תעלומת ההתוועדות בל״ג בעומר – ומה הבטיח רשב"י על הגאולה? • שיחה מיוחדת

מהו הסוד הטמון בל"ג בעומר? בשיחה מיוחד משנת תש"א, פורס הרבי הריי"צ את עוצמתו של התנא האלוקי רשב"י – שנוטל עלינו אחריות אישית עד לימות המשיח, ומסביר כיצד ה׳הילולא׳ היא זמן של השפעת שפע חיים בכל המצטרך • בשיחה נחשף המנהג החסידי המופלא: מדוע התיישבו להתוועד דווקא בין מנחה למעריב בל"ג בעומר? גלו כיצד אריכות התפילה, שהיא לחם חוקם של חסידים, היא שדחקה את ההתוועדות לשעות הערב • מהי הדרך הנכונה להשתטח בציון הרשב"י במירון? וכיצד ל"ג בעומר מהווה הכנה למתן תורה ולגאולה השלימה? • בפנים: השיחה המלאה, עם תקציר מיוחד באתר 'חב"ד לייב' • לכתבה המלאה

☚ בסעודות גדולות ובשדות: כך חגגו רבותינו נשיאנו את ל"ג בעומר

בשיחה מרוממת ומלאת תקווה שנשא ביום הילולת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, בעיצומם של ימי שנת תש"א, פורס הרבי הריי"צ יסודות איתנים של אמונה, עבודה ותמימות. השיחה נפתחת בכוחו האינסופי של רשב"י, אשר הבטיח כי הוא יכול לפטור את העולם כולו מן הדין ונוטל על עצמו את האחריות לדורות ישראל עד ביאת גואל צדק. הרבי מסביר כי ביום ההילולא, בו מגיעה עבודת הצדיק לתכלית שלמותה, נמשכים לעולם כוחות אלוקיים נעלים המעניקים לכל יהודי את העוז לעמוד מול קשיי הגלות מתוך ביטחון בשפע של בני, חיי ומזוני רויחא.

בלב השיחה משרטט הרבי את סדר עבודת היום אצל חסידים, הממחיש את היגיעה העצומה שנדרשה מהם. העבודה החלה בהכנה ממושכת לתפילה, המשיכה ב'עבודת התפילה' באריכות וביגיעה, והסתיימה בלימוד תורה יסודי המעניק חיות ותוקף לכל היום. האריכות בתפילה, נועדה להטמיע את רושם התפילה בנפש עד כדי ביטול ושברון לב, ארכה שעות רבות כל כך, עד שהחסידים התפנו לסעוד את לבם ולנוח מעט רק בשעה מאוחרת. כתוצאה ישירה מכך, התאפשר זמן ההתוועדות רק בשעות הערב, בין מנחה למעריב; דווקא אז התיישבו החסידים בצוותא כדי להפוך את ה׳חושך׳ ל׳עריבות ומתיקות׳ לפני השם.

בהמשך השיחה מדגיש הרבי את מעלת התמימות וההתקשרות לצדיקים, שאינה תלויה רק בהבנה שכלית אלא בחיבור הנשמה לאילנא דחיי. בדבריו מודגש הקשר הישיר שבין ל"ג בעומר לחג השבועות, דרך הגילוי של ה׳אנוכי׳ האלוקי המצוי בכל יהודי. הרבי קורא לכל אחד להתבונן בחסד השם ולהודות על כל נשימה ונשימה, ובכך להכשיר את הלב לגאולה, מתוך הכרה שגם היהודי ה׳פשוט׳ ביותר נושא בקרבו נשמה המבינה ומשיגה את עומק פנימיות התורה.

לקריאת השיחה של הרבי הריי"צ לל"ג בעומר >>

'היום ל"ג בעומר, הילולא דרשב"י. הרשב"י אמר (בראשית רבה פרק ל"ה,ב): אם יש אחד הלוקח על עצמו עד לזמנו – לוקח הוא על עצמו עד ימות המשיח. כתוב בספרים שביום ההסתלקות של צדיק, שזה יום הילולא, הוא תכלית העילוי שלו, אז הוא מגיע לתכלית השלימות. הצדיקים דומים לבוראם, פעם כתוב 'ליוצרם', אך לא כתוב להקדוש ברוך הוא, שכן, הכוונה היא לאור וחיות אלקי המתלבש בכל עולם ועולם עד לעולם הזה הגשמי, שהצדיקים ממשיכים בעבודתם.

רשב"י אמר שהוא לוקח על עצמו עד ביאת המשיח. כעת הוא הזמן שזקוקים לכוחות, לכל אחד כוחות נעלים ביותר, אלא שיש לגלותם. יתן השם יתברך כוחות גשמיים שיוכלו לשאת בעול המר, ובזכות הרשב"י שאמר כנזכר לעיל, יתן השם יתברך לכל אחד מישראל בכל מרחבי תבל בכל מקום שהם, שפע חיים וברכה בבני חיי ומזונא.

חסיד מתוועד בל"ג בעומר

אצל חסידים היו מתיישבים להתוועדות ל"ג בעומר בערב בין מנחה למעריב. סדר עבודת היום בכלל אצל חסידים היה: לפני התפילה – ההכנה לתפילה, לאחר מכן 'עבודת התפילה' ולימוד התורה שאחרי התפילה, כפי שאומר הוד כבוד קדושת רבינו הזקן ב'ליקוטי תורה', שלימוד התורה אחרי התפילה נותן חיות ותוקף ועוז בכל היום, שרושם התפילה יורגש במשך כל היום, שנעשים שבורים. לאחר מכן צריכים לאכול משהו, במה שהשם יתברך עוזר, לחם ומים, לאחר מכן נחים קצת, במילא יצא שההתוועדות החלה בשעות הערב.

סיפרו בשם הרה"ח ר' הלל [מפאריטש] שלושה ענינים בזה: ראשית שיש הבדל בין תפלת מנחה לתפלת מעריב. למרות שב'שולחן ערוך' לא מוזכר הרבה אודות זה, אך הוא אמר כהלכה פסוקה שמותר להתיישב להתוועד לפני מעריב. שנית, יש הבדל בין יחיד לרבים. ושלישית, מהו ענין התפילה, שתהיה עריבות ומתיקות למעלה, וזאת פועלים על ידי התוועדות. קיים הבדל בין שחרית לערבית. ערבית הוא בזמן של חושך והעלם, וצריכים לעשות מכך ערבית עריבות ומתיקות למעלה.

ההשתטחות בקבר הרשב"י בתמימות

ישנו הענין של ידיעה והענין של תמימות. ידוע מאמר החכם 'אילו ידעתיו הייתיו'. מה הפירוש של 'הייתיו', הרי רוחני לא יכול להיות גשמי וגשמי אינו רוחני. כשעלה אליהו השמימה הפך לרוחני, ולהיפך כשהמלאכים ירדו למטה הם נעשו גשמיים וחומריים. אלא הכוונה היא, הייתיו היינו ההתאחדות עם הדבר, וזה בא על ידי שני אופנים: על ידי ידיעה או על ידי תמימות.

קבלה מרבותינו, שבענין ההשתטחות על קברי צדיקים, לא נוגע שינוי הזמן, זה יכול להיות בכל עת ובכל זמן, וזאת על ידי שני אופנים: על ידי ידיעה בענין ההשתטחות, או על ידי תמימות. יש גם הענין של ד' אמות, שדרוש על כך הסבר כיצד הדבר, איך ומה, שהרי יש הענין של נ' אמות, עשר אמות וד' אמות.

לכל מדינה סגנון לשון משלה, ממנו יכולים להבין מהות המדינה. בענין השחיטה יש בגמרא: 'בדיק אלישנא, בדיק אטופרא', ופירושו, מכירים את הנברא לפי לשונו או לפי ציפורניו. כשהייתי בארצנו הקדושה שמעתי שם אנשים אומרים בינם לבין עצמם: הייתי אצל הרשב"י ואני הולך אל ר' אלעזר, או הייתי אצל ר' חייא ואני הולך אל ר' עקיבא. הרי אם אומרים זאת בתמימות – זה ענין ההשתטחות.

היום הוא ההילולא של רשב"י, ו'שפתותיו דובבות בקבר', על מה שמדברים ואיך שמדברים, והוא מעורר רחמים רבים על כל אחד בפרט בבני חיי ומזוני רויחא. לפני שהתחיל כבוד קדושת אדמו"ר [הרבי הריי"צ] לומר מאמר הדא"ח דיבור המתחיל 'ואהבת' – המשך למאמרים שלפני זה [בעניין ההתבוננות בחסידות ועבודת התפילה החל ממאמר 'משכני' תש"א] – אמר:

ל"ג בעומר – הכנה למתן תורה

מקום העבודה של הרה"ח ר' הלל מפאריטש היה במאלע רוסיה, לקרב את יהודי המקום לעבודת הוי'. היהודים המקומיים היו פשוטים ביותר ומאמרי החסידות שהר' הלל היה אומר, היו עמוקים ביותר, וכאשר התחיל באמירת חסידות, הם היו אומרים לו: רבי, החסידות שאתם אומרים היא רק בשביל אנשי מדע ולא עבורנו. היה ר' הלל עונה להם: מדוע לא בשבילכם, דוקא כן בשבילכם בשביל הנשמות שלכם, נשמותיכם מבינות הכל.

על הזמן הנוכחי כתוב: 'אם יגאלך טוב יגאל וגו' וגאלתיך אנכי'. בחג השבועות, זמן מתן תורתנו, נרגש ה'אנכי' בכל אחד ואחת מישראל, בכל יהודי ישנו שם הוי' בנפשי. חג השבועות אחרי קריאת התורה 'אנכי הוי' אלוקיך', אחרי הכנה טובה, מיתווסף חוזק ותוקף בהוי' שבנשמה. ההכנה לכך היא ל"ג בעומר.

זהו 'אם יגאלך טוב יגאל', כאשר יתבונן שכל אחד אף אם הוא מדוכא חלילה, מחוייב להודות להשם יתברך על החסד חנם שהוא עושה אתו. כל הנשמה תהלל על כל נשימה -ונשימה, ובפרט במצב שאנחנו תודה לא-ל נמצאים בו, אכן רוצים יותר טוב, אבל תודה להשם יתברך על כך, הרי כשהוא מתבונן בזה יש בכך משום הכנה טובה לחג השבועות, 'וגאלתיך אנכי', שיורגש ה'אנכי' שבנשמה'.

ספר השיחות תש"א (לשון הקודש) עמודים קא-קד, שיחת ל"ג בעומר.