לחצו כאן לתרומה
'אני זוכרת הכל כאילו זה היה אתמול': במלאת מאה שנה לימי האור והניצחון של חג הגאולה י"ב–י"ג תמוז, אנו חוזרים אל הרגעים המותחים ששינו את דברי ימי חסידות חב"ד – דרך עיניה של מי שעמדה בלב הסערה • השורות הבאות מביאות הצצה נדירה ובלתי אמצעית אל רגעי האימה בלנינגרד הקומוניסטית, כפי שנחרטו בזיכרונה של הרבנית. את העדות המרגשת הזו, שנשמרה בקפדנות, סיפרה הרבנית בגילוי לב למשב"ק הנאמן של הרבי, החסיד ר' בערל יוניק, ביום ד' מנחם אב תשל"ז. פנקס הזיכרונות נפתח, וההיסטוריה קמה לתחייה • לכתבה המלאה
☚ תיאור סוחף ומזעזע: רשימת המאסר המלאה של הרבי הריי"צ לקריאה
במלאת מאה שנה לימי האור והניצחון של חג הגאולה י"ב–י"ג תמוז, אנו מגישים מסמך תיעודי מרתק, החושף דקה אחר דקה את רגעי האימה והתושייה בלנינגרד תרפ"ז. כך נראו רגעי המעצר של הרבי הריי"צ – מתוך הבית פנימה. העדות הבלתי אמצעית הזו סופרה על ידי הרבנית למשמשו בקודש של הרבי, החסיד ר' בערל יוניק, ביום ד' מנחם אב תשל"ז, והיא שופכת אור חדש על הדרמה הלילית.
בעת שהרבי ליווה את הרבנית חזרה לביתם, הם הבחינו מרחוק כי כל החדרים בבית מוארים באור חריג. הרבנית נכנסה פנימה בעוד הרבי נותר ברחוב. דרך החלון, לחשה לו הרבנית את מילת הקוד המצמררת 'מיר האבן געסט' (יש לנו אורחים) – סימן מובהק לכך שאנשי המשטרה החשאית הסובייטית כבר פשטו על הדירה. הרבי, שהבין מיד את המתרחש, מיהר אל ביתו של חסיד קרוב – המזכיר ר' חיים ליברמן – שמתגורר בקומת הקרקע. מתוך חשש להיכנס, נקש הרבי על החלון והספיק לעדכן אותו בדרמה ואמר שהם הגיעו אל הרבי. כפי שצפו, דקות ספורות לאחר שהרבי נלקח, הגיעו אנשי הבולשת לעצור גם את ר' חיים.
אחד הרגעים הדרמטיים ביותר בעדות מתרחש בחדר החקירות. בעוד ר' חיים יושב מול החוקר הסובייטי (ה'סלדובאטל'), יצא החוקר מהחדר למשך דקות אחדות. ר' חיים ניצל את שבריר השנייה, שלף מתוך ערימת המסמכים שעל השולחן מכתב חסוי שהיה עלול להסב לו נזק עצום ומסכן חיים – ופשוט בלע אותו.
בעדותה, מבקשת הרבנית להעמיד את העובדות על דיוקן מול שמועות שונות שהופצו ברבות השנים. היא מבהירה בצורה חד-משמעית כי הרבי לא פנה לשום שגרירות זרה כדי להודיע על המעצר מחוץ לגבולות רוסיה. הרבנית מסיימת בתיאור ויזואלי עוצמתי שנחרת בליבה, ומציינת שבתוך חמש דקות כבר עמדו חסידים בכל הפינות והביטו בנעשה, מכיוון שלא ידעו לאיזה כיוון הם עומדים לנסוע איתו.
תמלול מכתבו של ר' בערל יוניק >>
ד' מנחם אב – תשל"ז.
אין יאר פ"ז – לענינגראד מיין מאן האט מיך באגלייט א היים האבן מיר געזעהן אז אין שטוב איז אומעטום ליכטיג, בין איך אריין אין שטוב און מיין מאן איז געבליבן אויפן גאס, דורכן פענסטער האב איך אים געזאגט שטילערהייט מיר האבן געסט.
איז מיין מאן אוועק צו ר' חיימען. מען האט דאך מורא גיהאט אריין גייען אין שטוב, האט ער אנגעקלאפט אין פענסטער און אים געזאגט אז מען איז געקומען צום רבי'ן וכו'. ר' חיים האט געלעבט אויפן גראנד פלאר. און דער רבי שליט"א איז ניט געגאנגען אין קיים שום אמבאסיאדע אויף צו מודיע זיין אין אויסלאנד וועגום דעם. גלייך נאך דעם איז מען געקומען צו ר' חיימען אים ארעסטירן.
זייענדיק ביים סלעדאוואטעל (אויספארשער) ווען יענער איז ארויס אויף א וויילע האט ר' חיים ארויסגענומען פון די פאפירן ביים סלעדאוואטעל א בריף וואס עס האט אים געקענט א סאך שאטן און עס דורך געשלונגען. מען דערציילט א סאך מעשיות וואס זיי זיינען קיינמאל ניט געווען.
איך געדיינק דעם גאנצון ארעסט פון י"ב תמוז אזוי ווי עס וואלט געווען נעכטן ניט געקוקט וואס עס איז דורך געגאנגען אזוי פיל יארן. אין 5 מינוט ארום זיינען שוין אויף אלע ווינקלעך געשטאנען חסידים און געקוקט ווייל מען האט ניט געוואוסט אין וועלכע זייט וועלן זיי פארין.
תרגום >>
ד' מנחם אב – תשל"ז.
בשנת תרפ"ז – בלנינגרד. בעלי ליווה אותי הביתה, וראינו שבתוך הבית בכל מקום דולק אור. נכנסתי הביתה ובעלי נשאר ברחוב. דרך החלון אמרתי לו בשקט: 'יש לנו אורחים' [כינוי קוד לאנשי הבולשת/הק.ג.ב.]. אז בעלי הלך לר' חיים [ליברמן, מזכירו של הרבי הריי"צ]. הרי פחדו להיכנס הביתה, לכן הוא דפק בחלון ואמר לו שבאו אל הרבי וכו'. ר' חיים גר בקומת הקרקע. והרבי שליט"א לא הלך לשום שגרירות כדי להודיע בחוץ לארץ על כך.
מיד לאחר מכן באו לר' חיים לעצור אותו. כשהיה אצל החוקר ('סלדובאטל'), בזמן שהלה יצא לזמן קצר, ר' חיים הוציא מבין הניירות של החוקר מכתב שהיה עלול להזיק לו מאוד, ובלע אותו. מספרים סיפורים רבים שמעולם לא קרו [כגון זה שהרבי הלך לשגרירות כמובא קודם שלילת סיפור זה].
אני זוכרת את כל המעצר של י"ב תמוז כאילו זה היה אתמול, על אף שעברו כל כך הרבה שנים. בתוך 5 דקות [לאחר שהמשטרה הגיעה] כבר עמדו חסידים בכל הפינות והסתכלו, מכיוון שלא ידעו לאיזה כיוון הם ייסעו [עם הרבי הריי"צ, בהנחה שהם רוצים להציץ ברבי רגע לפני שהוא עוזב].
צילום המכתב בכתב ידו האותנטי של ר' בערל יוניק מתשל"ז >>
