ה'עובד' ואמן ההסתרה: התעלומה המרתקת של ר' חיים יונה לוצקי

בשעות היום הוא נראה כאחד האדם, חומק בין ספסלי הישיבה ומנסה בכל כוחו להיראות 'פשוט'. אך כשהחל להתפלל באריכות, המחיצות נפלו. מי היה החסיד שזכה לקבל מהרבי הרש"ב את ה'קיטל' האישי שלו, שמע מאמרי חסידות בגן עדן, והצליח להערים אפילו על גדולי ה'עובדים' בניסיונותיו להסתיר את מדרגתו? הצצה נדירה לדמותו החידתית של ה'עובד' האדיר ר' חיים יונה לוצקי ע"ה – האיש שחי בלהבה של מעלה, אך רצה שכולם יראו בו רק אפר • אתר 'חב"ד לייב' מגיש כתבה מרתקת על דמותו מלאת ההוד • לכתבה המלאה

☚ הרקע לפתגם היומי החריף: 'ראשית הירידה הוא העדר העבודה בתפילה'

בשולחנות ישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש וברוסטוב, שמו של ר' חיים יונה לוצקי (יליד שצ'יגרין) עורר תמיד רגשות מעורבים. היו שראו בו דמות נעלית שאין להשיגה, והיו שתמהו על הנהגותיו הייחודיות. אך מעל כולם עמדה עדותו של הרבי הרש"ב, שכשנשאל על ידי המשגיח ר' שילם קוראטין ע"ה מדוע הוא 'אוחז' ממנו כל כך, השיב בפשטות: 'אה! דו קענסט עם ניט' [= אינך מכיר אותו].

הערכתו של הרבי הרש"ב אליו הייתה כה עמוקה, עד שציין כי ר' חיים יונה נמצא בדרגה הנעלית של 'פנימיות בינה' (כפי שמובא בתחילת 'קונטרס התפילה'), שהיא דרגה פנימית גבוהה מאוד בהתבוננות והכרה באלוקות.

לב הישיבה: עבודת התפילה שכבשה את ה'זאל'

מרכז דמותו של ר' חיים יונה הייתה 'עבודת התפילה' שלו, שהפכה לשם דבר ולהשראה בקרב התמימים. ר' שלמה חיים קסלמן, המשפיע המיתולוגי שהיה חבר נפשו, תיאר בערגה את המחזה שהיה חוזר על עצמו מדי בוקר. כבר בגיל 15, כשלמד במחלקת הישיבה בשצ'עדרין, החל חיים יונה לשקוע בתפילה ב'עבודה' שארכה שעות ארוכות, תוך התנתקות מוחלטת מהעולם הזה.

'הוא היה מנגן ניגונים חסידיים בדבקות רבה, ולא הבחין בנעשה סביבו', סיפר ר' שלמה חיים. תפילתו נאמרה בנעימה כה ערבה ובלב משתפך, עד שהתמימים שישבו בסמוך לא היו מסוגלים להתרכז בלימודם – קול ניגונו פשוט כבש את ליבם. בהדרגה, היה משתרר שקט מוחלט בכל ה'זאל', וכולם עמדו והאזינו בדמימה, אך חיים יונה, שהיה שקוע בעולמות עליונים, כלל לא הבחין בקהל המאזינים סביבו.

יודעי דבר אומרים שהוא לא היה מנגן ניגונים ידועים בלבד, אלא לעיתים היה 'מחבר' תוך כדי התפילה תנועות ניגון חדשות, מתוך פרץ של רגש. אותן תנועות היו כה מרגשות, שחסידים היו מנסים 'לגנוב' את התנועות הללו אחר כך ולשיר אותן בהתוועדויות, אך כולם הודו ש'בלי הלב של חיים יונה, זה פשוט לא אותו דבר'..

מדרגתו ב'עבודה' הייתה כה גבוהה, עד שחבריו היו מתבטאים בביטול עצמי: 'הלוואי שאזכה בנעילה של יום כיפור להגיע לרמה שחיים יונה מגיע אליה בתפילת חול רגילה'. ר' שלמה חיים עצמו, שהיה מבוגר ממנו ושימש לו כחונך, התבטא עליו לימים בביטול: 'בתחילה הוא היה מושפע שלי, ואחר כך הוא הפך להיות המשפיע שלי'.

לא כולם הבינו את סוד תפילתו. מסופר כי החסיד ר' שאול דובער (רשד"ב) זיסלין ע"ה תמה פעם כיצד בחור שאינו בקי ('ניט קלאר') בכתבי ה'עץ חיים' יכול להאריך כל כך הרבה שעות בתפילה. על כך הגיב המשפיע ר' שלמה חיים בחדות חסידית: 'שיהיה לו [לרשד"ב] גן עדן מאיר, אבל מה היא עבודת התפילה – הוא לא הבין'.. [וכשנפטר ר' שאול דובער זיסלין בשנת תשכ"ד, אמר עליו ר'שלמה חיים קדיש במשך י"א חודש!].

גילויים מן השמיים והנזיפה מהרבי

מעבר להיותו 'עובד' נפלא שהשקיע את כל כולו באריכות התפילה, ר' חיים יונה היה 'משכיל' עצום בחסידות. מסופר כי הוא היה אחד היחידים שהרבי הרש"ב סמך עליהם שיבינו את המאמרים הכי עמוקים והכי מסובכים. בתקופת רוסטוב, כשהרבי הרש"ב כתב את המאמרים הידועים של 'המשך תער"ב' (שנחשבים לפסגת העומק בחסידות חב"ד), ר' חיים יונה היה מהבודדים שהיו מקבלים את כתב היד הטרי מהרבי כדי לעבור עליו ולסדר אותו. בקיאותו של ר' חיים יונה הייתה פנומנלית. את מאמרי 'המשך תער"ב' העמוקים ידע בעל-פה.

הקשר הרוחני נמשך גם לאחר הסתלקות הרבי. פעם התעורר ר' חיים יונה משינה על ספסל בישיבה בקריאת 'אה, איזו מתיקות!'. כשנשאל לפשר הדבר, סיפר כי שמע מהרבי הרש"ב מאמר חסידות בחלומו. כשהדבר הגיע לאוזני הרבי הריי"צ, הוא נזף בו קשות: 'מה אתה כה מרומם בעיני עצמך? הרי אתה שונה מכולם, אתה כמו סייח שרועה בחצר של הפריץ'. הרבי אמר לו כי אלמלא גילה את החלום, היה אביו ממשיך לבוא אליו ולגלות לו עניינים בדא"ח, אך מעתה לא יבוא אליו עוד.

נזיפה חריפה זו לא נועדה חלילה להקטין את ערכו, אלא להפך – הרבי, בראייתו המזככת, ביקש 'לקרקע' את ר' חיים יונה ולהצילו מהמלכודת הרוחנית של 'ישות' וגאווה שעלולה להיווצר דווקא מתוך גילויים נשגבים שכאלו. בדימוי המושחז של הסייח בחצר הפריץ, הבהיר לו הרבי כי מעלותיו אינן 'רכושו הפרטי' אלא מתנת שמיים שניתנה לו כפיקדון, וכי חובתו המוחלטת היא להשקיע את כל כוחותיו בביטול עצמי ובהסתרה מוחלטת, כדי שהאור שבו לא יהפוך לסיבה להרמת לב.

חלפו ימים, והרבי הריי"צ קרא לו שוב וביקש ממנו לחזור באוזניו על אותו מאמר ששמע בחלום. הרבי העיר אז שבשעתו לא היה יכול לשמוע ממנו את המאמר, משום שלא נהג ב'הצנע לכת' כראוי. הרבי כמו הבהיר לו כי מצבו הרוחני הוא מתנה מלמעלה, ומאז הפך ר' חיים יונה לאמן ההסתרה.

אחת התעלומות הגדולות קשורה לרשימה שנדפסה בספר השיחות (תר"פ-תרפ"ז), העוסקת בחיזיון מבית דין של מעלה. הכותרת המסתורית 'העתקת דברים ששמעתי מחי"ל [=חיים יונה לוצקי]' מרמזת, כי הרבי הריי"צ עצמו ביקש לשמוע מר' חיים יונה את חלומותיו ואף רשם אותם בכתב ידו הקדוש, ממנו העתיקו חסידים בסתר 'מטעם כמוס'.

אמן ההסתרה: שוקולד ביום כיפור?

כדי להרחיק מעצמו את עיני הבריות, נקט ר' חיים יונה בצעדים קיצוניים של 'הצנע לכת'. הוא עשה עצמו כאילו הוא מתפלל במהירות במניין הרגיל, אך לאחר מכן היה חוזר לחדרו ומתפלל שם ב'עבודה' פנימית ובאריכות במשך יום שלם. הוא אפילו חילק את כתבי החסידות שלו בטענה ש'זה כבר לא מעניין אותו', למרות שידע אותם בעל-פה אות באות.

הסיפורים על ניסיונות ההטעיה שלו היו מרהיבים: פעם, בשעת נעילה, ראו אותו מתייפח בבכי נורא. כשנשאל מדוע בכה, השיב כי במהלך ההפסקה אכל חתיכת שוקולד בביתו ולא עמד בניסיון.. החסיד ר' זלמן ש"ס האמין לדברים וסיפר זאת ב'סודי סודות', אך ה'עובדים' האמיתיים ידעו שזוהי תחבולה. פעם אחרת שלף כרטיסים לתיאטרון כדי להיראות כמי שזנח את דרך החסידות, או עטף שוקולד פרווה בעטיפה חלבית לאחר סעודה בשרית כדי להיראות כמזלזל במנהגים. החסיד ר' איצ'ה דער מתמיד אמר לו על כך: 'אותי – לא תצליחו לרמות'.

המופת הכפול: הבשורה מה'אוהל'

ר' חיים יונה ורעייתו בלומה (בתו של ר' אברהם פרדקין מליאדי) נישאו בשנת תרפ"א, אך לא זכו לילדים במשך שנים. באותה תקופה גם חברו, המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן, היה נתון באותה צרה. ר' חיים יונה נהג להשתטח בכל ערב ראש חודש על ציון הרבי הרש"ב ברוסטוב והתפלל עבור שניהם.

באחת הפעמים שלח ר' חיים יונה גלויה לחברו:

'בלילה בא אליי בחלומי הרבי ואמר לי: בקשר לתפילתך בעניין זרעא חיא וקיימא, התפילה נתקבלה ובקרוב תיוושע. ובאשר לחברך – הוא כבר זכה להיוושע'.

ר' שלמה חיים נדהם – זמן קצר קודם לכן אכן התבשר בבשורה הטובה.

אצל ר' חיים יונה הישועה התמהמהה מעט. בשמחת תורה תרפ"ד, בעת התוועדות ברוסטוב, אמר פתאום הרבי הריי"צ: 'עומד כאן אברך וחושב בליבו שאילו היה אבי בחיים, היה מבקש ממנו ברכה לבן, אך כיצד יבקש זאת ממני, שרק לא מזמן הייתי סוחר? ובכן, השנה ייוולד לו בן!'. ר' חיים יונה הבין שהדברים מכוונים אליו.

לאחר שהרבי עקר ללנינגרד, נסע ר' חיים יונה אחריו ונכנס ליחידות לבקש ברכה. הרבי תמה: 'האם עדיין לא נושעתם?', והכריז: 'הנה, כבר יש!'. כשחזר לביתו התברר לו כי דברי הרבי התקיימו בדיוק נמרץ, שכן העיבור החל עוד קודם לכן. כעבור תשעה חודשים נולד הבן, שנקרא אברהם על שם זקנו, ר' אברהם ליאדיער.

הנס ברוסטוב: ה'קיטל' של הרבי והגילויים מגן עדן

בתקופה הקשה של שנת תר"פ ברוסטוב, השתוללה מגיפת הטיפוס הנוראה. ר' חיים יונה לוצקי, שהיה אז אברך צעיר ומבטיח, נדבק במחלה ומצבו הידרדר במהירות. תוך זמן קצר הוא איבד את הכרתו והרופאים הגדולים ביותר ברוסטוב, ובראשם הפרופסור המפורסם זבדובסקי, הרימו ידיים וקבעו כי אפסו הסיכויים להצילו.

כשהבשורה המרה הגיעה לאוזני הרבי הרש"ב, הוא הגיב בביטול כלפי קביעת הפרופסור ואמר בחדות: 'פרופסור גדול הוא סוס גדול!'. הרבי הורה לחסיד ר' אדם, ששימש כרופא, לקרוא בדחיפות לרופא גרמני מומחה שהיה בעיר. בצעד נדיר ויוצא דופן, הרבי פשט את ה'קיטל' האישי שלו, מסר אותו לחסידים וציווה להניח אותו על מיטתו של ר' חיים יונה חסר ההכרה. בנוסף, שלח הרבי פתק שבו נכתב במפורש כי על חיים יונה לשתות את התרופה המרה שהרופא ייתן לו.

לאחר זמן מה, כנגד כל תחזיות הרפואה, חזר ר' חיים יונה להכרה מלאה והחל להחלים. חבריו הקרובים, ובראשם ר' שלמה חיים קסלמן, היו לצדו בחרדה ובשמחה. אך להפתעתם, ר' חיים יונה לא הפגין שמחה פשוטה על הצלתו. הוא התבטא בפני חבריו במשפט שנחקק מאז בדברי ימי חב"ד:

'בזמן שהייתי במצב של בין מוות לחיים, הרגשתי שאני כבר נמצא בעולם האמת. שמעתי שם מאמרי חסידות נפלאים שנאמרים ב'מתיבתא דרקיעא' (ישיבה של מעלה), במתיקות שאין לתאר. חבל שהרופא הגרמני הזה החזיר אותי'..

החסידים הסבירו שהמשפט הזה לא נבע מחוסר רצון לחיות חלילה, אלא להפך – הוא חשף עד כמה כל מהותו של ר' חיים יונה הייתה רוחנית. עבורו, ה'חיים' האמיתיים היו הדביקות באלוקות, וברגע שזכה לטעום מהם במקורם בגן עדן, המציאות הגשמית נראתה לו כגלות. ר' שלמה חיים קסלמן היה חוזר על הסיפור הזה כדי להראות מהו חסיד 'פנימי': אדם שגם כשהוא נמצא על סף המוות, מוחו וליבו מונחים אך ורק בתוך ה'מאמר' של הרבי.

עבודת ה' תחת מסך הברזל

גם לאחר עליית השלטון הקומוניסטי, ר' חיים יונה לא שינה מהנהגתו. הוא היה ידוע כמי שמוסר את נפשו על החזקת מוסדות התורה המחתרתיים. למרות הפיקוח ההדוק של ה'יבסקציה' והשירות החשאי של רוסיה, הוא המשיך ב'עבודת התפילה' שלו באותה חיות, כשהוא משמש דוגמה חיה לדור הצעיר של ה'תמימים' כיצד ניתן להתנתק מהסביבה העוינת ולהידבק באלוקות.

החסיד ר' זלמן משה היצחקי סיפר פעם, שמי שהסתכל על פניו של ר' חיים יונה ביום חול, היה יכול להתבלבל ולחשוב שזהו יום שבת קודש. הייתה לו 'הארה' מיוחדת בפנים, מן זיו רוחני שהקרין סביבו שקט ושלווה, עד כדי כך שחסידים היו נזהרים לא לדבר לידו דברים בטלים כדי לא להפר את האווירה הקדושה שאפפה אותו.

ר' חיים יונה נפטר בצעירותו יחסית, בשנת תרצ"ד, בעיר רוסטוב שעל נהר דון. גם בשנותיו האחרונות, כשהרעב והרדיפות ברוסיה היו בשיאם, הוא שמר על אותה מתיקות וחיוך חסידי. הוא נטמן בבית העלמין ברוסטוב, סמוך למקום מנוחתו של רבו האהוב, הרבי הרש"ב. חסידים מספרים שגם על ערש דווי, כשכבר היה חלש מאוד, שפתיו מלמלו מאמרי חסידות וניגוני דביקות.

דמותו של ר' חיים יונה לוצקי נותרה עד היום כסמל ל'פנימיות' חסידית – שילוב נדיר של גילויים אלוקיים מופשטים יחד עם מאמץ אנושי כביר להישאר 'אדם מן השורה', ולהסתיר את האור הגדול תחת מעטה של פשטות ויומיום.