פשוט לאהוב את הרבי • הרבי הריי"צ פורס את 'תורת ההתקשרות'

'החוט המקשר רבי וחסידים': מערכת אתר 'חב"ד לייב' מגישה שני מכתבי קודש מיוחדים בהם פורס הרבי הריי"צ מסכת מעניינת של 'תורת ההתקשרות' והעבודה הפנימית של חסיד כלפי רבו. במכתבים אלו, הרווים בגילויים משיחות הקודש של רבותינו נשיאינו ובזכרונות מחצר הקודש בליאדי ובליובאוויטש, מוריד הרבי את המסך מעל ה'רוח החיים' של עבודת החסידות – האהבה • ממעמקי שרשי ה'תוהו' של הנפש הבהמית, דרך עבודתם של אנ"ש בברכת 'הרחמן' בברכת המזון, ועד להנהגה המעשית של החסידים המקושרים בכל דור ודור לקבוע זמן מיוחד 'פשוט ליעב האבען דעם רבי'ן' בציור פני קודשו – משרטט הרבי את הדרך הישרה בהבטה פנימית המעוררת את עצם הנפש • במכתבים אלו זוכה החסיד למפת דרכים פנימית, התובעת ממנו להפוך את מושג ההתקשרות לעבודה יומיומית ברוח וגשם – בלימוד המאמרים, בהתוועדויות אנ"ש ובציור פני הרב, 'ושהעולה על כולנה היא עבודה בפועל' • לכתבה המלאה

☚ מהות ג' תמוז: משא מאלף של הרב אייזיק לנדא על 'עבודת התפילה' • צפו

'וואס הייסט א חסידישע אהבה'

ברוך השם, א' מר חשוון, תרצ"ט אטוואצק.

שלום וברכה. מכתבו במועדו קבלתי, אמנם בימי המועדים אין הזמן גרמא לענות על מכתבים, דבריו המעטים בכמות והמרובים וגדולים באיכות, כי אנ"ש צמודי לבבי ואהובי נפשי השואלים ודורשים בשלומי יקר לי זה במאוד מאוד. בחורף תרס"ג בהיותי עם הוד כבוד קדושת אאמו"ר הרב הקדוש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע [הרבי הרש"ב] בעיר וויען, באחד הלילות זכיתי לשמוע שיחה ארוכה בענין מהי נקראת אהבה חסידית, זה לזה, ואהבת החסידים למורם ונשיאם, וכמה יקרה היא אהבה טהורה כזו למעלה, וכמה יקרה (חביבה) היא למטה.

ויואל לספר לי את אשר שמע מאת כבוד קדושת דודו הרב הקדוש רבי חיים שניאור זלמן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מליאדי [אדמו"ר חסידות חב"ד ליאדי]: פעם נכנס אל הוד כבוד קדושת אביו אדמו"ר ה'צמח צדק', וימצאהו יושב ולומד סוגיא ב'אבן העזר' בהנוגע לתשובה בשאלת עגונה, ובתוך כך נכנס גם כבוד קדושת אחיו כבוד קדושת דודי הגאון הרב הצדיק מהרי"ן [מורנו רבי ישראל נח – אדמו"ר חסידות חב"ד ניעז'ין] זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכבוד קדושת גיסו כבוד קדושת דודי הגאון החסיד ר' לוי יצחק [זלמנסון – חתן הרבי ה'צמח צדק'] זצוק"ל זי"ע שהיה בעל מוח חריף, ויתפלפלו בהסוגיא שעה ארוכה בעמקות גדולה.

אחי הר' ישראל נח – מספר הר' חיים שניאור זלמן להוד כבוד קדושת אאמו"ר הרב הקדוש [הרבי הרש"ב] – התפעל במאוד על גודל גאונותו וחריפותו של כבוד קדושת אאמו"ר, ויאמר בתמימותו: עתה נראה כוחם של החסידים המקושרים באמת ומברכים אותך בלב שלם. בודאי – אמר כבוד קדושת אאמו"ר ה'צמח צדק' – אהבת החסידים וברכתם בוקע רקיעים, משה אלייס היה אחד מהחסידים ה'בעלי בתים' דוויטעבסק, בינוני בידיעה ובעבודה, רק מקושר גדול.

אמירת 'הרחמן' ['הוא יברך את אדמו"ר'] מלאת האהבה בברכת המזון עושה פרי טוב למעלה ובא בפועל טוב למטה. בשיחה הקדושה ההיא ביאר הוד כבוד קדושת אאמו"ר הרב הקדוש זצוקללה"ה [הרבי הרש"ב] 'כל הגבוה למעלה מעלה יותר כשהוא נופל נופל למטה מטה יותר', הגובה של אהבה רואים גם מגודל הירידה של אהבה, כיצד אהבה, רחמנא ליצלן, נפלה כל כך נמוך, שכל הסיפורים שאסור לקרוא אותם, מכיוון שהם מורידים את הנפש ומטמאים אותה רחמנא ליצלן, מיוסדים על אהבה.

בחסידות מדברים על ההפרש של נפש הבהמית ואופנים. אופנים שורשם בתוהו בדרגה גבוהה יותר משרפים. שרפים הם גם כן מדרגת תוהו, אבל מדרגה עדינה יותר ומבוררת יותר מהאופנים. לכן המעמד של האופנים הוא בדרגה נמוכה יותר בעולמות מאשר שרפים. שרפים עמידתם בעולם הבריאה ואופנים בעולם העשייה הרוחנית. הנפש הבהמית שורשה משמרי האופנים. ושורש שורשה בתוהו, הדרגה בתוהו שהיא שורש שורשה של הנפש הבהמית, היא עוד יותר דרגה גבוהה בתוהו עצמו, ועוד יותר לא מבוררת מהדרגה בתוהו שהיא השורש של אופנים.

והמעמד של הנפש הבהמית הוא עוד בעולם נמוך יותר מהאופנים. אופנים עמידתם בעולם העשייה הרוחנית, והנפש הבהמית ירדה לעולם הזה התחתון והגשמי. עוד הפרש ישנו בין אופנים לנפש הבהמית. אופנים, אף על פי שהם ירדו לעולם עשייה הרוחנית, מכל מקום הם בדרגות הקדושה, רק שהם עדיין לא נתבררו. שרפים כבר נתבררו, רק עדיין לא נכללו, ואופנים עדיין לא נתבררו, אבל בכל זאת הם במדרגת הקדושה. אבל הנפש הבהמית יכולה הרי חס ושלום להיות היפך מאלוקות, אם כן היא הרי ירדה נמוך יותר.

ה'ובכן' [המסקנה] של העניין הוא, שהירידה מראה, שבאמת השורש גבוה יותר, וכאשר השורש גבוה יותר הבירור הוא עמוק יותר למטה והעלייה היא בדרגה גבוהה יותר. מזה שמידת האהבה יכולה חס ושלום להיות בירידה גדולה כל כך, שזה יש בכוחו רחמנא ליצלן להוריד את הנפש ולטמא אותה חס ושלום, זה בעצמו הוראה על השורש הגבוה של אהבה ועל הכוח העליון שיש לאהבה בכוח לברר את הדרגות הנמוכות ביותר ולהעלות אותן לדרגה הגבוהה ביותר.

אהבה היא רוח החיים בעבודת החסידות. אהבה היא החוט המקשר חסידים אחד עם השני, והחוט המקשר רבי עם חסידים וחסידים עם הרבי. אהבה היא הן בדרך אור ישר והן בדרך אור חוזר אין לה שום מחיצות וזה גבוה מהגבלת מקום וזמן. אהבתי אתכם אמר הוי'. אלוקות שלמעלה מזמן ומקום אוהבת יהודים, אף על פי שהם מלובשים בגופים עם נפש טבעית ובהמית ונמצאים בעולם שמוגדר בהגדרה של מקום ומוגבל בהגבלה של זמן, ויהודים שנמצאים בעולם שמוגדר בהגדרה של מקום ומוגבל בהגבלה של זמן, אוהבים אלוקות שלמעלה מזמן ומקום.

רואים במוחש, שמי שיש לו אוהב נאמן, אפילו בהיותו בריחוק מקום, שמפסיק ביניהם שטח של כמה אלפים פרסאות, אין הנאהב בודד, מכיוון שבשביל אהבה אין שום מחיצה ולא שייך שום ריחוק מקום, וכאשר חושבים אודות האוהב הנאמן מקבלים מידה מסויימת של חיזוק הכוחות. כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים, על ידי מבט אוהב חילצו [חסידים] מהבוץ הרוחני והעמידו אותם ב'מעמד ומצב'.

זאת אומרת, המבט של האהבה, לבד זאת שקירוב זה פעל את ה'סור מרע', שיצאו מהבוץ, הנה לבד זאת מבט האהבה הקדוש נתן כוח בעבודה, והראה דרך ב'ועשה טוב'. אצל כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים, לבד מענין התעוררות הרחמים על המקושרים היתה גם עבודת הזכרת מקושרים, להזכיר בינו לבין עצמו את המקושרים ולהתבונן בענין אהבתם והתקשרותם כמים הפנים, אשר זה מעורר את כחותיו הפנימיים של זה שחושבים אודותיו.

במוחש אנו רואים, שכאשר מסתכלים חזק על מישהו, אפילו כשהוא לא רואה, הוא מוכרח להביט, מכיוון שהמבט הפנימי מעורר את עצם הנפש. וכך כוח המחשבה באהבה מוכרח לעורר את עצם הנפש של הנאהב ונעשית ההתקשרות הרוחנית של אוהב ונאהב, ואף על פי שהם בריחוק מקום גדול, שניהם אינם בודדים, ומחזיקים ומועילים אחד לשני.

יפרוש סוכתו בשלום (על) ידידינו אנשי שלומנו ד' עליהם יחיו ויגיד להם ברכתי כי יעזרם השם יתברך בכל הדרוש להם בגשמיות וברוחניות. השם יתברך יעזור לשמוע ולהשמיע לבשר ולהתבשר אך טוב בגשמיות וברוחניות… ידידו הדורש שלומם ומברכו.

ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ד' עמודים תכח-תלב.

'פשוט לאהוב את הרבי'

'ההתקשרות האמיתית היא בלימוד המאמרים והקונטרסים, בהתועדות אנ"ש שי' ובהתעוררות האהבה, מנהג החסידים המקושרים – בכל דור ודור – שהיו קובעים להם זמן מיוחד מהם שעה ליום או פעם לשבוע, לשתי שבועות או לחדש, להתעורר ברגשי אהבה למורם ורבם – פשוט ליעב האבען דעם רבי'ן [= לאהוב את הרבי] באהבה מודגשת בלב כמו אהבה בשרית לאשה ובנים – נוסף על הזכרון בכל ברכת המזון ב'הרחמן הוא יברך את מורנו' – ובהתעוררות רגשי אהבה היו מציירים לעצמם אותם הזמנים שהיו ביחידות או ששמעו דא"ח או היו בעת התועדות, שבאופן הנהגה כזו היו תמיד מקושרים, והעולה על כולנה היא עבודה בפועל, כל אחד לפי יכלתו, הן בעצמו והן עם זולתו. הדורש שלומו ומברכו'.

ספר 'אגרות קודש' הרבי הריי"צ, חלק ו' עמוד שנג.