב העיר, הרב ישראל, היה תלמיד הגר"א מבית וולוז'ין, ואדמו"ר הזקן ידע שאם יתחבא בבית הרב בוודאי לא יחשדו שהוא שם, ואמנם הלך לבית הרב והרב הסכים להכניס אותו הביתה והחביא אותו בעליית הגג.
כאשר חיילי נפוליון באו וחיפשו את אדמו"ר הזקן אמר להם הרב – אם היה כאן בוודאי הייתי מוסר לכם אותו, והלכו להם. ושמעתי, שלאחר אותו מעשה נכתב בפנקס הקהל של חסלאוויטש, שרב העיר צריך להיות רק מבית וולוז'ין, ואמנם אף על פי שבעיר גרו הרבה חסידים, מעולם לא היה בעיר רב חסידי.
לאחר כל המחלוקת, עובדה היא שסוף-סוף תורת החסידות ניצחה והתפשטה בכל תפוצות ישראל. ולדעתי יש לכך כמה סיבות: א] כתוצאה מעניין היחס המיוחד של רבי וחסיד. זהו דבר נחוץ וחיוני לכל אחד, שיהיה לו עם מי להתדבר ובפני מי לגלות נגעי לבבו. כאשר חסיד נמצא אצל הרבי, הוא נמצא בעולם אחר לגמרי ובאותה שעה כל הבעיות הגשמיות לא קיימות אצלו בכלל.
דוגמא לדבר היא מה שראיתי בעצמי בוורשא אצל חסידי גור (ולמרות ששיטתם אחרת משיטת אדמו"ר הזקן, לעניין זה הדוגמא טובה), כיצד חסידים שונים, עניים ועשירים, היו ממתינים בתחנת הרכבת לנסוע לרבם וכבר בהמתנה לנסיעה היה ניכר עליהם שהם מתכוננים לצאת מענייני היום-יום לעולם יותר נעלה.
כאשר הרכבת הגיעה, כולם יחד, גם העשירים הנכבדים, ממש קפצו אל הרכבת. אני זוכר גם בילדותי בעיירה חסלאוויטש איך חסידי חב"ד היו נוסעים לליובאוויטש וראו אצלם כבר בתחילת הדרך שהם יוצאים למקום קדוש. בין הנוסעים היה המלמד שלי, שהיה חסיד חב"ד ולמד איתי 'תניא' אף על פי שהיה צריך ללמוד איתי 'גמרא'.
לאמיתו של דבר, כל העניין איננו חידוש של תורת החסידות אלא הוראת המשנה 'עשה לך רב'. וזה יותר חשוב מ'קנה לך חבר', אבל החסידות, וחב"ד בפרט, הדגישה את זה באופן מיוחד. אני עצמי מרגיש לפעמים את החיסרון בכך. רק לאחרונה עברתי זמנים קשים וקינאתי בחסידים שיש להם רבי.
ב] החסידות מבארת את נושא נקודת היהדות, שאין להביט על החיצוניות של יהודי אלא על הפנימיות שלו וצריך רק לגלות את הפנימיות. זו גם הסיבה לכך שלמרות שלאחרונה חוגים שונים עוסקים בהפצת היהדות וקירוב רחוקים, דווקא חסידי חב"ד מגיעים לכאלו יהודים שחוגים 'מתנגדים' ואפילו חוגים חסידיים אחרים, התייאשו מהם. באותו עניין, זה גם ההסבר לכך שהחסידות היא זו שגילתה את מעלת האנשים הפשוטים.
אני זוכר שכאשר למדתי בחדר, יום לפני ערב ראש השנה היתה ניכרת על המלמד החסידי שלי התרגשות ושמחה בלתי-רגילה ואנחנו התלמידים מאוד התפלאנו מזה, עד שהמלמד אמר לנו – אתם יודעים מה יהיה מחר בלילה? מחר יהיה ראש השנה, ואצל החסידים ליל ראש השנה נקרא 'קארדינאציע נאכט' [= 'ליל ההכתרה'], שמים כתר על ראשו של הקדוש ברוך הוא כביכול. ואתם יודעים מי שם את הכתר? יענקל החייט, בערל הסנדלר וכו' אנשים פשוטים.
במשך השנים דרשתי הרבה דרשות וכתבתי כמה וכמה מאמרים בענייני ראש-השנה, אבל שום דבר לא פועל עלי להרגיש את עניין ראש-השנה כמו דברי המלמד ששמעתי בילדותי ונחרטו בי. מדי שנה כאשר אני מתפלל בראש-השנה ואומר 'מלוך על העולם'.., אני חוזר ונזכר בדברי המלמד.
ג] חסידות מגלה ומבטאת את נושא האהבה בין ישראל והקדוש ברוך הוא, שעד גילוי החסידות לא היה ידוע ומוסבר כל כך (והאריך בעניין זה).
הנאום נמשך למעלה משעה וכאשר סיים והקהל התפזר, הציעו לקחתו הביתה, אבל הוא אמר – 'הרי י"ט כסלו היום וצריך להתוועד' וישב להתוועד עם אנ"ש דבוסטון והאורחים. ניגנו כמה ניגונים, אמרו 'לחיים' והתוועדו..
