לחצו כאן לתרומה
בעומדנו בחג הסוכות ולקראת חג שמחת תורה, אתר 'חב"ד לייב' מפרסם מדריך הלכתי מקיף ומעודכן המרכז את ההלכות והמנהגים הנוגעים לימי החג, מאת הגה"ח הרב שבתי יונה פרידמן שליט"א, מורה צדק בקהילת חב"ד בצפת ומרבני הישיבה בעיר • המדריך כולל את דיני ארבעת המינים, הלכות הסוכה, הושענא רבה ושמחת תורה, לצד הערות מעשיות ומנהגי חב"ד, ומוגש לקראת ימי החג • לכתבה המלאה
☚ 'תענוג בעבודת התפילה': אלפים התאחדו בכנס היסטורי עם גדולי המשפיעים • גלריית ענק
קיצור הלכות ד' מינים
קניית ארבעת המינים
א) אין לקנות ד' מינים מקטן שנתנו לו הד' מינים במתנה או שקנה ומוכר, וכן אם הוא בעצמו קטפם, אבל אם הוא רק שליח למכור, אפילו שמקבל שכר, מותר[1].
ב) אין מדקדקים לשלם עבור הד' מינים דוקא לפני החג[2].
ג) עדיף לברך ולנענע בלולב שלו שנקנה מכספו[3], מאשר בשל חברו[4].
כשרות הד' מינים
אתרוג
א) גודל האתרוג לכל הפחות כביצה (= 57 גרם)[5]. אתרוג ישן שנשמר בהקפאה וכדומה, אם נראה במראה טוב ויש בו לחות, כשר[6].
ב) מראה האתרוג צריך להיות כמראה שעווה (=צהוב)[7]. אם יש עליו בלעטלעך (= עלים), למנהגנו[8] אפילו הם בולטים (במשמוש) אינו פוסל[9], אבל נקודות שחורות[10] או בליטה עם מוגלה, אם הוא בחלק העליון של האתרוג מהיכן שמתחיל השיפוע כלפי מעלה, אפילו משהו פוסל[11], אבל בחלק התחתון רק אם תופס את רובו של האתרוג לאורכו או לרוחבו[12] פוסל, ופחות מכך כשר[13].
אופן הבדיקה[14]:
נמדד כאשר הדבר נמצא בידו ומסתכל עליו במבט רגיל, וכפי שרואה במבט ראשון ולא על ידי עיון חזק[15].
סוגו:
הידור לקחת אתרוג מקאלבריא יותר מאשר לקחת את הזן שלו שבארץ ישראל[16].
לולב
א) אינו צריך להיות דוקא מעץ שעושה פרי, אבל אין להשתמש בלולב הקנרי[17].
ב) לכתחילה התיומת (= עלה האמצעי) צריכה להיות סגורה עד הסוף[18], ובדיעבד ביום הראשון של החג אם לא נפתח עד הסוף כשר לברכה[19], ובשאר הימים גם אם פתוח עד הסוף כשר[20].
ג) השידרה צריכה להיות ישרה, ואם עקומה לאחד הצדדים (כמגל) פסולה, וכן אם נוטה לכיוון השני (גיבנת)[21], אבל אם נוטה לכיוונו כשרה[22].
ד) אורך הלולב צריך להיות לפחות ד' טפחים[23] באורך שדרתו[24].
ה) צריך להקפיד, שטפח מהשדרה של הלולב יהיה מעל סיום האגודה של ההדסים והערבות[25].
הידורים הנהוגים[26]:
א) שיהיה לח וירוק.
ב) התיומת באמצע, והיא שלימה לא שבורה לא סדוקה ולא פתוחה.
ג) העלים מחוברים לשידרה ולא מופרדים (אלא על ידי נענוע).
ד) אינו דק.
ה) יש עלה חום (= קרא) שמכסה הלולב מאחוריו.
ו) העלים העליונים אינם כפופים (= קנעפלאך).
הדס
א) לכתחילה מצוה לחזר אחר הדס שבכל[27] הג' טפחים (24 ס"מ)[28] בכל קנה יש ג'[29] עלים[30], וגם אם רובם של הקנים[31] בתוך ה24 ס"מ משולשים[32], כשר לברכה לכתחילה[33].
ב) אם היה כולו או רובו משולש ונשרו עליו[34], אם נשאר ברוב הג' טפחים ב' עלים בכל קנה, כשר[35].
ג) יבשו עליו – שנפרכים בציפורן ונראים לבנים, פסול, אבל אם רק כמשו, כשר[36].
ד) מנהגנו להוסיף על מספר ההדסים, על כל פנים עוד ג' הדסים[37].
ערבה
א) מצוה מן המובחר ליטול ערבה שלימה, שלא נשרו עליה כלל, ובדיעבד אם נשרו רק מקצת עליה כשרה, אבל אם נשרו רוב עליה, פסולה.
ב) נקטם ראשה, פסולה, ולכן יש המהדרים לקחת ערבה עם לבלוב (= עלה קטן בראשה)[38].
ג) יבשו עליה (= שהלבינו פניהם), פסולה, אבל אם רק כמשו, כשרה.
ד) אם נסדק רוב העלה דינו כנתלש ממקומו[39].
ה) אין מוסיפים על מניין הערבות[40].
ו) נקרא 'ערבי נחל' כיון שבדרך כלל מצוי בנחל, וגם אם אינו מנחל, כשר. צריך להיות משוך כנחל וחודו חלק ללא פגימות, וגם אם אינו חלק לגמרי אבל אינו כמסור אלא רק פגימות קטנות, כשר.
ז) קנה שלו צריך להיות אדום, וגם אם יאדים בהמשך (על ידי השמש), כשר[41].
ח) שיעור אורך הערבה נמדד בקצהו התחתון מתחילת יציאת העלים, ובקצהו העליון עד סוף הבד (ולא עד סוף העלים)[42].
כלל:
א) "ולקחתם לכם ביום הראשון", מכך נלמד שרק ביום הראשון[43] צריכה להיות 'ולקחתם' – לקיחה תמה שהדבר יהיה שלם, ולכן רק ביום הראשון צריך להקפיד שהתיומת תהיה לגמרי סגורה וכן שהאתרוג יהיה שלם עם עוקץ[44], אבל בשאר הימים אין הדבר פוסל. ונכון להדר שיהיה שלם בכל הימים[45].
אך לגבי ההידור – "הדר" שם לא נאמר "ביום הראשון", לכן דבר זה צריך להיות כל הימים, ובכל הימים צריך להקפיד על מראה האתרוג, ושלא יפול הפיטם[46], וכן שלא יקטם או יתייבש ראשו של הלולב והערבה[47].
ב) וממה שנכתב "ולקחתם לכם", למדו[48] שביום הראשון צריך להיות דוקא שלכם (ולא שאול או גזול)[49], ולכן הלוקח מאחר[50] יקח[51] באופן של 'מתנה על מנת להחזיר'[52], ולא יתן לקטן לברך[53] לפני שמברך בעצמו, או אם מתכונן לתת לאחר לברך[54] (כיון שהקטן קונה ואינו מקנה[55]), ובשעת הדחק יתן לו בהשאלה[56].
ג) זמן נטילת ד' מינים לכתחילה הוא מזמן נץ החמה, ובשעת הדחק אפשר כבר מעלות השחר[57]. ונוהגים שלא לטעום ושלא לשתות (מזמן עלות השחר[58]) קודם נטילת ד' מינים[59].
ד) יש ליזהר שלא ליטול גם האתרוג בידו לשם מצווה לפני שמברך, כיון שהברכה צריכה להיות עובר לעשייתה[60].
מהלכות סוכה
א) בערב החג אין לאכול פת (או מזונות) מזמן המנחה[61] ולמעלה, כדי שיוכל לאכול סעודת החג בתיאבון (כדין האכילה בערב פסח), אבל שאר דברים יכול לאכול, אבל לא ימלא כריסו מהם[62].
ב) אין לבנות סוכה לכתחילה ברחוב העיר, במקום שהרבים עוברים שם ומפריע ומפסיק את הדרך לעוברים שם[63]. ובפרט אם זה במקום שיש פחד לישון שם (כגון על אם הדרך וכדומה)[64].
ג) אין לבנות סוכה במקום שאינו מרוצף, מחשש שישפכו נוזלים על האדמה (וישקו הצמחים)[65], ואם לא נשפך ישירות על האדמה אלא לתוך כיור וכדומה, גם אם בסוף נשפך על האדמה, אם אינו מביא לו כלל תועלת, מותר[66].
ד) בחג הסוכות לכתחילה יש צורך להדליק הנרות בסוכה, מאחר וצריך להדליק את הנרות במקום האכילה[67]. אבל אם חושש להשאיר הנרות בסוכה מצד סכנה וכדומה, ידליק הנרות בתוך הבית במקום שיוכל לראותם גם בסוכה. אך לא ידליק אותם בסוכה ויקחם משם, כיון שלכתחילה אין לטלטל את הנרות לאחר הדלקתם[68].
ה) כאשר הסוכה אינה צמודה לבית, יש להשתדל שהנטילת ידיים תהיה בסמיכות לסוכה, כיון שאם נוטלים ידיים בתוך הבית שלא בסמיכות לסוכה, ולא רואים את הסוכה, ישנו חשש שאין הקידוש במקום סעודה מחמת 'שינוי מקום'.
ואף שעיקר הבעיה בשינוי המקום הוא רק אם בנוסף לכך שהה הרבה זמן בין הקידוש לסעודה (אפילו באונס) – אבל מכל מקום, משמע מהפוסקים שראוי שלא לשנות מקום בין הקידוש ובין הסעודה, ואפילו אם לא שוהה זמן רב[69].
ועוד נראה לומר, שביציאה ליטול ידיים רחוק ממקום הסוכה, ישנה בעיה גם מצד דיני נטילת ידיים[70]. דהנה כתב אדה"ז[71], דלכתחילה אם אפשר צריך ליטול ידיו סמוך למקום הסעודה, ומצד הדין השהייה בניגוב וההילוך ממקום שנטל ידיו למקום הסעודה אינן חשובים הפסק, כיון שהוא צורך הסעודה, אבל אם הלך מביתו לבית אחר נקרא הפסק, אפילו הולך מעט. ולפי זה כאשר הסוכה נמצאת בחצר[72] (ואינה צמודה לבית), וצריך ליטול ידיים בבית, אינו דבר ראוי[73].
אלא דהפוסקים[74] נתנו עצה לנגב הידיים דווקא סמוך למקום האכילה (אבל את הברכה יאמר דווקא במקום הנטילה), כיון שדיני ההפסק נאמרו דווקא אחר שכבר ניגב ידיו (שהוא גמר הנטילה)[75].
ו) בזמן קיום מצוות הישיבה בסוכה, צריך לכוון שצוונו ה' ליישב בסוכה זכר ליציאת מצרים[76].
ז) יש אומרים שאת הכזית פת הראשון שאוכלים בסוכה בלילה הראשון של סוכות, יש לאכול זאת ללא מאכלים נוספים ובלי לדבר תוך כדי, בשביל שיוכל לאכול מהר, כיון שצריך לאכול את הכזית 'תוך כדי אכילת פרס' (- 4 (6) דקות) כמו באכילת מצה[77].
ח) בכדי לברך 'לישב בסוכה' צריך לאכול מעט יותר מכביצה (יותר מ54 סמ"ק, שזה שיעור ביצה ללא קליפתה[78]) פת או מזונות[79] (וכיון שזה מדת נפח, וכל כזית הוא 27 סמ"ק. לכן יוצא שבפרוסה של לחם (או חצי לחמניה) יש שיעור כביצה (אבל אם הולכים לפי משקל צריך לאכול 2 פרוסות)[80].
וצריך לאכול שיעור זה 'תוך כדי אכילת פרס' (4 (6) דקות, כל 'כזית' בשיעור זה), זאת אומרת ב8 (12) דקות לערך[81].
ט) יש אומרים שאם קובע סעודה, גם אם אוכל רק כזית פת, אך אוכל הרבה מאכלים אחרים, יברך 'לישב בסוכה'[82].
י) אם שכח לברך 'לישב בסוכה', גם אם נזכר בסוף הסעודה יכול עדיין לברך, ויתעכב קצת[83]. ויש אומרים שאם עדיין לא בירך ברכת המזון או מעין שלוש, יברך 'לישב בסוכה' ואח"כ יאכל משהו[84].
יא) בירך בסעודה 'לישב בסוכה' ויצא על מנת לא לחזור מיד, אלא כעבור שעתיים, וחזר לסעודה כעבור שעתיים או אפילו מיד, מתחייב לברך שוב 'לישב בסוכה', ואם הולך לסעוד בסוכת חברו, מתחייב לברך שוב גם אם זה באמצע סעודתו והסוכה סמוכה לסוכתו[85].
יב) יש אומרים שהמנהג המקובל הוא, שאין מברכים לישב בסוכה על שהייה ממושכת בסוכת חבירו (- 'טיול'), אם אינו אוכל שם (אלא שכתבו כך כיון שחששו לשיטות שסוברות שמברכים לישב בסוכה רק על אכילה ולא על שאר דברים), אבל לשיטת אדה"ז אפשר לברך בסוכת חברו גם על שהייה ממושכת ללא אכילה. אמנם, המנהג בפועל שלא לברך לישב בסוכה רק על השהייה בסוכה בלבד ללא אכילה, וכך הורו זקני רבני אנ"ש. ושמא י"ל טעם המנהג, משום שקשה להגדיר מהו הגדר המדויק של 'טיול' ושהייה ממושכת[86].
לכן כאשר מגיע אורח לשהות בסוכה, עדיף לכבדו במיני מזונות, וכך יוכל לברך לישב בסוכה לכל השיטות[87].
יג) מנהגינו לברך לישב בסוכה גם בהבדלה[88].
יד) מנהגינו לאכול בסוכה ולברך לישב בסוכה גם כשיורד גשם[89].
טו) לא יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה. כלומר, כל מעשה בזוי שלא עושה בסלון ביתו, לכן לא יניח שם נעליים[90], וכן לא יתלה שם כביסה רטובה[91]. ויש אומרים שכמו כן אין לקצר את הדרך על ידי מעבר בסוכה[92].
טז) עצי הסכך אחר שעברו ימי החג, נכון להיזהר שלא להשתמש בהם תשמיש בזיון, ואין צריך לומר שאין לדרוך עליהם[93].
מעמיד בדבר המקבל טומאה:
לכתחילה[94] אין להניח הסכך או להחזיקו על ידי דבר המקבל טומאה, ולכן אין לקשור הסכך עם אזיקונים וכדומה אם יכול ליפול ברוח מצויה[95], וכן החוט שמחבר את הקנים של המחצלת צריך שיהיה מדבר שאינו המקבל טומאה[96], אבל את הקורות שעליהם יושב הסכך מותר לקשור או לקבוע במסמרים, כיון שנקרא מעמיד דמעמיד שמותר. וכן מותר להניח הסכך על גבי קיר אבן שנמצא בצדדים[97], אבל לא יניח הסכך על גבי דופן הסוכה שעשויה מברזל[98].
דיני פרגולה:
מותר לסכך על גבי הפרגולה אף על פי שקורות העצים סמוכים זה לזה פחות מג' טפחים[99], אבל דין הקורות עצמם כסכך פסול[100] (אלא אם כן הי' מעל הקורות כיסוי שהורד לצורך הנחת הסכך), ולכן צריך שיהיה כמות של סכך כשר באופן שגם אם ינטלו הקורות יהיה צילה מרובה מחמתה, ואם כן צריך שיהיה בין קורה לקורה אויר יותר מעובי הקורה, ואפשר להניח הסכך על גבי הקורות עצמם אף שמחוברים עם ברגים ומסמרים, כיון שנקרא מעמיד דמעמיד שמותר, כנ"ל[101].
סכך הסוכה:
א) בליטה מהקיר או מרזב שמעל סכך הסוכה, אם הבליטה היא עד ד' טפחים[102] אפשר לאכול מתחת[103], וביותר מכך אי אפשר[104], ועד ד' אמות אפשר לצרף את הקיר לסוכה (מדין דופן עקומה)[105].
ב) סכך פסול פוסל הסוכה, אם הוא ד' טפחים לכל אורך הסוכה, ואם הוא בקצה הסוכה אומרים דופן עקומה (שהדופן שבצד נמשכת עד הסכך) עד מרחק של ד' אמות[106].
ג) אויר בסכך, עד טפח אינו כלום, מטפח עד ג' טפחים אין לשבת מתחת[107], ואם הוא ג' טפחים לכל אורך הסוכה הרי זה מחלק אותה לשניים[108].
ד) סכך שנפל מהסוכה בחג או בשבת ניתן להחזירו רק על ידי גוי[109].
ה) יש אומרים שמצווה מן המובחר לסכך דוקא בענפי אילן[110].
דפנות הסוכה:
אם משתמשים בבד עבור דפנות הסוכה, צריך שיהיו ברזלים (וכדומה) בצדדים[111] (לפחות בשלושה צדדים[112]) באופן שהפס הראשון קרוב לאדמה פחות מ23.5 ס"מ, וכך צריך להיות בין פס לפס (פחות מ23.5 ס"מ) עד לגובה של 81.2/3 ס"מ[113].
הושענא רבה
א) כותב הרבי הריי"צ שיש מנהג (של נשיאי בית רבי) להכות עם ההושענות על הילדים, ולברך אותם שלא ידעו ממכה כל השנה, ויהיו מאושרים ברוחניות ובגשמיות[114]. וצ"ע מה מנהגנו בזה.
ב) אין לקחת עלה מהלולב עצמו שבירך עליו, בשביל לאגוד את ההושענות, אבל אפשר לקחת מהטבעות שעשה ללולב (שהוריד לפני הלל)[115].
שמחת תורה
א) מנהג ישראל שגם הנשים באות לראות ולשמוע את ה'הקפות', כמו שבאות לראות את 'שמחת בית השואבה'[116].
ב) מחזירין את ספרי התורה להיכל אחר כל הקפה (אבל הארון נשאר פתוח)[117].
ג) יש אומרים[118] שהמנהג לעלות גם ילדים לתורה הוא רק מגיל 3 ובודאי לא לפני שנגמל מטיטול או לפני שיודע לברך[119].
ד) צריך לומר בקול בקריאת התורה "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי" ומיד להמשיך "ויכולו" וגו' ולאחר מכן יאמר זאת הבעל קורא[120].
ה) את ה"שישו ושמחו" צריך לומר מיד אחר קריאת התורה לפני "יזכור"[121].
ו) האוכל בסוכה בשמחת תורה צריך שיהיה ניכר שאינו אוכל לשם מצוה. אבל בערב החג (אם אוכל אחר כך גם בבית), ובשאר ימות השנה אין קפידא[122].
ז) מותר לאכול סעודה לפני תפילת מוסף[123].
הערות שוליים
- פסקי תשובות סתרנ"ח אות יא (שקטן אינו יכול להקנות לאחרים וישנו החסרון של "לכם ביום הראשון"). ולפי זה לכאורה אין מניעה לקנות מקטן ערבות ל'הושענות', דלמרות שכתוב (שו"ע סתרס"ד ס"ד) ש"כל הפוסל בערבה שבלולב פוסל בערבה זו", כל זה רק לגבי כשרות הערבה עצמה, שלא תהיה גזולה, יבישה וכו' (מ"ב שם סקי"ח). ↩
- ואין בזה החסרון שאינו "לכם" (שערי הלכה ומנהג ח"ה עמ' קל"א. וראה הנסמן באוצר מנהגי חב"ד תשרי עמ' ע"ר). כ"ה מנהג הרבי הריי"צ אבל הרבי י"א שהיה משלם מיד (אוצר מנהגי חב"ד שם). אבל י"א (מעשה מלך עמ' 282. שערי ישיבה ח"ו עמ' 225) שלא שילם מיד, אלא לאחר החג. ↩
- עפ"י הזוהר המצוות אינן צריכות להיות בחינם, ומסופר על האריז"ל שלא התמקח על מחיר של מצווה, אלא שילם עבורה ככל שנדרש (לקו"ש ח"ה פ' וירא ס"ו). ↩
- אפילו שקיבלו ב'מתנה על מנת להחזיר' (ראה פסקי תשובות סתרנ"ח אות ט"ו. בירורי מנהגים – מועדים עמ' 136. שערי ישיבה ח"ו עמ' 219). ↩
- אדה"ז סתרמ"ח סכ"ט. יש אומרים שאינו מהודר לקחת אתרוג שכפוף כמגל, כאשר הפיטם לא מכוון כנגד העוקץ (פסקי תשובות סתרמ"ח אות כו. כשרות ארבעת המינים עמ' סז ועמ' סט. ארבעת המינים השלם עמ' רפו). ↩
- פסקי תשובות סתרמ"ח אות ב' (ויש מחמירים בזה). נטעי גבריאל ד' מינים פל"ה ס"ד. ↩
- ספר המנהגים עמ' 65. והעיר הרב י"ש גינזבורג שי' בגליון התקשרות, שעל זה צריך להקפיד יותר מאשר שלא יהיה על האתרוג בלעטלעך. ↩
- אדה"ז סתרמ"ח סכ"ג. ↩
- ואם עשה נקב צריך שירקם בתוך הנקב עור ובשר (גם אם לא ממלא את כל הנקב), ואם לא נרקם כלום – פסול (אדה"ז שם ס"ט). ↩
- שנוצרו מגוף האתרוג ולא שהיתוספו מבחוץ, כגון מהקוצים של העץ או מריסוס וכדומה (אדה"ז סתרמ"ח סכ"ג). ומ"מ המנהג להורידם (אם אפשר) ע"י שעווה וכדומה (נטעי גבריאל סוכות פל"ד סי"א). אמנם במציאות קשה לקבוע כאשר רואים נקודה שחורה אם נעשה מכח ריסוס או נעשה מעצמותו של האתרוג, ולכן כל שהנקודה יורדת כשר וכשאינה יורדת דינה כשינוי מראה (כשרות ארבעת המינים עמ' כא). וצ"ע לגבי נקודות שחורות שנמצאות על גבי בלעטלעך (שם עמ' כב). נקב שנעשה באתרוג כשהיה עדיין על העץ והספיק להגליד – כשר (אדה"ז סתרמ"ח ס"ט). ↩
- וכן הדין אם המראה השחור הוא על הפיטם בחלק המשהו שגבוה מן האתרוג. אבל אם נמצא מעל החלק המשהו שבולט מן האתרוג, כשר (כשרות ארבעת המינים עמ' ל"ד). ↩
- כגון שיש כמה נקודות בודקים כביכול ע"י משיכת חוט ממקום למקום. ↩
- אדה"ז סתרמ"ח ס"כ וסכ"א. ↩
- ולכאורה כך הוא לגבי כל הד' מינים. וכ"ז רק לגבי שינוי מראה – "הדר", אבל לגבי חסרון (לקיחה תמה – ביום הראשון) צריך בדיקה עיונית (כשרות ארבעת המינים עמ' קצ"ג). ↩
- אדה"ז סתרמ"ח סכ"ב. ↩
- שערי הלכה ומנהג ח"ב עמ' רנג/ד ("משמני הארץ" – זו אטליה של יוון, וכן משרע"ה הביא משם אתרוג). ויש לדון האם עדיף שאדם יברך על שלו למרות שאינו ממש קאלבריה (אלא רק מזן קאלבריה – כפר חב"ד), מאשר לקחת קאלבריה מהשני, דהרי אדם המברך על זן קאלבריה אין לו בעיית כשרות – חשש מורכב, אלא רק חסרון בהידור, ועיקר הסיבה שמברכים על קאלבריה הוא מצד שבהם אין חשש מורכב (ראה אוצר מנהגי חב"ד עמ' רד"ע (ולכאורה זה שהונהג להניח בביהכנ"ס אתרוג קאלבריה עבור הקהל, התחיל לפני שהיה אתרוג מזן קאלבריה)), וזה שמברך על שלו הוא גם הידור (ראה אדה"ז סתרמ"ה סי"א ולעיל הערה 4). ואולי כיון שהוא הידור חבד"י (לקחת דוקא מקאלבריה גם כשאין חשש מורכב (שערי הלכה ומנהג שם)), לכן מקפידים בזה יותר. וצ"ע. ↩
- גזעו עבה עליו צפופים ושדרתו מגיע כמעט עד סוף העלים (פסקי תשובות סתרמ"ה אות ב'). ↩
- גם אם אין העלה האמצעי כפול עד הסוף – כשר (כשרות ארבעת המינים עמ' קמ"ב משו"ע אדה"ז סתרמ"ה ס"ט). ↩
- ואינו צריך לקחת לולב של חבירו שסגור. ↩
- אדה"ז סתרמ"ה ס"י וסי"א. ומ"ש בשו"ע אדה"ז במהדורא החדשה שם הערה מד שכשר (ביום הראשון) דוקא אם לא נפתח רובו, צע"ג, דמסעיף יו"ד משמע לא כן, אלא שרק אם נפתח כולו פסול (ראה בירורי מנהגים – מועדים). ↩
- וכל זה כשניכר לעין שהוא עקום לגמרי (כמגל), ואם לאו כשר, אבל מהודר לקחת ישר כשרביט (פסקי תשובות סתרמ"ה אות י"ג). ↩
- אדה"ז סתרמ"ה סי"ח וסי"ט. ↩
- צ"ע האם נוהגים בפועל לקחת לולב של י"א טפחים (אוצר מנהגי חב"ד עמ' רעא). ↩
- אדה"ז סתר"נ ס"א. ↩
- אדה"ז שם ס"ב וסתרנ"א סי"א. ↩
- אוצר מנהגי חב"ד עמ' רעא (הידורים של הרבי הריי"צ). הרב הורביץ (מח"ס שבח המועדים) בסיכום דבריו על הלכות לולב. ↩
- מהודר לקחת הדס שהעלים התחתונים מגיעים לעלים העליונים יותר ושוכבים עליהם, אבל אינו מעכב (פסקי תשובות סתרמ"ו אות ד', ולהעיר מלשון אדה"ז סתרמ"ו ס"א "שהוא מחופה בעלין ע"י שהן שוכבין על אפיהן"). ↩
- מדידת הג' טפחים הם, בקצה העליון מסוף הבד (ולא מסוף העלים העליונים), ובקצהו התחתון (עדיף) מתחילת יציאת העלים (פסקי תשובות סתרמ"ו אות ה'. כשרות ארבעת המינים עמ' פ"ט). ↩
- גם ביותר משלוש עלים – כשר (אדה"ז סתרמ"ו ס"ב). ענפים שיוצאים בין הקנים עדיף להורידם (וכ"ש אם יוצאים בין העלים), וגם אם לא הורידם – כשר (ארבעת המינים השלם עמ' ל"ה. פסקי תשובות סתרמ"ו אות ט'). ↩
- ובספר כשרות ארבעת המינים עמ' פו' כתב, שגם אם העלים יוצאים באותו עובי של העלה השני (כולל הטבעת שסביבו) נקרא עבות.אין מחמירים שלא ליטול הדס שעליו גדולים (שערי הלכה ומנהג ח"ה עמ' קל"א, ולא כהדעה המחמירה המובאת בפסקי תשובות סתרמ"ו אות א'). ↩
- ואין צורך שרוב האורך של ה24 ס"מ יהיה משולש, אלא רובם של הקנים (אדה"ז סתרמ"ו ס"ג), ולפי"ז אם בחלק העליון של ההדס (שבד"כ השילוש שם יותר צפוף) יש רוב עלים משולשים, גם אם אינו ברוב ה24 ס"מ של קנה ההדס, כשר. ↩
- ואין צורך שהשילוש יהיה ברציפות, אבל צריך שיהיה בתוך הג' טפחים (כשרות ארבעת המינים עמ' צ"ג,צ"ד משו"ע אדה"ז סתרמ"ו ס"ג). ↩
- אדה"ז סתרמ"ו ס"ב ס"ג. ↩
- גם אם נשרו העלים העליונים (פסקי תשובות סתרמ"ו אות ז'). ↩
- אדה"ז שם ס"ד. ↩
- שם ס"ח. ואם רק העלים עליונים יבשים, עדיף להורידם וכך יוכשר ההדס (מ"ב שם סקל"ד וראה הערה 30). ↩
- שיחות קודש תשנ"ב עמ' 98. ↩
- כשרות ארבעת המינים עמ' קט"ו. ובנטעי גבריאל פכ"א ס"ה כתב שאינו מעכב. ↩
- אדה"ז סתרמ"ז ס"ד ואילך. ↩
- ספר המנהגים עמ' 65. ↩
- אדה"ז שם ס"א ואילך. ↩
- פסקי תשובות סתר"נ. ↩
- ובחו"ל מחמירים גם ביום ב' לברך על שלם, אבל לנענועים אפשר לקחת גם אם אינו שלם (אדה"ז סתרמ"ט סכ"א). ↩
- ואם נפל כולו ונוצר (קצת) גומא – פסול, אבל אם רק חלק מהעוקץ נפל, ועדיין לא נהיה בגלל זה גומא באתרוג, כשר גם ביום א' (אדה"ז סתרמ"ח סי"ח). ↩
- פסקי תשובות סתרמ"ט אות ד'. ↩
- ואפילו נפל רק חלק ממנו יש להחמיר במקום שאפשר (שו"ע אדה"ז סתרמ"ח סוף סי"ז). ↩
- אדה"ז סתרמ"ט סי"ז ואילך. ↩
- אדה"ז סתרמ"ט ס"א. ↩
- ובד' מינים של הקהל צריך להכריז שיתן כ"א לחבירו במתנה ע"מ להחזיר, ועדיף שיטול של חבירו הכשרים משיטול של הקהל (משנ"ב סתרנ"ח סקל"ט וסק"מ). ↩
- ואשה לא תתן את לולב בעלה אלא אם כן משערת שמסכים לתת (באופן של מתנה ע"מ להחזיר). וי"א שלא יתן את לולבו לאשה נשואה כיון שקונה זאת בעלה, ואינו נקרא שלה, אלא אם כן נותן באופן שאין לבעלה רשות בזה, אבל מצד מדת צניעות אין לתת לאשה לולבו ב'מתנה ע"מ להחזיר', אלא רק לאחותו או אשתו או אמו ולא לאשה אחרת, וכ"ש אם היא פנויה (פסקי תשובות סתרנ"ה אות ג'. הליכות בת ישראל פ"כ סט"ז ואילך). אבל בספר המנהגים עמ' 67 כתב "יוצאים עם הד' מינים . . מקומות שם נמצאים בני ובנות ישראל לזכותם במצוה זו" (וא"כ אפשר לתת לאשה ומצד שני אין צריך לומר לה ע"מ שאין לבעלך חלק בזה). ואולי קיצר בלשונו וסמך ע"ז שיאמרו להן באופן המועיל (כמו לגבי הגברים), או שגם אם לא אומר מועיל כמו שאומר (שע"מ זה נתן (ראה הערה הבאה)), או שלא חשש לשיטה זו. וצ"ע. וראה גם 'התקשרות' גליון א'נד עמ' 20 הערה 102. ↩
- וגם אם לא נאמר בפירוש מסתמא על דעת זה ניתן ונילקח (שו"ע סתרנ"ח ס"ה), אלא שעדיף לומר בפירוש, כדלקמן. ↩
- והלשון בספר המנהגים (עמ' 66): "כשנותנים הד' מינים לאחר לברך נכון לומר בפירוש שהוא במתנה על מנת להחזיר, ובפרט ביום הראשון והוא תועלת לנותן ולמקבל". צריך עיון, וראה בירורי מנהגים – מועדים עמ' 139. ↩
- אבל קטן יכול לתת את לולבו לקטן אחר אם הוא מעל גיל שש, וכן יכול הגדול לתת לכמה ילדים יחד בשותפות (נטעי גבריאל ד' מינים פמ"ח ס"ד והערה י"ב). ↩
- ולכן בחו"ל בהכרח לקנות לקטן לולב, דאל"כ יהיה חסרון בברכתו ביום ב' (פסקי תשובות סתרנ"ח אות י). וגם בא"י יקנה עבור ילדו (מגיל שיודע לנענע לד' רוחות) ד' מינים (וכ"ש אם הוא בן מצוות, כנ"ל שעדיף שכ"א יהיה לו לולב משלו), אם יש יכולת לקנות עבורו במחיר מוזל (נטעי גבריאל ד' מינים פמ"ח ס"ו). וצריך שהד' מינים שלו יהיו כשרים (משנה ברורה סימן תרנ"ז (ביאור הלכה ד"ה: "כדי לחנכו"), וראה גם בספר חנוך לנער פרק ב' ס"ד). ↩
- וצ"ע מה הדין אם הקטן קיבל מאביו א' מד' המינים על מנת שיהיה שלו, והחזירם לאביו, האם אפשר להשתמש בו. ↩
- נטעי גבריאל שם ס"ג וס"ה (ושם כתב שאם מדובר בילד מגיל שש, יכול בשעת הדחק לתת לו במתנה על מנת להחזיר). ↩
- שולחן ערוך סתרנ"ב ס"א. ↩
- שדי חמד מערכת ד' מינים ס"ג אות כב. ↩
- משנ"ב סתרנ"ב סק"ז. אוצר מנהגי חב"ד תשרי עמ' רצ"ג. ↩
- שו"ע סתרנ"א ס"ה. סדור אדה"ז. מ"ב שם סקכ"ה, וסקכ"ו. ↩
- למרות שאדה"ז כתב כאן 'מן המנחה ולמעלה', שזהו שעתיים וחצי זמניות לפני השקיעה, מסתבר לומר שזה משעה עשירית שהיא שלוש שעות זמניות לפני השקיעה, וכמ"ש בסתע"א ס"א לגבי פסח ובסרמ"ט ס"ז לגבי שבת. ועצ"ע למה לא כתב כאן כמ"ש שם 'תחילת שעה עשירית'. ↩
- שו"ע אדה"ז סתרל"ט ס"כ. סתע"א ס"א ואילך. ↩
- שו"ע אדה"ז סתרל"ז סי"א. פסקי תשובות שם אות ג'. ↩
- שו"ע אדה"ז סתר"מ ס"ו. פסקי תשובות שם אות ו'. ↩
- ראה שו"ע אדה"ז סשל"ו ס"ט. פסקי תשובות שם אות ח' והערה 71. ↩
- פסקי תשובות שם אות י' שם גם מביא שיטה המחמירה וצ"ע מהי שיטת אדה"ז בזה האם נקרא 'גרמא'. ↩
- שו"ע אדה"ז סימן רסג סעי' א, מטה אפרים סתרכ"ה סל"ג. ↩
- משנ"ב סרס"ג סקמ"ח. שמירת שבת כהלכתה פמ"ג סט"ו. קיצור דיני נש"ק פ"ה ס"ה ופ"ו סכ"ה-ו. נטעי גבריאל סוכות פל"ה ס"ב. וב"בירורי מנהגים" – שבת (הנמצא בדפוס), מוכיח כן מדברי אדה"ז בסימן רסג קונטר"א ס"ק ז. ↩
- משנ"ב סרע"ג סקי"ב ובבאה"ל שם ד"ה לאלתר. קצוה"ש ספ"א בבדה"ש סקי"א. שבח המועדים הלכות סוכה פט"ו סי"א. ↩
- וכן אם לא שתה רביעית יין בקידוש (אלא רק רוב רביעית), ורוצה לשתות עוד יין בסעודה, יצטרך לברך שוב את ברכת היין, כדין ה'דברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם' (ראה סדר ברכה"נ פ"ט סי"א ואילך). ↩
- שו"ע סקס"ו ומובא גם במשנ"ב שם סק"ה. (וראה שו"ע אדה"ז סקע"ח ס"א וסדברה"נ פ"ט סי"א לגבי שינוי מקום בברה"נ). ↩
- וע"פ מ"ש אדה"ז שם לגבי ברה"נ, דין ההפסק לחצר הוא כדין הבית. ↩
- אלא שכתבו הפוסקים – לגבי ברכות הנהנין, לחלק בין חצר שיוצאים ממנה לרחוב או חצר משותפת, לבין חצר פרטית שמוקפת מ4 צדדיה וצמודה לבית שדינה כמחדר לחדר (ראה פסקי תשובות סקע"ח אות ד'), ולכאורה הוא הדין לסוכה הנמצאת בתוכה. ↩
- ראה משנ"ב סקס"ו סק"ד. פסקי תשובות שם אות א' והערות 18,19. ↩
- נתבאר בארוכה ב"בירורי מנהגים" – שבת (נמצא בדפוס). ↩
- שו"ע אדה"ז סתרכ"ה. אג"ק ח"ד עמ' י"ד. לקו"ש חל"ב עמ' 140. ואם לא כיוון כוונה הפרטית אלא רק הכוונה הכללית – לצאת יד"ח המצווה, יצא (פסקי תשובות סתרכ"ה אות ב'). ↩
- ויש אומרים להקפיד על כל זה באכילת פת כשיעור ביצה. אבל לא נראה שזוהי גם שיטת אדה"ז (פסקי תשובות סתרל"ט אות ט"ו). ויש להעיר מסדר נט"י לאדה"ז סי"ח, שבשביל לברך ברכת 'על נטילת ידיים' – בכל סעודה, צריך לאכול פת בשיעור של 'כביצה', וכל כזית צריך לאכול תוך כ4 (6) דקות. ובבדי השולחן סל"ו סק"ה כתב שאכילת שני הכזיתים צריכה להיות ברצף, זאת אומרת לאכול את שיעור הכביצה תוך כ8 (12) דקות. ואם כן אינו דין מיוחד ללילה הראשון של סוכות אלא לכל סעודה. ואולי ההבדל הוא שבסוכות צריך לאכול ברצף דוקא בתחילת הסעודה. ועוד אפ"ל שבסוכות זה מדין תורה כיון שנלמד בגזירה שווה מפסח. ועצ"ע. ↩
- שיעורי תורה סימן ג' ס"ט וסקי"ט. ↩
- שו"ע אדה"ז סתרל"ט סי"א וסי"ב. ↩
- פסקי תשובות סקנ"ח הערה 24. ↩
- פסקי תשובות סתרל"ט אות ט' והערה 49. נטעי גבריאל סוכה פמ"ח ס"ח והערה יב. ↩
- נטעי גבריאל סוכה פמ"ח ס"ז. ↩
- שו"ע אדה"ז סתרל"ט סט"ז. ↩
- לבושי שרד על המג"א שם סוסקי"ז. משנ"ב שם סקמ"ח. ↩
- שו"ע אדה"ז סתרל"ט סי"ג וסי"ד. שלחן מנחם ח"א עמ' לו ואילך. ↩
- ראה פסקי תשובות סתרל"ט הערה 170. ↩
- פסקי תשובות סתרל"ט אות כ"ה. נטעי גבריאל סוכה פמ"ו ס"ג. כמו כן, היושב בהתוועדות חסידית בסוכה – יקפיד לאכול 'מיני מזונות' ולברך על כך 'לישב בסוכה'. ↩
- אוצר מנהגי חב"ד – תשרי עמ' שכ"ד (ומשם משמע שאי"צ להחמיר ולאכול אח"כ דבר המחייב בברכת 'לישב בסוכה', ובמדריך לחגי תשרי (ח"ב הערה 264) כתבו שראוי לאכול אח"כ (אבל אינו חובה. אלא שלכאורה המקור שהביאו שם אינו 'משנה אחרונה' והוראה לרבים)). וראה בפסקי תשובות סתרל"ט אות י"ב והערה 66. ↩
- לקו"ש חכ"ט עמ' 211. "אוצר מנהגי חב"ד" עמוד שב. וראה בפסקי תשובות סתרל"ט אות כ"ב ונטעי גבריאל סוכה פס"ב ס"ט מה שציינו בענין זה. ↩
- ערוה"ש סתרל"ט ס"ד. ויש שכתבו שעדיף לא להכניס פח אשפה לסוכה. ↩
- שו"ת לב חיים ח"ג סק"מ. ↩
- כדין בית הכנסת – פסקי תשובות סתר"ל הערה 39 וסתרל"ט אות ד'. נטעי גבריאל סוכות פס"ג אות י"ב. ולפי זה יוצא שיש חסרון באלו העושים הסוכה בכניסה לביתם ונכנסים דרכה לבית, אלא שבשו"ע סקנ"א ס"ה נפסק שאם הדרך קדמה (לביהכ"נ) מותר לקצר דרכו, וכן הרי בנדו"ד הדרך קדמה, אלא שכתבו הפוסקים (פסקי תשובות סקנ"א אות י"ב) לגבי בית כנסת שאע"פ שמותר אין ראוי לעשות כן, ואולי אפ"ל שלגבי סוכה לא מחמירים כ"כ לעשותה כדין בית הכנסת ממש (וכ"כ בפסקי תשובות שם הערה 18 להקל בזה). ↩
- שו"ע אדה"ז סתרל"ח סי"ט. ומותר להניחם ליד פח האשפה, אבל עדיף להניחם במקום שיקחו אותם משאיות מיוחדות לפינוי גזם (פסקי תשובות שם הערה 79). ↩
- ובדיעבד גם אם העמיד הסכך ע"ג דבר המקבל טומאה מותר לישב בה לכתחילה (אדה"ז סתרכ"ט סי"ג). ↩
- ואם עושה זאת בשביל רוח שאינה מצויה – מותר (פסקי תשובות סתרכ"ט אות י"א). ↩
- ויכול להשתמש במחצלת שהחוט שבא מקבל טומאה, אם מניח מעל המחצלת קורות של עצים דקים שכשרים לסיכוך, ואז הסכך לא עף לא בגלל החוט המחבר אלא בגלל הקורות (פסקי תשובות סתרכ"ז הערה 33). ↩
- שו"ע אדה"ז סתרכ"ט סי"א – סי"ג. ↩
- פסקי תשובות סתרכ"ט אות ז'. ושם כתב שלא יועיל כל כך עם יניח קורות רק מעל דופן הסוכה (שעשויה מברזל), אלא יניח הקורות לכל אורך ורוחב הסוכה, ובהערה שם כתב שזה דוקא אם חוששים לשיטת הב"ח שאיסור מעמיד הוא מעיקר הדין ולא מצד גזירה שמא יסכך, ולפי"ז כיון שאדה"ז (סתרכ"ט סי"א) לא פסק כשיטת הב"ח, א"כ לכאורה אין סיבה להחמיר בזה. ↩
- מלשון אדה"ז סתרכ"ו סי"ד נראה שכל הסיבה שלא אומרים לבוד בקורות שסמוכים פחות מג' טפחים, הוא משום שיש סכך על גביהם, ומשמע שאם לא היה סכך היה פסול מצד לבוד, וזהו לכאורה לא כהפוסקים הסוברים (ראה פסקי תשובות סתרכ"ו אות ח') שלא אומרים לבוד לחומרא, והנפק"מ בין השיטות הוא במקרה שיש סורגים וכדומה מעל הסכך, שאם אומרים לבוד זה פוסל (אא"כ יניח סכך גם מעל הסורגים). אלא שלאידך ממה שכתב בסעיף יג נראה שקורות פסולות רק פוסלות את הסכך שתחתיהם ולא אומרים לבוד לפסול את כל מה שתחתיהם (ולא חשש למ"ש המשנ"ב סתרכ"ו סקי"ז להחמיר לעשות רווח ג' טפחים בין הקורות כדי לא לומר לבוד). וצ"ע. ↩
- וצ"ע מדוע הקורות אינם יכולות לשמש כסכך כשר, שהרי בדרך כלל עשויים לצל (ומצד דין 'סוכה ישנה' שלא עשעה לשם החג, לכאורה אי"צ לחדש את כל הסכך (ראה שו"ע אדה"ז סתרל"ו ס"ב)), ואולי בגלל שאינו עשוי לצל בלבד (ואדה"ז כתב בסתרכ"ו ס"א שצריך שהסכך יהיה עשוי לצל בלבד וראה גם בסתרל"ו ס"ג). וכתב לי ח"א שיש לפסול משום שהקרשים קבועים במסמרים והוי כעין בית קבע, וכ"כ בשעה"צ סי' תרלג ס"ק ו', וכן שמעתי מהרב קיזנר שי'. ע"כ דבריו. אלא שגם לפי זה עצע"ק, כיון שגם תקרת בית שהוריד מעליה הרעפים הקורות כשרים לסיכוך – אדה"ז סתרכ"ו סי"ב, וא"כ כך צ"ל גם בפרגולה שנעשה לצל (ולפי דבריו גם אם הוריד הרעפים או הכיסוי מעל הפרגולה לא יועיל, והפוסקים לא כתבו כך). ולכן אולי נראה יותר לומר כדלעיל, שפסול כיון שנעשה לשימוש נוסף. ועצ"ע. ↩
- אדה"ז סתרכ"ו סי"ב – סי"ד. פסקי תשובות שם אות ט'. ↩
- במשנ"ב סתרל"ב סק"ג כתב שצריך להחמיר שרק עד שיעור של ג' טפחים סכך פסול אפשר לשבת תחתיו, אבל מאדה"ז סתרכ"ז ס"ו משמע שעד ד' טפחים אפשר לשבת תחתיו (ולכאורה אי אפשר לומר שהשיטות המחמירות דיברו דוקא על סוכה קטנה, כיון שהב"ח בסתרל"ב כתב שהראב"ד שמחמיר בזה מדבר (אפילו) על סוכה גדולה, וכן בסוכה קטנה גם לשו"ע (שם ס"א ובאדה"ז סתרל"א ס"י) יותר מג"ט פוסל). ומנורה שהביא לסוכה ונמצאת תחת הסכך (ואינה נמוכה מהסכך יותר מד' טפחים), גם אם היא רחבה (יותר מד' טפחים), מותר לשבת מתחת (נטעי גבריאל סוכה פכ"ו סי"ז). אבל י"א (פסקי תשובות סתרל"ח אות ד') שזהו דוקא אם מדובר במנורות מיוחדות ביופי ולא במנורות רגילות. ↩
- וצע"ק ממ"ש במט"א סתרכ"ה סכ"ט ומ"ב סתרכ"ו סקכ"א וכה"ח שם סקמ”ד "אם יהיו מוטים (-הגג הפסול) קצת (על הסכך) .. צריך ליזהר שלא ישב במקום הזה". ואולי מדברים ביותר מד"ט. ↩
- ואם מעמיד בסוכה דופן (באופן שמרובה העומד על הפרוץ) כך שמהדופן ולפנים יהיה פחות מד' טפחים מתחת לבליטה, יכול לאכול שם. ↩
- וי"א שזאת בתנאי שממשיך את הסכך עד הדופן (פסקי תשובות סתרל"ב אות ד' ואות ט'). ↩
- נטעי גבריאל סוכות פי"ג. פסקי תשובות סתרל"ב אות א'. ↩
- אם ראשו או רוב גופו נמצאים מתחת האויר. ↩
- נטעי גבריאל סוכות פי"ד. פסקי תשובות סתרל"ב אות י"ב. וכן אם יש יותר מז' טפחים על ז"ט שחמתה מרובה מצילתה (גם אם בכללות הסוכה צילתה מרובה מחמתה) דינו כאויר (פסקי תשובות סתרל"א אות ב). ↩
- משנ"ב סתרל"ז סק"א. פסקי תשובות סשט"ו אות ז' וסתרכ"ו אות י' (שם כתב שבשבת אין להתיר כלל אבל בסשט"ו כתב להתיר, וצ"ע). נטעי גבריאל סוכה פרק ס"ב סט"ז. ↩
- כף החיים סתרכ"ט אות א' (אילן בגימטריה, סוכה ועוד טעמים). נטעי גבריאל סוכה פט"ו ס"ב. ↩
- יש המכשירים בבד בלבד אם קשור חזק, וכ"ש אם לא זז יותר מג' טפחים, ויש המחמירים (פסקי תשובות סתר"ל אות ט'. נטעי גבריאל סוכות פ"ח ס"א וס"ה). ולכאורה אין לומר שלדעת אדה"ז (שו"ע סשס"ב ס"ב) הבדים אינם נחשבים למחיצה כלל (ממ"ש (כלשון השו"ע שם ס"א) שצריך לקשור את הענפים שלא ינידם הרוח, שמחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה), כיון שאפ"ל שמדבר על מקרה שהרוח מזיזה הרבה את המחיצה, משא"כ בבדים הקשורים חזק. ↩
- ויש שכתבו שמדברי המג"א תחילת סתר"ל ושם סקי"ז יוצא שצריך לעשות גם דופן רביעי (אלא שלכאורה מהמשנ"ב שם סק"נ יוצא שבצד הרביעי מספיק בד ואי"צ פסים, וראה בשעה"צ שם סקמ"ט. ובאריכות במ"ש בהערות התמימים צפת גליון קכ"ו). ואם ישנם ברזלים בארבעה צדדים אין צריך בד כלל (ובצד הד' צריך שיהיה רובו סגור ע"י הברזלים), וכן אם יש שתי וערב של ברזלים וכדומה פחות מג' טפחים, וכן אם יותר סגור מאשר פרוץ אין צריך בד כלל (פסקי תשובות סתר"ל אות ב'). ↩
- מחמירים בנוגע לשיעור הטפח (שוחק או עצב). ראה מ"ש בזה הגר"ח נאה בשיעורי תורה סימן ג' סכ"ה, וכן לגבי שיעור גובה י' טפחים כותב בספר שיעורי מקוה עמ' קפ"ג שהוא 81.2/3 ס"מ, וכן בשיעורי הלולב והדס וערבה מחמיר לכתחילה, ובשעת הדחק ניתן להקל, וראה שם גם במ"ש בשיעורי ציון עמ' עב-ד. ↩
- אג"ק אדמו"ר הריי"צ חט"ו עמ' סז (שם כתב זאת כמנהג כללי). ספה"ש תש"ה עמ' 52 (שם כתב שזהו מנהג נשאי בית רבי ומפרט כיצד עשו זאת). ↩
- נטעי גבריאל סוכות פע"ז סי"ג,יד. פסקי תשובות סתרס"ד אות ז'. ↩
- שיחת ליל שמחת תורה תשל"א (תו"מ חס"ב עמ' 132). נטעי גבריאל סוכות פצ"ד סי"ד. י"א שהוא זכר למצוות 'הקהל' (פסק"ת סתרס"ט הערה 7). ↩
- אוצר מנהגי חב"ד תשרי עמ' שנ"ט. ↩
- ראה נטעי גבריאל סוכות פצ"ט ס"ג. אבל בפסקי תשובות סתרס"ט אות ו' כתב שנתפשט המנהג שלעליית 'כל הנערים' מביאים אפילו קטני קטנים, זכר למצוות 'הקהל' (וראה הערה הבאה). ↩
- וממ"ש בתורת מנחם התוועדויות חכ"ד עמ' 146 לכאורה יוצא שכשמעלין לתורה 'נערים' אין הם מברכים בעצמם את ברכות התורה, אלא יוצאים ידי חובה בשמיעה מאחר המברך, וראה הלכות ומנהגי חב"ד עמ' 85 (ושם חילק בין עליה זו (שלא יברכו הנערים) לעליות אחרות). אלא שעדיין ניתן לומר שהכוונה בשיחה היא, שבעליה זו העולה מוציא יד"ח את הנערים שאינם יכולים לברך, אבל הנערים שיודעים לברך יכולים לברך בעצמם, וכמ"ש בלוח כולל חב"ד (מא"ר) שהעולה מברך עם הנערים ברכת התורה. ובפסקי תשובות סתרס"ט אות ו כתב שהמנהג הפשוט שכל הנערים אומרים יחד הברכות, אבל יותר נכון שהעולה יאמר לבד והנערים יענו 'אמן'. ↩
- נטעי גבריאל סוכות פצ"ט סכ"ג. ↩
- לוח כולל חב"ד. גליון 'התקשרות'. ↩
- פסקי תשובות סתרס"ו אות א'. ↩
- למרות מה שכתב אדה"ז סרפ"ו ס"ו שאין לאכול יותר מכביצה פת לפני תפילת מוסף, מ"מ הרי שם משווה זאת לדין האכילה לפני תפילת מנחה, והדין הוא שמועיל העמדת 'שומר' שיזכיר להתפלל, וכן מניין קבוע נחשב כהעמדת שומר (ראה פסקי תשובות סרפ"ו אותיות ח',ט'. שמירת שבת כהלכתה פנ"ב סי"ד). ↩
